בסופו של יום, בסופה של עונת פורמולה-1 ארוכה-ארוכה ניקו רוזברג הצליח לעמוד בלחצים ובמשימה ולזכות באליפות הכל כך מיוחלת עבורו ועדיין, רבים עוסקים בלואיס המילטון. זה אומר הרבה על האליפות הזו ועל הנהגים הללו.

nico-rosberg

לרבים אין ספק שלולא הכשל במירוץ במלזיה, מישהו אחר היה מחוייך בסוף המירוץ ביום ראשון האחרון. כולם עדיין זוכרים את המכונית הכסופה שמתחילה פתאום "לעשן" ואז לקרטע לאט לאט הצידה, מחוץ למירוץ ומחוץ למה שיכול להיחשב כאליפות העולם, עד אז הכל היה נראה, באופן יחסי, שזורם לכיוון הנכון, לכיוון שכולם או לפחות רבים, קיוו, אליפות ללואיס המילטון.
אבל נשאיר את סיכומי העונה לפעם אחרת.

קשה לאהוב את ניקו רוזברג, לי לפחות, אבל בטח שאין סיבה "לשנוא" או לא לאהוב אותו. אני לא מרגיש כלום כלפיו, הוא לא ממש משדר איזה רגש כלפיי, לא מוחצן, קר מדי ומעבר לכל הוא לא איזה נהג ספקטקולארי במידה מיוחדת, כזה שיגרום לאוהדים לאהוב אותו וללכת אחריו. מצטער, הוא לא עושה לי את זה.

אבל ניקו רוזברג עשה ביום ראשון, באבו-דאבי, בדיוק את מה שהיה צריך בכדי להבטיח לעצמו אליפות עולם, להוריד את הקוף מהגב ולצחוק לכולם, במיוחד לאוהדי לואיס המילטון, בפרצוף. ככה זה בספורט. אין מגיע, יש מי שמצליח וחוגג ויש את זה שיצטרך לשבת בצד, לחשוב איפה טעה, להפיק לקחים ולחזור מחוזק בעונה הבאה.

איפשהו בכל שלב בעונה, לא משנה מה ניקו רוזברג עשה, כולם היו בטוחים שהכל למעשה תלוי בהמילטון, שבכל שנייה משהו יקרה והמצב יתהפך לטובתו של הבריטי, זה לא קרה.

הם הגיעו למירוץ האחרון העונה כשלואיס צריך לנצח ולקוות לנס, נס קפה שחור וחזק, עם מעט חלב ובלי סוכר, משהו שיעיר אותו אבל בעיקר נס שימנע מניקו רוזברג לסיים ויביא את האליפות אליו. כל זה לא קרה. שלא תבינו לא נכון. לואיס עשה הכל נכון. קבע את הזמן המהיר והמדהים במקצה הדרוג, זינק מהעמדה הבכירה ולא היה בשום מצב של סכנה במהלך המירוץ כאשר הסתכל במראות, אבל כל זה לא הספיק.

כן, הוא הסתכל במראות והבין שהוא חייב לייצר מהלך "אחר". לא, לא ליצור התנגשות מכוונת אלא לייצר לחץ מסוג אחר על בן-קבוצתו, לחץ של נהגים אחרים, בכדי שהוא טעות, יעקף ויגרום למשהו אחר, לתוצאה אחרת במירוץ.

בסיום המירוץ באבו-דאבי ראינו הפרש של משהו כמו 4 שניות בין חמשת המכוניות הראשונות, הפרש נשלט ומכוון שנבנה על ידי לואיס. הוא שלף את כל הכלים מהארגז, ניסה הכל ואז הבין שאם יאט ויתן לחבורה שמאחוריו להתקרב, אולי מישהו מהם ינסה לעשות איזה צעד, לבנות עקיפה של רוזברג, להלחיץ, לגרום לתוצאה אחרת שאולי תסייע לו.

יש הרבה ביקורת על המהלך הזה ואני טוען שהוא גאוני, לא פחות. נסו לחשוב בכמה דברים נהג עסוק בזמן מירוץ ותבינו עד כמה המהלך הזה שווה "זהב". בזמן שהוא מסובב את ההגה, לוחץ על הדוושות, בוחר קו נסיעה הכי מהיר שאפשר, מנתח את מה שהוא מרגיש ברכב ואת מה שמברברים לו באזניות בקסדה, במהלך כל זה הוא גם חושב על המהלך הזה, יחד עם המכונאי הראשי שלו, אבל זה כבר משהו אחר.

אז לואיס ניסה את המהלך הזה והפערים הצטמצמו, ניקו קרא היטב את המהלך ולא הכניס את עצמו לסכנה מיותרת. את המהלך המסוכן הוא כבר עשה על מקס ורסטאפן הרבה קודם לכן, כאשר צלל פנימה, נוגע לא נוגע ברד-בול, משלים עקיפה נהדרת שאף אחד, כולל ההולנדי, לא ציפה לה, עקיפה ששווה אליפות ללא ספק ומשם המשיך קדימה, למירוץ שלו.

ועכשיו באה הביקורת על לואיס ועל המהלך הזה של ההאטה המכוונת. אין שום דבר לא ספורטיבי בזה ושכולם יפסיקו לבלבל את המוח. הוא השתמש באופן חוקי במה שהמירוץ מאפשר לו, בתנאים שנוצרו, ניסה מהלך אחרון ובטח לא מהלך של יאוש, לא מהלך דמוי סנה על פרוסט או מהלך שומאכר על היל אלא חשיבה טקטית קרה, נהדרת מבחינתי שמוכיחה עד כמה שהוא נהג מיוחד.

כל זה לא הספיק. ניקו זכה באליפות, די בצדק ויזכר כ..? בדיוק, עוד אחד מאותם אלופים אפורים שלא ממש משאירים רושם בדפי ההיסטוריה, אלוף שניצל הזדמנות ולקח אותה. דג קטן בבריכה של כרישים שהצליח לחמוק מהם ולהניף את הגביע החשוב. הרי ברור לכולם שהוא לא יחזור על זה שוב…כן, אבל גם אף אחד לא האמין שהוא יצליח לזכות השנה…

לא רעידת אדמה
ג'ונסון, ג'ימי ג'ונסון והוא מכאיב להם