זה כבר היה בידיים שלנו

יושבים על קו הזינוק, מתכוננים לצאת לדרך לקטע המדוד השני, אייל, משמאלי, מרוכז, יד אחת על ההגה והשנייה על ההנדברייק, מבט נוסף במחברת ואני מקריא "50 ימין 100" לריענון, המארשל משמאל מסמן ואנחנו מוכנים, רגל ימין של אייל ננעצת בדוושה, המנוע מגיב ויוצאים לדרך, ראשון ו…בום…משהו קרה, לראשונה מזה הרבה מירוצים הסובארו הנהדרת שלנו מאותת שמשהו לא בסדר, מתגלגלים לאט לאט בשביל לכיוון שטח הכינוס….

15726338_10211352366941941_4413653433030602245_n

ביום שישי האחרון נערך בסמוך לקיבוץ בית-קמה מירוץ מס-4 באליפות ישראל בראלי-ספרינט, המירוץ שחותם את עונת המירוצים הזו. לטובת מי שלא יודע מה זה ראלי-ספרינט אסביר בקצרה שמדובר בתחרות שבה מתחרים על שביל קצר יחסית (עד 5 ק"מ). ישנם שני מקצי אימון להכנה ולאחר מכן עוד 3 מדודים תחרותיים כאשר הזמן המהיר מביניהם נחשב לדירוג (בראלי מדובר בקטעים ארוכים יותר והזמן המצטבר נחשב). ישנם עוד אי אלו הבדלים אבל זה העיקרון.

כמדי תחרות אנחנו מגיעים מוקדם לשטח, התארגנות מהירה ובדיקת רישום, בדיקות טכניות לרכב וסבב בוקר טוב לכולם ואנחנו מוכנים. לספרינט הזה הגעתי חולה. כן, חום, שיעול וכל זה, אבל מירוץ זה מירוץ, במיוחד כאשר יש קרב על האליפות, אנחנו, אייל ואני מדורגים, כל אחד, במקום השני בטבלה (הניקוד שונה מכיוון שלא הייתי במירוץ הראשון). עוד בטרם היציאה מהבית תידלקתי את עצמי בתה עם דבש, לימון וג'ינג'ר, על תרופות ויתרתי, מעדיף להיות צלול עד כמה שאפשר.

לאחר התדרוך אנחנו מסתדרים לנסיעת הכרת השביל שעליו אנחנו אמורים להתחרות, מנצלים את ההזדמנות לרישום ה-notes שלנו. הסובארו כנראה גם לא חשה בטוב, כמוני, מאותת עם אור אדום סורר בלוח השעונים, משהו בחשמל, מעצבן, מרגיז, בעיקר מלחיץ, למה דווקא עכשיו.

שביל טכני מאד וטריקי, חלק, בוצי אבל מעניין ומאתגר בחרו לנו הפעם. חוזרים לשטח הכינוס והצוות שלנו, ניר והחבר'ה מתנפלים על האוטו, הזמן קצר וכאשר מגיע הרגע, אנחנו ישובים בכסאות, רתומים חזק, קסדות על הראש והכל מתפקד, עכשיו צריך ריכוז. אין הרבה משמעות לנסיעת האימון הראשונה מלבד הכרת השביל בקצב מהיר ובדיקה של ה-notes שרשמנו, לראות שהכל בסדר.

מזנקים, פנייה רודפת פנייה, אין הרבה קטעים ישרים, אייל מרקיד את הלבנה-ירוקה-שחורה היפהפיה שלנו מצד לצד, מדוייק והחלטי, חוצים את קו הסיום, בדיקה שגרתית שהכל בסדר- גם הרכב וגם אנחנו והשעון מספר שאנחנו הכי מהירים. שוב, זה לא ממש חשוב בשלב הזה אבל זו אינדיקציה מבחינתנו לעצמנו.

לספרינט לא הגיעו הרבה משתתפים והכל זורם חלק ואנחנו מיד לאחר זמן קצר מתארגנים למקצה נוסף. לוקח שלוק מים לנקות את הגרון הכואב, נשימה עמוקה, מסדר את הסרבל, מותח את הבלקלווה, כובע הגרב חסין האש על הראש, חובש את הקסדה הצהובה שלי ומהדק את הרצועות, מתיישב בכסא, טל, אח של אייל, מחבר אותי לקשר ומסדר לי את הרתמות, אני מותח אותן חזק ומתגלגלים קדימה לזינוק ולמקצה נוסף ושוב, השעון מראה שהיינו הכי מהירים.

ה-money time מגיע עכשיו. זה הולכת להיות הפעם השלישית שלנו אבל הראשונה לצורכי דירוג לתחרות, כל שנייה ופחות ממנה קובעת, אסור לטעות וחייבים לסיים. שנינו, אייל ואני כבר מנוסים במעמד הזה, כבר עשינו מספיק קילומטרים יחד והרבה מירוצים, אין לחץ, נהנים.
מתמקמים על קו הזינוק, מתיחה נוספת, כרגיל, אחרונה, לרתמות, נעילה של הרגליים חזק קדימה על המדף המיועד להן (לכל מי ששאל למה אני עושה סקוואטים…) המחברת ביד, עיפרון בין אצבעות ימין למקרה הצורך, ואנחנו מוכנים.

עפים לדרך. התחושה כאשר אייל משחרר את הקלאץ ובועט בדוושת הגז היא כאילו מישהו נכנס בך מאחורה ואתה עף קדימה. מת על ההרגשה הזו. פנייה רודפת פניייה- "ימין 5 לתוך שמאל 1" אני מקריא והופ, אני מרגיש איך הרכב מגיב לקריאה הזו, ממשיכים הלאה "150 ימין 3 שמור מרכז לתוך ימין 2 שמור מרכז" וזה ממש קורה, לא אני לא מתפלא, אני רגיל אבל זו התשובה הקבועה שלי לכל מי ששואל איך נווט ראלי מרגיש. נווט ראלי מרגיש כאילו הוא נוהג באוטו, רק ללא הגה ודוושות וכאשר הכל מתרחש בהתאם זו הרגשה נהדרת, תנסו לדמיין שאתם נוהגים ברכב רק על סמך הקול שלכם….קשה לדמיין? בואו להיות נווטים.

"200 שמיים שמור שמאל, שמאל 5 50" אני מקריא לאייל ברצף ואנחנו טסים שם, אולי הקטע הפתוח המהיר היחיד על השביל הזה, מיד אחריו מעבר בין עצים ועוד סדרת פניות, קטע קצת בוצי וחלק ואנחנו ממשיכים בקצב שלנו. "50 שמאל 4 שמיים לתוך ימין 4 נסגר לתוך שמאל 3 ארוך לתוך ימין 3 לתוך שמאל 2 לסיום" אני מקריא, אין זמן לנשום ברצף הפניות הזה, ההקראה היא תמיד פנייה קדימה ומה הלאה.
חוצים את קו הסיום ומתגלגלים לכיוון אילן, מארשל הזמנים, שיפרנו את הזמן שלנו מהאימונים, אנחנו מרוצים, נעצרים שוב ליד הצוות למנוחה קצרה, שלוק מים קצר ותכף מזנקים למקצה המדוד השני.

יושבים על קו הזינוק, מתכוננים לצאת לדרך לקטע המדוד השני, אייל, משמאלי, מרוכז, יד אחת על ההגה והשנייה על ההנדברייק, מבט נוסף במחברת ואני מקריא "50 ימין 100" לריענון, המארשל משמאל מסמן ואנחנו מוכנים, רגל ימין של אייל ננעצת בדוושה, המנוע מגיב ויוצאים לדרך, ראשון ו…בום…משהו קרה, לראשונה מזה הרבה מירוצים הסובארו הנהדרת שלנו מאותת שמשהו לא בסדר, מתגלגלים לאט לאט בשביל לכיוון שטח הכינוס…. כן, קראתם את זה כבר בפיסקה הראשונה….אנחנו מחוץ לתחרות, צופים מהצד ב-אדר ונדב משפרים את הזמנים שלהם במקצה השני והשלישי, מורידים אותנו בסופו של דבר אל המקום השלישי בסוף היום, מאכזב.

15697492_10211352536186172_2434442977725225403_n

ספורט מוטורי הוא ספורט אכזרי (ויקר..). מירוצי מכוניות ובמיוחד מירוצי ראלי או ראלי-ספרינט זה שילוב מדהים בין נהג, נווט, מכונית וצוות שלם שתומך ודוחף. כולנו, הפן האנושי בסיפור הזה, טועים וזה בסדר, זה קורה. הפעם, לראשונה מזה זמן כל כך רב, שדווקא הסובארו "טעתה" אבל למרות הצער, הכאב והאכזבה אנחנו מקבלים זאת בהבנה, זה הכל חלק מהספורט הזה שבחרנו לעסוק בו. כבר עכשיו, בזמן כתיבת שורות אלו, הסובארו נמצאת על הליפט מתוך כוונה שתהיה מוכנה למירוץ הראלי האחרון של העונה ב-6/1. (כן, מדובר בשתי אליפויות שונות ובשתיהן אנחנו מדורגים גבוה).  אז את אליפות הראלי-ספרינט הישראלית ל-2016 סיימנו – אייל במקום ה-3 הכללי ואני במקום הראשון ואנחנו מחכים כבר לתחרות הבאה.

קצת קשה לסיים פוסט כזה מבלי להגיד תודה, קודם כל לאייל שיש לי את הזכות לשבת לצידו זו עונה שנייה ואני נהנה מכל רגע. ל-ניר, אבא של אייל, כן, ההוא שישבתי לצידו בשנים שלפני כן, ניר כיום הוא ראש הצוות שלנו ומנהל את כל העניינים ובלעדיו כלום לא היה קורה וזורם ככה ותודה ענקית ענקית לכל שבט בן-ארי, למשפחה הזו שהפכה אותי לחלק ממנה וכייף יחד.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

8 תגובות ל “זה כבר היה בידיים שלנו”

  1. פאקו (פורסם: 25-12-2016 בשעה 18:13)

    באסה. מה הייתה הבעייה?

    להגיב
    • דובי מילר (פורסם: 25-12-2016 בשעה 18:53)

      הסובארו עדיין בבדיקה, התקלה כנראה בגיר.

      להגיב
  2. פה איתמר (פורסם: 25-12-2016 בשעה 23:33)

    מעניין

    להגיב
  3. yaron (פורסם: 26-12-2016 בשעה 00:31)

    נשמע מדהים לגמרי.
    הייתי שמח לשמוע באיזה מהירויות נוסעים, בכמה זמן מדובר ועוד פרטים כאלה. ואם יש מצב לוידאו אז בכלל תבורך :-)
    בהצלחה במירוץ הבא!

    להגיב
    • דובי מילר (פורסם: 26-12-2016 בשעה 04:54)

      מדהים..?
      אני מניח שכן, מהנה ביותר וכייף גדול זו ההגדרה שלי.
      לגבי המהירויות- מאד תלוי בתחרות ספציפית ובשבילים ותוואי השטח בהם מתחרים והאמת הגדולה- אנחנו לא מסתכלים על זה במהלך הנסיעה, אני מכיוון שאני עם העיניים על המחברת ומרוכז בהקראת הדרך ואייל…אייל מקשיב ונוהג (ואגלה לך בסוד, זה גם לא ממש מענייו המהירות עצמה, אבל זה מהר, מהר מאד.)
      לגבי וידאו- תוכל למצוא וידאו של המירוץ הזה ושל קודמים בפייסבוק שלי, בעוד שבועיים, במירוץ שיחתום את עונת הראלי, אנסה להעלות גם לכאן סרטון.
      יש לי בפייסבוק וידאו נחמד בן כ-10 דק' מתוך הרכב שלנו מאחד מירוצי הראלי השנה, הוא מעולה.

      להגיב
  4. ריצ'י מקאו (פורסם: 26-12-2016 בשעה 13:25)

    מרתק! כתוב מצוין. תודה!

    להגיב
    • דובי מילר (פורסם: 26-12-2016 בשעה 14:30)

      תודה לך

      להגיב
  5. ששון (פורסם: 16-1-2017 בשעה 20:47)

    דובי, מה עם זה מילה על גב סלע?

    להגיב

מה דעתך?