כי הוא שם

למה לעשות את הדאקאר ? כי הוא שם

אני לא ממש זוכר מי אמר את זה במקור אבל בשנה שעברה נכחתי בהרצאתו של דורון הראל והטיפוס לאברסט, במהלכה הוא נשאל על ידי אחד מתלמידיי מדוע טיפס לשם. התשובה שלו הייתה קצרה ופשוטה – כי הוא שם.

גם טיירי סאבין אי-שם במעמקי שנות השבעים הרגיש אותו הדבר. הוא היה במהלכו של ראלי אפריקאי במדבר אלגי'ראי חם ויבש, איבד את דרכו על האופנוע כתוצאה מטעות ניווט והחלום ניטע בתוכו. תחרות ראלי של חציית אפריקה עם כול כלי רכב והראשון שמתגבר על הקשיים ומגיע שלם לקו הסיום הוא המנצח. הזינוק אגב נקבע לפאריז.

כך נולדה האגדה ששמה ראלי פאריז-דאקאר שיוזנק מחר מבואנוס-איירס בירת ארגנטינה, יחצה את ארץ הפאמפאס לתוך צ'ילה והאנדים ויחזור חזרה לארצם של מסי ומראדונה לאחר שישה-עשר ימים לקו הסיום, שם יחכו למתחרים רקדניות טנגו סקסיות והרבה הרבה אסאדו וצ'וריסוס.

רגע, קוראים לזה ראלי דאקאר ואין שום קשר לדאקאר המקורי? איך זה? אז זהו, שזה נכון, הקשר בין הדאקאר המקורי לנוכחי מקריים בהחלט וזו הפעם השלישית שהוא כבר ממש לא באפריקה, בגלל שיקולי ביטחון.

השינוי במסלול לא פגע ביוקרתו של הדאקאר או בזוהר שהוא מקרין סביבו, העניין מצד המתחרים רק הולך וגובר ומשנה לשנה קבוצות וחברות רכב ואופנועים מתחייבות להרפתקה הזו, יודעות כי עצם ההשתתפות בראלי תגרום למכירות בימי ראשון ונצחונות ירשמו ברזומה ובדפי ההיסטוריה לעד.

ככול שהראלי הפך למקצועני יותר, הנהגים והרוכבים (וגם הנווטים) הפכו למקצועיים יותר וכך גם המהירות טיפסה לה למקומות מסוכנים. תנסו לחשוב רגע על החלום של כולכם- אתם עומדים עם שתי רגליים על הרגליות של האופנוע, מחזיקים חזק את הכידון שמתנדנד, נלחם בכם ואתם מודים לשעות שביליתם בחדר הכושר, הזיעה על הפרצוף מתערבבת עם האבק, המחוג בשעון המהירות עבר מזמן את המספרים שאתם רגילים אליהם בנתיבי איילון. עכשיו תתעוררו מהחלום כי הוא לא חלום אלא סכנה.

מארגני הדאקאר הבינו שהמהירויות מסוכנות מדי והחליטו להקשות השנה מעט יותר, כאילו שזה לא מספקי, בעניין הניווט בראלי. ב"שגרה" הניווט הוא באמצעות ספר-דרך שמנחה את המתחרים לאן לנסוע וכאשר מתקרבים לאחת מנקודות הציון הרבות שפזורות, מכשיר ה-GPS נכנס לפעולה ומביא אותם למיקום המדוייק וילא לדרך. השנה מרחק התגובה של ה-GPS התקצר, גורם לניווט להיות מעט יותר קשה, לזמן תגובה קצר יותר ומי שלא ירצה לטעות יצטרך ללחוץ מעט פחות על הדוושה הימנית. פשוט.

אני לא מתכוון לספר לכם עכשיו על קרלוס סיינז, פעמיים אלוף העולם בראלי ומנצח הדאקאר הקודם שינהג במדי פולקסווגן וגם לא על סטפן פטרהנסל שניצח את הדאקאר כבר 9 פעמים ועשה את זה גם על אופנוע וגם במכונית. אני גם לא רוצה להזכיר שהראלי השנה יהיה עימות ישיר בין פולקסווגן ו-BMW, זה מיותר בייחוד שגם קבוצת מיני בתמונה, כן, המיני הקטנטנה שאתם מכירים.

הדאקאר הוא בעיקר הסיפור האנושי של המתחרים הפשוטים, כמוני וכמוכם, הם שעושים את הראלי הזה כל-כך מאתגר ומעניין,הם אלו שמתחרים בגלל האתגר שבדבר, הם אלו שעושים את זה בגלל שהוא שם.

לא סיכום שנה
הניצחון בברומיץ'. למה היכולת כל כך חלשה?

7 Comments

אריאל 31 בדצמבר 2010

טוב, דורון הראל לא ממש מקורי, מי שאמר "כי הוא שם" היה הבחור הראשון שטיפס על האוורסט סר אדמונד הילרי (שאם אני זוכר נכון, נפטר השנה). ולי יש בדיוק תמונה כזאת גם כן. געגועי לקאלה פאטר

דובי מילר 31 בדצמבר 2010

אריאל – דורון אראל לא התיימר להיות מקורי ולא ביקש בעלות על המשפט הזה, אני מניח שהוא ציין שזה הילארי והוא מדבר עליו בהערצה גלויה בהרצאתו המרתקת.

לא הייתי שם ואני מניח שגם לא אהיה, פחד גבהים קוראים לזה..לעומת זאת הסיכוי להגיע לדאקאר…לא, אני מניח שגם זה כבר לא יקרה, לי לפחות.

אריאל 31 בדצמבר 2010

ברור, לא האשמתי את הראל בגניבה, רק אמרתי דברים בשם אומרם.
והאמת שאין פה ענין של פחד גבהים – בשום שלב כמעט בטרק לאוורסט בייסקאמפ (שזה מה שרואים פה בתמונה) אתה לא ממש עומד על פי תהום או צריך להתגבר על עניני פחד גבהים. שווה כל דקה. תאמין. גם לגבי הדקאר.

דובי מילר 31 בדצמבר 2010

אמונה היא דבר גדול, ענק והכי הכי אני מאמין בעצמי, אני מניח שבלי האמונה לא הייתי מצליח לסיים מרתון פעמיים כמו עוד הרבה אתגרים ושינויים בחיי.

תמיר 1 בינואר 2011

מרגש, ונותן תקווה לרדוף אחרי החלומות שלנו.

תודה!

יותם מ 1 בינואר 2011

תיקון טעות:

היה זה ג'ורג' מאלורי שמיוחס לו המשפט "בגלל שהוא שם", ולא אדמונד הילארי. מלורי, מטפס והרפתקן אנגלי ניסה לכבוש את פסגת האוורסט ב-1924 ומצא את מותו על ההר.

גופתו נמצאה רק ב-1999. השאלה אם הצליח להעפיל לפסגה ומת בדרכו חזרה או שמצא את מותו בדרך למעלה נותרה בלתי פתורה והסיפור כולו עדין בגדר תעלומה.

סימנטוב 2 בינואר 2011

אהבתי

Comments closed