שנים לפני שנאשם בעבירות מין בקטינה התלווה רומן פולנסקי, במאי הקולנוע המפורסם (את "הפסנתרן" בטוח ראיתם ואם לא, ביום השואה, בערוץ הטלביזיה הקרוב לשלט שלכם) ב-1971 לג'קי סטיוארט, פעמיים אלוף עולם בפורמולה-1 אז, לסוף שבוע רווי אדרנלין ומבט מקרוב ,מאד מקרוב, על מה שעובר על נהג מירוצים במהלך סופשבוע אחד וגם שיחות אישיות יותר.

ערוץ yes דוקו ב-VOD הולך ומשתבח עם הזמן ומצאתי את עצמי אתמול בערב, עם גוף עייף מריצות השבוע, מרים אחת על השנייה ובוחר לצפות בסרט "סוף שבוע של אליפות", סרט שצילם וביים פולנסקי. אודה על האמת, איפה שהוא בכל האהדה הגדולה שלי למירוצי מכוניות, דווקא התקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, אף פעם לא משכה אותי יותר מדי ואולי הגיע הזמן להשלים פערים.

כבר מתחילת הסרט אפשר להבין שמה שרובץ שם, על סטיוארט וגם על אשתו הלן שצמודה אליו, היא העובדה שמדובר בספורט מסוכן, מסוכן מאד, רווי פציעות ומקרי מוות, בעיקר של חברים קרובים, מאד, של הזוג. המוות הזה או הסכנה שזה יכול לקרות גם לו, לסטיוארט נמצאת שם כל הזמן, מלווה את הסרט מנקודות שונות.

נדיר יהיה למצוא היום נהג שיסכים לחדירה כזו קרובה לפרטיות שלו בסופשבוע שכזה ולמרות זאת, הוא, ג'קי סטיוארט עושה את זה ממקום טוב ומרגיש בנוח מול המצלמה עד כדי כך שמדי פעם הוא ממש מקריין דברים ביודעין. הוא לוקח את פולנסקי לסיבוב ברחובות הנסיכות שמשמשים כמסלול "שאול" לשלושה-ארבעה ימים של אקשן, מסביר לו את קווי הנסיעה ומדוע צריך לעשות כל דבר.

הם ישנים יחד, ככה לפחות נראה, בחדר במלון, אוכלים ארוחת בוקר ומנהלים במשך כל הזמן הזה שיחות מלב אל לב על כל מה שמעובר על נהג מירוצים, על מה הוא מרגיש, ממש מבט מקרוב. סטיוארט עצמו לא חשש אז והמשיך כך גם לאחר הפרישה, להעביר ביקורת על המארגנים שלא חסים על חיי הנהגים בתמורה להצגה שלהם.

באחד הקטעים שאותי הכי הרשימו בסרט, ניתן לראות את ג'קי סטיוארט עומד ומסביר מהלך הקפה שלמה על המסלול לבן קבוצתו הצעיר פרנסואה סבר, שנהרג בהמשך העונה, הוא מסביר לו לא רק את קווי הנסיעה אלא גם את נקודות החלפת ההילוכים ולאיזה הילוך ומעמיק אפילו בסיבה לעשות זאת וכיצד הרכב מתנהג, ממש בית ספר שמעביר אלוף העולם לתלמידו.

היחסים בין השניים, סטיוארט וסבר, היו קרובים מאד והנהג הוותיק ראה בסבר כישרון ענק וצפה שהוא זה שיחליף אותו כאלוף עולם, דבר שלא קרה עקב מותו של סבר.

סיקור המירוץ עצמו, אותו ניצח סטיוארט הסקוטי, הוא נדבך שולי בסרט הזה וזה מצוין, הגורם האנושי נכנס פה הרבה יותר ותופס חשיבות. בסיום הסרט יושבים השניים, פולנסקי וסטיוארט, ארבעים שנים מאוחר יותר, באותו חדר במלון ומחליפים חוויות וסיפורים על אותה התקופה, על אותו סוף שבוע וגם, כן, כמו שציינתי, המוות, שוב חוזר ועולה, כל הזמן.

אז אם אתם חובבי ספורט מוטורי או אוהבים לצפות בסיפורים אישיים מקרוב של ספורטאים ברמה עולמית, קחו לכם תשעים דקות (כן, זה מה שעשיתי בזמן שנבחרת ישראל התעסקה בשטויות) ותיהנו מסרט נהדר. אל תחפשו עלילה עמוקה אלא פשוט תצללו לעולם הזה, לא תתאכזבו, מבטיח.

רק חול וחול
אלונסו לאן