אז למה בעצם אני רץ? ניסיתי הרבה פעמים לחשוב על זה ויש לי תשובה די ברורה מול עצמי, אחרי מאות או אלפי קילומטרים שהרגליים שלי עשו, אני די בטוח שאני יודע את התשובה אבל אף פעם לא חפרתי בזה באמת לעומק או העליתי את זה בצורה מסודרת על הכתב, ואני לא בטוח שגם עכשיו אצליח ובכל זאת, קצת מילים על העניין הזה.

הפוסט הזה בעצם נכתב בעיקר בגלל השראה שקיבלתי מפוסט אחר שקראתי, אצל רץ אמריקאי שסיפר שנשאל על ידי חבר מדוע הוא רץ או מדוע הוא מתכוון להשתתף במירוץ אולטרה מרתון למרחק 100 מייל, 160 קילומטרים שבהם הוא הולך (רץ) למשוך את עצמו אל קצה גבול היכולת שלו, לכאוב ולסבול.

החבר שאל אותו בצורה הפשוטה ביותר, מדוע אתה עושה את זה לעצמך והוא, כמו רצים רבים אחרים, ידע את התשובה מול עצמו וניסה לנסח אותה עבורו במילים, אבל זה לא פשוט, לא פשוט להסביר למישהו שלא רץ מדוע אנשים קמים בוקר אחד ומחליטים שהם רוצים לרוץ ולא משנה המרחק, כי באמת, לך תסביר למקורבים אליך, שלא לדבר על "סתם" חברים לעבודה בפינת הקפה, או בשירותים, מה גורם לך, לאותו אדם שבחיים לא חשב על זה בכלל, לקום מוקדם בבוקר, כשעוד חשוך, קר או חם, ואולי בשעות צהריים חמות או ערב מאוחרות, השעון כבר לא באמת משחק תפקיד, מה גורם לך, מרצון לקום, לצאת מהבית ופשוט לרוץ (ולא, לא אני ולא אף אחד אחר, אנחנו לא פורסט גאמפ).

i just felt like running.

נאמר כבר פעם שבריצה אחת, ארוכה בדרך כלל, אנחנו הרצים, משיגים, בעיקר מול עצמנו, מה שנזיר בודהיסטי באיזה מנזר מרוחק, משיג במהלך חודש של מדיטציה או מחשבות מול עצמו. ריצה היא סוג של תראפיה, אין ספק בזה בכלל, היא חיבור בין הגוף והנפש בצורה הטהורה ביותר האפשרית.

הריצה היא גם סוג של קרב, קרב נגד עצמי. במהלך הקרב הזה, בין אם זה במהלך ריצת מרתון, ריצת אימון כלשהי בשטח ולפעמים גם סתם קרב נגד עצמי באם בכלל לצאת לרוץ עכשיו, הריצה כמעט בכל מצב מעמידה אותך מול המראה של עצמך ומאלצת אותך להתמודד מול כל החולשות שלך.

אמרו חכמים לפניי שבלי מלחמה, מבלי להילחם לא נדע אף פעם באם אנחנו גיבורים או פחדנים, הריצה הארוכה היא המלחמה עבורי, עבורנו הרצים. היא המקום המוחלט שבו אנחנו נלחמים בסוג של שדה הקרב הזה בכל פעם מחדש ובכל פעם גורמים לי, לנו לנסות, לבדוק ולמצוא את הפחדים שלנו, את החששות, את הלא-נודע וכן, גם את הגבורה וההצלחה שבמעשה.

ריצה לא נמדדת במרחק הפיזי או הגיאוגרפי שלה, בטח לא עבורי ולא צריכה להיות כך עבור כל רץ. כל ריצה יכולה לקבל את המינוח (המוטעה) "מרתון". למה אני חושב וכותב כך? כי עבור רץ מנוסה, ריצת מרתון תהיה במרחק הקלאסי של 42.2 קילומטרים מתישים ואילו בעבור רץ מתחיל, גם רק ריצה קצרה של 5 דקות שיותירו אותו ללא נשימה אבל מלא בגאווה על שהצליח במשימה, עבורו ריצה כזו תיחשב כמרתון, כגדול הישגיו באותו הרגע וזה נהדר.

עבור כל אחד כל ריצה או כל אירוע בחיים, כל מאבק, עצמי, יכול להיחשב כסוג של קרב, כסוג של מרתון. כל מצב קשה שאנחנו נמצאים בו בחיים, יביא אותנו להתמודד מול כל השדים שלנו, להעמיד מול עצמנו סוג של מראה ולעמת אותנו, לקבל החלטות קשות, לגרום לנו לחשוש ולפחד, להילחם, לנצח או להפסיד, למשוך אותנו לקצה ולנצח ואולי גם להפסיד אבל בעיקר ללמוד על עצמנו עוד משהו, לקחת מכל אירוע כזה עוד משהו להמשך הדרך שלנו בעולם הריצה, בחיים.

אליהוד קיפצ'וגה, מי שנחשב כיום ובצדק, כרץ המרתון הטוב ביותר, אמר שריצת מרתון (ולדעתי כל ריצה ארוכה אחרת) היא לא רק עניין של הרגליים, its not just about the legs, ככה הוא אמר, ריצה היא גם עניין של הלב ושל המחשבה, של התודעה ומה שנגרם לנו מהשילוב בין כל המרכיבים הללו.

כל רץ, לטעמי, כרץ בריצות ארוכות וכמאמן ריצה, כל רץ עבורי הוא סוג של נושא בשורה. תפקידו של כל רץ כזה, כל אחד שתראו על איזו מדרכה אפורה ברחובות היישוב שבו אתם גרים או בכל שביל בטבע שבו תרוצו או תטיילו, כל רץ כזה הוא נושא בשורה, מעביר סוג של מסר עבור כולם, מסר שאומר "אני יכול" , אני מנצח את הקרבות שלי, אני נלחם בכל השדים ובכל הקשיים שלי ואם אני מסוגל לרוץ, משהו שלא חשבתי שבחיים אצליח, אז ברור שאהיה מסוגל לעשות גם כל דבר אחר בחיי, כל דבר שבעבר נראה לי רחוק ובלתי אפשרי.

לא, ריצה לא מעניקה כוחות-על, היא פשוט גורמת לי, ולכל רץ אחר באשר הוא, להאמין ביכולות שיש בתוכו. לאף רץ, לאף אחד, אין מתחת למכנסי הריצה ולגופייה איזו חליפת סופרמן מיוחדת (לפחות לא לרצים שאני מכיר) אבל כל אחד ואחת מתוך אלו שרצים, כל אחד מהרצים בקבוצה שלי הוא גיבור-על בפני עצמו, הוא מנצח אמיתי בקרבות שלו ובמלחמות שלו. כל אחד הוא פיטר פארקר או wonder-woman (איפה גל גדות כשצריך אותה?) שבשנייה משילים מעליהם את היומיום ולובשים בגדי ריצה ויוצאים להילחם את הקרבות היומיומיים שלהם, לקבל את מנת "הריצה" שלהם שעושה להם טוב ודוחפת אותם קדימה, להצלחה.

 

הנפילה