פתאום הבנתי

מכבי תל-אביב בכדורסל כבר מזמן לא עושה לי את זה, בשבת האחרונה זכיתי לפגוש את מיקי ואולסי והבנתי למה.

בשבת השתתפתי, יחד עם קבוצת הריצה שלי, במירוץ מלאכיות הדממה ברמת אביב ג', מירוץ קטן שהמטרה שלו להעלות את המודעות למחלת תסמונת-רט, שפוגעת מגיל צעיר בעצבים ובשרירים, בעיקר של ילדות, כואב ומרגש. אנחנו משתתפים במירוץ הזה כבר שנה שנייה וכולם מחכים לרגע הזה, למקצה האחרון שמוקדש כולו למלאכיות.

ואז זה קרה.
עמותת מלאכיות הדממה הוקמה על ידי שמוליק זיסמן, זוכרים אותו? כן, הרכז האנרגטי של מכבי תל-אביב כאשר הייתי ילד (כן, מוטי היה הראשון, אני יודע וזוכר) והוא מגייס מדי שנה למירוץ הזה את כל גיבורי הילדות שלי, ההם עם הגופיות הצהובות שהביאו גביע ראשון מאירופה.

עמדו שם, חילקו גביעים והצטלמו- מיקי ברקוביץ (שחוץ משיער שקצת האפיר נראה כאילו עוד שנייה ילבש שוב את הגופייה מס-9 ויעלה למגרש) אולסי פרי וכמובן זיסמן עצמו (ואולי פיספסתי עוד אחד או שניים, בכל זאת, היו דמעות בעיניים).
עמדתי והסתכלתי בהם והבנתי.

הבנתי למה הפסקתי לעקוב אחרי מכבי תל-אביב (כדורסל, כן..?) למה הם לא מעניינים אותי יותר וממש לא מזיז לי אם הם מנצחים בארץ או מפסידים, מתי בכלל הם משחקים באירופה.

כשהייתי ילד זכרתי והכרתי כל אחד ואחד משחקני מכבי, גם אלו שלכאורה היו נערי פוסטר, הם היו "שלנו". היו שם כמובן מיקי ומוטי והיו גם ג'ים בורטרייט, לו סילבר, אריק מנקין ועוד ועוד וזכרתי אותם, ידעתי כל צעד שעשו על המגרש וכל זריקה מיוחדת (סילבר, זוכרים..?) ומה לא בעצם..

בכדי לאהוד קבוצה ולא משנה איזו, צריך איזו הזדהות, משהו שימשוך ויצבוט בפנים, שיגרום לי לרצות להיות שם, אבל אם השנים זה הלך ודעך, נמוג לגמרי, אבד.
אני כבר לא עומד בקצב החלפות השחקנים, שלא לדבר על לזהות אותם, זה נגמר מזמן ומה שהכי זה שזה ממש לא חסר לי.

בשנה ההיא זכינו בגביע אירופה ובאירווויזיון וכולם לבשו צהוב וזכרו על נקודה ונקודה כיצד היא נקלעה. בליגה בארץ זו לא הייתה שאלה בכלל ובאירופה? כל ליי-אפ של מיקי או דאנק של אולסי הכרתי, נשארתי עם הזכרונות ועם הכייף וההתרגשות לראות אותם מכבדים אירוע חשוב.

תעזבו את הילד
תור אצל הדוקטור

תגובות

  • צור שפי

    יזמה יפה וברוכה. יש לך אולי צילום של הוותיקים באירוע?

    הגב
    • איציק

      מצטרף לברכות ובקשת הצילום.
      כן, היו זמנים אחרים גם שלהם וגם שלנו. ועם כל הליגה שהייתה "מובנת מאליה" עדיין חסרים לי הפועל תל-אביב של חוזז, ליבוביץ' וזלוטיקמן, והפועל רמת-גן של קפל ושלכטר וגורן.

      הגב
      • matipool

        וטיפה יותר מאוחר, חולוניה של אלימלך, בוגין, יעקובי, דניאל וקרטר המשוגע.

        הגב
        • איציק

          וג'ק צימרמן אחד שגרם להם לבכות באולם הפחים עם סל באזר ביטר (לא אבי ביטר, באזר ביטר) ממרחק שלא הייתה שם מצלמה. ראו את כדור נכנס לסל אך לא את הזורק.

          הגב
  • גל ד

    אני לא יודע כמה מזה זה מכבי, וכמה אנחנו. התבגרנו, המוחות שלנו כבר לא חווים התרגשות כפי שחוו אותן בשלבי ההתפתחות.

    זה תופס גם לגבי סרטים ומוזיקה.

    הגב
    • אריאל

      נקודה נכונה.
      אחלה פוסט בלי קשר.

      הגב
    • אוהד

      באינסטינקט הראשוני חשבתי שאני מסכים איתך אבל לאחר כמה שניות של מחשבה הגעתי למסקנה הפוכה דווקא!
      אני לא כל כך צעיר (אוטוטו 38 ) ובשבילי גדול כדורגלני ישראל זה אייל ברקוביץ ומייקל יש רק אחד אבל- כאוהב ספורט אמיתי כמות ההתרגשות והרגש שספורט מביע אותי בשנים האחרונות היא לא פחותה ואף עולה על צעירותי. אולי מתוך ההבנה כי יש דברים שכנראה לא נזכה לראות ( מסי, רונאלדו, בולט, לברון, שיקאגו קאבס, לסטר ועוד ועוד)

      הגב
  • Gil - Zimbabwe

    זיסמן התחיל במכבי ר"ג, עבר למכבי וסיים בתור עו"ד. זכור במיוחד בתור האחד שהעניקו לו את הגביע השני כי כל הקהל פרץ למיגרש, היה בלאגן וזיסמן היה הכי קרוב לשולחן, קטע לפינתאון.
    אגב מליניאק פעם סיפר לי שכמה שהכל נראה נהדר בקבוצה הזו הייתה שם שינאה אדירה בין השחקנים (בעיקר בין האמריקאים לישראלים, ברודי עבד שעות נוספות), וכולם שנאו את סילבר והוא את כולם.

    הגב
    • גיל שלי

      אני יודע שזה היה קצת יותר מורכב. מאוד לא אהבו את מיקי, ג'ימבו למשל מאוד לא אהב את ארל והיה החבר הכי טוב של לו סילבר, זה ממש לא היה חלוקה ברורה של אמריקאים וישראלים

      הגב
    • Amir A

      תגיד לי, בשביל מה זה היה טוב? עכשיו תישן יותר טוב בלילה? האוכל יהיה לך יותר טעים? השמיים יותר כחולים? הריח של הפרחים חזק יותר? כמה זכרונות ילדות מתוקים כבר נשארים בגיל 50, כשאתה צריך לבוא ככה ולקחת לי אחד מהם ביבחה של שני משפטים? עכשיו כל פעם שאני אראה או אזכר במשחק בוירטון או ב- 78-77 יעבור לי בראש "רגע, זו לא החבורה המגובשת הזו סטייל השביעיה הסודית כמו שחשבתי. גיל מזימבאבווה אמר שהם בעצם לא סבלו אחד את השני", וכל הקסם יתפוגג. תודה באמת.

      הגב
      • Amir A

        בגללך גם כתבתי יבחה במקום איבחה. גם את העברית אתה כבר לוקח ממני. :-(

        הגב
        • Gil - Zimbabwe

          גם לי הייתה ההרגשה הזו עד שמליניאק ניפץ לי את המיתוס.

          הגב
  • שחר ע.

    על המגרש הם היו קבוצה מלוכדת וזה מה שחשוב,
    מדובר באנשים עם אגו גדול,בעלי אופי שונה, ולגרום להם לשתף פעולה ולנצח למען הקבוצה, זה הישג גדול.

    הגב
  • מאשקה

    היוזמה של תרומה לילדים בעלי תסמונת רט ברוכה !!!

    הגב
  • גלעד בלום

    זיסמן עשה את שנותיו הגדולות דווקא בהפועל, במכבי הוא היה משחק כשמוטי היה חולה או בגארבג׳ טיים, רק בהפועל היה רכז ראשון, ואולסימכמעט ומעולם לא הטביע, היתה לו יד רכה בשביל גבוה, אבל ניתור לא משהו

    הגב
    • איציק

      הוא היה חיסם לא רע בכלל, ולמרות שלא היה אתלט גדול עדיין היה מסוגל להטביע מידי פעם. הייתה לא יד מאד רכה, אחד הבודדים שקלע כל כך טוב בזריקה כל-כך שטוחה.

      הגב
      • גלעד בלום

        הבן אדם היה שני מטר ועשרים, בשביל להטביע או לחסום הוא לא ממש היה צריך ניתור, ובגובה הזה החישוק כמעט באותו גובה ולכן הזריקה השטוחה( למרות שנוביצקי גם באותו גובה אבל עם זריקה קשתית ).

        אולסי היה שחקן ליגה מקומית מעולה, בהתחלה כזר, וגם באירופה היה פקטור , בעיקר אחרי ש״התגייר״ והפך לישראלי, אגב הבדיחה בשנות השבעים ( לצעירים שבכם) היתה שמהערלה שלו עשו מעיל עור לטל ברודי.( אולסי עבר ברית מילה בגיל 25 או משהו כזה)

        הגב
        • Amir A

          הסיפור הגדול עם אולסי זו השפעת. איזו נאיביות היתה פעם.

          הגב
          • יואב

            והרומן המאד מתוקשר וזוהר עם תמי בן עמי ז"ל.

            הגב
        • גיל שלי

          שני מטר ועשרה

          הגב
          • Matipool

            2.08 מ' , אלישע בן אברהם.

            הגב
        • איציק

          לגבי ההטבעה זה היה כמובן בהומור (אני יודע מה גובהו של אולסי היה, וגיל צודק. טקצ'נקו היה 2.22 ומשמעותית גבוה מאולסי). חסימה זה לא רק גובה אלה גם תיזמון. לגבי הזריקה השטוחה היא הייתה מאד שטוחה גם לגובהו, כל את נוביצקי, לי ג'ונסון, ריק סמית, חד גבה, כולם זורקים בקשט הרבה יותר גדולה וכולם בגובהו ומעלה.
          לגבי המעיל, אצלנו סיפרו שזה בשביל ארואסטי. צריך לבדוק אצלם.

          הגב
  • גלעד בלום

    אבל מסכים עם רוח הכתבה, אפילו אני שמחתי כשלקחו ב77 את אירופה( אבל זו הפעם האחרונה ששמחתי בנצחון של מכבי)

    הגב
  • גלעד בלום

    ומיקי אדם נחמד בחיים , כמה סבלתי ממנו, היה קילר אמיתי, ווינר ברמות אחרות ומקצוען אמיתי

    הגב
  • גדי

    רלף קליין טען שהחתול של לו סילבר היה מנסה כל הזמן להתאבד מרוב שסילבר היה בלתי נסבל. לצערו של החתול היו לו נשמות עודפות.

    הגב
  • תומרג

    שמעון מזרחי נראה בתמונה הזו יותר מסוכן מטוני מונטנה וטוני סופרנו ביחד
    (וגם יותר מטוני רומו)

    הגב
    • יואב

      לול

      הגב
    • עדי אבני

      לי הוא דווקא מזכיר פה את ההוא מצמד הדודאים שהיה הולך שנים עם פאה ובשנים האחרונות הולך עם קרחת חלקה

      הגב
      • תומרג

        הדודאים?
        אתה בטוח שלא הפרברים?

        הגב
        • איציק

          רק הזקנים שפה מבינים שאתם דנים בצמדים מקלסיקת הזמר הישראלי.
          הצעירים בטח חושבים על מזבלות ואזורי ספר שכחוחי אל.

          הגב
        • Amir A

          הפרברים. יוסי חורי.

          הגב
  • איציק

    רק שמישהו יסביר לי למה פיטרו את רודי דמיקו?
    נכון שהוא לגמרי לא ענה על הציפיות, אך העונה לא הייתה כישלון.

    הגב
    • Amir A

      כן, זו באמת שאלה גדולה. אולי העונה הכי מוצלחת שלהם.

      הגב
      • Matipool

        זה כי הכדורסל היה משעמם ולא מלהיב.

        הגב
        • איציק

          עם צביקה שרף מזה נפשנו מהרצפה לכיסא מרוב משחק מלהיב.

          הגב
          • matipool

            זו הייתה הסיבה לפי מנהלי הקבוצה לאחר הפיטורין. משום מה בזבזתי תאים על הזיכרון הזה.

            הגב
            • נולי

              נדמה לי שגם פאקו אייסטראן פוטר אחרי דאבל בגלל "כדורגל לא מלהיב" וראינו לאן זה הביא את מכבי....

  • yaron

    כשהייתי ילד באילת זכינו לאימון מבית הספר לכדורסל (הנודד) של טל ברודי. היה מגיע לבתי ספר בכל הארץ ומעביר אימון לקבוצת בית הספר.
    בעולם של אז זה היה כמו אימון עם ג'ורדן.

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    מי זה 13? ומי זה בין זיסמן לקרן?

    הגב
    • איציק

      13 זה גרסה קדמונית של איתי שגב. השני, בהתחלה חשבתי יואב קדמן, אך ויתרתי על הראיון.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *