תור אצל הדוקטור

חוויות ממירוץ מוטו-GP, תור אצל הדוקטור האיטלקי, רוכב מקומי שגורם לנו להתחבר לשורשים והרבה צ'כיות שזופות עם מינימום בגדים ושלל קעקועים ובירה. אהה כן, ניצחון של דוקאטי!

בכל יום בשבוע האחרון חוזרות אליי התמונות מסוף השבוע הקודם, ממסלול המירוצים ב-ברנו, צ'כיה, חוויה שלא תישכח עוד הרבה זמן כנראה.

הכל התחיל בכלל בתכנון לנסוע לראות את הגראן-פרי ההונגרי בבודפשט של הפורמולה-1. איכשהו, בגלל ריצה (כמעט כל דבר בחיים שלי קשור לריצה) התכנון השתנה וטלפון שקיבלתי לגמרי במקרה מבועז, חבר שלי (קורפל, למי שצופה בשידורי ערוץ הספורט) שהציע שאסע איתו לצ'כיה, במקום. כמובן שהיה לי קשה לסרב וצרפתי לנסיעה את אביתר, הבן האמצעי שלי והפרטנר האידיאלי לספורט מוטורי עבורי.

ככה מצאנו את עצמנו קשורים לכסא במטוס בחמישי בבוקר מוקדם, לא לפני שנאלצתי לקנות נעלי ריצה חדשות לטובת ריצה ברחובות בצ'כיה, כי את הגוסט שלי שכחתי בבית.

נחיתה ושעתיים נסיעה מפראג ואנחנו כבר במסלול, חמישי בצהריים וכולם שם בשלבי התארגנות שונים. זכינו לאירוח כיד המלך בקבוצת LCR-הונדה הרבה בזכות איתן בוטבול, ישראלי צנוע שבין יתר עיסוקיו בחיים הוא גם שותף בקבוצה. בין בקבוק מים אחד לשני ועל הדרך גם פרי טרי הסתובבנו עם הלשון בחוץ בין המוסכים של הקבוצות השונות, מדהים.

שישי בבוקר לא תיכננתי להגיע למסלול אלא לרוץ להנאתי ולתור את האזור אבל שינוי בתכניות (מלון מחורבן, לילה בלי שינה ובלי מזגן) ואנחנו בבוקר במסלול, שוב, לאחר רבע שעה נסיעה ומדבקת vip על הרכב שמאפשרת לנו תנועה חופשית פנימה.

סיבוב מהיר בין הדוכנים השונים- מרצ'נדייז מכל הסוגים ובעיקר בעלי צבע צהוב, של הדוקטור בכמות בלתי נגמרת.
לאחר כל 4-5 דוכנים מתייצב גם דוכן של בירה מקומית קרה וטעימה וכמובן גם בשר מכל מיני סוגים (נמנעתי, אני טבעוני, שיהיה להם לבריאות).

ההתרחשויות על המסלול גורמות לנו להתמקם על טריבונת הדשא ואז גם מתחילים להבין עד כמה הטלביזיה עושה עוול לספורט הזה, מסרסרת את החוויה האמיתית, את הצלילים, הריחות ובעיקר את המהירות, גם בפניות וגם של הקטגוריות "הקטנות", שפתאום מרגישות אמיתיות ומהירות.

קוריוז קטן עם כרטיסי הכניסה שלנו שרכשנו באתר הרשמי ולא הצלחנו להביא את זה לידי הדפסה ובעודי עומד די אובד עצות כשהילדה הצ'כית בקופה מנסה לעזור לי ולא מצליחה למרות שהצגתי בפניה קבלה ואישור תשלום ואז, משום מקום הופיעו שני חבר'ה, ישראלים-ירושלמים, ולאחר מריבה קטנה עם האייפון שלי וקשר עם ארץ-הקודש והופ, יש כרטיסים מסודרים.

  • אז חבר'ה, אם עזרתם לי שם במסלול ואתם קוראים את השורות הללו, תודה ענקית שוב וצרו קשר.

שבת ואנחנו לקראת הצהריים שוב במסלול לטובת מקצי הדרוג ואיך לא, אנחנו חוזרים לשורשים הצ'כיים שלנו (המשפחה שלי מצד אבא הגיעה לארץ בתחילת שנות ה-30) ויושבים יחד עם עשרות אלפי אנשים מסביב וכולם עם תקווה אחת בלב וציפייה שהרוכב המקומי יעקב "קובה" קורנפלד שמתחרה במוטו-3 יצליח והוא הצליח, ועוד איך הצליח. בסיוע עידוד מסיבי שלנו הוא קובע את הזמן המהיר ביותר ויזנק מחר מהמקום הראשון.

במקצה הבכיר, המוטוGP, דובי(ציוזו) של דוקאטי עומד בציפיות שלי וגם הוא קובע את הזמן המהיר ביותר. אני האדום היחיד בתוך עדר צהוב של אוהדי רוסי, ששמח עבורו אבל גם כולם מסביב אוהדי ספורט אמיתיים ומוחאים ומריעים כאשר הוא חולף על פנינו ומשתמש רק בגלגל אחד בדוקאטי שלו, השני ממש מיותר.

לאחר שמסיימים את האקשן על המסלול, בדרך למלון, אביתר מציע שניגש למסלול קרטינג שראה בסמוך למלון שלנו לעשות סיבוב קטן. לא נהגתי או התחריתי בקרטינג מיליון שנים בערך, אני חושב שהפעם האחרונה הייתה כאשר התחריתי באליפות הפורמולה-ימאהה בארץ עם ה-zip שלי. לא הייתי צריך הרבה, רק קסדה על הראש ועוד 5 נהגים שמשום מה זינקו לפניי ו…בום טראח, אטרף ותחרותיות, כייף שלא נגמר עד דגל השחמט ואז גם הידיעה שסיימתי ראשון…

ראשון בבוקר ואנחנו ממהרים למסלול, לתפוס מקום טוב, המירוצים אמורים להתחיל בשעה 11:00 ואנחנו לפני עשר כבר שם, יחד עם עוד עשרות אלפים שחשבו בדיוק כמונו ותפסו כמעט כל חלקת דשא פנויה, התיישבנו. מסביבנו גברים צ'כים אדומים ומיוזעים, הלומי בירה ובשר וצעירות מקומיות עם מינימום ביגוד והרבה קעקועים וכן, גם בירה.

האקשן מתחיל ועמו גם המתח. "קובה" קורנפלד מוביל והקהל באטרף. כמות העקיפות והחלפות המיקום היא משהו שקשה להסביר, במיוחד כאשר הכל מתקיים כלום-מרחק מאיתנו. כל עקיפה (וגם התרסקות לצערי) זוכות לתשואות מהקהל, צעקות, מחיאות כפיים והמתח גואה. אביתר ואני מלווים בדאגה את "קובה" ובלי משים הופכים לאוהדים שלו, יחד עם כל הטריבונה. בשלב מסויים הוא יורד עד למקום העשירי והלב שלנו נופל לתחתונים.
אבל הוא בוחר שלא לאכזב אותנו ועוקף ושוב עוקף, על הקצה ממש ובסיום, מקום שלישי, פודיום ואנחנו, יחד עם כל גוש הזיעה מסביבנו צוהלים ומתרגשים, הפכנו למקומיים.

המוטו2 שמוזנק לאחר מכן ושוב, ההצגה חוזרת על עצמה. שיירה של כעשרה אופנועים צמודים אחד לשני ובסיום אליביירה הפורטוגזי מצליח לנצח אל מול שני רוכבים של קבוצת sky שרדפו אחריו ושוב, הדבר המדהים ביותר הוא התחושה כמה מהר החבר'ה האלו רוכבים וכמה צמודים, דברים שמאד קשה לקלוט על גבי המסך.

ההצגה הראשית של היום עומדת להתחיל וכולם מתרגשים, גם אנחנו. עוד בירה ועוד ביס ואנחנו מוכנים. רוסי (הדוקטור, כן?) תופס את ההובלה והקהל באטרף שלא יאומן, מקווים שאולי היום זה יקרה, אולי סופשוף היום הוא ינצח, מול העיניים של כולם. זה לא קורה.

לאחר 5 הקפות לערך דוביציוזו של דוקאטי מחליט שנמאס לו ותופס את ההובלה, עוקף את רוסי לידנו וילא, נותן בראש. מאחור מארקז, אלוף העולם מקזז ועוקף ומתחיל לאיים גם על הדוקאטי והקרב משאיר אותנו חסרי נשימה, במיוחד כאשר מאחור לורנצו, הרוכב הנוסף של דוקאטי, מצטרף לחגיגה, לקרב המשולש ולא עושה להם חשבון.

שלושת הרוכבים הראשונים תוקפים אחד את השני ואני? אני רק מקווה שדוביציוזו יחזיק מעמד, ינצח כי ממש לא מתחשק לי ניצחון של הספרדי. וכן, הוא לא מאכזב אותי, חוצה ראשון את קו הסיום ומיד אחריו גם לורנצו, חגיגה כפולה לקבוצה האיטלקית ואני מאושר, אבל מה שהכי מדהים הוא…

ולנטינו רוסי, שכמעט כל הקהל לבוש בצהוב בגללו, זוכה לכבוד מלכים, שרק מיוחדים באמת זוכים לו. הוא לא ניצח, לא סיים על הפודיום אבל כל כך אהוב ואהוד וכל כך מעריך את מפגן הערצה הזה, עוצר ליד כל יציע, מנופף בידיים לכולם ובתגבוה זוכה לרימוני עשן צהובים כאילו אנחנו ביציע המזרחי בטדי, בזיקוקי קונפטי ובתרועות של צופרי אויר, אוירה מדהימה.

האוירה לא נרגעת במסלול גם כשהכל מסתיים, האדרנלין בשמיים אצל כולם ואנחנו..? מחוייכים, מאושרים, יוצאים בצעידה קצרה לרכב, עם שקיות מרצ'נדייז כמובן (חולצת דוקאטי, אלא מה..) וזהו, לפראג והביתה.

פתאום הבנתי

תגובות

  • D! פה ועכשיו

    התגעגתי

    הגב
  • בובו

    אין אין על מוטו מבחינת חויית הספורט המוטורי. הדוקטור אגדה חיה. ומה שהרוכבים עושים הוא נראה טירוף מקרוב.

    הגב
  • רותם

    הייתי שבועיים בספרד בחופשת הקיץ.
    תרבות הנהיגה המוטורית שלהם מדהימה. לא ראיתי כזאת באף מקום.
    לא פלא שהם מחזיקים את הרוכבים הטובים בעולם בכל הקטגוריות.

    לדעתי יש שם יותר מרכזי אופנועים מפיצוציות.

    הגב
  • אלכס דוקורסקי

    דובי, כיף לקרוא! שמח שנהניתם.

    הגב
  • yaron

    תמיד מעניין ותמיד אשמח לראות גם תמונות :-)

    הגב
  • אמוץ כהן-פז

    נהנתי לקרוא!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *