דייטונה

"שבוע דייטונה" מתחיל היום והשיא ממש לפנינו . יש למה לחכות.

היום, במהלך אימון הרכיבה שעשיתי בנגב הצפוני, בין דיווש לדיווש, בין נשימה לנשימה המחשבות קפצו מצד לצד, בין הקרבה לגבול עם עזה מצד אחד, לעונת ה-NASCAR שבפתח ומה לכתוב ב-באזר לכבוד זה, בין האנדרטה של אסף סיבוני שנהרג באסון המסוקים, ככה בגיל 20 לזה שגם הבן שלי בצבא עכשיו, שומר, סוגר עוד שבת בבסיס. מוריד הילוך, שומר על קצב הדיווש, הספשליזד שלי עושות את העבודה יותר טוב ממני, לוגם קצת משקה איזוטוני, בעיקר בגלל שרוצה להרגיש קצת מתוק בפה, לשפר את ההרגשה.

הסופרבול חלף הלך לו ועכשיו הספורט האמריקאי מתחיל להתמקד בענף היחיד בארה"ב שעורך את האירוע החשוב ביותר שלו, בפתיחת העונה. אני מתכוון כמובן ל-NASCAR שחוזר אלינו בשעה טובה ומוצלחת. לא עוד גברים בטייטס וקסדות שרודפים אחרי כדור חום בצורת ביצה שמתעקש לברוח להם מהידיים. מעכשיו זה רעש אדיר של שמונה צילינדרים, ריח שמן שרוף באף והרבה ערבובים של צבעים, ביחוד כאשר הם מתנגשים ומתנגחים אחד בשני באחת מההקפות הבלתי נגמרות על המסלול האובאלי.

ביקרתי במסלול בדייטונה לפני כחמש שנים, במסגרת טיול בר-מצווה של הבן שלי, יותם, לארה"ב. בין בילוי בפארק אחד לשני נסענו באחד הימים לדייטונה, מרחק של כ-3 שעות נסיעה בלתי נגמרות בקו ישר, על רצועת בטון משעממת והיה שווה.

כבר מרחוק זה נראה נהדר וכאשר נכנסים פנימה, לתוך המסלול, שהיה שומם בזמן שאנחנו ביקרנו שם, קולטים את האווירה. תמורת מעט דולרים זכינו לסיבוב על המסלול עם אוטובוס המבקרים ורק בכדי להתקרב ולהרגיש את קיר המוות, אותו שיפוע ענקי על המסלול, היה שווה. הטלביזיה לא מצליחה להעביר את רמת השיפוע הזה וגם לא את הגובה שלו.

האספלט בדייטונה כבר זקן והספיק לראות ובעיקר להרגיש הרבה היסטוריה עליו. החריצים באספלט, כמו קמטי זקנה, אומרים את הכול, מסבירים שהוא, המסלול, ראה בעצם את הכול. הסימנים השחורים על הקיר מעידים שהוא גם הרגיש הכול.

היום מתחיל מה שנקרא – "שבוע דייטונה" , השבוע שמוליך אל מרוץ ה-500 המפורסם. הפעילות החלה כבר לפני שבועיים, אז הגיעו לשם נהגי סבב ה-PROTOTYPE והתחרו במסגרת מרוץ 24 שעות, אבל הם לא הדבר האמיתי, למרות היוקרה סביב האירוע הזה. הדבר האמיתי החל בשבוע שעבר, באימונים הרשמיים הראשונים של סדרת ה-NASCAR וממשיכים ממש עכשיו כאשר המרוץ הראשון מתחיל. מרוץ פתיחה שלא נחשב לכלום מלבד לחימום האווירה, מרוץ ה-SHOOTOUT .מרוץ שאמור להכניס את הנהגים לקצב ואותנו, הצופים לאווירה, להסביר לנו שכדאי להפסיק עם השטויות של הפוטבול ולהתחיל לדבר ב-NASCARרית.

בשבועות האחרונים התמכרתי לציוצים בטוויטר. אני לא ממש כותב שם אבל נרשמתי לחשבון של כמעט כול נהג אפשרי בסבב, כול קבוצת מרוצים וכול עדכון חדשות אפשרי. מדהים וממכר. הטראש-טוק ב-NBA הוא תינוק עם מוצץ ונזלת, גן ילדים בכיינים לעומת מה שקורה שם, לעומת מה שמחכה לנו העונה ויש למה לחכות.

כולם ירצו לקחת את האליפות מג'ימי ג'ונסון, הוא עשה את זה חמש פעמים ברציפות, מתקרב בצעדי ענק לריצ'ארד פטי ודייל ארנהרדט ז"ל ומוגדר כאחד הכי טובים ומוכשרים שיש. נחשב הכי אאוטסיידר מכולם. הוא לא דרומי כמו שנהג NASCAR צריך להיות. הוא ילד טוב מקליפורניה, עבד קשה כול הדרך אבל נראה שליד ההגה הכול הולך לו בקלות. את האליפות האחרונה הוא הבטיח ממש במרוץ האחרון בנהיגה סופר-טקטית. הוא בדייטונה בכדי להוכיח שהוא הגדול מכולם והוא לא לבד.

ליותר מדי נהגים בסבב יש מה להוכיח השנה. אני עוד אגיע אליהם במהלך העונה.

סיטי. הערות לא חשובות בצל שער פאקינג היסטורי
מי עצר את לאו מסי?