למה אני כועס על אלמוג כהן

מה הקשר בין חוקי נירנברג ואלמוג כהן?

מיהו יהודי ע"פ חוקי נירנברג

ב-15 בספטמבר 1935 בשעה שמונה בערב נערך הכינוס השנתי של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בעיר נירנברג בגרמניה, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה, בימי משטרו של היטלר שהרייכסטאג התכנס מחוץ לברלין. הפעם הקודמת אגב הייתה בשנת 1543.

היטלר היה זה שהחל לנאום ולאחר שתקף והזכיר גורמים שונים בנאומו פנה לנושא העיקרי שלו, היהודים כמובן ויותר מרמז לכך שהסדר בעיית היהודים חייבת להיעשות באמצעות חוק. היטלר ביקש מחברי הרייכסטאג לקבל את החוקים שהוכנו מבעוד מועד ויוקראו בהמשך על ידי גרינג.

החוק השני אליו כיוון היטלר, הראשון נגע לדגל הגרמני, הינו חוק האזרחות, שקובע הבחנה בסיסית בין "אזרחי הרייך", הזכאים לזכויות פוליטיות ואזרחיות מלאות ובין "נתינים" שמעתה נשללות מהם זכויות אלו. רק בעלי דם גרמני או דם קרוב אליו יכולים להיות אזרחים. מכאן ואילך היהודים בגרמניה איבדו את זכויותיהם והיו למעשה זרים חסרי כול.

החוק השלישי, החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני, אסר נישואים ויחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ובין אזרחים בעלי דם גרמני או קרוב אליו. נישואים שנערכו בניגוד לחוק ואפילו נישואים שנערכו מחוץ לגרמניה, בטלים. יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם אזרחיות גרמניות למטה מגיל-45 ונאסר על יהודים להניף את דגל גרמניה.

במבוא לחוק השלישי נאמר שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני ונישואים בין יהודים לאזרחי המדינה בעלי דם גרמני או קרוב אליו אסורים. לכאורה לא נועדו "חוקי נירנברג" לשים קץ לחיים היהודיים בגרמניה. גבלס הכריז כי אין לגרמניה שום אינטרס לאלץ את היהודים לבזבז את כספם מחוץ לגרמניה,עליהם לבזבז אותו כאן.

על פי נתונים שנאספו על ידי משרד הפנים הגרמני חיו בגרמניה בעת ההיא כמיליון וחצי יהודים, שבהחלטה אחת חייהם השתנו מהקצה אל הקצה, וזה עוד לא הסוף, כמו שהתברר מאוחר יותר (מתוך – גרמניה הנאצית והיהודים, שאול פרידלנדר בהוצאת עם עובד)

אתמול, שישי בערב, צפיתי בעניין רב במשחק הכדורגל בין נירנברג לאיינטרכט פרנקפורט ומאד שמחתי לראות את אלמוג כהן, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, פותח בהרכבה של נירנברג, מעורב במשחק- לחיוב ולשלילה ומקנח בהבקעת שער שלישי נהדר, זוכה לכמות אדירה של פרגון וחיבוקים מצד חבריו לקבוצה ומהאוהדים ביציע.

אבל גם כעסתי עליו. מאז שאלמוג כהן החל לשחק בנירנברג הופיעו מספר ראיונות עימו בעיתונות הישראלית שלנו, בעיקר בעיתונות הספורט אבל גם בעיתון המקומי של נתניה ובכולם כאחד חזר ואמר אלמוג כי הוא הגיע לנירנברג בכדי לשחק כדורגל ולא ממש מעניין אותו מה היה שם קודם או מה ההיסטוריה של העיר בה הוא משחק בהקשר היהודי, הוא ספורטאי ומקצוען ולא רוצה לעסוק בזה.

כאב לי לקרוא את זה, היה לי ועדיין מאד קשה לי לקבל הכרזה שכזו. אין לי שום דבר נגד הגרמנים כיום, נהפוך הוא, אני מאד נהנה לצפות בבונדסליגה ובמרוצי מכוניות מגרמניה, נהניתי מאד מהביקור שלי בברלין ואני מניח שאחזור לשם שוב מתי שהוא, אבל וזה אבל גדול..

אלמוג כהן ישראלי, יהודי וגם, בנוסף לכול שחקן נבחרת ישראל בכדורגל. ירצה או לא ירצה, זה כבר לא ממש תלוי בו, לדעתי, הוא מייצג את מדינת ישראל ואת העם היהודי, הוא שגריר שלנו בגרמניה, בהסתמך על הגול מאתמול, הוא עושה עבודה טובה, אבל אל לא להתבייש בעברו או לנסות ולחמוק מהתייחסות לנושא.

לדעתי, הוא צריך וחייב להתייחס לכך שיש משמעות מיוחדת, סמלית אולי, בכך שהוא משחק בקבוצה שבה נגזר חלק מגורלו של העם אליו הוא שייך,וכן, הוא גאה למרות הכול לחזור לשם, לשחק באופן לגיטימי מול ההמונים, שרק לפני שבעים וחמש שנים הוציאו את בני עמו מחוץ לחוק ואפילו לשחק כדורגל בפארק ציבורי לא יכלו. אסור לו להתבייש בזה, פשוט אסור.

באם התגובה שלו הייתה בראיון אחד או בכתבה אחת, הייתי עוד מייחס את זה לתגובה מקרית אבל הוא עקבי בתשובות שלו ובדעה שלו וזה קצת מפריע לי. מאד יתכן גם שהדעה שלי לא תהיה פופולארית בקרב חובבי הספורט, הוא בסך הכול משחק כדורגל. כבר אמרו לפניי שכדורגל זה לא חיים  ומוות, זה יותר מזה ודווקא במקום שבו אלמוג כהן משחק הכדורגל הצטלב עם עניין החיים והמוות.

ולא התייחסתי כלל לסמליות שאותה עיר ממש שימשה כמקום למשפטם של אותם פושעים נאציים, לאחר אותה מלחמה נוראית. אני מאד מקווה שהזמן יעשה את שלו ואלמוג כהן, לאחר עוד כמה הופעות בהרכב הראשון של קבוצתו ואולי עוד שער או שניים, יתעשת מעט וילמד על העבר של העם שלו, וכן, בהחלט יגיד שהוא חלק ממנו, גם בהקשר ההיסטורי הכואב של המקום בו הוא נמצא.

משפטי נירנברג
חמשת החושים, סוג של סיכום שבועי
הניצחון על קראולי (עם מעט קשר). על הפתעות ועל עזים

27 Comments

ויכסלפיש 19 בפברואר 2011

לדעתי הוא התכוון לא מעניין אותי=לא משפיע על החלטתי לשחק שם. קשה לי להאמין שאין לו מושג מה קרה בנירנברג

מהשנאה לגרמניה נשארה אצל הישראלים בעיקר השנאה לנבחרת גרמניה, ואותם דברים אמורים כלפי ישראלים שבוחרים לחיות בברלין ובערים אחרות

דובי מילר 19 בפברואר 2011

יואב- ממספר הראיונות שקראתי איתו ממש לא השתמע שזה לא מעניין אותו אלא שהוא מעדיף לא להתייחס לזה כלל. אין לי שום כוונה שזה ישפיע על ההחלטה שלו לשחק שם או לא, נהפוך הוא, זה טוב שישחק שם אבל שלא יתבייש להגיד- "כן, יש משמעות לעובדה ששחקן יהודי-ישראלי משחק שם, אחרי כל ההיסטוריה שלנו מול העיר הזו" .
אגב, אני ממש לא שונא את נבחרת גרמניה ויותר מזה, אני לא בטוח שאני שונא מישהו בעולם הזה בכלל..

יוסי האדום 19 בפברואר 2011

רק לי נדמה שהחוק השני והחוק השלישי מקובלים על ציבורים רחבים במדינת ישראל 2011? רק לי נדמה שיהודים וערבים לא יכולים להתחתן בארץ? רק לי נדמה שחוק הנאמנות או איך שקורא לו רבי אביגדור מכוון אך ורק לערביי ישראל?

דובי מילר 19 בפברואר 2011

יוסי – לא, לא רק לך נדמה, אבל מה שיותר כואב הוא שלאף אחד במדינה הזו כבר כנראה לא אכפת מכלום.

moby 19 בפברואר 2011

1. יהודים וערבים יכולים להתחתן בארץ. אל תתנו לעובדות להפריע לכם בהכפשות.
הם לא יכולים להרשם כיהודים ואף רב לא ייחתן אותם. קאדי וכומר כן (שכחתם שלא כולם מוסלמים נכון…..). חוץ מזה ערבי שיכנס בברית אברהם אבינו יהיה ערבי יהודי ויתחתן גם עם רב.
2. יש מוסלמים, נוצרים ערבים וצ'רקסים שכלולים בחוק האזרחות הוא לא מפלה בין דת גזע או מין (או פיגור) רק מבקש נאמנות הדרוזים והבדואים קוראים אתכם להבהרות.
@@@
מר בקרמן איפה הצנזורה? יש פה השוואה בין חוקי ישראל לחוקי נירנברג אתם פשוט הגזמתם (ולא יודעים את המטריה מספיק).

דובי מילר 19 בפברואר 2011

צנזורה..?
זה לא למקומות אחרים ומשטרים אחרים…?

בואו נחזור לעיקר ולעניין.

moby 20 בפברואר 2011

כרגיל כשטועים ומטעים אז נתפשים למשהו אחר להסטה של הויכוח. לא הגבת לגופו של עניין.
‏*‏**
עניין הצנזורה עלה לאחר שתגובה בפוסט אחר שאמרה משהו על אוהדי סכנין הורדה. לא ראיתי אותך נזעק על כך (אולי לא ראית אותה,אולי) השוואה של חוקי המדינה עם חוקי נירנברג הם פשוט גיבוב של שטויות, חוסר ידע ושקר מוחלט.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.

איתן בקרמן 20 בפברואר 2011

מובי, אמרתי לך ואני חוזר ואומר: אם לא מתאים לך – יש אתרים אחרים. אם להתגרות בי ובנו זה מה שמדליק אותך, זה לא יקרה.
לא האשימו כאן אף אדם או קהילה מסוימת בזה שהם מתכננים לחרב ולהרוג, מה שאתה כן עשית, אז אנא ממך.

אתר "דה באזר" הוא לא לאומי, לא ממלכתי, לא במימון של שום גוף -ולא מחויב לקבל את דעותיך או לשמור על מה שנראה לך כאיזון. תפנים את זה.

moby 20 בפברואר 2011

איתן אל תשמיץ, לא קראתי לחרב ולהרוג איש, אז אם אתה מאשים לפחות תאשים במשהו אמיתי.
או שאני לא מבין את הנקרא (תמיד יש פעם ראשונה), אבל ערכו פה השוואה בין חוקי נירנברג לבין חוקי ממשלת ישראל.
על דברים יותר פחותים בגרמניה היית מועמד לדין.

ניר 20 בפברואר 2011

רק לי נדמה שהשוואות מטומטמות כאלו מעידות על הרבה יותר בורות במשמעות הנאציזם (ובאקטואליה ישראלית) מאשר כל דבר שאלמוג כהן אמר אי פעם?

אלמוג כהן עושה בחכמה, כי אין שום דרך שהוא יכול לומר משהו בלי שהעתונות תעשה מזה כותרות צהובות. ההמנעות שלו מלדבר על השואה, בהיותו כדורגלן ולא אלי ויזל, מכובדת הרבה יותר מהנטיה של אנשים אחרים להכניס את השואה לכל ויכוח פוליטי.

יואב אחר 19 בפברואר 2011

אני דווקא חושב שזאת תגובה נכונה ובריאה.
יש דברים שיפה להם להישאר בסאב טקסט. ולהבדיל – אובאמה לא העלה את נושא הגזע וסימליות המנהיג השחור הראשון במסע הבחירות שלו בארה"ב. אולי כדאי להגיד: "אני ראוי כי אני מנהיג טוב, ולא כי אני סמל". אותו כנ"ל אלמוג כהן – משחק כי הוא ראוי ככדורגלן ולא כי הוא סמל.
ג'סי אוונס לא היה פחות מרגש אם היה מתראיין ומסביר מה המשמעות של ניצחון בברלין של 1936.
תפקידו של הספורטאי הוא לרוץ על המגרש. תפקידו של הפרשן הוא לספר את הסיפור ההיסטורי ולהראות את התמונה הגדולה.
אלמוג כהן לא התבלבל.
זה אתה זה שהתבלבל.

דובי מילר 19 בפברואר 2011

יואב- תודה על התגובה אבל לצערי אני לא מתבלבל כלל. לאורך ההיסטוריה הוכח שאנחנו לא יכולים לנתק את המורשת שלנו, ההיסטוריה והעבר שלנו ממה שאנחנו ואת זה לא אנחנו קבענו.
זה לא עניין של משחק תפקידים, הוא לא אמור לרוץ יותר טוב ולשחק יותר טוב אלא כן להיות מוכן להתייחס לנקודה הזו, של להיות חלק מעם שסבל, בדיוק במקום שבו הוא נמצא.
היחס הכי נכון שהיה צריך להיות מבחינתו הוא להגיד, שכן, הוא מודע יודע מה קרה שם וער לסמליות שבדבר והוא גאה לשחק במקום כזה, לא צריך הרבה יותר מזה.
להתעלם או להגיד אני עסוק רק בשלי…מצטער, מבחינתי אין לו את הפרבילגיה הזו, בטח לא כאשר הוא – גם – שחקן נבחרת.

באבא ימים 19 בפברואר 2011

דובי:

גם אם הייתי שמח לו אלמוג היה מוצא עניין בסימליות הזו, אני לא מרגיש שזה יהיה צודק מצידי לכעוס עליו בשל כך שזה לא מעניין אותו. זה נראה לי בחירה אישית לחלוטין ואני לא חושב שיש לי את הזכות לצפות ממנו לשאת את משא ההיסטוריה הזו על כתפיו. אחרי הכל, לו היתה לי את הזכות הזו היתה לי גם את הזכות לבקר חלק מן הכותבים בבלוג החיים בברלין או בבודפשט. אני לא חושב שיש לי את הזכות הזו גם אם ברמה הרגשית בטני מתהפכת מן המחשבה על חיים בערים הללו.

ולגבי ההשוואה – נישואים בין יהודי/ה ומוסלמי/ת יוכרו בישראל באותה מידה שכל נישואים אזרחיים יוכרו בישראל. לערבים בישראל יש את אותן חירויות שיש ליהודים גם אם הדבר הוא לצנינים בעיני חלקים רבים מן הציבור.

קרמר 19 בפברואר 2011

דובי – אני חושב שאתה נותן לאלמוג כהן יותר מדיי קרדיט. יש לי יותר מחשד סביר שהוא באמת לא יודע מה קרה שם. הוא יודע את התמונה הכללית על גרמניה והיהודים וכו' אבל אם תשאל אותו מה זה חוקי נירנברג אני בספק אם תקבל תשובה קוהרנטית.

מה שקרמר אמר 20 בפברואר 2011

אני אהיה עדין ואומר שאלמוג חוסך מעצמו להתבטא בנושא כדי לא לצאת "טמבל" – וזו נקודה לזכותו.

דורי 20 בפברואר 2011

האם אלמוג כהן אשכנזי? האם חלק מהמשפחה של אלמוג כהן נספתה בשואה?

אם התשובה לשתי השאלות האלו היא כן, אז ההתנהלות של אלמוג כהן היא מצערת וקצת עצובה. אם התשובה לשתי השאלות האלו היא לא, אז העסק הופך לקצת יותר מורכב. הלאום היהודי-ישראלי הוא לאום מומצא, כמו לאומים רבים אחרים. זה לאום שהציונות ובן גוריון עבדו קשה כדי ליצור אותו, בין קבוצות רבות שלא הייתה להם היסטוריה משותפת או שפה משותפת. אפילו הדרך שהם פירשו את היהדות לא הייתה זהה. בתור מי שגדל בבית פולני-עיראקי, ראיתי מגיל קטן איך אין שום קשר בין הזהויות של שני הצדדים, ובין הזהויות הערביות והיידיות (מלשון יידיש) של הסבים והסבתות שלי לזהות היהודית-ישראלית.

כל זה לא בא לומר שאין כזה דבר לאום יהודי-ישראלי ושצריך לפרק את מדינת ישראל ולחזור לעיראק ופולין. הנקודה היא, שהלאום הזה הוא לאום די עמום, וההזדהות איתו היא שונה מאדם לאדם. אם אלמוג כהן גדל למשפחה לא אשכנזית (אני יודע רק שהוא גדל בבאר שבע) אז סביר להניח שבתוך הבית הוא לא שמע בצורה אובססיבית על השואה ושהקשר שלו ללאום היהודי-ישראלי פחות יושב על תודעת המצור הישראלית השואתית (בכל דור ודור באים עלינו לכולתנו) אלא על שורשים סוציולוגיים אחרים (החיבור ללאומיות על ידי העולים מארצות ערב כאסטרטגיה לחלוקת משאבים הוגנת יותר. מדובר בעולים שבאו ככוח עבודה זול והפכו לחלק אינטגרלי בממסד ובשוק העבודה ולא נשארו כחלק פריפריאלי). אין סיבה שאלמוג כהן ירגיש מחויבות לייצג את העם האשכנזי רק כי מישהו החליט שקיים עם יהודי שמכליל את הסבים שלו עם סבים ממוצא אתני אירופאי. אם הוא בוחר לעשות זאת זו החלטה שלו והיא מקובלת וראויה. אך גם אם הוא אינו בוחר לעשות זאת זו החלטה מקובלת וראויה. הוא בוודאי לא שגריר של אף אחד.

דובי מילר 20 בפברואר 2011

דורי
אלמוג כהן לא אמור לייצג את העם "האשכנזי" – הוא פשוט חלק מעם ישראל, מהעם היהודי (וסתם להשכלה כללית – יהדות צפון-אפריקה גם כן סבלה מכיבוש נאצי ישיר ו-או עקיף כולל משלוח לאושוויץ ומחנות הסגר).
כאשר מזכירים אותו בתקשורת – זרה – מציינים שהוא מגיע מישראל. גם הם, שם מסתכלים עליו כישראלי.

איתן בקרמן 20 בפברואר 2011

ואם הוא חצי חצי אז שחצי יהיה אכפת לו. מבריק.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 בפברואר 2011

דובי,
אתה יכול לכעוס על אלמוג כהן אבל זה לא הוגן כלפיו,אי אפשר לכעוס על אדם בגלל שאין לו מודעות פוליטית דומה לזו שלך.יכולות להיות הרבה סיבות לאי ההתיחסות של אלמוג לקונוטציות השואתיות,אולי הוא לא רוצה לעורר שדים,בכל הוא זה שגר בנירנברג וחי את היום יום,צריך לכבד את זה.

לדעתי העובדה ששחקן יהודי אזרח מדינת ישראל משחק בבונדסליגה ועוד בנירנברג היא עובדה פוליטית מספקת,היטלר בוודאי מתהפך בקיברו והניאו נאצים אוכלים את הלב כשהם שומעים קהל גרמני מריע לאדם בשם כהן,זה מספיק בשבילי,הוא עשה את ההסטוריה עם דקות משחק ושערים,במקרה הזה סייג לחוכמה שתיקה עובד בעיני.צריך לציין אגב שהוא לא הישראלי הראשון,היה גם את שמוליק רוזנטל בשנות השבעים ששיחק בבורוסיה מינשנגלדבך וגם דוד פיזנטי שיחק כמה משחקים בפ.צ. קלן אם אני לא טועה.

אני לא חי בישראל כבר 10 שנים אבל נדמה לי שהדור הנוכחי של הצעירים לא סובל מתסביך השואה של הדור של אנשים כמוני(בני 40 ומעלה) .כשאנחנו גדלנו הסתובבו בחיים מאות אלפי ניצולי שואה,כל הסיפור היה טרי יותר ואישי,אני זוכר שאמא של אחד מהילדים בבית הספר היסודי שלי,מניה הלוי,ניצולת שואה שהפכה לסופרת היתה מגיעה לכיתה ומספרת לנו על החוויות שלה מהמחנה,זה היה מוחשי.

אני שיחקתי ליגה לטניס בגרמניה(יש דבר כזה) במשך 11 שנים ברציפות במועדון פרנקפורט פלמנגרטן ואינספור טורנירים מקצוענים בגרמניה.אני יכול לומר בוודאות שבכל השנים שלי ברמניה היחס אלי היה מצוין,העם הגרמני באופן כללי הוא עם נחמד,המדינה מסודרת,הכל עובד כמו שעון,מדינה מס' אחד באירופה בלא מעט מובנים כולל יחס לזרים או לתיירים(כן זו לא טעות).

יתירה מכך,במועדון שלי בפרנקפורט היה יחס מיוחד לישראל ולישראלים,אולי רגש אשמה בגלל השואה אבל עובדה שהמועדון החתים במשך 11 שנים רק ישראלים כשחקנים זרים(מותר זר אחד בקבוצה).מנסדורף,גליקשטיין ,פרקיס ואנוכי היינו הזרים של המועדון,הם העריצו אותנו ,את הטמפרמנט,את המלחמה על המגרש,מעולם לא הרגשתי בדל של גזענות,ההיפך,הם העריצו את האומץ של מדינת ישראל,את המוסד,את צה'ל,נאיבים הגרמנים האלו.

מצד שני לא היה יום שהייתי בגרמניה שלא חשבתי על השואה ועל מה שקרה על אותה אדמה רק 45 שנה קודם.בכל פעם שראיתי יער חשבתי כמה יהודים קבורים שם וכשראיתי איש זקן שאלתי את עצמי מה הוא עשה בזמן המלחמה.

אפילו שיחקתי טורניר קטן בעיירה דאכאו,מרחק 2 דקות הליכה ממחנה הריכוז.אני זוכר שהלכתי לבקר במחנה הריכוז(שנשאר אותו דבר עם הנעליים גדרות התיל) ממש שעה לפני משחק,זה היה מעבר חד מאד.אפילו העפלתי לגמר בטורניר,אני זוכר את התגובות של החברים בישראל כשאמרתי להם שאני משחק בדאכאו,הקונוטציה היתה מטורפת,זה כמו שהיה פתאום אליפות אושוויץ הפתוחה.

בסופו של דבר ענין ההפרדה בין ספורט לפוליטיקה הוא סיבה מספקת עבורי ואין לי בעיה עם אלמוג כהן,למה אתה לא כועס על דודו אוואט שלא מזכיר את האינקוויזיציה בספרד?

elad_itzhaki@ 20 בפברואר 2011

אני חושב שההתייחסות (או אי-ההתייחסות) של אלמוג כהן היא הטובה ביותר. הוא שחקן כדורגל ולא קונסול. הוא עושה עבור ישראל מספיק הסברה בעצם היותו שחקן פעיל בבונדסליגה, שאף רושם הופעות מכובדות ופותח בהרכב.

בלי קשר, אני חושב שזה מאוד אנוכי "לנכס" שחקנים רק בגלל שהם יהודים או ישראלים. הוא לא באמת חייב לנו משהו. עד כמה שאתה יודע, יכול להיות שהוא בכלל לא מאמין באלוהים, ושהזהות היהודית הזו נכפתה עליו (כמו שדוקינס אומר בספר The God Delusion – "אני מתנגד להגדרה הזו 'ילד יהודי' או 'ילד מוסלמי'. אדם הוא קודם כל אדם").

ואני לא יכול שלא להסכים עם מי שכתב פה שיש ציבור גדול בארץ שהיה תומך בחוקים דומים למס' 2 ו-3.

sad but true

D! 20 בפברואר 2011

מצטרף למגיבים ולשלל הסיבות שהעלו.
אין שום סיבה שהוא יציג את עצמו כמייצג של המדינה וההיסטוריה שלה. יכול מאד להיו שבשיחות פרטיות עם שחקנים ואנשי צוות מקומיים הוא מתבטא באופן אחר. יכול להיות שבאופן פרטי הוא קורא ולומד על ההיסטוריה הזו. עצם הנוכחות לו שם מזכירה לכל מי שמסביב (אוהדים בכל רחבי גרמניה והעולם) משהו. זה צריך להיות מספק ומספיק ברמה הזו.
גרתי במינכן מעל שנתיים וכשחיפשתי דירה שללתי מראש כל אופציה שהתקרבה לדכאו, נראה לי מוגזם. הוא מצא עבודה (טובה) במקום עם קונוטציות בעיתיות ומוציא מכך את המיטב. הוא לא זכה למינוי כשגריר ישראל וגם אם אתה חושב שעל כל יהודי-ישראלי לקחת את התפקיד על עצמו. זה לא עניין ברור מאליו.
יש משהו שמאד מתפספס פה בארץ וזה שעניין השואה (והמלחמה הזו) הוא עניין הבה יותר מוחשי בגרמניה של היום מאשר בישראל. התזכורות הרבה יותר גדולות. יש עניין לדבר על השואה וההיסטוריה (אם כי הדור הצעיר מנסה יותר להתחבא מהנושא לעומת דור ההורים שלהם – אולי קצת כמו פה). לא צריך לדחוף את העניין בכוח לכל מקום כמו שאנחנו לא רוצים שידחפו לנו כל מיני דברים שבהם אנחנו אולי טועים.
אין לי לסנגר על הגרמנים ובטח שלא על גרמניה אבל בהשוואה לכל מדינה שעשתה (או עושה) רצח עם היא היחידה שכמדינה לקחה אחריות על מעשיה (ואפילו על מעשיה ברצח העם הארמני שהיה מעשה תורכי ועד היום מרבית אומות העולם מסרבות להכיר בו – כולל ישראל – האם כעסת על רביבו ובלילי שלא דיברו על כך השכם וערב בטורקיה?).

איתן בקרמן 20 בפברואר 2011

דובי, על זה אומרים "מתוך שלא לשמה בא לשמה". כשרבבות בנירנברג שואגים בקול אחד (…) "אלמוג", ועונים "כהן", לא פחות מ-כהן, לא מאוד משנה מה הוא יצהיר או לא. חוץ מזה, איזה שחקן גדול הוא אה? יש מצב שהוא השחקן הישראלי הכי טוב היום.

אנונימוס 20 בפברואר 2011

לפעמים בנאדם רוצה פשוט לשחק כדורגל.
גם ואליד באדיר בשנים הארוכות ששיחק בנבחרת סירב להתעסק כל הזמן בנושא הזהות הערבית שלו כשחקן בנבחרת ישראל.
לא כל אחד רוצה לקחת את התיק הזה על עצמו, ואין לו מחוייבות לזה. בסופו של דבר- כולה שחקן כדורגל שרוצה להתפרנס. לא כל אחד רוצה לשנות את החברה.

דובי מילר 20 בפברואר 2011

קודם כול אני מאד שמח שהעניין עלה לדיון ועורר ויכוח, זה כבר היה שווה, מבחינתי.
אחד הדברים שסבתא שלי כל הזמן אומרת לי והיא הייתה באושוויץ, חייבים להתמיד ולספר כי אחרת זה יישכח, זה יעלם, אנשים ישכחו וזו בדיוק הבעיה.
התעלמות היא בעיה לא פחות חמורה, מבחינתי.
לא אמרתי ולו פעם אחת שיש לי איזו בעיה עם הגרמנים כיום, הם לא הסיפור, אני יודע בדיוק עד כמה החינוך וההסברה נמצאים שם.
הבעיה שלי היא "רק" עם מצב דוגמת אלמוג כהן וכן, הסיטואציה חשובה מכיוון שהוא גר במקום שהוא יותר ממשמעותי.
אני עדיין טוען שאין לו את הפריבלגיה הזו, להתעלם, מצטער, גם אם הוא עוסק "רק" בכדורגל.
משחק הכדורגל היום יכול להיות מכשיר מעולה לחינוך של הדור הצעיר.
כחלק משיעור היסטוריה בכיתתי – שיעורי הבית לתלמידים, כיתה י', היו לבדוק מדוע מכבי ת"א משחקים עם תלבושת צהובה-כחולה ודרך זה הגענו לטלאי הצהוב..

לגבי דודו אוואט – נקודה למחשבה.

בקר – שהקהל צועק זו בדיוק ההוכחה הנכונה לכך שמקבלים אותנו ויופי של דבר. חבל שאנחנו לא מתייחסים לעצמנו, אפילו קצת…

גלעד בלום 20 בפברואר 2011

האנונימי מלמעלה זה אני

דובי מילר 20 בפברואר 2011

כן, את זה כבר הבנו…
כמה טניסאים כבר היו לנו…

זנדר 25 בפברואר 2011

איכשהו פיספסתי את הדיון הזה – וחבל. אני חושב שאני היחיד פה שבאמת דיבר עם אלמוג כהן, וכששאלתי אותו איזה שאלה הוא לא יכול לשמוע יותר, זו היתה התשובה. וזה היה עוד בתחילת ההייפ התקשורתי סביבו. תראה, יש פה תערובת של כל מה שאמרו אלה שמעלי. אלמוג לא רוצה לפגוע באף אחד, לא במארחים שלו, ולא בניצולי שואה שקוראים את דבריו. ואיש עוד לא הצליח לומר דברים של טעם על הנושא בלי ליצור אנטגוניזם. ממה שהבנתי, הוא חושש, למרות הכשרה תקשורתית, לומר משהו שיתפרש לא נכון – ואתה יודע, שלזה הרבה מאד מחכים. אל תשכח גם, שהוא אדם מאד צעיר, ובכך חסר את הביטחון ואולי גם חלק מהידע, שיש למבוגרים ממנו.
הוא בודאי מודע לנושא, ואמר בכמה ראיונות, גם אצלי, שהוא גאה לשחק בנירנברג, גאה שאוהדים באים עם דגלי ישראל ועם חולצות ועליהן "כהן", ושהקהל קורא בשמו. זה ניצחון יפה על הנאצים – ואני לא חושב שיש לך סיבה לכעוס עליו – יש מספיק נאצים בשביל לכעוס עליהם. גם פה.

Comments closed