דני

הוא היה הראשון שקיבל אופנוע בכיתה והיה גם זה שבא ראשון עם רכב של ההורים אבל אני זוכר ממנו בעיקר את אותו סוף שבוע בצפת והצפייה המשותפת בקווין ואן-אריק. יהי זכרו ברוך.

שנת 84' ומדינת ישראל עמוק בתוך הבוץ הלבנוני והדבר היחיד, מבחינתנו אז, שיצא מזה הייתה תחנת הטלביזיה של המזרח-התיכון, metv וכמובן שידורי ההיאבקות בכל מוצאי-שבת.

מדי ראשון בבוקר בבית ספר, כתיכוניסטים, זה מה שעניין אותנו, לדסקס מה ראינו בתכנית, מי ניצח, מי הפסיד ומה יקרה הלאה, ממש טלנובלה עם פרשנות מקומית שלנו כשכמובן מוקד העניינים היו משפחת ואן-אריק וחבורתם. הם היו אלילים עבורנו- חולצות, פוסטרים, מדבקות, קלטות וידאו של התכניות ומה לא בעצם.

כמוני, גם דני נהג לצפות בהם וזה היה החיבור הראשוני בינינו ואולי היחיד ואז זה הגיע. הודיעו לנו שאנחנו יוצאים לסוף שבוע מטעם בית הספר, סמינר "גשר" בצפת קראו לזה(הדתה מישהו..?) מיום שישי ועד צאת השבת.

"מה צאת השבת?" אמרנו "ואיך נראה רסלינג?" הקשינו… ולא קיבלנו תשובה הגיונית. לדני היה פתרון בדמות טלביזיה 14 אינטש' שניקח איתנו לשם וצפת הרי קרובה ללבנון אז בטוח נצליח לקלוט שם גם ללא אנטנה מיוחדת וכך היה. לקחנו טלביזיה קטנה.

מוצאי שבת ואנחנו רבים עם הטלביזיה, מחפשים את הערוץ המבוקש ובין הזבובים על המסך הצלחנו למצוא והשמחה הייתה גדולה, במיוחד כאשר התבשרנו שהקרב המרכזי של הערב יהיה בין קווין ואן-אריק וכריס אדאמס שהיו בברוגז רציני שנראה היה שאפילו חלק ממנו אמיתי(האמת שהיינו בטוחים אז שהכל אמיתי..).

קפיצה גדולה בזמן לאתמול, 5/5/19 בעוונותיי הרבים אני חבר בקבוצת פייסבוק נוסטלגית של אותה היאבקות של משפחת ואן-אריק, נהנה לדפדף שם מדי פעם, לראות תמונות וסרטונים וגם לקרוא פוסטים של אנשים אחרים בעולם שאהדו ועדיין אוהדים אותם ואת האח היחיד ששרד, קווין.

אתמול בן דוד שלי תייג אותי על סרטון של אותו קרב מדובר עליו כתבתי קודם ובום, הכל חזר אליי מאז. הזכרונות ההם של התקופה ההיא שהיינו תמימים וגם שלו, של דני.

שוב קפיצה בזמן, אוגוסט 2006 ואני חוזר מסוף שבוע בגראן-פרי ההונגרי בבודפשט, עולה לטיסת אל-על חזרה הביתה ומקבל מהדיילת עיתון ידיעות-אחרונות, מתיישב בניחותה במקום המיועד לי, פותח את הכותרת ובום…התמונה של דני קופצת לי מול העיניים.

הימים ימי מלחמת לבנון השנייה ודני גוייס יחד עם היחידה שלו למילואים ובזמן שהיו בנקודת ההיערכות ליד כפר גלעדי פצצת מרגמה נחתה עליהם והוא, יחד עם אחד-עשר מחבריו נהרגו במקום.

יהי זכרו ברוך

 

 

הגענו ל-1000, ממשיכים לספור
לואיס המילטון לא אשם

תגובות

  • רונן דורפן

    היה איתי בכיתה ו׳ - היה איחוד באותה שנה של שני בתי ספר יסודיים - האזור שלנו של מושבים אשכנזים וותיקים והאזור שלהם של מושבים של יוצאי עדות המזרח. הוא היה אחד המנהיגים שלהם. שהיה בדיעבד די הצלחה - ואחר כך המשכנו לחטיבה ולתיכון. היה כדורסלן מצויין. לא ידעתי על מותו עד לפני שנתיים-שלוש.

    הגב
  • אלכס דוקורסקי

    דובי, תודה ששיתפת. יהי זכרו של דני ברוך.

    הגב
  • אביבה

    מרגש

    הגב
  • רותם

    תודה

    הגב
  • עירית משיח

    יהיה זכרו ברוך , איש מדהים חבר נפלא , אבדה ענקית

    הגב

    להגיב על עירית משיח לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להגיב על עירית משיח לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *