שבת בבוקר יום יפה

הספורט המוטורי הישראלי יוצא לפגרת קיץ וזה בדיוק הזמן לנשום שנייה, לחייך ולקרוא לכולם לבוא לקחת בו חלק

שבת, שמונה וחצי בבוקר ואני בטוח שחלקכם עדיין הייתם באיזה סוג של חלום.
האמת? גם אני, אבל אני הייתי חלק ממנו והרגשתי אותו על הגוף יחד עם הטמפרטורות, שבשלב הזה של היום החליטו עדיין לפרגן.

התמונה באדיבות גידי כרונין- פרודרייב, צולמה שניות לפני הזינוק למירוץ סיבולת בן-שעתיים במסלול המירוצים בערד.

בשנה-שנתיים האחרונות נפתחו בארץ שלושה מסלולי מירוצים, מסלולי אספלט "אמיתיים" ו-"חוקיים"(כמה שאני מתעצבן כשמישהו שואל אותי אם ספורט מוטורי חוקי בישראל?) והם רוחשים פעילות די גדולה.

גילוי נאות בטרם אכנס לעומק- אני משמש מזה כעונה וחצי, מאז פרשתי לניווט בראלי באופן פעיל, כשופט הראשי באליפות ישראל במרוצי מסלול מטעם ההתאחדות לספורט מוטורי, אבל כותב את הפוסט הזה מטעם עצמי לחלוטין וזו דעתי האישית.

אתם יודעים, בסופו של דבר, חלומות הם מה שמניע הרבה מהאנשים לפעול ומירוצי מסלול, אליפות מסודרת של מירוצי מכוניות על מסלול זה חלום גדול של ראם וגידי מפרודרייב, חלום שקרם עור וגידים ומתקיים, למורת רוחם של ציניקנים, מצקצקי לשון ושיניים וכאלו שמנסים לתקוע מקלות בגלגלים של המכוניות.
מירוצי המכוניות בישראל הן עובדה קיימת.

לאט לאט וביסודיות תוך למידה הדדית, הסקת מסקנות וניסיון להתקיים בצעדים קטנים ומדודים התקבצה לה קבוצה של ספורטאים אשר בחרו להיכנס למכוניות מירוץ ולנהוג במקום לשבת מאחורי מקלדת ולבלבל את המוח וזה עובד.

אני מלווה את הספורט הזה, הספורט המוטורי הישראלי מראשיתו, מימי באר-שבע, אשקלון ועפולה ואיפה לא כמארשל צעיר ומשם לכסא המתחרה ובהחלט יש לי איזו זוית ראייה, עצמאית, על מה שקורה פה.

לראות 12 מכוניות מירוץ עומדות על הגריד, נוסעות באיטיות אחרי המכונית המובילה כאשר הנהגים עם סרבלים וקסדות, מזיעים את עצמם כמו שרק בערד, בתוך מכוניות מירוץ באמצע יולי אפשר להזיע וכאשר ניתן אות הזינוק למירוץ סיבולת של שעתיים, הם יוצאים לדרך ומתחרים, בספורטיביות, עם עקיפות, בלימות, חריקות צמיגים ומה לא, גורם לכל חובב ספורט מוטורי להזיל ריר וליהנות.

כן, ספורט מוטורי זה ספורט יקר, מאד, אבל קיימות הרבה דרכים להשתתף בו, בין אם בתוך הרכב ובין אם להגיע ולסייע "מסביב", אם ממש רוצים משהו, מוצאים את הדרך לעשות את זה.

ליגת פיג'ו מתקיימת עונה שנייה והשנה הצטרפו אליה גם מירוצי הסיבולת שהופכים את כל עניין המירוצים הללו למשהו הרבה יותר גדול וקבוצתי והימור שלי? זה רק ילך ויגדל.

כשמדברים על ספורט מוטורי ישראלי חושבים תמיד שאלו אותם אנשים שהתחרו לפני הרבה שנים ופשוט מצאו לעצמם מסגרת חדשה "לתת בגז". אז זהו, שלא. הגריד מלא בנהגות ונהגים צעירים וחדשים שבורידים והעורקים שלהם זורם דלק ולא דם, שהאפטרשייב שלהם מעורבב עם שמן שחור והם מסתובבים מחוייכים בהיי מטורף, מגשימים לעצמם חלום.

אז לכל אלו שיושבים על הגדרות או מאחורי המקלדת, קדימה, למה אתם מחכים? אוהבים ספורט מוטורי? תמצאו דרך לקחת בו חלק ולהגשים לעצמכם חלום. בין אם זה בימי מסלול ובין אם זה באחת מליגות המירוצים שקיימות כיום בישראל ויש, הרבה.

שלא תגידו שלא אמרתי!

לואיס המילטון לא אשם

תגובות

  • ראם

    כל מילה בסלע.
    יש חולמים ויש עושים.
    אתה מהעושים.
    תודה על כל מה שאתה תורם לספורט המדהים הזה.
    ראם

    הגב
  • ניינר / ווריור

    בטוח שיותר מעניין לצפות בזה מאשר בפורמולה 1 העונה

    הגב
    • אוהד

      אז לא ראית את המירוץ אתמול? פספסת בגדול

      הגב
      • מילר

        ראיתי ועוד איך....
        הפוסט בדרך

        הגב
        • אוהד

          זה היה לניינר, לא לך

          הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *