האגדה שהייתה באמת? (על אבי רן)

כמה באמת הוא היה גדול, והאם זה משנה

 

לא ראיתי את אבי רן משחק, ולכן, למרות שרציתי לכתוב עליו משהו, לא הרגשתי שאני יכול. אבל אם אנחנו יוצאים שנייה מהחשיבות שלו כשחקן כדורגל, עולה תופעה שחורגת בהרבה מהספורט: מותו של אבי רן קיבע אותו, לפחות לחיפאים מבינינו, כאייקון תרבות פופ מיתולוגי, אולי הראשון בחיפה שסיים את הקריירה שלו בצורה כזו (אם הולכים אחורה, אפשר להכניס לאותה משבצת גם את אהרון אמר – עליו סיפרו לי הגדויילים שהיה אחד השחקנים האדירים ביותר ששיחק במכבי, וסיים את הקריירה שלו בגיל צעיר בעקבות תאונת עבודה בנמל).

הרי אין לי זיכרון מ"השוער אבי רן". ועדיין, אני מתרגש כשאני חושב עליו. אני זוכר את הרגע המדויק בו שמעתי על מותו, והייתי אז ילד בן פחות מחמש. אני מנסה לחשוב על כמה רגעים מדוייקים כאלה אני זוכר ב-25 השנים שעברו, שאני זוכר בדיוק את הסיטואציה, ולא צריך להשלים שום דבר מאף אחד. יש מעט מאוד כאלה, ורובם השאירו עלי חותם עמוק ברמה האישית.

אז מה יש בו באייקון אבי רן? יש בו הכל: הוא היה מצליח מאוד ולקח את התארים הראשונים עם הקבוצה. הוא היה יפה, ועם תפקיד במגרש שהגדיר אותו כחסר פחד. הוא היה משלנו – גדל בנוער של מכבי חיפה והיה בשר מבשרה של העיר, והוא היה הראשון בכדורגל שעשה את מה שבחיפה, העיר שתמיד הייתה ותמיד תהיה פרובינציאלית, מייחלים לו – הכרה בחוץ לארץ. והוא מת צעיר. הוא נשאר כל הדברים האלה, והם כולם נשארו בו.

אנחנו תולים כל כך הרבה תקוות בספורטאים שאנחנו אוהבים, או אלה שמייצגים את הקבוצה שאנחנו אוהבים, וב-99.9 אחוז מהמקרים הם אף פעם לא יהיו מסוגלים באמת להגשים אותן. בגלל זה, כשמישהו שאל אצל בורוביץ' בפוסט שלו, אם אבי רן היה באמת כזה טוב כמו שעשו ממנו, הבנתי משהו אחד חשוב: במקרה שלו, כמו של מתיאס סינדלאר, או לני ביאס או דנקן אדוארדס, זה פשוט לא משנה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ימי הרדיו לא כאן
הנבחרת הגדולה מכולן, המשחק הגדול ביותר (הסרט)

41 Comments

שלו 14 ביולי 2012

אני כן ראיתי אותו, הוא צמח כתף אל כתף עם גינצבורג.
בוני הדיח באותה תקופה את אריה חביב מהעמדה מספר אחת ודיברו עליו כגדול ביותר, אי פעם.
ואז פתאום בתקופה קצרה אבי רן (שהיה השוער המליף שלו בנבחרת הנוער) עשה קפיצת מדרגה.
הוא עקף את בוני וייצב את עצמו בשער הנבחרת ומי זוכר עוד שלפניהם היו אריה חביב ויוסי מזרחי.
גם כן שוערים נפילים.
יצא לי להיות במשחקו האחרון בגמר הגביע, ובכלל בעונותיו האחרונות הוא היה הגנה של איש אחד.
וכמה צניעות, אני ממש לא זוכר ראיונות איתו למרות שהיה כוכב על בחיפה וגם בנבחרת.
גילוי נאות אני אוהד מכבי ת״א

בני תבורי 14 ביולי 2012

עופר,
הפוסט נהדר וחשוב בעיקר בשל התרומה שלו לדיון על השוער הישראלי הגדול אי פעם שיצא מפרופורציות אחרי האסון הנורא. אבי רן היה, ככל הנראה, כשרון בלתי רגיל. ראיתי אותו בלייב אולי ארבע פעמים והשאר בטלביזיה. אבל כפי שכתבת נפלא, זה לא ממש משנה אם היה טוב או לא ,לאור הדרך בה הסתיימה הקריירה שלו.
לא ראיתי את וילי ברגר משחק, אבל שמעתי שהיה ענק. לעומת זאת, את איציק ויסוקר ראיתי מאז ששיחק בנוער ועד לסיום הקריירה, משהו כמו עשרים שנה, וראיתי גם את חיים לוין עשרות פעמים. ההחלטה הנחרצת למקם את אבי רן אחרי ארבע שנים של משחק כגדול מכולם, נשענת רק על משאלות לב. היא גם לא עושה חסד עם זכרו.

בני תבורי 14 ביולי 2012

יתרחם השם על נשמתי על כי שכחתי, גם את חודורוב ראיתי עשרות פעמים.

דודו 14 ביולי 2012

זהו, שזה כן משנה. ואגב, כשאתר מוערך בעיני כמו שלכם נותן למישהו שלא ראה את אבי רן משחק, לכתוב עליו פוסט – זה מוריד את ערך האתר בעיני בקילומטרים.

בני תבורי 14 ביולי 2012

למה דודו? לא ראיתי את ד"ר ג'יי משחק, גם לא את פושקש ובטח לא את עומר סיבורי. אז אסור לי לכתוב עליהם? הרב עובדיה כותב על אלוהים כאילו שיחקו שש בש יחד…

איתן בקרמן 14 ביולי 2012

דודו, תודה על המחמאה ועל ההערכה לאתר. אבל למה להגיד בקילומטרים? ממש בקילומטרים??

האתר בנוי ככה שכל אחד כותב מה שהוא רוצה. בלוגים אישיים.

ולתוכן ממש: פרוסנר לא שפט את היציאה של אבי רן לכדורי גובה ולא את הבחירה שלו מתי לקלוט ומתי לאגרף ומתי לצאת מול שחקן ואיך וכו' וכו'. הוא דיבר על אגדת ספורט, כמו שהוא גדל עליה, ומה הוא מבין מזה. אתה לא חייב להסכים או לאהוב, אבל תכבד.

איתן בקרמן 14 ביולי 2012

מדויק מאוד לטעמי, פרוסנר. גם בוני היה שוער טוב מאוד, בניגוד למיתוס שמתפתח (רק קצת פחות ממה שנדמה לו).

תקופת רפי כהן היתה המכה (שלמה שרף בחר אז כשוער שני את ערן שיינזינגר מנתניה. או יה). אני, כמוך, זוכר איפה הייתי בשניה שרפי כהן הוליד את הפנדל בקפריסין (בקפריסין) או חטף מספרד (יצא 1-1 עם ספרד, התבאסנו מאוד שהחמצנו ניצחון..). אבל כמובן שהוא עשה את המקסימום שלו ושלמה שרף יצא איתו לא טוב.

דודו אוואט הוא הכדורגלן הטוב ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. והוא התפתח הפוך מאבי רן.

לאבי רן היתה במגרש נוכחות של נפיל. זה נכון. משהו באווירת חודורוב אובארוב שמייקל. בגיל הזה הוא כבר היה שוער נבחרת, הסיפור שלו הוא מיתוס מבוסס..

אין דוגמא מקבילה, אבל נניח שעטר, ברקו או בניון היו שוברים בגיל 24 את הרגל, חלילה, ופורשים ממשחק. זה הדוגמא המאוד נכונה שהבאת על אמר, שכנראה היה תותח על, והסיפור שורד כבר 50 שנה.

אני כמוך זוכר בדיוק איפה הייתי כששמעתי על אבי רן. במערכת הספורט של עיתון "חדשות" בימי אבי רצון. מקום חזק להיות בו ברגע כזה..

בני תבורי 14 ביולי 2012

בק,
משום מה היה נדמה לי שאתה אוהד נתניה…

איתן בקרמן 14 ביולי 2012

אז מי כמוני יודע כמה זה היה מופרך.. בחור נחמד הוא היה, זה כן.

בני תבורי 14 ביולי 2012

לא, זה איך אתה כותב על נוכחות של נפילים מבלי להזכיר את מי שלקח איתכם דאבל…

MG 14 ביולי 2012

בקרמן, 2 דברים:
1. במשחק עם השער של היירו מ-35 מטרים (על זה אתה מדבר?) אני חושב שהפסדנו 2-1.
2. דודו אוואט? באמת? איך ובמה הוא עולה על בניון? יותר מזה, הוא לא כזה שוער כמו שעושים אותו. לדעתי כמי שראה את שניהם במגרש לא מעט דוידוביץ' טוב יותר. אם אין לאוואט דרכון זר אני בספק אם הוא היה מגיע לליגה הספרדית.

משה 14 ביולי 2012

בנושא אוואט, חלק גדול במיתולוגיה של שוער גדול היא המשחקים האלמותיים שלו. לבוני יש את בארנקיה, לדווידוביץ' את משחק התמנון נגד ולנסיה ומשחק אדיר נגד ספרד עד הפציעה(המשחק הזה הסתיים ב-1:1 ולא זה שצויין קודם, לאבי רן ז"ל את ליברפול, לשביט את סטמפורד ברידג' ומה יש לאוואט ? אולי וגם זה אולי גדול המשחק באירלנד. אוואט באופן עקבי לא הביא נקודות לישראל, בתקופתו כשוער ראשון ספגנו כמות שערים שלא ספגנו אצל דווידוביץ' ויש לו לא פחות פאשלות איומות(השער העצמי של חרזי ובעיקר שערים מגוחכים נגד לברקוזן ב-CL).
אוואט ייזכר בעיני כדיסוננס בין שוער בינוני וקריירה גדולה.

אלעד 15 ביולי 2012

…וגם מהמשחק באירלנד כל מה שתזכור זה את הצמר גפן בנחיריים

ויכסלפיש 14 ביולי 2012

זה המשחק ששלמה שרף התפרץ עליו ב-1998? 1:2 לספרד ברמת גן אחרי 0:1 של אלון חזן

שי 14 ביולי 2012

אלון מזרחי

MG 14 ביולי 2012

גם אני זוכר שזה היה חזן.

קורא 15 ביולי 2012

חזן בבעיטה לחיבורים ממסירה של רביבו, דקה שישים ומשהו, היו כמה דקות אופוריה באיצט'

/C 16 ביולי 2012

ומה עם רוני קלדרון? השמועות אומרות שבאימונים של איאקס הוא היה רק קצת יותר טוב מקרויף…

יואב בורוביץ' 14 ביולי 2012

פוסט יפהפה פרוסנר,
אני ראיתי את אבי רן, ואפילו הייתי במשחק מול ליברפול (3- 0. אגב במחשק הזה עשיתי את אחד הדברים שאני מצטער עליהם בחיים. באתי אליו עם צעיף של ליברפול שקיבלתי בגן חובה או בכיתה א' משכן שלי בבניין בפתח תקווה שחזר מאנגליה ונתן לי את הצעיף. זו אחת הסיבות שהפכתי להיות אוהד ליברפול שרוף. אך במשחק ההוא באצטדיון רמת גן ישבתי ליד קבוצה של חיילי או"ם ביציעי האבן. אחד מהם רצה לקנות ממני את הצעיף תמורת 5 או 10 דולר. חשבתי שזה דיל טוב ומכרתי. עד היום אני מבכה את המכירה הזו. אבל בלי קשר, אבי רן היה ענק במשחק ההוא. ואני התבאסתי מהתוצאה אז, כי הייתי אוהד ליברפול שרוף. למרות שאודה, גם הייתה לי גאווה על התצוגה הנפלאה של קבוצת הכוכבים הישראלית. אולי זו אפילו הייתה הנבחרת. אבל ברור שהיו בה כשרונות שכיום הכדורגל הישראלי רק יכול לחלום עליהם).
אבל נחזור לאבי רן- באמת היה שוער מאוד מוכשר. זוכר שבתחילת הקריירה גם היו לו לא מעט טעויות מטופשות ומשחקים פחות טובים. אבל בשנה האחרונה לחייו הוא באמת עלה על המסלול הנכון והציג כשרון יוצא דופן. להשוות את בוני גינצבורג אליו זה די בדיחה, למרות שגם בוני היה מוכשר- אבל בסופו של דבר שוער לא מספיק טוב כי עשה המון טעויות וחטף המון שערים כמעט בכל קבוצה שבה שיחק.
לאבי רן היה באמת הפוטנציאל להיות שוער בשורה אחת עם חודורוב, חיימקה לוין, והויסוקרים.
אני זוכר את יום מותו כאילו היה היום. באותו לילה בערוץ 1 גם היה תשדיר שירות לכינרת וכמה כיף בה. הזדעזעתי וכבר אז חשבתי שדבר כזה יכול לקרות רק אצלנו. הסיקור העיתונאי בעקבות מות רן היה מטורף. עיתונות הספורט, וזו הכללית, בהחלט הבינו את גודל האירוע ונתנו לו ביטוי אולי אפילו קצת רחב מדי, כאשר כמעט כל הסיקור היה מהזווית האישית/אנושית וכמעט לא מזו הספורטיבית. הייתה שם גם לא מעט סנסציוניות- עם החברה של רן, בני משפחתו וכו'. הבינו שהמוות הזה מוכר עיתונים. אבל אני גמעתי כמעט הכל. למרות שלא הייתי אוהד מכבי חיפה.
מוזר שחלפו 25 שנים. העובדה שגם אתה כילד בן 5 עדיין גדלת עם הסיפור והאסון הזה של אבי רן, רק ממחישה את גודל ה"אירוע" במקום הזה, ובעיקר בחיפה.

עופר פרוסנר 14 ביולי 2012

בורו – אם אני זוכר נכון אתה שירתת בחיפה – בתור תל אביבי שנחשף לחיפאים, האם בשיחות על כדורגל שמו של אבי רן עלה הרבה? הוא היה נוכח בזיכרון?

יואב בורוביץ' 14 ביולי 2012

כמעט ולא. אין מספיק שיחות על שחקני עבר באתוס שיח הכדורגל שלנו. כמעט לא דיברו על רן. גם כמעט ולא דיברו על יתר גדולי שנות ה-80 ואני שירתתי בחיפה בין השנים 93-96.
אגב, גם היום לא מספיק מדברים בסיני, ומלמיליאן, ואפילו לא בברקוביץ'.

amitpros 14 ביולי 2012

בקרמן
לאבי רן חוץ מנוכחות שהייתה באמת לגדולים כמו אובארוב היו גם יסודות מעולים לשוער,ויש מספיק אנשי מקצוע שגם ראו את כל השוערים שנים אחורה,וטענו שמבחינת פוטנציאל,היה לו סיכוי להיות הגדול מכולם.
שלושה דברים מאוד ברורים,הוא הציל את מכבי חיפה מעשרות הפסדים
הוא הוזמן לנבחרת שאר העולם בתקופה שהיה לשחקן ישראלי הרבה יותר קשה להגיע
ושלצערנו,כמו שכתבת,4 עונות בלבד לשוער בתחילת קריירה לא מאפשרות לקבוע באמת עד כמה גדול אבי רן היה.

תומר חרוב 14 ביולי 2012

נבחרת שאר העולם זה גדול. זה בטח היה רעיון מגלומני של פיפא שהחליטה שיש צורך להכין נבחרת שתתמודד עם מאדים וצדק.

עדי 14 ביולי 2012

כאחד שהיה ילד שגדל באזור חיפה של אותם ימים, אני חייב לציין כי אבי רן היה אגדה גדולה בעיר מגוריו עוד בחייו הקצרים. לי באופן אישי יצא לראות אותו לא מעט פעמים בקריית אליעזר.

בשנים בהן חיפה נחשבה לפרובינציה גם בתחום הכדורגל, את ההערצה לשוער המתולתל אי אפשר לשכוח. כששיחקנו כדורגל במגרש בית הספר או בגן הציבורי, כל שוער שעמד בשער התעקש לקרוא לעצמו אבי רן ומנסה לחקות את תנועותיו. תמיד שמו עלה כשדיברנו על הקבוצה כשחקן הכי מוכשר שגדל בה, בין שלל הכוכבים ששיחקו בה אז. ההערצה לאבי רן הייתה גדולה מלשאר השחקנים עוד בחייו.

זכור לי היטב, שכאשר הייתי מגיע למשחקים, הייתי נהנה לצפות בו בחימום, עם השפגט המושלם והניתורים המדהימים. זו הסיבה שמותו נחשב לטרגדיה הגדולה ביותר שידעה העיר חיפה, שאיבדה לא רק בחור צעיר, אלא את הכישרון הספורטיבי הגדול ביותר שיצא מתוכה עד אותו יום נורא של קיץ 87.

לא רוצה להישמע ממורמר, זו באמת לא כוונתי, אבל ברור כי אם היה גדל ומשחק במכבי/הפועל תל אביב של אותם ימים, פולחן האישיות כלפיו היה גדול בהרבה מזה הקיים היום.

עופר פרוסנר 14 ביולי 2012

עדי – אני חולק על דעתך. בתור חיפאי שגר כבר כמה שנים טובות בתל אביב, לדעתי המיתוס ופולחן האישיות של אבי רן, כדרכם של אלה במקומות פרובינציאליים, היה נאבד יחסית במקום גדול כמו תל אביב, בו יש כל כך הרבה גיבורי תרבות.

בוא ננסה להשוות – היחיד שאני יכול לחשוב עליו בשתי התל אביביות הגדולות שנחשב למיתוס ברמה של אבי רן (פוטנציאל אדיר, כמה שנים טובות, וסיום קריירה בטרם עת) הוא רוני קלדרון. אתה כמובן יכול לשמוע עליו סיפורים, על כמה הוא היה גדול, ומה הוא עשה על המגרש, ועוד כהנה וכהנה – אבל המקום של קלדרון בתרבות התל אביבית נמוך לאין שיעור לעומת זה של אבי רן בחיפאית.

בתל אביב יש גיבור כזה – ניקולאי קודריצקי, ולא במקרה הוא מגיע מהקבוצה הכי פרובינציאלית בתל אביב.

עדי 14 ביולי 2012

פולחן האישיות סביב אבי רן, היה קיים ובגדול עוד בחייו. היה שוער ענק וסימן השאלה בכותרת מעליב ואף פוגע במי שהעריצו אותו כשעוד היה בחיים ולא רק אחרי מותו. ההערצה הגדולה לאבי רן לא גדלה אצלי ואצל רבים כמותי לאחר מותו. שוב, באותה קבוצה אלופה שיחקו עוד כוכבים נערצים רבים- רוני רוזנטל,זאהי ארמלי, משה סלקטר, ברוך ממן ועוד… אבל אני זוכר היטב כילד, כי הערצה לאבי רן הייתה גדולה יותר, גם בקרב אלו שלא נמנו עם הצד הירוק.

גם אני שמעתי סיפורים על רוני קלדרון וכשרונו הגדול. אולם, הוא לא נהרג בצורה טראגית ופתאומית בשיא (אולי לפניו) הקריירה, אלא הביא לסיומה בעצמו עם התנהלות שאינה מתאימה לספורטאי. עד כמה שידוע לי, קיים ערפל גדול מאוד לגבי גורלו.

לגבי קודריצקי, אכן טרגדיה נוראית ועצובה, אבל צריך לזכור שמדובר היה בשחקן זר ומנוסה שהגיע לכאן כדי להתפרנס. הוא לא גדל כאן ותפס את אפודת הרכב הנבחרת כמו אבי רן.

לשמחתנו, אין עוד דוגמאות ונקווה מאוד שגם חלילה לא תהיינה, לסיטואציות דומות.

פרלה 14 ביולי 2012

ראיתי את אבי רן בקריה במשחק האליפות הראשונה. וגם קצת לפני והרבה אחרי.
כמו אהבה נכזבת שאתה יכול רק לדמיין אותה בלי הריבים הקטנוניים והיומיומיים כך גדולתו של רן צרובה בנו כי רק הדמיון יכול להשלים את האופק שהמתין לו.
על מותו שמעתי בעת טיול משפחתי ראשון בארה"ב.
הגענו לבית של בני דודים חב"דניקים בטורונטו והם העלו את הנושא. הגישו לנו את גיליון ישראל שלנו וקראנו בדמעות (אחי הצעיר ואני) כל מילה.
זה היה מהרגעים המכוננים בהם אתה מבין מה עומק הרגש שלך לסיפור הזה של אהדה.
חבר בארץ דאג לשמור לי את כל הכתבות שהתפרסמו מבלי שאצטרך לומר לו.
אני זוכר את העיסוק בחבורת הכרמליסטים ובחברתו היפה (גלית עטיה) את הסיפורים לפיהם נהג בBMW השחורה במעלה החד של רחוב בלפור נגד התנועה. ושוב היה העיסוק ב"איזה תפקיד משוגע יש לשוער…"
הוא קבור לא רחוק מסבא שלי בבית הקברות הישן של חיפה, לא רחוק ממגרשי האימונים הקרויים על שמו בקצף.
ביקרתי כמובן בחלקת הקבר שמשתרעת עם אבן בזלת ענקית על גודל של 4קברים סטנדרטיים.
הוא היה ענק ששלט ברחבה כמו שלא ראיתי מעודי.
הוא היה קוטף הגבהות לקצה הרחבה כאילו היו בתיבת החמש.
אני זוכר היטב את ההתעלות מול ליברפול למרות שלא הייתי בר"ג.
המשחק הגדול ביותר שלו, שנכחתי בו, היה בנצחון 1:3 על מכבי ת"א בקרית אליעזר כשהצהובים ממש בועטים בכדור ובגופו השרוע על קו השער על מנת להבקיע שער כבוד. נורא הצטערתי בשבילו על הספיגה כי הוא באמת היה בלתי ניתן להכנעה באותו היום.
קישור לדף המשחק באתר המועדון – http://maccabi-haifafc.walla.co.il/?w=/1386/@game

מתי 14 ביולי 2012

מכל המילים שיצאו מגדרן
בימים של גאון ויגון ותקווה
שתי מילים יש פשוטות, איומות מכולן
שתי מילים נוראות ‟ הוא היה.

הוא היה נער חמד, הוא היה מתולתל
הוא היה משחק כדור רגל וסל
אבל כשאמרו לו לצאת ‟ הוא יצא
ועכשיו, הוא היה, הוא היה.

יחיאל מוהר.

אבי רן קורץ מהחומר של אגדות והוא היה נשאר כזה אם אבא שלו לא היה מגזים מדי בצורך להנציח אותו ובריבים שגרמו לדחיקה של זכרו.
אין ספק שהוא היה אייקון פופ כמו שכתבת פרוסנר, חבורת הכרמליסטים שהוא היה המנהיג שלה היתה הדבר הכי קרוב בחיפה לחבורת לול או לחבורת הכדורגל הפרועה או לפחות לחבורת הזמר בית רוטשילד.
אני זוכר משחק גביע הטוטו באצטדיון קרית חיים 1985 נגד מכבי פ"ת. בעיטת עונשין מ-11 מטר לזכות מכבי פ"ת, דורון רבינזון בועט, אבי רן מתעופף לפינה אחת, רואה שהכדור טס לפינה השנייה ובעודו עושה רן את דרכו לפינה האחת הוא משנה כיוון באוויר כמו פיטר פן וטס לפינה השנייה לחלץ את הכדור.
מזל שלא היתה טלוויזיה ככה שהדמיון שלי יכול להאמין שזה קרה באמת וכנראה שזה מה שהופך את אבי רן לאגדה.

שי 14 ביולי 2012

נפלא מתי

שגיב 14 ביולי 2012

לא יודע למה, אבל כל פעם שאני פוגש חיפאי בן-גילי (30+) שמדבר על אבי רן אני נזכר בחיבה בסדרת "הספורטאים הצעירים" של כרמלי, ואיך רפי גבעון תמיד היה שם כדי להציל אותנו מהמצרים הרשעים…

גלעד בלום 14 ביולי 2012

זוכר אותו טוב,היה שוער הכי טוב בישראל כשנפטר ,יפה תואר,ספורטאי אמיתי,אתלט נדיר,טרגדיה.

אגב היה גם עוד שוער שנהרג בגיל צעיר,יהודה תובל מהפועל י-ם שמת במלחמת לבנון הראשונה,הוא לא היה ברמה של אבי רן אבל היה שוער ליגה לגיטימי.

צור שפי 14 ביולי 2012

ברור שאבי רן ז״ל לא הספיק לשחק מספיק כדי להיות מועמד להיכנס לרשימת הגדולים של כל הזמנים. הכאב על מותו, מעבר לכאב הטבעי על הליכתו הטרגית של איש צעיר, נבע בעיקר מהדיסוננס החריף בין הכריזמה הייחודית שקרנה ממנו וההבטחה המקצועית הגדולה ובין המוות הכל כך מיותר. ובמישור אחר, מוות של אנשים צעירים ומצליחים הוא כמעט תמיד מירשם (ארור) ליצירת דמות מיתולוגית ולא חשוב אם זה סוף פתאומי ובלתי צפוי כמו במקרה של רן או ידוע מראש כמו אמי ויינהאוס.

MOBY 14 ביולי 2012

אז אני ראיתי אותו בעיניים של נער.
ואת כל ימי הכדורגל שלי עשיתי לרוב בשער.
להשוות אותו לבוני או רפי או ניר ודודו זה מצחיק.
אתם מכירים את ההרגשה שאתם רואים גדולה? היא לא מופיע הרבה (פלפס בגיל 15) פארקר בתל אביב (אפילו בהתחלה) אתם מפתחים שאלה מה השחקן הזה עושה פה לעזאזל (פרקינס בחיפה). אפשר לשאול את המבינים לוין שאימן אותו. ואנטמן ששיחק בתקופתו ואימן את כולם.
לא היה מוכשר כמוהו.
והפוטנציאל היה רק בתחילתו. הגדיעה הזו בהחלט מעצימה. אבל אם ואילו זה די בטוח שהעמדה בחיפה היתה סגורה לשנים. או שהיה השוער הראשון בחו"ל.
וזה די הרבה.

פראליה 14 ביולי 2012

שלו, תבורי, בקר, אמג'י (איך קוראים לך גבר? מגיע לך להיחשף קצת יותר כאן), מובי, משה, בורו, עדי, פרלה (אלפא שחורה, לא ב.מ.ו), מתי – כולכם הפכתם את הפוסט הזה לאחד החשובים בתולדות המקום.

אני יכול לספר לכם הרבה סיפורים על הנער הכרמליסט, הכמעט לא-אנושי הזה, על השוער החד-פעמי הזה שכמה ספקנים מרירים יטילו בו ספק. אני לא, אני אתן לכם רגע אחד קטן שלא תוכלו לדמיין כשאתם סוקרים בגירוד פדחתכם כל שוער אחר –

הוא עומד על קו השער, מזהה הרמה שני מטר פנימה מקו האורך, ברוחב מקביל מטר לפני קו ה-16 (מול באר-שבע זה היה ועוד עשרות פעמים אבל זה מה שנחרט לי בראש מחוק הזכרון שלי), ומשם מזנק אופקית כדי ללקט כדור ולתפוס אותו ביד בטוחה, חצי מטר מראשו של הנוגח. (וידאו היה עוזר לי פה אבל מי שמבין כדורגל יודע על מה אני מדבר).

פרלה 14 ביולי 2012

ומה עם עצירת הנגיחה לאחור של כפריים דוידי שמנעה גול עצמי בנבחרת…

פרלה 14 ביולי 2012

אפריים כמובן

amitpros 15 ביולי 2012

פראליה,קשה לי להאמין שי מי שראה את אבי רן ולא חושב שהיה מדובר בשוער עצום.

בני תבורי 15 ביולי 2012

פראליה,
אם הבמת מתגובתי מטיל ספק ביכולותיו המופלאות של אבי רן, הרי שכשלתי לגמרי ואני צריך תיקון ותשובה. רק שאת ויסוקר ראיתי עושה דברים מופלאים לא פחות לאורך קריירה שלמה בהפועל פ"ת נוער ובוגרים, במכבי נתניה ובנבחרת. גם את חודורוב וחיים לוין וגם מהם אין וידאו…

בני תבורי 15 ביולי 2012

"הבנת" גאד דמט, ו"שאני" לפני "מטיל"…
הנקודה שלי חופפת בדיוק את המשפט הנהדר של עופר בגוף הפוסט: "…במקרה שלו, כמו של מתיאס סינדלאר, או לני ביאס או דנקן אדוארדס, זה פשוט לא משנה."

עופר פרוסנר 15 ביולי 2012

אני רוצה להסביר משהו בקשר לפוסט, מה שכבר הופך אותי לצערי לכותב פחות טוב, בגלל שאם אני צריך להסביר את מה שכתבתי, הרי שלא כתבתי ברור.

סימן השאלה בכותרת, ממש לא בא כדי להטיל ספק ביכולותיו של אבי רן. יש לי אבא ואח בלי עין הרע, ויצא לי גם לראות כמה היילייטים בטלוויזיה, ומספיק אנשים שאני מעריך הגיבו לי כאן וסיפרו על אבי רן השחקן, וכמה גדול הוא היה.

סימן השאלה היה כדי להראות משהו אחר, את היחס לשחקנים מסוגו, שלא עלינו נהרגו בגיל צעיר. האגדתיות שלהם לא התקלקלה, לא נהרגה במבחן הזמן. סימן השאלה היה כדי להסביר שבסופו של דבר, אין שום משמעות לשאלה הזו בכלל. כי בשבילי, ובשביל המוני אוהדי מכבי חיפה, אין שום צורך לשאול את השאלה הזו – היא פשוט לא משנה.

רועי מ 17 ביולי 2012

פוסט טוב מאוד וגם הדיון מעניין.
הענין עם אגדות הוא שאי אפשר באמת להתווכח איתן, במיוחד אגות מתות, אני זוכר את היום הזה והייכן הייתי, לא רבים שמתו אני זוכר הייכן הייתי למעשה. כאשר אני חושב על זה יש רק שלושה . יצחק רבין, קורט קוביין ואבי רן, הכן רשימה מכובדת.

חיפה מעולם לה הייתה כוס התה שלי. אני בכלל דרומי שאוהד את נתניה, אבל את אבי רן אהבתי, היה לו את הפוטנציאל להצליח אין ספק, הוא רק החל את הפריצה שלו. אני בטוח שאם לא היה נפצע היה משתפר ובמיוחד אם היה מצליח לצאת מהחוזה שהיה לו בחיפה. היהלו עוד משהו הוא לא ידע פחד, הוא נגע בסכנה כל הזמן וזאת תכונה שהייתה עוזרת לו. תאמת במשחק ההוא מול ליברול הייתי די חצוי. מצד אחד ישראל מצד שני ליברפול אהובת המאכזבת כרגע.
הערצה א הכובד לאבי היה בכל הארץ. גם אצלנו מי שעמד בשער אמר צעק על כל הצלה את שמו של אבי רןז"ל.

Comments closed