כדורגל של אבא שלי / מאת מתן גילור (MG)

 

השנה: 2002, החודש: יוני, השעה: 11:00, המקום: "גפן", קיבוץ חולית. החמה טרם הגיעה למרכז הרקיע, אך היא כבר יוקדת וצורבת את העור החשוף כל הדרך הקצרה מבית אימי ל"גפן". "גפן" הוא מרכזון הנוער בקיבוץ. חדרו הפינתי נבחר להוות את מרכז הצפייה במונדיאל עבור תושבי הקיבוץ. עבורי, למשך 3 שבועות, זהו מרכז העולם. הואיל וחלק מהמשחקים משודרים בערוץ חדש (ספורט 5+) אין כל דרך להימלט משהייה במחיצת עם כל ה-אובר חוכמים. "מה זה בכלל הערוץ החדש הזה?", אני שואל את אדם יוז כמה ימים לפני כן בהפסקת הבוקר מתגבור ההיסטוריה, ומוסיף בציניות: "עוד יבוא היום שבו ייקחו מאיתנו כסף על המוצר הקלוקל הזה שנקרא ליגת העל". מעט גיחוכים נשמעים ברקע, ורק שחר צמח מגיב ברצינות וקובע ש:"לא יתכן ולא נברא הדביל שיסכים לשלם".

אני נכנס קצת לפני תחילת המשחק ומגלה חבורה של גברים מיוזעים, בגיל העמידה, לבושים בבגדי עבודה ועוד כמה בני נוער שהבריזו מבית הספר ובגד הים שלהם עדיין לח מטבילת הבוקר בבריכה.

 כל מקומות הישיבה כבר תפוסים. בהיותי שמיניסט אני מסמן באמצעות כף (כך נקראה אצלנו כפה) ידידותית לכיוון הראש של השישיסט הסמוך לכניסה. הנ"ל מזיז את ישבנו ימינה וכולם מצטופפים.

מה פה קורה פה? אני חושב לעצמי. היהפוך כושי עורו, נמר חברבורותיו וחבר קיבוץ העדפותיו? מדוע כל האנשים הללו, שבמשך השנה לא זוכרים כמה נגד כמה משחקים, פתאום נדחסים לחדרון קטן רק כדי לצפות במשחק כדורגל בצד השני של העולם?

מיד עולה בי התשובה. הרי מדובר על קיבוץ. כל הזדמנות להיעדרות של שעתיים מעבודה היא מצווה מבורכת.

השנה: 2002, החודש: יוני, השעה: 16:00, המקום: "גפן", קיבוץ חולית. שוב אני שם פעמי ל"גפן". הפעם אני לא חוזר על הטעות ונועל כפכפים. הספיקו לי הדילוגים בין נקודות הצל הבודדות והקוצים של שבילי הקיבוץ כדי להפנים את הטעות מהבוקר. כאשר אני נכנס לחדרון הפינתי חשכו עיני. שומו שמים! שוד ושבר! חזיז ורעם! המצב גרוע המבוקר. אותם גברים שקודם היו בבגדי עבודה ישובים כעת במכנסיים קצרים (שעבור הדרום אמריקאים מביניהם משמשים, בחוסר הצלחה משווע, גם כתחתונים) ומלווים בילדיהם. איך זה קרה? כיצד כל התיאוריה שלי התנפצה לי בפנים? אולי כולם מחפשים לעביר את הזמן בחדר ממוזג בתוספת בדיחות גסות עד ארוחת הערב?

השנה: 2002, החודש: יוני, השעה: 18:30, המקום: חדר האוכל, קיבוץ חולית. בארוחת הערב אני מבין שמשהו השתנה. באופן מפתיע, במקום חבריי לחברת הנוער, מתחילים להתיישב לידי אותם הגברים שזה עתה סיימנו לצפות ביחד במשחק. בשל האינסטינקטים הלקויים שלי, אני נכשל בהימלטות ממטח השאלות שנורה לעברי: "מה אלה כל החוקים החדשים האלה?" הם שואלים אותי, ומיד מוסיפים: "מה זה נבדל פאסיבי ולמה השופט הוציא צהוב למרות שניתן חוק היתרון?".

"איכווייסנישט", אני אומר, בניסיון לא מוצלח. "תפסיק לבלבל ותתחיל לענות", הם גוערים בי.

השנה: 2002, החודש: יוני, השעה: 00:30, המקום: חדרי, קיבוץ חולית. מוכה ירח, מונדיאל וחום של לילות יוני, אני מתקשה להירדם ומריץ בראש את אירועי היום. זה לא פייר, אני חושב. איך הם מעזים לתפוס לי את המקום? הרי הפעם הבאה שהם יזכרו שהמילה כדורגל קיימת היא רק בעוד 4 שנים. חוצפה! אני כמובן יודע שלאדם בגיל 45 מגיע יותר ממני לשבת במקום נוח, אבל התחושה אינה מרפה.

השנה: 2012, החודש: יולי, השעה: 18:00, המקום: הממ"ד בביתי, כפר סבא. אני נכנס לקרוא את הפוסטים היומיים והתגובות ב'דה באזר'. יעל גורן? מי זו? אהה, חברה של פרוסנר… ניתן לה הזדמנות. תגובה אחת שלה למגיב סורר מושכת לי את העין. " אתה בדיוק הדוגמה הקלאסית לנודניקים מתנשאים שחושבים שהכדורגל שייך לאבא שלהם", היא כותבת. "סיר סיר…" (הכוונה לשיר. השין של הבן שלי עדיין לא כל כך ברורה) אני לפתע שומע מאחורי. אני מיד סוגר את חלון מרשתת האינטרנט ומפעיל את רשימת ההשמעה. תגובתה של יעל נעלמת בתהום הנשייה.

השנה: 2012, החודש: אוגוסט, השעה: 18:30, המקום: שביל עפר, השדות בין כפר סבא לגן חיים. באמצע הריצה המחשבות נודדות. פתאום אני שומע צליל ברור וחזק 'גלינג'. אני בודק האם המפתח עדיין בכיס, על מנת לוודא שלא מדובר בצליל שהוא יוצר שהוא נופל על אבן. לא. הצליל בא מתוך הראש – איך האבא קונץ. כן, אני חושב, כן! ככה אני מרגיש! אני מרגיש שהכדורגל שייך לאבא שלי.

האם אני באמת חושב שהכדורגל שייך לאבא שלי? כמובן שלא. אבל זו התחושה שהתעוררה בי באותו לילה חם בחודש יוני 2002 ומתעוררת מחדש בכל טורניר כדורגל גדול. אני מחליט שאכתוב פוסט תגובה ליעל ואשלח לפרוסנר. אם יראה לנכון, יעביר אליה או יפרסם בבלוג שלו.

למה הדבר משול? לאישה שזה עתה ילדה את בנה הראשון ויושבת עם חברותיה שלהן 5 ילדים ומביעה את דעתה בנחרצות לגבי הורות. האם זו אינה זכותה? כמובן שכן. אך האימהות  הותיקות חושבות לעצמן: "איך היא לא מתביישת? קודם שתחליף יותר מ-2 טיטולים. היא רוצה להביע את דעתה? קודם שתקנה ספרי לימוד שתוך כדי ילד אחד פולט עליה והשני שוכב פרקדן ומביך אותה בקריאות גלידה, גלידה עכשיו".

דוגמה נוספת: תארי לך שאת נמצאת במקום עבודה כבר 25 שנים. כבר יצרת לעצמך מעמד. לפתע מגויס עובד חדש ובישיבת העבודה הראשונה הוא כבר חלק אינטגראלי מהדיון, כאשר אין כל יתרון לטענות שלך על פני הטענות שלו. מקומם, נכון?

אני מעוניין להבהיר: כל אדם שמחליט להצטרף לעדת אוהדי הכדורגל, אשרהו. כאשר נער בן 13 "מתערב" לי בדיון אין לי בעיה עם זה,  כל עוד אני יודע שכמוני, הוא לא זוכר את עצמו בלי כדורגל. אבל כשמישהו בן 30, שראה משחק וחצי בליגה הספרדית פתאום נהיה מומחה, זה צורם. האם קאמפ-נואו וסנטיאגו ברנאבאו אני שומע ממנו? אדוני, עד שלא תצבור קילומטרז' ופז"מ בקופסא, באורווה ובוסרמיל תמתין לרשות הדיבור.

יעל, הכדורגל לא שלי. לא המצאתי אותו ואין לי עליו זכויות יוצרים. אבל נסי להבין אותי. אני לא רוצה להרגיש כך אבל המציאות היא שזו התחושה. שבכל טורניר גדול תופסים לי את המקום ומיד אחר כך נעלמים ואני נשאר לבד עם ליגת העל. לנו, האוהדים "הותיקים" שמוותרים על זמן משפחה, הזדמנויות קידום בעבודה, אלפי שקלים בשנה ושנות חיים בעצבים, פשוט קשה לקבל שמישהו שזה עתה ראה את האור שווה לנו לכל דבר ועניין.

האם מדובר על שחצנות? האם אנחנו חצופים ויהירים? חד משמעית – כן! האם זה עלול להדיר רגליהם של רבים מהכדורגל ? גם כאן, כנראה שהתשובה חיובית. מגעיל – כנראה שכן. מתנשא – בטוח. אבל זו ההרגשה ולשנותה, לדאבוני, אין סיכוי.

מה אני מצפה ממך לעשות? לא הרבה האמת. להוריד קצת פרופיל ולהבליג כשמישהו קורא לך טרמפיסטית, ואולי לזרוק עלי גרעינים בשער 4 ולהראות לי שאני טועה.

ומעצמי מה אני מפצה? ממני אין כבר מה לצפות. הלוואי שהייתה לי אפשרות לשנות זאת, אבל למגינת ליבי המצב כבר אבוד. כשאראה את השחקנים לבושים בירוק לבן באצטדיון המושבה עוד שבוע וחצי, שוב תתעורר בי ההרגשה – אבא שוב קנה לי את הכדורגל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מסע ברחבי הספורט. האולימפיאדה. ועכשיו הספר
ברוכה הבאה?

41 Comments

א.ב. 16 באוגוסט 2012

פרוסנר, במתן במה לפוסט הזה פתחת חזית עם הבחורה. שמע לי, אתה לא רוצה להרגיז את חברה שלך כמו שאתה לא מביך או מציק למלצרית שלך.

יעל 17 באוגוסט 2012

הוא מרגיז את חברה שלו (וגם מלצריות) במספיק דרכים אחרות בשביל שזה לא ישנה.

פרלה 16 באוגוסט 2012

תודה מתן.
הטרנד של קמפ נואו – ברצלונה וריאל בברנבאו הגיע לכדי כך שהבת שלי (שכל הבנים שאיתה בגן לובשים ירוק, או בלאו גראנה) שואלת אותי מה נעשה אם נשחק מול בארסה?
הסברתי לה שכמו שהיא אוהבת את עצמה יותר מאשר את אחיה הקטן או את הוריה, ככה אין דרך להשוות בין אהבתנו את מכבי לכל אהבותינו האחרות.

ניב 16 באוגוסט 2012

ואו קנית את עולמי עם הטור הזה!
פעם ראשונה שאני מגיב ואתה זכית בכבוד הזה

MG 16 באוגוסט 2012

תודה. מרגש (בשיא הרצינות).
אני זוכר גם את הפעם הראשונה שהגבתי באתר. זה לקח כמה חודשים אחרי שגיליתי אותו. אני מקווה שכמו אצלי, גם אצלך אחרי התגובה הראשונה יפתח הסכר, כיוון שהאתר הרבה יותר מעניין שמגיבים.

המאמן 16 באוגוסט 2012

אפשר לסכם את הפוסט שלך במשפט אחד ויחיד מ"מסכת אבות": "קטן לא מדבר עם גדול ממנו".
אז בשביל זה פוסט שלם?
אויש, תנוח

איציק 16 באוגוסט 2012

MG, חייב לך תגובה. תבין, אני יושב בדרום צרפת בדירה מצ'וקמקת שעולה כמו דירה מצ'וקמקת בתל-אביב, בלי מזגן, עם אינטרנט איטי מוות בגלל שהוא על דונגל וסים של סלולר. לוקח לי שעה להעלות את הפוסט. אני חוסך בביטים בשיחה עם הבית, כי יש לי רק 3GB בחודש, אבל מחפש את הפוסט שלך :-)
מת לחזור לארץ בסוף החודש הבא ולראות כבר את המשפחה. כשנסעתי הבן שלי היה נמוך ממני, ועכשיו… אני אמור להביט מלמטה… ומה אני עושה, משלם את חובי אליך, לא ממתין למחר, כשבעבודה יהיה לי אינטרנט סופר מהיר. מה לעשות, חובות צריך לשלם, ובמקרה זה, עם חיוך :-)
אני מתקשה להתחבר לכדורגל, למרות שצופה בו מידי פעם כמו החברה בקיבוץ מיוני 2002 בשעה 11:00, אבל למזלי הפוסט הוא לאו דוקא על כדורגל כי על עובדות חיים. מה לעשות, הרגלים קשה לשנות, ואתה צודק בזה, גם כשאתה טועה אתה לא מצליח להשתחרר מהתחושה אבל זה שלי ואל תזיז לי את זה.
מצד שני, תהייה לארג', בחורה ישראלית מגיבה על כדורגל, מגיעה לה שתקנה לה כרטיס ותזמין אותה למשחק, ויסלחו לך פרוסנר ואישתך. כמה כבר נשים באות למשחקי כדורגל, קוראות על כדורגל, ומגיבות למשהו שקשור לכדורגל.
תמשיך לכתוב, אהבתי :-)

MG 17 באוגוסט 2012

איציק, אני מאמין שפרוסנר יכול להשיג לה כרטיס ליציע העיתונאים.
בכל מקרה, אני גר בכפ"ס ועובד בת"א. אם אתה מגיע לאזור שאתה בארץ, אגמול לך על המאמץ בקפה.
תודה על המחמאה – זה נותן הרבה רוח במפרשים.
אני מקווה שאמצא את הזמן לכתוב וכן שאמצא מישהו שיהיה מוכן לפרסם.

איציק 17 באוגוסט 2012

נו, אתה רואה, אתה מכפר-סבא לתל-אביב ואני מאוקטובר מתחיל מבאר-שבע (כן יש מקום כזה, ואפילו יש שם קבוצת כדורגל) לתל-אביב. בתקווה שהרכבת לא תכזיב. אשמח, אם אדע איך למצוא אותך.

MG 17 באוגוסט 2012

אתה יכול במייל matangilor@gmail.com
או בפייסבוק matan gilor

איציק 17 באוגוסט 2012

תודה :-)
אתה איש אמיץ לשים זאת בתפוצה כללית.
שבת שלום

ספי 17 באוגוסט 2012

MG ברכות על הטור הראשון ובתקווה לא האחרון.
עם החדר במרכזון נוער(תאמינו לי התק"מ האלה משוגעים)הזכרת לי שאצלנו לכל אחד עמדה הזכות להכין לוח לנבחרת שהוא "מעודד".
תמשיך עם הטורים ובעיקר עם התגובות שלך, שבת שלום.

MG 17 באוגוסט 2012

תודה. התגובות האלה מחממות את הלב.
שבת שלום.

גיל שלי 17 באוגוסט 2012

וולקאם טו זה קלאב. אין ספק שהמגיבים באתר הם החלק החשוב ביותר

יעל 17 באוגוסט 2012

אחלה פוסט, נהניתי לקרוא. עופר עדכן אותי שזה עומד לעלות, והתגובה הראשונית שלי היתה להתחיל לתכנן בראש פוסט תגובה נוטף זעם קדוש וכל מיני אמירות על גברים לבנים ומעוזי הכוח בחברה וויוה לה רבולוסיון.
אבל לא נראה לי שאעשה את זה, כי אני מבינה מה אתה מנסה לומר. גם בגללך וגם בגלל שאני חיה עם פרוסנר מזה זמן מה. כן, אוהדים שנולדו לתוך זה הם זבל מתנשא לפעמים; וכן, זה שסבלתם בשביל הקבוצה שלכם לא קונה לכם שום זכות יתר בעיני. אבל אני מבינה.
אני לא מצפה שיקבלו אותי לחבורה עכשיו ומיד, רק שיתנו לי לפעמים לדבר. בחיי שאני לא סתומה לחלוטין. ואחרי שאצבור קצת בטחון ואכתוב פוסט רציני או שניים על הליגה הספרדית, ואעשה את המחקר שלי, ואעמיק במה שמעניין אותי, ואתן פייט הגון לכל מי שיקטול אותי בתגובות (ויקטלו אותי בתגובות) – אז אני מצפה שיתייחסו אליי בהגינות בדיוק כמו למישהו שבילה את מיטב שבתות ילדותו בקרית אליעזר או בכל איצטדיון אחר.
אגב הוא לקח אותי לשני משחקים, שניהם היו נוראיים. אבל הוא מאוהב מספיק כדי שאבוא איתו לפעמים, אם יזמין אותי, גם בעונה הזאת.

MG 17 באוגוסט 2012

כמה דברים:
1. אם את מוצאת זמן בשעה כזו לכתוב על כדורגל, אז כנראה שאת בכיוון הנכון (מבחינת בכדורגל, כי מבחינת החיים זו הדרך לשברון לב…).
2. אהבתי מאד את הפוסט הקודם שלך, אז אני מקווה שתכתבי עוד.
3. צריך לדעת לאיזה משחק לקחת. את אשתי לקחתי למשחק עליה לליגת אלופות אחרי ניצחון חוץ (כלמר הסיכוי לחגיגה היה מראש גדול). היא נהנתה מאד וגם היתה בהלם לראות מה עושים 35,000 אוהדים שדבאלשבילי כבש את הראשון.
4. לגבי ה"ותק" – זה היתרון הגדול באתר. אף אחד לא יודע מתי התחלת ומה הרקע שלך. פה כולם שווים.

איציק 17 באוגוסט 2012

יעל, מה אומר, קשה לי להתחבר לכדורגל, למרות שבילדותי של שנות ה-70 אהדתי את הפועל באר-שבע, ואפילו "זכיתי" בשתי אליפויות היסטוריות. לא אוהד הדוק שהולך למשחקים, כי אם צמוד לשירים ושערים. הבית היה מול האצטדיון אז מסיווג השאגות ידעתי האם זה שער, החמצה או שער לטובת היריב. אפילו החמצת פנדל היה אפשר לזהות, שימחה גדולה ואחרי שתי דקות יבבות אכזבה. אבל הכדורגל לא משך אותי חזק.
המשחק היחיד שאני זוכר לטובה זה גביע החלב בלומבלי לונדון בין ארסנל לליברפול בשנת 89. התארחתי עם קבוצת כדורסל בקהילה מכבי של לונדון, והם קנו לנו כרטיסים ליציעים של ארסנל כמובן, ואנחנו רובינו אוהדי ליברפול. אני בטיפשותי הבאתי צעיף של ליברפול, מזל שהיה לי תיק. המשחק לא זכור לי יותר מידי למרות שניצחנו, אבל החוויה בדרך לומבלי, והצורה בה האוהדים במשך 120 דקות לא הפסיקים לשיר, ולא, לא היתה הערכה, פשוט הגענו חצי שעה קודם והם כבר שרו. זה לא עשה לי חשק לבוא לראות כדורגל, אך בהחלט שווה לרכוש כרטיס כדי לראות ולשמוע את האוהדים :-)
אבל לגביך, אם זה עושה לך את זה, אל תותרי, תמשיכי ללכת, לצעוק, לאהוד, ולדרוש שיהיו גם שירותי נשים, מקום ישיבה ראוי, ושיויון זכויות בגרעינים, צעקות ודעה. ואני עדין חושב שלמרות שפרוסנר יכול לקחת אותך לכדורגל, מגיע לך ש-MG יעשה את המחווה כפיצוי על רגשות הרוכשנות הקמאיים שלו…
תמשיכו לכתוב ואנחנו נמשיך לקרוא ולהגיב.

yaron 29 באוגוסט 2012

יעל, בואי אגלה לך סוד קטן
בחיים אל תאמיני לאוהד שמספר לך שהוא סבל בשביל הקבוצה שלו…

ירוק 17 באוגוסט 2012

MG, יופי של פוסט.
מכיוון שחווית הצפייה שלי ברובן מתרוצץ על הקווים העונה תהיה בינונית במקרה הטוב (לינקים משובשים באינטרנט), לא נותר לי אלא לבקש – בחייאת, תדאג לקצת נחת.
ירוק עולה.

סבתא אינגה הייתה אומרת 17 באוגוסט 2012

מה אתה יודע,
שלב הבא פוסט של סבתא אינגה!…
האמת שדי צפוי – יש לך תמיד מה להגיד (ואתה אומר!…) ואתה בא בטוב ומאהבה לספורט אז מברוק על הביתוק!!

רק פיפס אחד:
חיפה?! ואם אתה שמיניסט ב-2002 זה אומר יליד 84׳.
אז מה אתה מסתלבט על סחף של הטרמפיסטים?
יא אוהד הצלחות שכמותך. אפילו נולדת אחרי האליפות הראשונה אחרי כל שנות מרורים…

אני לעומת זאת מאוהדי מכבי תל אביב של שנות השבעים. אז רק שתדע שלא לעולם חוסן, מה שהיה הוא שיהיה ושבאיזשו שלב שנות המרורים חוזרות…

ובתור אוהד בארסה מהשידורים הראשונים של מהר יותר גבוה יותר חזק יותר אני מודע לגמרי שיום יבוא ואחזור לסבול משיבוטי קלויברט, אוברמארס, ויסטחה, אנריקה, ריקלמה ושות׳.

קיצר, תמשיך לכתוב.

MG 17 באוגוסט 2012

תודה. יליד 83.
נולדתי להיות אוהד הצלחות – מה אני יכול לעשות? רק לקוות שזה ימשך. לזכותי יאמר שעושים ממוצע משפחתי (סבא ראה אליפות ראשונה לקראת גיל 60, אבא והדודים כבר היו אחרי 30), אז אני בסדר.
אגב, בין 94 ל-2001 אכלנו לא מעט מרורים.
לגבי הביתוק – האמת זה לא הפוסט הראשון שלי (מספר 6 ליתר דיוק), אבל רק השני על ספורט.
אני אשמח מאד לקרוא פוסט של הסבתא.

אדם 17 באוגוסט 2012

לחתוך מבית ספר בשביל לראות מונדיאל, איזו תקופה יפה.
אחלה פוסט.

ניתאי 17 באוגוסט 2012

בכל מה שקשור לקבוצה עצמה (גם אני ירוק) אני בדיוק בדעה ההפוכה. לא יכול לסבול שאיזה ילד בן 13, שגם כתוב לו בסטטוס האישי "בשביל מכבי חיפה אתן את חיי" או משהו כזה מטיף לי על זה שמי שלא מגיע הוא לא אוהד, ואם זה מספיק לי חשוב אני אמצא מה לה לעשות כדי לבוא לאימון הראשון של הקבוצה ועוד חרטא כזה.
הלו, ילד, תן כבוד. לך תעשה צבא, תמצא עבודה, אהבה, תצבור קילומטרז' בחיים (ותקנה בעצמך את המנוי, לא מההורים) ואז נדבר. דווקא את המבוגרים יותר, אפילו אם הם מאתמול כאן, הרבה יותר קל לי לקבל.
אבל אולי שורש הבעיה היא שהיית בחולית, אז ברור שהדברים קצת… המממ… אחרת. וברצינות – מצטרך לאיחולים של כולם.

MG 17 באוגוסט 2012

בשום מקום לא כתבתי שמי שלא מגיע לא אוהד. היפכא מסתברא, בתוך אחד שגר בחולית ואח"כ בב"ש, עד השנה הלכתי לבין 5 ל-15 משחקים בעונה. אני ממש לא חושב שילד בן 13 שגר בחיפה והולך עם אבא גם למשחקי חוץ אוהד יותר ממני. אבל, אני כן מוכן שדעתו של אותו ילד (לגבי כדורגל) תשמע בערך שווה לשלי בדיון.
לא הבנתי כל כך את הקשר לחולית (אולי שכולנו יצאנו אעפס דפוקים), אבל נו שוין.

אזי 17 באוגוסט 2012

יש לי חזק עז לקום ולמחוא כפיים!!

אזי 17 באוגוסט 2012

ואחרי התגובה האמוציונאלית הקודמת, עכשיו תבוא אחת פחות אמוציונאלית.

א. אחלה פוסט, אחלה כתיבה, אחלה נושא, אחלה חלוקה לפסקאות ואחלה של סיום.
את אחלה ואת חמודה.
ישר כח!

מה אתה יודע, מסתבר שאנחנו בני אותו גיל. גם אני הייתי שמיניסט ב2002.
אני לא זוכר שהיה צריך להבריז מבית הספר כי גם ככה זו היתה תקופת בגרויות וכמעט ולא היו לימודים.
מה שכן, זה המונדיאל שאני הכי זוכר.
לא את המשחקים והתוצאות, בזה אני דיי חלש. אני זוכר את החוויות.

אני זוכר שכשהיו באים אלי חברים ללמוד לבגרות במתמטיקה, תמיד בדרך הם היו עוצרים בתחנת טוטו למלא וינר. תמיד בזיכרון של המחשבון היה איזה מספר בסגנון 4.34 (שזה כנראה ניצחון של ברזיל + תיקו של אנגליה או משהו בסגנון).
אני זוכר שיום אחד חזרתי הביתה מבית הספר ברגל, ולא באוטובוס, ובאחד הקיוסקים היתה טלווזיה ששידרה את המשחק של הצהריים. אז נעמדתי 45 דקות, באמצע הרחוב, באמצע אוגוסט, בכניסה לקיוסק, וראיתי משחק כדורגל.
במחצית המשכתי הביתה.

אחח כדורגל.. שלא יגמר לעולם.

תנסה להסביר את זה פעם לאישתי, טוב?

איציק 17 באוגוסט 2012

אל תנסה להסביר לאישתך, או שיש את זה או שאין.
לך מפריע אם הלק לא משוך בידיוק בשכבה אחידה או לא???
אתה לא יכול להבין את זה, לפחות אני לא. גם אותך אני לא מבין עד הסוף, רק חלקית, אבל שחיה אני יכול לראות שעות. לך תבין את התענוג של השפריצים במים. זה מה שיפה. לא כל דבר צריך לבין ולא כל דבר צריך הסבר.

MG 17 באוגוסט 2012

אזי ואיציק – התייחסות:
אזי:
1. תודה רבה. זה כיף לקבל מחמאות, לא כל שכן מאנשים שאני מעריך מאד את דעתם וכתיבתם (על סמך נסיון של עשרות ומאות תגובות).
2. מי שהבריז הוא השישיסט ולא אני.

איציק:
1. גם אני גרתי בב"ש (5 וחצי שנים) מתוכן שנתיים במשחררים, כנראה לא רחוק מהיכן שגדלת.
2. לגבי המייל – אין שם חשיפה של סודות הגרעין. אם מישהו יפרוץ, הכי הרבה שהוא יצליח לגלות זה קישור לשאר הפוסטים שלי.

איציק 17 באוגוסט 2012

אכן אנחנו הינו קרובים :-)

yavor 17 באוגוסט 2012

מתן, למדתם עם החבר'ה של ניר יצחק?

MG 17 באוגוסט 2012

כמה מחברי הטובים ביותר הם מניר יצחק. למדנו ביחד 11 שנים (הם הצטרפו בכיתה ב').

שלו 17 באוגוסט 2012

רק על זה ששרדת את חולית מגיע לך שאפו.
2002 מונדיאל, סינדס.
רואים כדורגל בחסות הרשות.
יותר הזוי מגבעת חלפון.

udi 17 באוגוסט 2012

מתן סחטיין על הסיפתח!
נהנתי לקרוא.
עכשיו אחרי הפוסט הזה אתה חייב לבוא שבת הבאה מול מכבי שלא יגידו שאתה לא אוהד :)

MG 17 באוגוסט 2012

אודי, כמובן שאבוא (אפילו שכתבת מכבי שהתכוונת למכבי ת"א.
אגב, עשיתי מנוי, אז מעכשיו חובת ההוכחה היא עליך.

סימנטוב 20 באוגוסט 2012

יפה! נהנתי מאוד

קסיוס קליי 20 באוגוסט 2012

נו.. אמרתי לך שאתה על הכיפאק..
(:

אוהדי מכבי חיפה מבינים עניין.
(למרות שהתגובה של תומר חרוב הפילה אותי )

תכלס, אין כוח להסביר למישהו את היסודות. שייכנס לגוגל, יראה 5 שנים כדורגל, ישחק קצת, ואז נחזור לדבר..

תהיה למכבי חיפה עונה נפלאה. אני מצפה לליגה חזקה.

ש. בן ד. 22 באוגוסט 2012

MG,

ראשית, אני נהנה מאד לקרוא את התגובות שלך והפוסט הזה לא שונה.

שנית, אני חושב שצריך להיות פה ייצוג גדול יותר של אוהדי חיפה (לא צריך להגיד מכבי, כולם יודעים למי אנחנו מתכוונים), והשנים בין האליפות של 94 לתחילת שנות ה-2000 באמת היו נוראיות…

לגבי הפוסט, גם אני מרגיש הרבה פעמים כמוך כשמדברים על ספורט (פחות על כדורגל כי זה משחק יותר פשוט להבנה), לעולם לא אבין איך אדם שרואה משחק של מכבי בכדורסל פעם בשנה מדבר איתי על זה שהם צריכים להתחיל לשמור מצ'אפ זון…

דוד מירושלים 22 באוגוסט 2012

יפה מאוד, מזדהה עם התחושות.

Comments closed