בודריאר בירוק (סיכום מחזורים 9 ו-10)

הבלוג מבין סוף סוף שמכבי חיפה היא בכלל סימולקרה, ומנסה אך לא מצליח לברוח מעמוד הענן

פלאפל אוריון, לעומת זאת, תמיד נשאר אותו דבר והוא תמיד טעים

1. בתום המחזור העשירי של ליגת העל, וכשבאים להתייחס למכבי חיפה (היא קצת איבדה את הזכות להיקרא מכבי, אחרי עשרת המחזורים האלה), אנחנו נדרשים למשהו גדול הרבה יותר מהעונה הזו. מה היא בעצם מכבי חיפה. אחרי המשחק הערב מול בני סכנין, אנחנו יכולים להגדיר את מכבי חיפה רק על פי מה שהיא לא – היא לא קבוצת כדורגל, כי היא לא משחקת כדורגל. מה היא כן עושה? היא מתאמנת (כך מדווח), שחקניה עוטים על עצמם מדים של קבוצת כדורגל, הם סוג של רצים על המגרש, הם עושים תנועות מאוכזבות כמו שאולי הם ראו בטלוויזיה ששחקנים מאירופה עושים.

אז אם היא לא קבוצת כדורגל, איך אפשר להתייחס למכבי חיפה? מדובר בסימולקרה. מהי סימולקרה? מציאות ללא מקור כתחליף לעולם אשר אינו קיים, או לחילופין, מושג ללא מושא בעולם הממשי.

המושג הזה של מכבי חיפה קיים בראש שלנו, האוהדים והאנשים שראו אותה פעם. קחו לדוגמא את אביחי ידין. הוא לא "אביחי ידין" זה שאתם מכירים מהפועל תל אביב ומהשער המטורף נגד ראפיד וינה. הוא אביחי ידין, גרסה נחותה יותר של ה"אביחי ידין" שמכבי חיפה חשבה שהיא קנתה. עולם המושגים שלי, שבעזרתו אני מסביר לכם שבוע אחר שבוע על "מכבי חיפה" הוא משהו שלא קיים יותר. הוא הורכב מכל מיני דברים שהיו פעם מכבי חיפה בשבילי, ולא קיימים יותר. אין שום קשר בין מכבי חיפה ל"מכבי חיפה". כלום.

ועכשיו מכבי חיפה רוצה להביא את רן בן שמעון. מכבי חיפה חושבת לשלם 600 אלף יורו עבור מאמן. תגידו, רן בן שמעון הוא הדבר האמיתי, על המשקל הזה גם רובן היה הדבר האמיתי. אבל רן בן שמעון הוא חיקוי בלי מקור, הוא סימולקרה. אין "רן בן שמעון", יש רק רן בן שמעון. בעצם, גם אין רן בן שמעון, יש רק אברם גרנט.

2. לא כתבתי הרבה זמן, חלק מזה קשור לעבודה שלי, שלוקחת ממני הרבה מהפנאי שלי, ותזכה לפוסט ממש בקרוב שיוקדש אך ורק לה. וחלק קשור גם לפיטורים של רובן, שלא התייחסתי אליהם, בגלל שאני חושב שניתחתי במשך כמה חודשים את הסיבות למה רובן לא מאמן טוב, ואת הסיפור על הפיטורים האלה ניתחו כאן באתר טוב ממני. ולא כתבתי גם כי יש מלחמה.

אתם אולי תשמחו לדעת שאינני מתכוון לכתוב יותר מדי על המלחמה. אני גם לא הולך לספר לכם, כתושב תל אביב, את דעתי על האנשים שרוצים שייפול טיל על תל אביב, או ששמחים שיש אזעקות ב"בירת ישראל על פי הביביסי". אבל שני דברים אני כן רוצה לכתוב כאן: אם כל כך מעט אזעקות ואפס נפגעים בנפש גרמו לי להיות לחוץ בצורה כזו על חברה שלי, אני חושב עוד יותר שכל אדם שממשיך לגור בדרום במשך שנים כשנופלים עליו טילים חוטא לעצמו. אין שום גבורה בלגור באזור כזה. שום גבורה. אם הוא בוחר להמשיך לגור שם – אזי הוא צריך או להפסיק לשלם מיסים, להפסיק לעשות מילואים צבא ולהפסיק לתרום למדינה בכל דרך וצורה שהיא מהסיבה הפשוטה שהמדינה הפקירה אותו ביודעין – זו הייתה הדעה שלי לפני האזעקות במרכז וזו הדעה שלי גם עכשיו.

הדבר השני הוא שלפני כמה זמן, בפוסט שקשור ליומולדת שלי, כתבתי על רצוני לעזוב את הארץ. ואני חושב שהמלחמה הזו גרמה לי לרצות עוד יותר לעזוב את הארץ, מסיבה אחת: אני לא רוצה לגור במקום שיש בו מלחמות, שבו אני מסכן את עצמי ורואה את האנשים הקרובים והאהובים עלי עומדים בסכנה. אני מאוד אוהב הרבה דברים בישראל, אבל המלחמה היא דבר נוסף שנראה לי שאינני רוצה במקום בו אני בונה את חיי.

3. אוסקר גרסיה נמצא במכבי תל אביב קצת פחות מחצי שנה. ואז הוא קיבל הצעה טובה יותר, מקבוצה גדולה יותר, שמשחקת בליגה טובה יותר ומציעה לו הרבה יותר כסף. האוהד שבי אומר – גועל נפש שהוא נסע ודיבר איתם. הבנאדם המבוגר והמיושב שבי יודע שאם היו מציעים לי פי 4 יותר כסף לעבודה יוקרתית ומעניינת יותר – הייתי הולך על זה. מה מהם מנצח? לא יודע, אבל מכבי תל אביב מפסידה שוב.

4. אה, ולקיים משחק בבלומפילד חצי שעה אחרי האזעקה. אני חושב שזה היה אידיוטי, אבל המציאות הוכיחה לי אחרת. המציאות ואיתה 6700 צופים שהחליטו שההחלטה הייתה מוצדקת. ואם תשאלו הרבה חברים שלי שאוהדים את הפועל תל אביב, גם התוצאה הפכה את ההחלטה למוצדקת.

5. ארבע קבוצות בליגת העל נמצאות במאזן חיובי (מעל 50 אחוז מהנקודות) אחרי 10 מחזורים. 4 קבוצות. וזה כולל גם את המשחקים החסרים. מדובר ב-28.5 אחוז מהקבוצות, וזה נתון פחות או יותר דומה לשאר הליגות באירופה. הנתון הזה היכה אותי בתדהמה בהתחלה, ונראה לי כמו משהו מיוחד לישראל, אבל אחר כך, כשבדקתי, גיליתי שזה נתון דומה באנגליה (7 מתוך 20, 35 אחוז) ובספרד ובאיטליה (6 מתוך 20, 30 אחוז). הנתון הזה קצת ממלא אותי באופטימיות, שאולי אף אחת מהתל אביביות לא תיקח אליפות. נו, אדם יכול רק לקוות.

בדקה ה-85 פקאריק הגביה לרחבה
מציאות מעוותת

82 Comments

טיטו מהחפ"ק 20 בנובמבר 2012

600 אלף יורו על אסי בן שמעון? קצת יקר עבור חלוץ שפרש לפני עשור וחצי.

רוצה לומר, חיפה צריכה חלוץ, סקורר מוכח, הרבה לפני מאמן.

MG 20 בנובמבר 2012

יומן הישרדות 10 : מכבי חיפה-איחוד בני סכנין:

הטוב: צ'וצ'ליץ' – גם ככה לא פשוט להיות טוב לאחר שאתה שבוע משחק שבוע לא. מעבר למשחק הגנה מצויין הוא הוסיף במספר פריצות קדימה. חבל שהוא מראה משחק עומק רק בדקות האחרונות של המשחק.

הרע:
1. ביל גייטס (כך הבדיחה) מחפש מנכ"ל חדש למיקרוסופט אירופה. כל המתמודדים מוזמנים לכנס. 10,000 נענים להזמנה וביניהם משה כהן שלנו מישראל (משה, אני מאד מקווה שאתה לא כהן…).
גייטס: "שישאר רק מי שיודע לכתוב ב-JAVA." 5,000 קמים ויוצאים. משה חושב לעצמו: "אני לי מושג מה זה JAVA, אבל אם הגעתי עד לכאן מה אכפת לי לנסות."
גייטס: "שישאר רק מי שסיים את התואר מצטיין דיקן." 4,000 קמים ויוצאים. משה חושב לעצמו: "מבית ספר פרשתי בגיל 15, אבל אם הגעתי עד לכאן מה אכפת לי לנסות."
גייטס: "שישאר מי שיודע סרבית-קרואטית." 3,998 קמים ויוצאים. משה חושב לעצמו: "בקושי אנגלית אני יודע, אבל אם הגעתי עד לכאן מה אכפת לי לנסות."
גייטס: "תדברו ביניכם סרבית-קרואטית.". משה חושב לעצמו: "עכשיו נפלתי!" מרוב בלבול הוא פותח את הפה והדבר היחיד שיוצא לו הוא: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" הבחור שמולו מסתכל עליו בהלם מוחלט, פותח את הפה ומשיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה."
המסקנה היא שבמצבים מסוימם צריך לקחת סיכונים. בנאדו העלה הרכב עם 3 קשרים אחרים (קטן עלה כאחורי והיה חלש מאד) ו-2 מגנים הגנתיים. בעצם אמר: "אני היום לא סופג. בבית נגד סכנין בטוח שאתן אחד." אז זהו אריק, שלא כל כך בטוח.
2. יותר מידי שחקנים אינם מסוגלים לבצע את הפעולות הפשוטות ביותר ברגל החלשה. לעזרא ודגני אין שמאל, ולשיימן ואנדלובו אין ימין. כבר אין הרבה מה לעשות עם זה, אבל זה מתסכל.
3. גולסה – עם היה משקיע את הקילומטרז' שהשקיע בלברוח מהכדור בדברים אפקטיביים, היה שחקן טוב בהרבה.

המכוער: יהיה גם משחק שיתחיל בזמן בליגה הזו?

matipool 20 בנובמבר 2012

אחלה בדיחה . רגע של חיוך וצחוק קטן באמצע העבודה .

פרלה 20 בנובמבר 2012

המכוער – אותו חלק בקהל ששרק בוז במחצית. ואפילו קצת לפני כן.
המדויק – המשפט על זה שבבית נגד סכנין בטח ניתן אחד.
המאכזב – בראש וראשונה, הקפטן.
המפתיע לטובה (אותי)- עידן ורד.
הולך ונעלם – ידין.
המממש פוטנציאל – בוז'אן.
הגעגוע – לטאלב.
הניסיון הבא – צ'וצ'ו לקישור האחורי.
הבדיחה הזכירה לי את הקבצנים בותיקן ביום ששי הטוב. האחד עושה קופה והיהודי מקבל עצה לבוא ביום אחר. כשהם סופרים את הפדיון אומרים זה לזה, נו מוישה אותנו הם מנסים ללמד ביזנס…

MG 20 בנובמבר 2012

עידן אכן הפתיע לטובה.
לא ביכולת (היה די חלש), אלא באסרטיביות. כל הזמן ביקש כדור ופתח אופציית מסירה, וזה עוד שאינו מלקק דבר מהאוהדים.
לגבי הקהל – האינפרנו והקהל של סכנין נתנו הצגה במחתית השניה (לא יודע אם ראית משער 2).

אריאל גרייזס 20 בנובמבר 2012

אני חושב שדווקא מכבי חיפה הרוויחה בעשרת המחזורים האחרונים את הזכות להקרא מכבי..

יצחק 20 בנובמבר 2012

א. גם למכבי חיפה מותר עונה כזו, ב 2007 היתה כזו למכבי והפועל ת"א.
ב. דרום הארץ הוא חלק ממדינת ישראל, אנחנו לא סין, אין לנו שטחים.
ג. מתוך דבריך ניכר שאין בך אהבת העם היהודי ואהבת הארץ אז לך, רד לשוויץ, תפוח רקוב יכול לקלקל עוד תפוחים.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

א. תודה רבה שאתה מאשר.
ב. מסתבר שלא, כי מדינת ישראל משתינה עליו בקשת רוב הזמן. ויש שטחים בצפון, בבקעה ומסתבר שגם במרכז.
ג. אתה אידיוט. זה לא קשור למה שכתבת, אבל גם מה שאתה כתבת לא קשור למה שאני כתבתי, אז מילא.

פרלה 20 בנובמבר 2012

מה שמשך את תשומת לבי בשלט ההזדהות היה "עם תושבי קו העימות בדרום", על אף שקו העימות כבר במרכז…

יצחק 20 בנובמבר 2012

תודה על המחמאה עופר בסעיף ג', אני לא נוהג להשתמש במילים כאלו, לא מבין איך נותנים לך לכתוב בדה-באזר

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

בכיף חביבי, תבוא כל יום. אני חושב יותר מזה – שסעיף ג' הוא עבודה עיתונאית ראויה – חוקר, מוצא וחושף את האמת.
ואתה לא נוהג להשתמש במילים כאלו, אתה פשוט כזה. אתה מעדיף לא לקרוא, רק לכתוב את כל מה שעולה בראש שלך, או שנראה לך שנכון או שבא לך כי מבחינתך האינטרנט יכול לספוג הכל.
אז בוא נעשה סדר – לא כאן.

ואתה מוזמן גם לא לחזור. אני עובד מאוד קשה על כל מה שאני כותב, וכל תגובה כאן, בין אם אני מסכים איתה ובין אם לא, לפחות מתייחסת למה שאני כותב. יותר מזה, אני עושה את זה תחת שמי, מה שאי אפשר להגיד עליך. אני משתדל לתת לכל מגיב שקרא את הטקסט שלי והביע דעה מנומקת עליו את אותו הזמן את הכבוד שמגיע לו. למגיבים כמוך, שמחליטים להקליד שטויות בלי כל קשר לכלום – אני עושה את אותו הדבר. כאמור – יחס גורר יחס.

בר 20 בנובמבר 2012

עופר בתור אחד שגדל במרחק של קילומטר וחצי מהרצועה, ואחרי כמה שנים טובות בתל אביב חזר לכאן שכבר יש לי ילדים קטנים, אני אמביוולנטי ביחס לדברים שלך, אני כאן לא כהתרסה ולא מהצהרה בטח שלא מול הפלסטינאים, אני כאן כי זה הבית, השדות של הנגב המערבי הם הבית שלי, ולמרות שאת ממשלות ישראל אני מעניין כקליפת השום, אני עדיין לא רוצה ללכת, אני גם לא רוצה שאף אחד ייצא למלחמות בשבילי לא להרוג ולא למות, ואת המלחמה המטומטמת,צינית, ומרושעת שהתחלנו עכשו כבר הפסדנו, החמאס יקבל בסוף את כל מה הוא אומר שהוא רוצה כבר 4 שנים או שלא יהייה שקט בשביל זה לא צריך את 15+ קסאמים שנפלו לנו בתוך הקיבוץ ועוד עשרות מסביב שדובר צהל אומר שנפלו 36 בשטח בנוי אנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות…
אז הבקשה היחידה שלי זה שכל אחד בסביבה שלו יגיד די לטרוף הזה.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

הדברים שלי בכלל לא קשורים למלחמה או לממשלה. הדברים שלי קשורים לחוזה שיש לך כאזרח מול המדינה.

פרלה 20 בנובמבר 2012

אני שואל קודם כל מה אני יכול לתת.
לא שאני לא שמח לקבל.
כל מקום והצרות שלו. עם הפוליטיקאים וגם בלעדיהם.
תחושת ביתית וריח ילדות (כמו בקרית אליעזר או בהיכל ברוממה) קצת קשה למצוא מחדש.

תיקו תיקו 20 בנובמבר 2012

יורט לי טיל מעל הראש לפני שעה (אולי. תפישת הזמן שלי התעוותה משהו בימים האחרונים)ויכול להיות שאהיה גס רוח. מתנצל מראש.

רציתי להודות על הטיפים. איך לא עלה בדעתי שהעלמת מס היא הדרך להתמודד עם המצב? הייתי עיוור. אתה רואה מה זה? הייתי צריך את הפרספקטיבה שלך.
מה זה הדבר הזה "המדינה" לדעתך? מה אתה, בחטיבת ביניים? מרגיש חתרני היום? אנטי-ממסדי? אתה באמת חושב שאתנקם באלו מן הפוליטיקאים אם אעלים מס? הרי מי שייפגע הוא קודם כל האוכלוסיות החלשות, מדרום, מצפון, מרכז, מזרח ומערב.

איזו גבורה? מי בכלל טוען לגבורה? לא תודה. אני פשוט חי כאן.

תמיד הייתי קצת חלש בחשבון, אבל אני לא מצליח בשום פנים ואופן להבין את המשוואה האינפנטילית שלך:

להיות סוציומט + לחטוף טילים < לחטוף טילים.

רק בריאות. לכולם.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

טיפים? תעשה מה שאתה רוצה חביבי. אני חושב שאחרי כמה שנים שנופלים עליך טילים – ואתה רואה שהמדינה שלך, זו שאמורה להגן עליך, לא עושה כלום, אז או שתקום ותעזוב או ש"תתנתק חד צדדית".
וזה לא קשור לסוציומטיות, זה קשור לזכויות מול חובות. אני מנחש שאתה אזרח שמשלם את המיסים שלו, כמוני, וממלא אחר החוקים והתקנות של מדינת ישראל, כמוני. אז למה מתייחסים אליך כאל אזרח סוג ב'? למה לא מגיע לך מה שמגיע לי?
בישראל, כמו שאני רואה את זה, המדינה עושה איפה ואיפה בין אזרחים בהמון רמות. אבל אם ברוב המקרים מדובר בעוולות הקשורים בכסף אז עוד מילא, אבל ברגע שזה מגיע לחיי אדם אני חושב שקו צריך להימתח.

ובאמת רק בריאות.

תיקו תיקו 20 בנובמבר 2012

רמת ההכללות שלך מקשה עלי מאוד לנהל דיון רציני.

ראשית, למי ולמה בדיוק אתה מגיב? איזה שנים של טילים? מה אתה מכנה "דרום"? יש אזורים שחוטפים ללא הרף ויש את אזור מגורי שבו שורר שקט מופתי ברוב המכריע של הזמן. מי מתייחס אלי כסוג ב'?

"המדינה לא עושה כלום"? ייתכן שאני חי בזכות כיפת ברזל, שמלבד חלקו הנכבד של אובמה, מימנו בין היתר אני ואתה במס ההכנסה שאנו משלמים. אתה יכול להעלות נימוקים משמאל (נוסח "בגלל שאין הידברות אנו זקוקים לאמצעי הגנה שרק מנציחים את המצב") או מימין (נוסח "בגלל שלא נכנסנו בהם אנו זקוקים לאמצעי הגנה תבוסתניים") אבל לאן נגיע עם זריקת קלישאות של "חרא מדינה"? לשום מקום.

על פי שימושך במושג "מדינה" אינך מבין אותו. בנית איזו ישות ערטילאית שאמורה לשמש שק אגרוף לתסכוליך. לפחות נכון לעכשיו, אני ואתה חלק מן המדינה, אם נאהב את זה או לא. וכך גם כלל האזרחים, ימין ושמאל, גבוהים ונמוכים, יפים ומכוערים. אכן, "המדינה עושה איפה ואיפה בין אזרחים בהמון רמות"; ההצעה שלך לגבי העלמת מס רק תחריף את הבעיה הזו. כתבתי לך על כך. האם קיבלתי איזושהי תגובה עניינית? לא.

אין דרך סלקטיבית "להפסיק לשלם מיסים, להפסיק לעשות מילואים צבא ולהפסיק לתרום למדינה בכל דרך וצורה". אתה תדפוק בין היתר רבים אחרים, שאין להם חלק בהפקרת חלקים מן הדרום (לצורך העניין, נצא מנקודת הנחה שזה נכון. אינני מתייחס לזה כלל אלא לדרך ההתמודדות שאתה מציע) וכמוך וכמוני בדומה לתושבי עוטף עזה – הם חלק מן המדינה.
הצבא, שאתה ממליץ לא ליטול בו חלק, הוא זה שמגן עליך ועלי. וכמונו, אף הוא חלק מן המדינה.

האם כשאתה חש נדפק אתה נוהג לדפוק אחרים שאינם אחראים לכך? זו המלצתך.

ההצעה "תתנתק חד צדדית" היא ילדותית, בלתי מוסרית, בלתי מציאותית ולא יעילה.
לגבי "או שתקום ותעזוב" – נניח שאני מעוניין, אתה תממן לי את זה? תמצא לי עבודה? תטפל בהשלכות החברתיות, הפסיכולוגיות והלימודיות של המעבר על הילדים?

תגובותיך לכל המגיבים שנוטים לחלוק על דעתך, בין אם הם עוינים או מתונים (מלאכת התרת הקשרים שלך מעוררת השתאות: "הדברים שלי בכלל לא קשורים למלחמה או לממשלה. הדברים שלי קשורים לחוזה שיש לך כאזרח מול המדינה". שני דברים מנותקים לחלוטין. הדברים הרי עולים בהקשר של סקר נקניקים בסופר סגולה) מהוות עלבון לאינטיליגנציה ונמנעות באורח עקבי ממשוב ענייני.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

נלך נקודה נקודה

1. אני מגיב לכל מי שנופלים עליו טילים ומרגיש שזה מפריע לו, ונמצא בדרום הארץ. אם לך לא מפריעים הטילים הללו, תפדל.
2. שוב, אליך אף אחד לא מתייחס כסוג ב', אבל אלה שכן מתייחסים אליהם סוג ב', הם האנשים שטילים המשיכו ליפול על ראשיהם כמעט כל הזמן, לפחות מ-2006 נניח ועד היום, למשל תושבי שדרות (זה מויקיפדיה) או ישובי עוטף עזה או אשקלון. הסיבה לתפיסה שלי שמתייחסים אליהם כסוג ב' – השלטון במדינת ישראל חיכה במשך ארבע שנים (מאז עופרת יצוקה) לפני שהוא עשה פעולה מונעת כלשהיא (מדינית או לא מדינית, זו לא הנקודה) כדי לנסות להפסיק את זה.
3. לא כתבתי בשום מקום שמדובר ב"חרא מדינה". ולא כתבתי שום דבר על אמצעי ההגנה. ההפקרה בכלל לא קשורה בעיני לפחות לאמצעי ההגנה – ההפקרה המדוברת קשורה לכך שאין שום ניסיון פרואקטיבי לשנות את המציאות הזו שבה נזרקים טילים על יישובים במשך שנים. ההפקרות מתבטאת בעיני גם בעובדה שבמשך התקופה שלא הייתה בה שום ניסיון פרוקאטיבי למנוע את המציאות הזו שבה נזרקים טילים על יישובים במשך שנים אפשרה ליריב של ישראל להתחמש בטילים שהם ככל הנראה יותר טובים ממה שהיה לו קודם.
4. השימוש שלי במושג "מדינה" הוא המקום שאתה, בעיני, טועה. במדינת ישראל יש מספר קבוצות אוכלוסיה שמנהלות תרבות מנותקת מהמדינה: בוחרות שלא לשלם מיסים, אינן מתגייסות לצבא, ובאופן כללי בוחרות לנתק את עצמן משאר החובות (גם אם לא תמיד מהזכויות) שמוטלות עליהם ככורח היותם חלק מהמדינה. אתה ואני רואים את הדברים בצורה שונה גם בעניין של "תחריף את הבעיה" – אתה חושב שהבעיה היא של כל מדינת ישראל, ואני מכוון לכך שאם אותם אנשים שלתפיסתי מופקרים יתאגדו ויתחילו להשתמש בכוחם המשותף אז יתחילו להקשיב להם. אני לא הייתי ברור מספיק בכיוון הזה שבו התכוונתי שהדבר יעשה ביחד.
5. נמשיך במושג שלי לגבי מדינה – להבנתי אחת מהזכויות שלי כאזרח היא לקבל הגנה. המדינה היא באמת ישות ערטילאית, שמורכבת מהמון ישויות אמיתיות. וכל הישויות האמיתיות האלה הסכימו אחת עם השנייה שאזעקה אחת בתל אביב היא כמו מלאנתלפים טילים בדרום. אני לא אומר שבוודאות אני צודק, אני רק אומר שיש סיכוי טוב שאני צודק, אתה לא חייב להסכים.
6. אני יודע שזה יישמע נורא – אבל אני לא מרגיש שישנה ערבות הדדית כרגע במדינת ישראל בין אף ציבור אחד למשנהו. אתה מדבר איתי על "לדפוק את האנשים האלה", ואני אומר לך שבמצב שבו אנשים נמצאים, מצב של סכנת חיים במשך תקופה ארוכה ממה שאני חושב שראוי לסבול, יש צורך לנקוט בצעדים מאוד רציניים כדי להראות שזה לא יכול להימשך ככה. אין לנו הרבה אמצעים בהם אנחנו מסוגלים ללחוץ על הישות הערטילאית הזו, אבל אם תקום כמות יפה של תושבי דרום שמרגישים שככה אי אפשר להמשיך, ויעשו צעדים דרסטיים – אולי יקשיבו להם יותר. אתה אומר שעדיף שלא, אני אומר שעדיף שכן, היתרון של ההצעה שלי היא שאף אחד לא יודע אם היא תצליח, ולכן אולי שווה לנסות אותה.
7. במצב כה נוראי (נניח שדרות) שבו התחושה הכללית של אנשים שאף אחד לא שם עליהם – הייתי אומר תדפקו את כל מי שצריך רק שהילדים שלכם יהיו בסדר.
8. למה ההצעה להתנתק חד צדדית היא ילדותית? אני לא מכיר הרבה עסקים שהיו מוותרים על אופציה לעבור להעסיק את העובדים שלהם בפרילאנס, ומשם הדרך לשליטה על המיסים הרבה יותר קלה. לגבי יעילות – שוב, אין לך מושג כי לא ניסית. הנה, אני רואה שיש הרבה אוכלוסיות שלא משלמות מיסים. זה מציאותי – והם עושים מה שהם רוצים ואני לא רואה אותם מתלוננים יותר מדי.
9. לקום ולעזוב – אפשר לגור במרכז ולנסוע כל יום לדרום – אנשים עושים את זה – העיקר (בעיני) שהילדים יהיו בסדר מבחינה בטחונית. אם קראת מה כתבתי, לא דיברתי על לקום ולעזוב את הארץ, ומעבר בתוך ישראל אינו טראומטי עד כדי כך.
10. אני מקווה שהסברתי לך את המהלך המחשבתי שלי בתגובה המנומקת הזו. אני משתדל להקדיש זמן לכל מגיב – וגם אם המהלך ההגיוני שלי לא מסתדר לפעמים עם מהלכים הגיוניים אחרים – אני כן מנסה להסביר. אם אנחנו נבחר שלא להסכים, זה בסדר. אבל המציאות לטעמי שונה מאיך שאתה מצייר אותה.

תולעת 20 בנובמבר 2012

מהי אהבה לקבוצת כדורגל אם לא היאחזות בדימויים, סמלים וזכרונות כמייצגי מציאות (שאינה קיימת עוד) (או שמעולם לא הייתה קיימת)

אלה שלקחו את הכדור הכחול עסוקים בחיפוש הדיל הבא למנצ'סטר או ברצלונה.

תומר חרוב 20 בנובמבר 2012

:)
אין על בודריאר. מצחיק שכמה מחזורים חלשים ובחיפה כבר מאבדים את עצמם לדעת. לפחות לפי הפרסומים שחר החליט שאם בנאדו ינצח את סכנין הוא ישאר ואם הוא יעשה תיקו ומטה אז הוא יעלה את ההצעה ללרנקה. זה מדהים אבל אפילו במבט לאחור מכבי תל אביב התמודדה עם משברים מהסוג הזה בצורה שפויה יחסית…
ונתניה הולכת לרדת ליגה!!!היפ היפ הוריי

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

אין ניהול בחיפה – פשוט אין . כבר שנים .
יש הרבה פאסון וזה יצר אשליה של משהו אחר ושונה .

קורא 22 בנובמבר 2012

תחשוב מה זה אדום, בלי ניהול והשארנו לכם אבק, מה היינו עושים לכם עם ניהול?!

זה נאמר בציניות כמוב.

ניתאי 20 בנובמבר 2012

ואף מילה על הקפטן. צר לי שאני פותח את זה שוב, אבל לדעתי זה הגורם המפריע העיקרי בין מכבי חיפה ל"מכבי חיפה".
מכבי בדעיכה כבר 4 שנים. לפני 3 שנים זה טושטש בגלל עונות שיא של ליאור, חמד ובנאדו, אבל זה כבר לא היה זה, ומאז זה רק בולט יותר. והדעיכה הזו היא ביחס ישיר לדעיכה של הקפטן. המשחק של אתמול היה רק משחק אחד, אבל הוא בהחלט משקף (וכן, לפני שבוע היה הרבה יותר טוב. למרות שזה גם רק אחד). עד שהקשר הזה לא ינותק, או יוחלש במקרה הרעה אנחנו נמשיך לדעוך.

טל בן יהודה 20 בנובמבר 2012

השלוש פסקאות הראשונות הצחיקו אותי מאד…
בעיקר בעיקר העובדה ש"הזדהות מעוררת צחוק".

אני לא חושב שאני מגזים אם אומר שאפשר היה להחליף את "חיפה" ב"תל אביב" בכל עונה ב-10 השנים האחרונות, וזה היה מתאר את הרגשתי (תנסו).

ירוק 20 בנובמבר 2012

פרוסנר, אני בדרך כלל מסכים איתך, אבל הפעם זה קשה – מה הבעיה בלשלם קצת מעבר בשביל להביא את רב״ש?
לעניות דעתי הוא מאמן טוב בכמה רמות מיתר המועמדים ( או המועמדים מטעם עצמם). הוא יכול להוציא אותנו מהבוץ, ואני חושב שהוא יופי של פתרון לטווח ארוך (וטווח קצר הרבה פחות חשוב – העונה הזו גם ככה כבר אבודה).

אם מביאים שחקני חיזוק (?) במילונים, למה לא להכניס קצת את היד לכיס כדי להביא מאמן טוב? אני אישית אהיה מאד מאוכזב אם רב״ש לא יגיע.

שיהיה שבוע שקט.

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

אין בעיה לשלם עבור מאמן- משלמים עבור שחקנים כל הזמן.
יש בעיה עם ההתנהלות שהופכת את בן שמעון למשיח- כי בכדורגל הישראלי מה שחשוב זה התקדים.
ובן שמעון יהיה המאמן ששילמו עליו הכי הרבה – ולפיכך הציפיות יהיו בשמיים.
הוא לא משיח ולא קוסם – פשוט מאמן טוב ובעיקר אחד שנכנס נכון ללב ולראש של השחקנים.
אני בכלל לא בטוח שהוא המתאים- אמרתי כבר בתגובות אחרות פה- הכי מתאים לחיפה זה רוני לוי , אחד שעבד במערכת ובעיקר יודע להבין את שחר.
חיפה עובדת במאניה דיפרסיה- הקבוצה "השפויה" הוציאה הכי הרבה כסף השנה על רכש , נתנה חוזה מטורף לעטר, קונה את בן שמעון במחיר גבוה ויש עוד את ינואר קדימה.

מה שחיפה צריכה כרגע זה התקפה והיא צריכה לחשוב יצירתי ולחשוב עם הארנק , לא משנה מי יהיה על הקווים , ההתקפה הזו לא טובה גם לקבוצת אמצע טבלה.

MG 20 בנובמבר 2012

אני אוסיף שזה לא רק בכשרון. עמאשה ואנדלובו לא מסוגלים לסיים חודש מבלי להיפצע.

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

נכון. ועכשיו גם אנדלובו פצוע לשלושה חודשים.
אם שחר חושב שהבעיה היא במאמן ועם הסגל הזה הוא ייראה 180 מעלות תחת בן שמעון הרי שבן שמעון הולך לתקופה קשה.

הקבוצה הזו לא מורגלת למאבקי תחתית, היא חייבת לייצר רצף נצחונות כדי להשיג שקט של מרכז טבלה כדי שמאמן כמו בן שמעון (או רוני לוי…) יוכלו להתחיל לבנות את התשתית לשנה הבאה.

ועוד נקודה שכדי לזכור – הצעירים של חיפה , אלה שמקרטעים ונראים כמו עגלות הולכים להיות חלק גדול בנבחרת של לוזון וצפויים להערכתי לעזוב בקיץ- בכל מקרה בניית הסגל של חיפה בשנה הבאה מתחילה מאפס.

תולעת 20 בנובמבר 2012

לחיפה יש כרגע ארבעה שחקנים בסגל הנבחרת הצעירה, שניים מהם לא משחקים אצלה השנה (פלאח וסולליך). השניים האחרים לא מהווים בורג כזה מרכזי בקבוצה (גולסה וטואטחה).

גם הקלישאה של "לא מורגלת למאבקי תחתית" התבררה בשנים האחרונות כשגויה – כשקבוצה "גדולה" נקלעת למאבקי תחתית הקהל שלה מתגייס והיא מופיעה למאני טיים. בטח ובטח כשההתמודדות נעשית בפלייאוף התחתון.

בכל מקרה, לדעתי חיפה תהיה בפלייאוף העליון.

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

תולעת טווטחה וגולמה זה שניים שאמורים להיות חלק מהעתיד של חיפה , גם פלאח וסולליך . זה חלק מהיתרון שאמור הסגל הרחב מאוד של חיפה לספק למאמן כמו בן שמעון .
אתה לוקח אותם ומה נשאר ?
הם לפחות יכולים לפרוץ

ירוק – להתמודדות עם מערכת בסדר גודל חיפה אני חושב שעדיף מאמן שכבר היה שם והוכיח שהוא יודע לעבוד בתנאים האלה .
בן שמעון מוכשר אבל שום דבר ברזומה שלו לא מראה שהוא מסוגל לעמוד באתגר כזה .
לשקם מערכת כזו בקבוצה כזו במועדון שכזה אתה צריך להיות או מאמן בשל כמו גוטמן בהגיעו להפועל או מה שאנחנו רואים היום בביתר עם אלי כהן החלופה השניה זה להגיע עם גב של צוות מקצועי כמו שבמכבי בונים .

בן שמעון ואיתי מרדכי זה לא מספיק .
ואם מהסגל הנוכחי בשנה הבאה גם תיקח חלק מה יהלומים הצעירים שאמורים לפרוץ אתה בבעיה כפולה .

שחר להבנתי לא מתכוון לשפוך סכומים שיביאו במיידי כשרונות בשלים לצפון והקהל של חיפה לא מוכן לכמה עונות בנייה .

תולעת 21 בנובמבר 2012

אולי הם העתיד, אבל שחרורם עקב הופעה הירואית בנבחרת הצעירה לא ממש יפרק את הסגל של חיפה – הם לא חלק ממנו כבר כעת.

ירוק 20 בנובמבר 2012

1. מצטער, לא מסכים איתך לגבי רוני לוי. אני חושב שהוא השאיר יותר מידי דם רע אחריו בקבוצה – שחקנים, אוהדים, וכו'. אולי אני טועה, אבל אני גם לא חושב שהוא יעזור. הוא מאמן טוב, אבל אף פעם לא החזקתי ממנו יותר מידי. אני אצטער אם הוא יגיע.

2. בן שמעון הוא לא משיח ואני מסכים שלא צריך להתייחס אליו ככזה. אבל לדעתי הוא הכי מתאים לנקודת זמן הזו, ויותר חשוב בהרבה – לטווח ארוך. כי מועדון כמו שלנו צריך לחשוב לטווח ארוך ולא להתבוסס בבוץ של עונה או עונות כושלות.

3. יתרה מזאת – אני לא חושב שזו רק "בעיה בהתקפה". אם היינו מקום רביעי או חמישי עם יכולת בינונית אולי הטיעון הזה היה מחזיק. לדעתי הבעיה הרבה יותר גדולה – אין לנו סגל לתחתית, גם לא בהתקפה. יש בעיה מנטלית קשה, יש בעית מוטיבציה והקרבה, יש ניצול מחפיר של כשרון של שחקנים (חלקם לא מוכשרים, נכון), יש רכש לקוי. וכו' וכו'. לדעתי רב"ש מתאים מאד לטפל בליקויים האלו. אני מקווה שהוא יבוא, ואני מקווה שלא אתבדה.

פרלה 20 בנובמבר 2012

רוני לוי על ספסל אחד עם המנהל קייסי שלו הוא גמר את הקריירה, בשיתוף פעולה עם מאמן הנוער בנאדו שאותו הוא הגלה לבית"ר (וזאת לא רק על פי מידע פנימי) זו התחלה רעה למי שממילא יחסי האנוש שלו דרדרו אותנו בעונותיו האחרונות.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

:)
אני לא חושב שהמאמן המתאים למכבי, אחרי גורו יחסי האנוש רובן עטר, זה דווקא רוני לוי. איכשהוא לא נראה לי שזה יעבוד. אגב – אני כן בעד גיא לוזון, שהוא מאמן יסודי, קפדן, מוטיבטור מצויין (שזה הדבר הכי חשוב שהקבוצה צריכה עכשיו) ויודע להוציא מהשחקנים שלו את המיטב.

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

רוני לוי , חכם ומנוסה אחרי השנים מחוץ לחיפה , פוגש מערכת שהוא מכיר שצמאה ליד מכוונת . נשמע לי מעולה .
בנאדו וקייסי יצטרכו ללמוד לעבוד איתו , כשגוטמן הגיע לפועל טענו שהוא ואבקסיס לא יסתדרו , אבל גוטמן הבין שאין לו אופציה אחרת אלא להשתנות מעט .
אני מאמין גדול שאנשים משתנים , אבל לאט ורק דרך הרגליים , אני בטוח שרוני לוי ניתח את השנים שלו בירוק, איפה נכשל ומה היה משפר , והוא יודע היום מה היה לו ביד . זה לא אותו גאוותן שלקח אליפוײַת ברצף . זה אדם בוגר. עם למעלה מעשר שנות אימון בוגרים . ושלוש אליפויות . וניסיון אירופאי .
הרבה יותר מהרזומה של רן בן שמעון .

גיא לוזון אופציה טובה , לא לסיטואציה . זה גדול עליו כרגע . זה גדול על הרבה מאמנים .

ירוק 20 בנובמבר 2012

לעניין לוזון – לעניות דעתי הוא בדרגה אחת פחות טוב מבן שמעון. אולי אפילו ביותר מאחת. אני חושב שהוא מאמן נחמד, אבל אני ממש לא חושב שהוא יכול לסחוב אותנו, בטח לא לטווח ארוך.
בן שמעון זה לא קלף בטוח. אין קלף בטוח. אבל אם זה יתחבר – יש לחיבור הזה פוטנציאל עצום לדעתי.

מה שלא מונע מהלוזוניה בהתאחדות להדליף שהם לא ימנעו מגיא לאמן בחיפה. מה לא עושים בשביל משפחה..

אדום עולה 20 בנובמבר 2012

לוזון מעולם לא התמודד עם מערכת שהיא לא משפחתית , ובקדנציה בהפועל געגע בתחתית עם אניימה בשער…הישג יפה אבל בכל זאת .

בן שמעון מוכשר אין פה ויכוח .אני פשוט חושב שהוא לא האיש הנכון לסיטואציה הנוכחית , ועל זה להוסיף דמי שחרור זה רק להעצים את הציפיות .

אבל בסוף הכל זה שחר , אם הוא יחליט שבן שמעון חייב להצליח , הוא חייב לשפוך כספים , גם כשהוא יודע ששנה הבה כנראה אין אירופה (גביע עוד אפשרי).

הקהל לא יקבל מבן שמעון עונה וחצי של דשדוש . ושוב אין פה קריאה נכונה של התחרות . בשנה הבאה יש מכבי והפועל ששיאן סיבה שהם יהיו פחות מאורגנות . להיפך .

אם אתה מביא משיח , תממן לו חמור

פרלה 20 בנובמבר 2012

הבוקר הייתי אמור להתחיל השתלמות בת שלושה ימים באילת.
הייתי אמור לחלוק חדר עם חבר לעבודה שגם יושב שורה לפני ביציע 2.
בערבים היינו אמורים לצפות בליגת האלופות בפאב האירי.
במקום זה אני מסתפק ביום חופש בבית כי ההשתלמות בוטלה.
אתמול בערב, רגע לפני היציאה לאיצטדיון השכבתי את בתי לישון. כהרגלה היא עוד קראה לי לחדר פעם נוספת ושיתפה אותי בעובדה שבני הגן שלה מציקים לה בשאלה, האם היא עדיין אוהדת של מכבי. בתי כמובן אינה נוטשת וכך השיבה להם. חיבקתי אותה בחום והבהרתי לה שאמא וקבוצה לא מחליפים.
אלו הם חיינו בזמן האחרון.
יכול להיות יותר טוב. יכול לבוא אסון.

פרלה 20 בנובמבר 2012

את הספר שתכננתי לקרוא באילת אתחיל לקרוא כעת בבית.
הירוקים/אביב הברון.
יומן קריאה בזמן הקרוב.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

ביג לייק

דרור רייכר 20 בנובמבר 2012

פרלה,
בדיוק קורא את הספר. תיעוד נדיר.
שים לב לניואנסים הקטנים:
1) תמונה של אלי גוטמן, אז עוזר המאמן, עם ראובן עטר על הכתפיים.
2) אברהם גרנט, אז מאמן מכבי ת"א, מפתח קשר חברי עם טל בנין דרך חברו לאולימפית דאז, רן בן שמעון, ואף נותן לו את הדירה שלו כשבנין מגיע למרכז.
3) שלמה שרף מתלונן על מאמנים צעירים, דוגמת גרנט, שלא מבינים שכדורגל זה משחק פשוט וממציאים מונחים כמו "שיטה" ו"דרך".
4) מדברים על משפחת דורה (בהקשר של בנין), ורוני דורה אומר ששלומי הצעיר בכלל לא מתעניין בכדורגל.

יש עוד המון.
הולך עכשיו לים לסיים אותו.
ספר חובה!

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

ספר הספורט הטוב ביותר שנכתב אי פעם בישראל, בעיני.

דרור רייכר 20 בנובמבר 2012

אה, ומסתבר גם שגרנט גנב לשרף את פולוקארוב…

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

אגב בקשר לספר – קריאה לעיתונאים שכאן: אני דיברתי עם ההוצאה שהוציאה אותו, כי אין להשיג עותקים חדשים. מסתבר שאביב הברון, הכותב, ביקש מחבר שלו שהייתה לו ההוצאה הנ"ל טובה כדי להוציא את הספר, והם בכלל לא היו קשורים. אי אפשר להשיג אותו היום כמעט בשום מקום – ואם מישהו מכיר מישהו שמוכר עותק – אני רוצה את הספר הזה בבית.
יותר מזה – אולי אפשר לרגל 20 שנה ליציאת הספר – שמכבי חיפה תעשה מבצע ותפיץ אותו מחדש – או לבדוק מה עניין הזכויות ולהפיץ אותו כספר דיגיטלי?
אם מישהו יודע משהו ועל איך הדברים האלה עובדים – אשמח אם יוכל לפזר קצת מידע.

הופמן 21 בנובמבר 2012

עופר דבר עם מיטל אשת הקשר בין המועדון לאוהדים, זה רעיון מעניין.

פרלה 20 בנובמבר 2012

סיימתי את הספר. מה שהיה הוא שיהיה. פוסט הסיכום בקרוב אצלך במייל.

MG 20 בנובמבר 2012

גם אמא לא מחליפים? :)

פרלה 20 בנובמבר 2012

גרמת לבתי לצחוק בקול גדול…

שאול 20 בנובמבר 2012

עופר, הנתון שהזכרת לגבי 50% הצלחה – אין בו שום דבר מדהים.
זה נובע ישירות משיטת 3 הנקודות לניצחון ונקודה אחת לתיקו, שבה גם אם יש לך יותר נצחונות מהפסדים, יכול להיות שיהיו לך פחות מ 50% הצלחה.
לדוגמה, אם יש לך 4 ניצחונות, 6 תיקו ושלושה הפסדים, יהיו לך 18 נקודות מתוך 39 אפשריות. שזה הרבה פחות מ 50%. אם תחשב לפי 2 נקודות לניצחון, אז ברור שהסטטיסטיקה מתיישרת

פנדלוביץ' 20 בנובמבר 2012

פרוסנר אוהד הצלחות. גם בכדורגל, גם במדינה בה הוא חי.
קצת קשה, מקטר ובורח.
"הפקירה אותו ביודעין"… גישה בכיינית של ילד מפונק.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

אתה יודע מה אתה מזכיר לי?

פנדלוביץ' 20 בנובמבר 2012

למי איכפת?

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

אז אתה יודע מה אני חושב על אנשים כמוך

MG 20 בנובמבר 2012

איך אתה היית מתאר אזור שמופגז על בסיס כמעט יומי במשך 12 שנים והמדינה טורחת למבצע פעם ב-4 שנים?
האם הםאינם יודעים שנופלים קסאמים ופצ"מרים כמעט כל יום בעוטף עזה? האם הם עושים מספיק ע"מ להפסיק זאת? האם הם מודעים לכל הנ"ל?
שאני משיב לעצמי אני מגיע למסקנה שהיאא אכן הפקירה אותו ביודעין (לפחות הרחיבו את הבתים בקיבוץ עם ממ"ד :) )

אזי 20 בנובמבר 2012

לדעתי יש הסכם עם חמאס שלא יפגיזו בתל אביב כי אין איפה להוסיף ממ"דים…
(#הומור שחור)

MG 20 בנובמבר 2012

אתה בטוח שהחמאס לא מקבל אחוזים מהקבלנים?

יוסי מהאבטיחים 20 בנובמבר 2012

האזור אכן מופקר ביודעין.
שרון הפקיר אותו בתקופת כהונתו, רק שהעם בחר באולמרט להמשיך את דרכו.
גם אולמרט הפקיר את הדרום, מה שלא הפריע לתושבי המדינה לתת לקדימה שוב את מירב הקולות (למרות שאת הממשלה הקים הליכוד).
ביבי המשיך בקו ההפקרות המתמיד, ונחש מי יקח את הבחירות הבאות בהליכה?
רוצה לומר- לא רק לממשלה לא איכפת, כנראה שגם רובנו החלטנו לא לעשות עם זה כלום אם אנחנו ממשיכים להמליך עלינו אנשים שלא עשו עם זה כלום.
קיבלנו את זה עלינו כמצב נתון, ואנחנו לא עושים כלום כדי לשפר את העניין.

MG 20 בנובמבר 2012

נכתבו מאמרים רבים על כך שלשלטון יש אינטרס להשאיר את האוכלוסיה שבחרה בו במצב בו תצביע לו שנית (נכון לימין ולשמאל כאחד).

יוסי מהאבטיחים 20 בנובמבר 2012

אתה כמובן צודק.
ולכן אין לי טענות לשלטון, שמטבעו הוא אופורטוניסטי. אין לקברניטים שום סיבה לשנות ממנהגם, קרי לצאת ל"מבצע בחירות" פעם ב 4 שנים כדי להגיד שנעשו דברים. זה עובד להם.
יש לי טענות קשות אל העם היושב בציון, ובמיוחד אל החלק של העם שסובל דרך קבע בשבתו בציון. אמנם אני לא מסכים עם הדרך של פרוסנר להתמודד עם זה (ירידה מהארץ או התחמקום ממיסים), אבל אני כן מסכים לחלוטין עם הקביעה שלו שזה בידיים שלנו לשנות את זה.

פנדלוביץ' 20 בנובמבר 2012

המדינה לא מפקירה את הדרום. זה מצב קשה, מסובך, שכבר למעלה מ60 שנה אין לו פיתרון.
כשהיינו בעזה היו צרות אחרות. ישובי עוטף עזה חטפו פיגועים, חיילי צה"ל חטפו פיגועים, לעזאזל – כל המדינה קיבלה בראש.
כששלטנו בשטחים היו פיגועים, כשיצאנו יש פיגועים. זו המדינה. זה האיזור, לנצח נאכל חרב.
אנשים רוצים שצה"ל יחזור לעזה? או שאולי יכנס לטהר את השטח? לכל אחד ברור מה התסריט: נכנסים, נלחמים בשטח בנוי כמה חודשים, סופגים אבידות כבדות ביותר, הורגים אלפים של אזרחים, ואז נתקעים כמו בלבנון. להישאר? לצאת? אחרי כמה שנים של היתקעות שבהן שוב מקבלים ימבה פיגועים ומאות חיילים הרוגים, שוב נסוגים ושוב חוזרים לאיפה שאנחנו היום.
אני עוד יכול להבין אנשים שלא יכולים לשאת את זה עוד. אני לא יכול להבין אנשים שמתלוננים שהמדינה לא פותרת את כל הבעיות הבטחוניות.
65 שנים יש פה מלחמה. מה אנשים חושבים שקורה במלחמה?

MG 20 בנובמבר 2012

עם זאת, חומת מגן מיגרה 95% מהטרור (לפחות האקטיבי) בגדה.
ברור שלא יהיה שקט לעולמי עולמייא והכל שאלה של עלות-תועלת.
לעניות דעתי, העלות של חומת מגן היתה שווה את התועלת ממה, וכך גם מלחמת לבנון השניה (ואני מחריג את 36 השעות האחרונות בה היתה עלות אסטרונומית ותועלת שלילית).
אם היו נעשים 10% מהמאמצים שנעשו בזמנו למנוע את פיגועי ההתאבדות במניעת ירי תלול מסלול על הדרום, לא היינו מעלים על דעתנו רקטות באשקלון, קל וחמר בירושלים.

אריק 20 בנובמבר 2012

עופר שאפו על האומץ לכתוב שאתה רוצה לעזוב את המדינה בימים אלו. צפה למבול של קללות, אני רואה כבר שהתחיל לטפטף. המלצה שלי אם זה מעניין אותך – תעשה את זה, ותעשה את זה לפני שנולדים לך ילדים. הבעיה היחידה היא לאן? קנדה קרה, אוסטרליה רחוקה, ילדים אמריקאים אני מניח שאתה לא רוצה ואירופה היא מת מהלך. איך הפורטוגזית שלך?
ולכל המקטרגים – זה מה שבן אדם מרגיש והוא משתף את העולם בזה, אז למה להגיב באלימות? מה גם שזה נשמע כמו הרגשה נורמאלית.
כדאי להחליף כבר את הדיסק מה"נפולת של נמושות". אני גם מרגיש כמו עופר, אבל יש לילדיי סבא וסבתא ומשפחה וסביבה מוכרת וזה יותר קשה ובל מקרה עצוב לי שעופר ועוד רבים כמותו מרגישים כך. יותר ויותר אנשים מהשליש הפרודקטיבי המדינה הזאת בעיקר הצעירים, שותפים לתחושה הזאת וזה הפסד נטו למדינה הזאת, אז למה להתלהם???

אלכס 23 בנובמבר 2012

בתור מישהו שעבר לארה"ב(מישיגן) מסיבה רומנטית(אשתי אמריקאית, ולכן כגבר, אני זה שעשיתי את המעבר), ולא היה עוזב מאף סיבה אחרת, אני חייב לציין שהסיבות שאותן אתה,אריק, נותן כתירוץ לשלול את מקומות ההגירה הפוטנציאליים,הם תסמינים של הישראליות הקפריזית,המגוחכת והמעצבנת(שהיא כמובן לא מייצגת את כל האוכלוסיה) שממנה אנשים אלו ואחרים מנסים 'להימלט'…"קנדה קרה", מה אלו השטויות האלו ?,תירוצים ילדותיים. שלא לדבר על העובדה שאף אחד לא אומר לך להגר ליוקון,ססקצ'ואן, או הטריטוריות המערביות. יש מספיק מקומות קרירים ונעימים באונטריו שהם מספיק חמים בקיץ(שיהיה לך זיכרון גנטי לחום המגעיל של הקיץ הישראלי)ובחורף שם יש ACTUALLY חורף.
שלא לדבר על קולומביה הבריטית הממוזגת להפליא ע"י זרם הגולף.
מה זה אוסטרליה רחוקה, רחוקה ממה, מהארץ ? , הרי אם אתה רוצה לעזוב לארץ בלי בעיות,ובלי שכנים עוינים, זה בדיוק המקום להגיע…אלא אם אתה מתייחס ליריבויות הרוגבי עם ניו-זילנד כעוינות.
למה הוא לא בדיוק ירצה ילדים אמריקאיים…עדיף ילדים מחונכים היטב, מפרחחים נמוכי מצח ומעוטי חינוך.
אירופה…זו כבר בעיה אחרת, מוצפת במוסלמים, לא ממש אוהבת יהודים, אבל עדיין אפשר להסתדר.
אז מה, ברזיל ?…אכן דוברת פורטוגזית, אך גם מבירות האיידס, סמים, וזנות של העולם.
בקיצור, אם אתה (ועופר) באמת מרגיש שהוא באמת צריך לעזוב את ישראל בגלל מצב ביטחוני ושאר ירקות, מציאת תירוצים לאיפה לא לעבור (במיוחד כשהם לא רלוונטיים)הוא סממן של אותה רעה חולה שממנה אתה מנסה להימלט.

יונתן 20 בנובמבר 2012

זהו? תקופה קצת רעה ופתאום כבר לא מכבי? מרשים.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

יונתן – זו לא תקופה קצת רעה. זה משהו אחר – מכבי זה דבר שיש להרוויח אותו לא לזלזל בו – ואם אנשים חושבים שאני מקל בו ראש, אז הם טועים. ברור שאצלי הם תמיד מכבי – ככה גדלתי. אבל הנרפות הזו… אני לא מבקש לנצח – אפילו לא לשחק טוב, רק להתאמץ יותר ממה שהם מתאמצים ולהפעיל שכל.

תומר חרוב 20 בנובמבר 2012

נראה לי שהסיבה ההגיונית ביותר לעזוב את הארץ מבחינתי היא הסיבה הכלכלית. שוק העבודה פה מאוד קשה ותובעני והתמורה נמוכה ביחס ליוקר המחיה.
ביטחון הוא לא פקטור מבחינתי, המוות יתפוס אותי כאן או שם בסופו של דבר וזה יכול לקרות במוקדם או במאוחר. גם הגזענות, הבערות, הכיבוש וכו' לא ירחיקו אותי משום שבכל מקרה כשאעזוב בטח אתעניין בזה יותר כמו רוב המהגרים ודבר שני, אלו דברים שקורים בכל מקום וגם אם באוסטרליה עצמה יש פחות, זה לא מבטל את העוולות מהשטחים או באפריקה ולא פותר אותי מהם. אני נמצא פה כי זה ביתי, כי אני שייך לאדמה הזו וכשאני אומר האדמה אני לא מתכוון לארץ ישראל אלא לאדמת המזרח התיכון, לסהר הפורה, למקום שבו יש לתרבות שלי הרבה יותר תקווה מאשר בכל מקום אחר בעולם המערבי. קשה לי פה בכל יום אבל אני עדיין מאמין בארץ הזו, לא במדינה, בארץ.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

אני חייב להודות, שבת הזוג שלי שינתה מעט את הדרך בה אני חושב על דברים. זה שהמוות יתפוס אותי מתישהוא זה לא העניין – העניין הוא מה אני עושה בזמן שאני מחכה לו, וכמה אני רגוע ונהנה בזמן שאני עושה את זה

MOBY 20 בנובמבר 2012

טוב הנהי והבכי די נמאס, באמת רע פה כל כך?
חייתי בארה"ב מספיק שנים ויש לי מספיק מכרים ואנשי עסקים שדי מקנאים בי איפה שאני גר. ואני לא מחליף איתם למרות הבתים היפים יותר שלהם, עם החיים ה"שלווים" שלהם.
מתאים לך? אז יאללה. להפסיק לתכנן ולעשות כי עוד מעט זה יהיה יותר קשה או מאוחר מדי.
מי שלא רוצה לחיות כאן זה מובן כי זו באמת מדינה שדורשת הכי הרבה מאזרחיה ונותנת כנראה הכי פחות.
אבל זו המדינה שלי ומי שלא רוצה להיות בה חבל שיבזבז את זמנו פה.
הוא תמיד יוכל להתקשר בסקייפ ולהישען לאחור כשהרוחות הרעות יתחילו לנשוב (והם יתחילו השאלה היא רק מתי)ולהגיד אולי זה הזמן לחזור.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

לא – לא באמת כל כך רע פה. כמו שכתבתי, אני מת על המקום הזה, ויש לי אליו המון אהבה. אבל – אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי במקום בו יש כל כמה שנים מלחמה. האם זו דרישה מוגזמת?

MOBY 21 בנובמבר 2012

נו.
אז כתבתי שכדאי שתתחיל לארוז. אנחנו נהיה פה קצת יותר כפופים והרבה יותר מחוספסים. כשדחף הנדודים יפחת. דרום אמריקאים, דרום אפריקאים, צרפתים, ספרדים או שאר מיני הירקות.
הכל מובן. רוב הבעיות נפתרות כשמפסיקים לדבר או לכתוב ומתחילים לעשות. הבעיה שהפכנו למדינת הקשקשת האברמוביצים והרוזנציקים. לשמוע ולצחוק החוסר חיבור בין העם והתקשורת הוא מדהים. הפכנו להיות קיבוצים במובן הרע של המילה. לא עוד חלוציות ועבודה. יותר רשת בטחון לבטלנים ומקורבים ואסיפות חברים לתוך הלילה וללא שיניים.
מעשים.

משה 20 בנובמבר 2012

מאחר ואני מתייחס למדינה כאוסף של אנשים ולא כמשהו ששייך לפוליטיקאים זה אומר שהמדינה זה אתה ואני.
מאחר ואני יושב במצב הזה כבר כמה שנים, באיזור ה-4 לצורך העניין, ואתה התעוררת רק עכשיו המסקנה הישירה שלי זה שמצבי לא עניין אותך עד שלא חשת אזעקה על בשרך.
אי לכך, אני לוקח לעצמי הזכות לא להקשיב לעצות שלך או למלא אותן.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

חוץ ממשפחה וחברים בדרום שאני מדבר איתם ומת מפחד בגללם כל הזמן, אז באמת התעוררתי רק עכשיו. גם את מלחמת לבנון השניה אני בטח לא זוכר, אבל שם האזעקות היו לא נוראיות, רק פעם בשעה.
אני אגיד לך מה אני מבין מהתגובה שלך: "אני אמשיך לעשות את אותו דבר בדיוק – כי זה בטוח יגרום למצב הנוכחי להיות טוב יותר!!!".
בהצלחה.

משה 20 בנובמבר 2012

אני ממש לא חושב שזה מה שאמרתי, אני לא מאמין בשבירת כלל המוסכמות כדרך בסיסית לפיתרון. בהקצנה אני לא חושב שאם לא מפנים את הפח אני לא אשלם ארנונה או אם לא מנקים את חדר המדרגות אני אפסיק לשלם ועד בית,אלא אם אני מחפש להתחיל אנרכיות. יש מספיק דרכים לגיטימיות וחוקיות להילחם בעוולות גדולות ככל שיהיו גם בלי למוטט את הבסיס עליו מושתתת חברה באשר היא.

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

משה – קודם כל, אני שותף לדעתך. גם אני לא מאמין באנרכיה. אבל אני כן מאמין שיש רגעים בחיים, במיוחד אלה שלתפיסתי נראים כמו זילות חיי אדם על ידי השלטון למשך תקופה ארוכה, שמצדיקים אמצעים יותר "שוברי חוקים". אני מתחיל לחשוב ברצינות על הילד העתידי שלי – וזה מפחיד אותי מאוד.

Yavor 20 בנובמבר 2012

עופר
גם את הרוגי תאונות הדרכים "המדינה הפקירה ביודעין"?
אולי גם הם "צריכים או להפסיק לשלם מיסים, להפסיק לעשות מילואים צבא ולהפסיק לתרום למדינה בכל דרך וצורה שהיא"?

עופר פרוסנר 20 בנובמבר 2012

זו שאלה רצינית? כאילו, חוץ מזה שהם מתים? אתה באמת משווה בין שני הדברים?

Yavor 20 בנובמבר 2012

זה רציני באותה המידה.
למדינה יש סדרי עדיפויות, והדרך לקבוע אותם (או לפחות להשפיע) היא בבחירות.
ומה זה בודריאר?

Yavor 20 בנובמבר 2012

I would write more but don't have Hebrew keys at work. Sorry I can't make my case stronger in writing

ויכסלפיש 21 בנובמבר 2012

בחירות? המדינה הזו נשלטת ע"י 20 משפחות וקומץ מקורבים/יחצנים/פרקליטים ועוד לא נולד האיש שיקצץ את תקציב הביטחון, או ימנע את הפריבילגיות מהחרדים והמקורבים.

וגם שלטון חמאס בעזה הוא אינטרס של הממשלה, כך יש להם שק חבטות קבוע שהם מרוויחים ממנו הרבה כסף ויכולים להפוך אותו לשדה ניסויים לכלי נשק ולנתק בין הגדה לרצועה.

http://j14.org.il/articles/39695

איציק 21 בנובמבר 2012

רק תשוו את מספר התגובות בפוסט זה לעומת הפוסטים על המצב בדרום. האמוציות פה הרבה יותר גדולות, ולאנשים יש הרבה יותר מה לומר עם תובנות הרבה יותא עמוקות.
סתם רציתי להכניס קצת פרופורציות, הרי את המשחק לא ראיתי, ודעה לגבי המשחק אין לי.
ואחרי כל זאת, שרק אלו יהיו הצרות שלנו, איך מכבי חיפה לא ניצחה את איחוד בני סכנין, או להיפך (גם זו אפשרות, לא?).
הדיון הזה מזכיר לי בדיחה:
מוישה יושב בכיתה בשיעור חשבון וחושב: את שרה הכנסתי להריון, מה אעשה עכשיו; אם רינה קיימתי יחסים והיא מאשימה אותי באונס; בלאה בכלל לא נגעתי והיא מאשימה אותי בהתרדה.
פתאום במעומעם הוא שומע את המורה "מוישה, כמה זה 2 כפול 2?" פונה מוישה אליה "מורתי, הלואי ואלו יהיו הצרות שלי."
הלואי שמכבי חיפה – איחוד בני סכנין יהיו הצרות שלנו.

עופר פרוסנר 21 בנובמבר 2012

איציק – חלק גדול מהתגובות בפוסט נוגעות לנקודה השנייה שהעליתי

הופמן 21 בנובמבר 2012

מכבי באש ובמים, ובמצב הצבירה הלא ברור הזה שיש עכשיו.
בכל פעם שבא לי להגיד משהו רע על מה שאוסקר גרסיה עשה אני נזכר במה שאנחנו עושים עם בן שמעון ושותק.

Comments closed