לתת בהם סימנים. סיכום המחזור ה-23

הבלוג היה בהופעה של ברי, והחליט להקדיש לכל קבוצה בסיכום שיר מסימנים של חולשה.

ביום שני האחרון הייתי בהופעה של ברי סחרוף, הופעה מצוינת ואחרונה בתל אביב בסיבוב בו הוא מציין 20 שנה ליציאת אלבום המופת שלו והדיסק שאני הכי אוהב ככל הנראה במוזיקה העברית – "סימנים של חולשה".

כשההופעה התחילה, בני יהודה בדיוק הבקיעה את ה-1:2 על מכבי תל אביב. באמצע השיר השלישי, באופן אירוני זה היה "הזיות", הושיט לי חבר טלפון עם התוצאה הסופית, וברי בדיוק שר על זה ש"אני מאבד אותך".

ובגלל שברי הוא אומן עצום, ובגלל שאני רוצה שיהיה לכם איפה לכתוב תגובות גם אחרי המשחקים של היום, ובגלל שאם אתם לא מכירים את הדיסק הזה – אז שווה שתכירו, היום בסיכום המחזור, כל קבוצה עליה אכתוב מקבלת שיר מהאלבום.

(עקב הפוסט המאוחר –  אתם מוזמנים להשאיר תגובות גם על המחזור הזה כאן – וכמובן להגיד לי איזה עוד קבוצות שאתם אוהבים או לא, ואיזה שיר מתאים להן מהאלבום).

בשבילך. לא הייתי בסכנין. לא הצלחתי להגיע, פיזית. עד כמעט הרגע האחרון ניסיתי לסדר איזה אוטו או משהו אחר, אבל פשוט לא יכלתי. אז ראיתי בטלוויזיה. העקצוצים החלו כבר בשעות הצהריים, אותה תחושה מוכרת שאוכלת אותך כשאתה לא במגרש. לא יעזרו כל הרציונליזציות, כל ההסברים שיש שלושה משחקים בחיפה שבוע אחר כך, וזה לא נורא, ותבלה קצת זמן עם יעל וכל זה. כלום.

אני לא אוהב לראות משחקים של מכבי בטלוויזיה. זה פאקינג מעצבן אותי שאני לא במגרש.

אבל אנחנו כאן לא בסימן פרוסנר, אנחנו כאן בסימן הקבוצה הזו, ואני רוצה להפנות אתכם לפוסט הנהדר הזה של מיכל בורנשטיין בבלוג החבר, והיא בדיוק איך שהרגשתי גם אני כשהובקע הגול. ההבנה של האליפות, שעוד לפני כתבתי שמכבי תל אביב תהיה הבעלים שלה השנה, פשוט התקבעה עוד קצת, ולרגע שמחתי בשביל החברים הצהובים שלי כמו טב"י וחבר מרעיו.

וחשבתי על העונה הזו, שבה טאלב פתאום מתגלה כשחקן הישראלי השני הכי טוב בארץ, וחשבתי על אייל גולסה וחשבתי על יניב קטן ועל בוקולי, ובכלל על איך שהם משחקים ובשביל מה הם משחקים.

יש קלישאה מטופשת לדעתי בתקשורת הספורט הישראלית, שאין לי מושג מאיפה היא הגיעה (במיוחד שקבוצת הספורט הישראלית שהשאירה כאן את החותם הכי גדול היא מכבי תל אביב בכדורסל) – ששחקנים מפסיקים להיות רעבים אחרי תארים. יצא לי לדבר עם שחקני כדורגל – במסגרת העבודה, ואני לא זוכר אף פעם דיבור אוף דה רקורד עם שחקן שלא רוצה לקחת תואר.

והשנה יש תחושה מיוחדת במכבי, רעב שמזין. רעב לסוג של הכרה. מערכת היחסים בין הקהל לשחקנים שלו העונה השתנתה. סוג של הזנה דואלית די מדהימה, שקשה להסביר אותה. במשך שנים, מכבי הייתה טובה יותר במשחקי חוץ מאשר במשחקי בית, מבחינת איך שהיא שיחקה. היה הבדל די רציני בין זה לבין זה – וזה היה בלחץ שהאוהדים הביאו על הקבוצה.

העונה הזו אין הבדל בין חוץ לבית. יש פשוט המון אהבה שם. מה זו אהבה? ובכן, כשיודעים את זה פשוט יודעים את זה. טייק איט אוואי ברי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

חבל שאת לא. "חבל שאת לא מגלה, לא מראה, סימנים של חולשה". ובכן, זו מכבי תל אביב של העונה. היא מאוד מאוד, אבל מאוד, חזקה כשצריך. כתבתי כבר די הרבה על מכבי תל אביב בשבוע שעבר, ואין לי הרבה איך לנתח את המשחק הזה כי לא ראיתי אותו.

אז ברכות על האליפות, שלדעתי קיבלה את החותמת הסופית שלי דווקא כמה ימים מאוחר יותר, כשנודע שאדין צ'וצ'אליץ' ייעדר כחודש. האיש הוא סלע קיומנו, והוא האחראי העיקרי שההגנה של מכבי היא כל כך טובה, ואני מפחד לחשוב מה יקרה בלעדיו.

ומגיע למכבי תל אביב על העונה – לא הסתרתי את זה לרגע, לא כתבתי מעולם שאני חושב שהיא קבוצה חלשה. זו קבוצה שיש בה כח ויש בה יכולת. והיא גם מאומנת טוב. וכן היא נהנית מתקציב גבוה ואין שום סיבה שלא – אם יש, למה לא להשתמש בו (שמעת את זה ארסן ונגר?).

חבל שאת לא זה שיר שמאוד מתאים באווירה שלו לקבוצה הזו – "הפחד מסתיר צלקות" ו"אבא אמר שזה כמו סוכריה". כאמור – אחרי שנים שדופקים את מכבי תל אביב, הגיע הזמן להחזיר פעם אחת. שיהיה בכיף. לפחות זו לא אליפות של הפועל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כמה יוסי. אולי הבחירה הכי צפויה של שיר מהאלבום. מה תהיה מורשת יוסי אבוקסיס בהפועל תל אביב. מאמן שהגיע באמצע העונה והלך באמצע העונה, מאמן שעדיין לא ברור מה הכדורגל שהוא רוצה להנחיל לקבוצה שלו, מאמן שיותר מכל אני מרגיש ממנו שהוא משחק כדורגל פחדני ולא מעניין.

אני חושב שהבעיה של יוסי הוא שהוא היה עוזר מאמן בעונת הדאבל של הפועל תל אביב. הרגע הזה שבו הכל השתלב באופן מושלם, התפוצצות יפהפיה של כדורגל, כזה שהוא מרגיש שאי אפשר לשחזר יותר. כשהוא אמר באחד הראיונות אחרי משחקים ש"אנשים" מצפים לראות את הכדורגל של הדאבל, והם צריכים לתאם לעצמם את הציפיות שלהם, הוא התכוון בעיקר לעצמו אולי.

כמה קשה להיות מאמן כדורגל – כשאתה רגיל לסגל X  ומקבל סגל Y? זה כמו לבוא לעבוד במשרד ולקבל מחשב עם ווידוואוז 95 ואינטרנט איטי, אחרי שעבדת בגוגל. זו לא הרעת תנאים כמובן, אלא פשוט הבנה שאי אפשר לעשות את אותה עבודה בדיוק. ואם העבודה ההיא הייתה הפסגה שלך – מה הטעם במשהו אחר?

אבל אולי הפסקה הקודמת לא נכונה: יש גם אופציה נוספת – זו שטוענת שאלי גוטמן לא רק השתמש בסגל שחקנים נהדר – הוא גם זה שהפך אותו למה שהוא במשך עונה וחצי עד שהגיעה 2009/10. ויוסי לא הצליח להשליט את הסדר הזה על השחקנים שלו – אולי כי הוא רצה להראות שהוא מאמן אחר מגוטמן? השורה מהשיר "ורחוק רחוק בצפון, הדבר האמיתי" מקבלת כמה משמעויות בהקשר הזה.

לא יודע – אבל זה גם לא משנה. אבוקסיס עוד יקבל קבוצות לאמן, ואנחנו נוכל לראות מה הוא שווה במקום שיש בו פחות לחץ. אבל כל עוד אתה לא מאוהבי האדומים – אי אפשר היה שלא לזמזם עם כל הפסד או תיקו את הפזמון של השיר הזה, שכל כולו כמיהה לעבר לא ברור, שפעם היה פשוט יותר: "כמה חול/כמה יוסי/היה טוב/היה יוסי".

וההבטחה שלי לתולעת – מילה לכל משחק של פרדי דוד בהפועל תל אביב: במידה והפועל תל אביב תעלה לגמר הגביע, פרדי דוד ייאמן אותה למשך שבע עשרה משחקים. נו, מילא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אני רוצה מידבר רק איתך. אח שלי ניסה להמשיל לי שהסיבה שבגללה בית"ר ירושלים לא משחקת טוב היא תנאי העבודה – הוא דיבר על הבלגאן ועל ההפגנות ועל כל השטויות האלה. וכל מיני אנשים אומרים שזה בגלל שני הצ'צ'נים האלה שבית"ר הרסה לעצמה את העונה. וכל אחד יודע. וכל אחד מבין ומסביר.

אז אני מסרב לקבל את ההסברים האלה. אני מסרב לקבל את העובדה ששחקנים מפסיקים לשחק טוב. שהרוש פתאום פחות טוב בגלל שהביאו שני שחקנים, או שיכולתו של קובי מויאל השתנתה בגלל הצירוף של שחקן שיושב על הספסל.

ואני גם לא מוכן לקבל את זה שהאוהדים מפריעים להם עד כדי כך שעל המגרש הם לא משחקים. אני לא אומר שכדורגלנים משחקים בוואקום – אבל רבאק, זה לא כזה בלגאן.

אבל אולי אני טועה – הנה השחקנים של הפועל תל אביב לקראת סוף העונה שעברה עם בלגאן טביב, אבל סיימו מקום שני כמדומני ולקחו תואר. כל הסיפור הזה מעצבן אותי. או כמו שאומר השיר – איי איי איי איי איי.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חסרים לי רגעים. זה דיסק מדהים של ברי סחרוף וזה דיסק מדהים בכלל. אני לא יכול להסביר כמה הוא שינה את איך שאני חווה מוזיקה, וזה שנחשפתי אליו בגיל צעיר רק עזרה לי להיות פתוח יותר למוזיקה טובה ובכלל למוזיקה שהיא שונה. שכבות שלמות של רעש שמסתתרות, ונפרמות עם כל האזנה. אלמנט קטן שם, ריף שקט פה, מילים שחודרות פנימה ושלוקח לך כמה שנים טובות כדי להבין אותן. קחו לעצמכם זמן ותקשיבו לכולו.

תקשיבו לשיר הזה ותבינו הכל. באמת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הניצחון בקווינס פארק ריינג'רס
ליגת שוקי ההון: אפל-גוגל, ברצלונה-באיירן?

39 Comments

מתי 23 בפברואר 2013

האליפות שנה שעברה של קרית שמונה היתה רעש לבן. איזו הפתעה הינה תשמע.
והפועל הכרישים חיפה הם נפתלי הדג-הרופא אמר שהטבע עושה טעויות.

MG 23 בפברואר 2013

עופר, כרגיל מצוין.
שים לב שאין לך את הקישור לבלוג של הופמן – כדאי אולי לתקן.
***
אזהרה – זה הולך להיות ארוך…

סיכום מחזור 23 : איחוד בני סחנין – מכבי חיפה:

הטוב:
1. 3 נקודות. כן, כן, מה שקראתם – 3 נקודות. "אבל רגע" (יאמר פלוני אלמוני), "הלוא גם המשחקים הקודמים הניבו 3 נקודות." אז למה אני טורח לציין זאת? במשחק מסוג זה יש לקבוצה העדיפה בעיקר מה להפסיד. מזג אוויר חורפי בתוספת ארגז חול שווה מה שהיינו קוראים בגן בקיבוץ 'אגם הכושי' או בשבילכם ביצה.
מכבי ת"א, על אותו עיקרון, הצליח להוציא נקודה חשובה בקרית שמונה והפועל ת"א הצליח לנצח את רמת השרון. אני מאד אוהב משחקים כאלה – של גברים! גם אם הכדורגל פחות ידידותי למשתמש.
2. ג'אבר עטאא – אז נכון, חוסר הניסיון שלו הותיר אותנו בעשרה שחקנים (ואל תתחילו אפילו אם טיעונים כמו הצהוב הראשון לא היה. לא רק שכבר כתבתי שזה מגוחך להתלונן על שופטים, אלא שפעם שקיבלת צהוב, מוצדק או לאו, אתה לא תופס שחקנים 50 מטרים מהשער, קל וחמר אם אתה קשר אחורי בודד, לא כל שכן במגרש כזה, בו ההתקפות מתנהלות באיטיות). ברם, סוף-כל-סוף יש "כיפת ברזל" במרכז המגרש. תוסיפו לזה בטחון, ראיית משחק ויכולת גבוהה במסירה ארוכה, וקיבלתם פוטנציאל לבירם כיאל דור ב'. עכשיו נותר לחכות ולראות אם יש גם משחק עומק.
3. טאלב טאווטחה – משחק שני ברציפות המצטין. לעניות דעתי אין מדובר על עניין מקרי. טאלב מבין את החשיבות שלו בפיצוח הגנת היריב. כשמשומר פצוע, ההגנה מחפה שמאלה, וטאלב משחק חצי מגן חצי קיצוני באופן שמזכיר את פיטר מסיללה.

הרע:
1. עודד אלקיים – ראיתם איזה נבלה אני. אפילו משחק אחד של חסד אני לא נותן לו. אז ראשית כל אסייג את דברי ואכתוב מראש שיש לו הנחת טבולה ראסה. לעניין – אפס תרומה להתקפה (אני מניח בהוראת בנאדו) וחורים בהגנה. כל מלעיזי משומר ראו במחזורים האחרונים איך זה לשחק בלי מגן ימני שבקיא ברזי הסגירה האלכסונית. זה מקשה מאד על צמד הבלמים.
2. מה קרה? מה הפאניקה? האם המצרים על הגדרות? האם ברצלונה תוקפת אותנו גלים-גלים? למה לשחק כל כך נסוג החל מההרחקה? מילא 5 דקות, אבל חצי שעה זה הרבה יותר מדי זמן. הנסיגה הזו (סליחה, שיפור עמדות לאחור) הכניסה את סחנין למשחק (למה רק בכדורגל כולם כותבים "סכנין"?). לאחר שאנדלובו יצא, היה חסר חלוץ בקו. זה ממש לא אמור לשבש את כל משחק הנעת הכדור. כן, זה מקשה להגיע מצבים, אבל קטן, גולסה ובוקולי אמורים להמשיך לשלוט באמצע, על אחת כמה וכמה שהקישור האחורי של סחנין זה לא בדיוק חדירה ואלונסו.
3. דינו אנדלובו – דווקא במשחק כזה ציפיתי ממנו להתעלות. משחק כזה תפור על שחקן עם כוח פריצה, מסיביות ובעיטה חזקה. בתנאים אופטימאליים כבר הבנתי שאין לו הרבה מה למכור, אז למה לא לעשות הכל כדי לקחת הזדמנות כזו ברגל שמאל? (אצלו זה הפוך…)

המכוער:
1. חאלד חלאילה – באמת ובתמים חשבתי שהפסיכולוגיה ההפוכה שעבדה על אייל לחמן (תזכורת קצרה: לאחר שתקפו את הקבוצה בתקופתו על המשחק הברוטאלי, הם שינו פאזה, הפכו רכים מדי ובסופו של דבר ירדו ליגה) תעבוד גם עליו. אחרי שאריק הזהיר מפני הפרובוקציות שלו, לא האמנתי שנראה אותן. התבדתי. נראה שחברבורתיו של חלאילה אינן גלויות לעין, אך הן קיימות ואינן עתידות להתהפך.
2. אם הייתי צריך לנחש איזו חיה יניב קטן היה בגלגול הקודם, אזי שהייתי מנחש כבש. אני פשוט לא מוצא סיבה אחרת למה כל משחק נגד סחנין הוא עצבני על שחקני סחנין, שחקני מכבי חיפה, השופט, בורא עולם ומי לא.

דרך אגב – ביום רביעי באתי לקחת את הילד מהגן. ידעתי שהיתה להם מסיבת פיג'מות באותו יום, אבל למראות מזויעים כאלה לא צפיתי. כשראיתי אותו חשכו עיני. שוב ושבר. חזיז ורעם. שומו שמים. הילד היה לבוש במכנסיים עם ציורים של כדורי רגל. עד כאן טוב, אבל אבל אבל…הכדורים היו בצבע הלא נכון!!! הצבעים היו (תחזיקו חזק) צהוב וכחול.
מיד בצעתי את מספר פעולות כלדהלן:
1. פשטתי לו את המעיל, בכדי לחשוף את החולצה, שהיתה כמובן בצבע הנכון (טוב נו, גם כי היה חם).
2. התקשרתי לאשתי והסברתי לה, שאף על פי שהיא רגילה שאני אוהד את הקבוצה שבמקום הראשון, אני יותר אוהד את הקבוצה ופחות את המקום.
3. פצחנו, הילד ואני, בשירה אדירה של "מכבי זה אצלי בלב…"
אמנם קנינו לו תחפושת של פו הדב למסיבת הפורים, אבל מבחינתי הוא כבר "שרף" את התחפושת שלו לשנה זו.
***
קצת על המחזור בכללותו מזווית אישית:
המחזור התחיל בשער נצחון של הפועל ת"א. כבר חששתי שהם מאכזבים לטובה וחוזרים למאבק על המקום השני, אבל אז הגיע תוספת הזמן.
בהמשך עברנו מוקש רציני. אמנם לאריק אין את הכדורגלנים הכי טובים בליגה, אבל יש לו חבורה של גברים (בג' גרונית ודגושה, בנוסף לדגש הקל, גם בדגש חושילינג כבד).
יש משחקים כמו הדרבי התל-אביבי מהם יש רק מה להרוויח. לעומתו, מהמשחק ביום ראשון היה רק מה להפסיד. או שבית"ר י-ם יצאו מהמשבר רגע לפני שהם פוגשים אותנו או שהפועל חיפה יהיו בסכנת הישארות מהותית.
בדקה ה-90 ביום שני כבר הלכתי למחשב לכתוב סטאטוס בפייסבוק שכולל משחק מילים על זה שמנשה וראלי הם השבט והמירוץ המועדפים עלי בהתאמה. רגע לפני ששיתפתי, רק ליתר ביטחון, חזרתי לסלון, בדיוק בזמן לראות את פריצי (כן, אני יודע שהשם שלו זה פריצה, אבל אלכס חולה אהבה יושב אצלי יותר מדי חזק) משווה. אחרי שסיימתי למרוט את כל השערות שעוד נותרו על ראשי, יוסי החל ללחוש לי באוזן. לקח לי יום וחצי להוריד לו סטירה עם הצד המעליב של היד. "מה קרה לאחר יום וחצי?", אתם ודאי שואלים. לאחר יום וחצי, הרגשנו מה שאוהדי השיקגו בולס הרגישו שנה שעברה שדרק רוז גמר את העונה. מבחינתי, הרגע בו השלמתי סופית עם אליפות צהובה הוא לא השער של מושיקו לוגסי, אלא הפציעה של צ'וצאליץ'.
ואז זה בא לי – אחחחחח…איזה כיף זה כדורגל!
***
ואם מותר בקשה לסיום:
בעבודה אין לי עם מי לדבר על כדורגל. כך גם בבית. מרבית הפוסטים באתר, אם עוסקים בכדורגל זה בחו"ל. אם כבר בארץ, אז בעיקר במסביב. כל השבוע אני מחכה לפוסט של עופר, בכדי לקרוא ניתוחים מקצועיים שלו, של תולעת, אזי, אבני, א"ע, מס"ק, פרלה, אודי, פאןפאן וכיו"ב (סליחה עם שכחתי מישהו).
לאחרונה, הפוסט הזה נהיה זירת קרב.
כמובן שהפוסט של עופר ויכול להיות שהוא חושב אחרת ממני (מסופקני, אבל יכול להיות).
בכל מקרה, יש מספיק מקומות בכלל ובאתר בפרט (אשכרה בלוגרים שמעודדים את זה) בהם אפשר לעשות זאת.
אני מבקש (או ממליץ) מכולנו – בואו פעם שבשוע נשים את כל הג'נק בצד ונדבר על הדבר הזה שכולנו כל כך אוהבים – כדורגל ישראלי.
***
שבוע טוב ופורים שמח.

תולעת 24 בפברואר 2013

המשחק שלכם נגד בית"ר קריטי בשביל הביטחון של פילאבסקי. נקווה שכמו הבלם המחליף שלנו, הוא ימסור לפחות שני כדורים לגול ליריב.

MG 24 בפברואר 2013

את צודקת.
עם זאת, אני מזכיר לך שהוא שיחק נגדם בסיבוב הראשון. ברם, אין ספק שעכשיו, כאשר הוא יודע שיש עליו אחריות עד סוף העונה זה יותר מלחיץ.

asaf 23 בפברואר 2013

חיבור מעולה בין מוזיקה לכדורגל,אחד האלבומים הטובים שנעשו במוזיקה הישראלית הלוואי והרמה בליגה תתקרב לרמת הכישרון והגאונות המוסיקלית של סחרוף

אורן 23 בפברואר 2013

עופר,כרגיל תענוג.
מכבי זה מכבי ת"א.אל תשנה סדרי עולם.לעולם הם יהיו מכבי ואנחנו נהיה הפועל.ככה גדלנו וככה זה ישאר.
לגבי אבוקסיס-חותם בכל מילה.
גוטמן קיבל את דה סילבה וידין שירדו ליגה,את נאתכו הילד,ורמוט המאכזב-והפך אותם למכונה.יוסי יותר מדי זילזל בשחקנים שלו-וזה חילחל אליהם.

אדום עולה 24 בפברואר 2013

כשגיא לוזון היא להפועל הוא קיבל את אניימה מבני יהודה , הסיבה שוינסנט הגיע להפועל זה כי ביתר של ארקדי רצתה את קאלה.
כשאלי טביב העביר את הסחורה שלו הוא מכר את ישראלביץ למכבי ת"א כי זה היה השחקן שהם היו מוכנים לשים עליו הכי הרבה כסף.
וכששכטר בא להפועל זה היה כי היא הפסידה את הקרב של הקיץ ויובל אבידור הלך למכבי .
מאמן צריך לדעת לעבוד עם החומר שיש לו .
הנהלה צריכה לנסות להשיג לו את המכסימום אבל לשים גבולות.
יוסי קיבל סגל לא מאוזן , אבל לא ידע לעבוד איתו וקרס תחת הציפיות.
ההבדל בין יוסי לגוטמן , בין יוסי לבנאדו זה שהוא קיבל ארגז כלים בעייתי ושק ציפיות ענק, וקרס תחת חוסר היכולת לשדר פאסון .
תפקיד ההנהלה זה להרגיע .
זה מה שגורדי עשה בשביל אוסקר השנה- הוריד ציפיות ונתן שקט.
זה מה שדמאיו נתן לאותו אבקסיס בשנה שעברה.

רוצה לומר
בחר לך מאמן , תקווה שהוא רעב , תקווה שהוא יודע לאלתר ותן לו שקט לעבוד .
אם הוא מאמן טוב – העסק יסתדר.
אם לא – כל השדים שלו יכו בך .

קורא 23 בפברואר 2013

עוקב יחסית מרחוק אחרי כדורגל ישראלי, אז אגיב רק לחלק הראשון. הייתי גם בהופעה בשני ולא ירד לי האדרנלין והביצועים (לכו ליוטיוב) עד סוף השבוע. איזה מורכבות צלילים ואיכות אלקטרוניקה.
ברי הוא באמת נסיך יחיד מסוגו, אבל חשוב לציין את רע מוכיח, שפשוט היפנט אותי בהופעה – איזה וירטואוז, מתופף ומסמפלר בקדמת הבמה (ואפילו גיטרה בשיר אחד). הוא המנצח והמפיק האמיתי של המופע (וגם של האלבום ושל אדומי השפתות). לדעתי המפיק המוזיקלי המוביל בארץ.
ועוד הערה, בשבוע שמוליק קראוס – רע מוכיח שוב את השילוב הבלתי נמנע של גאונות ושריטות (בקטע הטוב, לא מייחס לו שום מעשה אלים חו"ח).

דון נאפולי 23 בפברואר 2013

רע מוכיח הרס את ברי.

קורא 24 בפברואר 2013

תסביר

דון נאפולי 24 בפברואר 2013

אולי קצת הגזמתי, אבל מספיק להסתכל על סימנים של חולשה לעומת האלבומים האחרונים (שהם לא רעים בכלל, אבל אין מה להשוות).

קורא 25 בפברואר 2013

אז למה הרס?
אני גם טוען שסימנים (וגם אדומי השפתות) הם מאסטרפיס.
כל השאר – בין טובים מאד למעולים. 11א עם רע מוכיח טיפה פחות.

דון נאפולי 26 בפברואר 2013

התכוונתי שהוא הרס אותו בשנים האחרונות.

ירוק גאה 23 בפברואר 2013

גם אני כששמעתי על פציעתו של צ'וצ'ה משהו נצבט בליבי והבנתי שיהיה לנו מאוד מאוד קשה. אבל……
עדיין אנחנו מכבי,אנחנו ירוקים ואנחנו גאים ולא נרים ידיים.
אני מאוד מחבב את פיליאבסקי ואני מקווה שהוא ישדרג את עצמו וביחד עם קינן(איזה לב!!!) טאלב המשתפר, ושאר הגרזנים באמצע אולי רק אולי האליפות תחזור הביתה אל הכרמל :-)

ניתאי 23 בפברואר 2013

נקווה לחזרתו המהירה של ידין. בלי שניהם הפלייאוף הזה יהיה גדול עלינו, ואם כל הכבוד לצניעות וכו', אני עדיין רוצה מקום שני ואירופה.

ירוק גאה 23 בפברואר 2013

צניעות???? זאת לא בושה בוודאי במכבי לשאוף לאליפות כל שנה (ובדרך כלל אנחנו גם עומדים בזה).
ברגע שהאהבה , החדווה וסופסוף לחימה ולב זה שווה לי הכל….
ידין יחזור לקראת הפלייאוף. אני אופטימי :-)
בלי קשר השבוע הקרוב הולך להיות דליקטס….
ראשון ורביעי אני מהעבודה ישירות למגרש……

סתם אחד 23 בפברואר 2013

טור יפה ומוזיקה עוד יותר יפה.
בקשר לרגע שבו הבנתי שהאליפות תלך לתל אביב, זה לא היה בפציעה של צוצאליץ, אלא זה היה בינואר כשהבאנו את דניאל הבר ובת"א הביאו את פריצה.

דון נאפולי 23 בפברואר 2013

מי שלא מכיר את האלבום הזה צריך ללכת להמתת חסד מרצון.

גיסנו 23 בפברואר 2013

תמיד אהבתי קישורים בין כדורגל ומוזיקה. הרגיש לי ביותר מדי מקרים שחובבי מוזיקה אמיתיים סולדים מכדורגל ולהיפך (במיוחד בימי התיכון שהייתי סוג של מטאליסט, וכקונטרה לאיוול חיים שתמיד הופיע עם צעיפים ירוקים וחושף את הקעקוע הענק על הבטן התחלתי להופיע עם צעיפים צהובים). אף פעם לא הבנתי למה.

לגבי הקהל של חיפה – במשך שנים הייתה לי הרגשה שהקהל שלכם כנראה כ"כ התרגל לכל הטוב ושפע התארים שמקיף אותו, שהוא קצת איבד קשר עם הקבוצה, ויותר הזיק מתרם. זה יפה לראות שהשנה, אחרי פתיחה טראומתית וקריסה של כל התקוות שנבנו במהלך השנה האחרונה, הקהל פשוט חזר לאהוב את הקבוצה. חזרתם לימים שבהם גם אם התוצאה לא מספקת, או שהדרך לא מבריקה – ברגע שמבינים שהשחקנים השאירו את כל מהשהיה להם על הדשא, זה כבר לא משנה. זה תהליך שעובר גם על מכבי שלי – יפה לראות שמשהו זז בקהל, כבר לא שורקים בוז אחרי כל מחצית בינונית ומטה, מעודדים הרבה ופשוט אוהבים את מה שקורה בקבוצה.

לגבי אבוקסיס – הוא פשוט זלזל באינטליגנציה של כולם. השופטים, השחקנים, הבעלים, האוהדים,ההתאחדות ומי לא. אני בטוח שאם פעם אחת הוא פשוט היה אומר "זה אשמתי, טעיתי" ולא זורק האשמות על כל העולם ואחותו (כולל השחקנים שלו) – אולי הוא היה מצליחלצאת מהבוץ שהוא נכנס אליו. מצד שני, טוב שהוא לא עשה את זה, אחרת לא היינו חווים את ה 4-0 המופלא.

ולגבי בית"ר – מאז שגאידמק נכשל בבחירות לראשות עיריית ירושלים וכילהאת זעמו בקבוצה, היא נעה במין רכבת הרים תמידית. השחקנים שיש שם הם כולם מין ערן לוי-ים כאלה – כשרוניים מאוד, אבל הם נכנעים יותר מדי לשריר החשק. כל החלפת מאמן – שריר החשק מתעורר ומחברים כמה נצחונות. מחצית גרועה והאוהדים מקללים – זה כדור שלג שעוד יגרור 4 הפסים ותיקו. הכל תמיד קיצוני ואין אמצע, אין וודאות. וגם אלי כהן לא תמיד מצליח לחפות על זה, כי בפרשיה הנוכחית גאידמק שוב מפגין נוכחות, אז המאמן חייב ליישר קו כדי לשמור על המשרה וזה עולה לו לדעתי במחוייבות של השחקנים. הכל מתנקז לניהול – ניהול מניה-דפרסיבי יוצר קבוצה מניה-דפרסיבית.

מילה ל MG – בתור חופר רציני שכמותי, קראתי את כל התגובה….אז א': אתה צודק לגמרי בבקשה שלך.
ב': אני מכיר כמה אוהדי חיפה שלא התאפקו וקיבלו מבול של גיחוכים ושמחה לאיד (לא רק ממני), אז ניצלת :)

MG 24 בפברואר 2013

איוול חיים – הייתי (ביחד עם ערן נקש) מביא אותו ואת אסף עינב (ושאר חברי עזאזל) להופעות אצלנו. יום לאחר מכן הייתי רואה אותו ביציע ג'.
לא סגור על איזה מהשניים נהנתי ממנו יותר, אבל בשניהם זה היה מ-א-ד.

גיסנו 24 בפברואר 2013

ערן נקש ואסף עינב….איזה שמות מפעם. העלית לי חיוך נוסטלגי על הבוקר.

הזכרת לי גם שמתישהו בסאונד צ׳ק לאיזה הופעה יצא לי לדבר עם מישהו על אהדת כדורגל ומטאל, אני הרגשתי שאני אחד הבודדים שאנב את השניים והוא אמר שיש טונות ושזה הולך מעולה ביחד, והוא היה בכלל שרוף מילדות של מכבי יפו…:)

MG 24 בפברואר 2013

רק אל תגיד לי שדברת עם קובי פרחי…
הוא חבר עמותת מכבי קבליו יפו וסולם אורפנד-לנד שהיא להקת המטאל הישראלית המצליחה ביותר.

גיסנו 24 בפברואר 2013

יודע מי זה קובי פרחי, לא מכיר אותו אישית.

אני לא זוכר מי זה היה (כי זה היה לפני איזה 10 שנים) אבל זה בטוח לא היה קובי פרחי, אל תדאג.

תולעת 24 בפברואר 2013

אין מה לומר, יש לך מילה :) (או כמה).
רציתי להתייחס לנקודה אחת שכתבת עליה שמעוררת בי הרהורים לאחרונה (מאז השער הרביעי של ראדי בדרבי), וזאת הנקודה שנוגעת בשחקנים, בשביל מה הם משחקים ומה מניע אותם. אז קודם כל אין לי מושג. ההימור שלי זה ששחקנים מעצם טבעם חייבים להיות אופטימיים חסרי תקנה ובטוח שקטן וקינן חושבים בלילות על אליפות ובשביל זה הם משחקים וסוחבים איתם את הקבוצה. כלומר, לא נראה שהם מעבירים את הזמן למרות שהסביבה (=תקשורת הספורט) מנסה לומר להם שהם לא יזכו באליפות (לדעתי זה כמובן ממש לא סגור). שנית, לא יכולתי שלא לחשוב על שחקני הפועל, אחרי הרביעי של ראדי, מתמסרים בצד ימין. מה עובר להם בראש ואיך מתרוממים מדבר כזה. איך עושים פס ועוד פס. ומה עובר לאבוקסיס בראש כשהוא רואה את גורדנה מטייל בזמן שהכדור מגיע שוב לגבאי ועאבד מנצח בכדור גובה את הבלמים שלו וברור לו שהמשמעות היא שהוא לא יאמן קבוצה "גדולה" בזמן הקרוב ובטח לא את הפועל.
על יכולות האימון של אבוקסיס באמת אי אפשר היה ללמוד מתקופתו בהפועל, מלאה בפציעות ובנויה בשביל למכור חלומות ומנוים ולא בשביל לשחק כדורגל. על יכולות הניהול של הפועל דווקא אפשר היה ללמוד הרבה – יותר מהכל הם מזכירים לי את לוני שתמיד היה כל כך בסדר שזה ממש הפתיע אותו ששחר סוגר עם בוקולי באמצע העונה ולא מחכה לסופה ושאופיר עזו חותם בבית"ר אחרי שסיכם איתו בתקיעת כף.
וזה דווקא משמח מאד, הרבה יותר מהכישלון המקצועי של אבוקסיס.

בנוגע לבית"ר נדמה לי שמתחילת העונה מדובר בקבוצה לא יציבה, מקצועית ומנטלית. בסך הכל הם מורכבים מאוסף של שחקנים בינוניים שלפעמים הכל מתחבר להם ובצירוף האנרגיות מהקהל הצליחו להתעלות ולפעמים שום דבר לא מתחבר ואז העיסוק בקהל מסיח את הדעת מפעולות פשוטות שמרכיבות את הכדורגל והם נראים כמו שהם נראים בזמן האחרון.

יואב 24 בפברואר 2013

כשגוונים כהים עבדו על האלבום שלהם, ברי ורע מוכיח עבדו על סימנים. חלקנו את אותו חדר חזרות(פאפא בשוק הכרמל) כי ניצן זעירא היה המנהל של כולנו. שמעתי את הלופים של רע כשהקדמתי לחזרות. הם שמעו אותנו שהם הקדימו.
ברי הפיק את ערב המחווה לקראוס ז״ל בערד 93. עבדנו ביחד. פתחנו את הערב הזה(הלהקה היחידה ללא תקליט). עשינו את הבובה זהבה. יש יוטיוב לזה.
וזאת רק היתה הקדמה לזה ש מ כ ב י היא מה זה משעממת. שוקל לראות קריקט.

יואב 24 בפברואר 2013

ואורי ברק שהיה טכנאי ההקלטה של גוונים וברי , השמיע לי את הדמעות של לילי מתוך הלוח , הרבה לפני המיקס.

שלו 24 בפברואר 2013

אבוקסיס זה יוסו אבוקסיס?
ההוא ששיחק בבית״ר נישק את הסמל שלה, והיה מכוכבי משחק השרוכים,
רק כדי לנסות לעבור למכבי, ואחרי שזה נכשל עבר לנשק את הסמל של הפועל.
רוקאים לזה שחקן נשמה לא?
שמכר את הנשמה שלו למרבה במחיר.
יש פלא שכל מי שרואה אותו נכשל, חש סוג של צדק היסטורי?
הוא היה שחקן מלוכלך ומאמן מלוכלך.
שיחזור לעבוד מתחת לסינר של גוטמן, שם תמיד משהו אחר יהיה אשם.
ואם יורשה לי לצטט אותו,
״מאמן בשתי שקל״ (הטעות במקור).

אהוד 24 בפברואר 2013

מהשחקנים האלה שאמורים לעלות על המגרש עם כרטיס צהוב לפני שהכול התחיל בכלל.

טל בן יהודה 24 בפברואר 2013

מכבי יש רק בתל אביב! אתה שומע?!

טוב… עכשיו שפיניתי את זה מהדרך…
למרות שאני לא מתחבר לברי סחרוף בכלל, וספק אם שמעתי שנייה אחת מאיזה שהוא שיר בדיסק, נהניתי לקרוא על הקישור בין השירים לקבוצות, בייחוד מ"כמה יוסי".

רק עוד דבר, שתולעת גם התייחסה אליו. הרעב של שחקנים.
אני חושב שאין דרגה אחת של "רעב". כמו גם לנו כבני אדם. יש רעב של אחרי צום יום כיפור… ויש רעב של אחרי ארוחת בוקר ולפני ארוחת צהריים.

לטעמי האליפות האחרונה של ריאל היא דוגמא טובה לכך. אם היינו יכולים להשתיל לשחקני ברצלונה בעונה שעברה את הרעב שלהם מלפני 4 עונות (באליפות הראשונה שלהם), אני לא חושב שהם היו שומטים את האליפות הזו.

הם היו אחרי 3 אליפויות רצופות. הם כמובן רוצים ת'רביעי, אבל אתה יודע… הם עדיין קצת מלאים. אפשר לחכות עוד טיפה עם הקינוח. שחקני ריאל לעומת זאת, הרגע נכנסו למסעדה וממש רעבים.

כולנו אנושיים, אתה לא יכול להישאר במצב אוטומט כל הזמן. יש "רוצה לקחת תואר" של מישהו שעומד על 0 תארים, ויש מישהו שרוצה לקחת תואר של מישהו שכבר זכה ב-10 תארים.

אה כן, ובונוסים תמיד מדרבנים שחקנים. יותר ממה שאנחנו אוהדים היינו רוצים להאמין.

MG 24 בפברואר 2013

ריאל השיגה % הצלחה הכי גבוהים אי פעם בליגה הספרדית, כך שגם אם ברסה היתה משיגה % הצלחה זהים לעונה עליה אתה מדבר היא היתה מסיימת במקום השני.

אדום עולה 24 בפברואר 2013

ולכן כדאי לראות את זה בפריזמה דו שנתית.
מוריניו סחט מהם בעונה שעברה את המכסימום , גווארדיולה לא יכל לסחוט את אותו מכסימום בשנה 4 .
זה ההבדל בין תחושות השובע השונות.
ומה קורה ? ברצלונה השנה מאפסת בין ממוצעי הרעב ליכולות וריאל חוזרת לפרופורציה ומתפרקת אחרי שנה קוסמית .

MG 24 בפברואר 2013

נכון, אבל זה לא רלוונטי למה שטב"י כתב.
לרעב של בארסה אין קשר לאליפות של ריאל.

טל בן יהודה 24 בפברואר 2013

לא רלוונטי כי נתת איזה שהוא נתון על אחוזי הצלחה?

כל התאוריה שלי על האליפות הזו היא מן הסתם היפותטית, אני מודע לזה, אבל אני באמת מאמין בזה.

בארסה הייתה ונותרה קבוצה טובה הרבה יותר מריאל במהלך חמשת השנים האחרונות. הסיבה שריאל הצליחה לקחת אליפות אחת לטעמי, היא שילוב של יכולת ממש טובה שלה יחד עם "עייפות החומר" של בארסה. קשה לשמור על אותה אינטנסיביות אחרי 3 אליפויות רצופות…

כואהד חיפה MG, אתה אמור לדעת את זה יותר טוב מכל אחד… לא? ;)

נתונים מוחשים על אחוזי הצלחה לא רלוונטיים, כי אינך יודע כיצד היו משתנים במצב ההיפותטי שלי.

אגב, אם זה נשמע ככה, אז אני לא אוהד בארסה, ריאל, או דפורטיבו לה קרוניה… פרוסנר יהיה העד שלי ויאשר שהליגה הספרדית מעניינת אותי בערך כמו הליגה הלאומית שלנו בכדורגל.

MG 24 בפברואר 2013

אתה יודע מה הדבר הכי גרוע פה? שהנתונים לא ממש מסתדרים עם הטיעון שלך…
בעונה הראשונה של פפ, בארסה השיגה 87 נקודות. בעונה שעברה 91 נקודות.
נו…גם לי מגיע פעם להיות צודק :)

אדום עולה 24 בפברואר 2013

מתן נתונים זה לא מספיק.
אולי בעונה הראשונה בארסה היתה צריכה לבנות כוח הרתעה ובעונה האחרונה קבוצות כבר מוותרות מראש ולכן היא משיגה אחוזי הצלחה גבוהים יותר .
גם בעונה של מוריניו כוח ההרתעה הזה הכריח את ריאל להתעלות ולהתעלות .
אין לי ספק שבעונה הרביעית היתה פה בעיה מנטלית , יריבה שהגיעה לשיא וכן … שובע מסוים .

רועי מ 27 בפברואר 2013

עופר
היי גם אני הייתי שם, איפה עמדת?
היה מעולה. למעשה ראיתי אותו גם שבועיים לפני בדרום עם אדומי השפתות מעולה. בשבוע הבא הוא בבאר שבע אני מתלבט.

עופר פרוסנר 4 במרץ 2013

אני מקווה שלא התלבטת והלכת

Comments closed