האיש שכן היה שם

על הפרישה של אלכס פרגוסון, ולמה אנשים כמוהו הם כל כך חשובים

צילום: getty images
צילום: getty images

אז סיר אלכס פרגוסון פרש, והתגובה האישית שלי נעה בין אנחת רווחה לרצון עז פשוט לעמוד ולמחוא לכבוד כף ועוד כף.

אני לא ארחיב את הדיבור על היכולת המקצועית שלו, וגם לו על איך זה מרגיש כנראה לאוהדים (אתם מוזמנים לתגובות אצל דורפן – יש לי תחושה שהולך להיות קיר דמעות רציני שם), אבל אני כן רוצה להסביר רגע מה זה אומר, מה המשמעות של מישהו כמו אלכס פרגוסון שנמצא כמעט 30 שנה במועדון שלך, ואני אעשה את זה דרך החוויה האישית שלי.

תראו, לא כל הקבוצות צריכות לזכות בתארים. אין מה לעשות, הפועל מרמורק היא לא מכבי חיפה, וקרו אלכסנדרה היא לא מנצ'סטר יונייטד. אבל בכל ארבעת הקבוצות שציינתי כרגע, לטוב ולרע, יש בן אדם אחד שהוא האבא והאמא של המועדון הזה, שאוהד שלו יכול להיות רגוע שיש מישהו שלא משנה מה קורה, דואג שהמועדון הזה ימשיך להתקיים, ידאג לו ולאינטרסים שלו, ויהיה שם. וזה לא עניין של מה בכך, בטח לא בעידן של כדורגל מודרני שבו כל כך הרבה כוחות מושכים לכל כך הרבה כיוונים.

וזה בעצם המשותף לאלכס פרגוסון ויעקב שחר, וגם לחנן עדני ממרמורק ולדריו גראדי מקרו אלכסנדרה. אלה אנשים שלא משנה מה קרה במהלך העונה, ידעת שיהיה שם משהו בעונה הבאה שיתאם את הציפיות שלך – אולי לא תמיד תזכה בתארים, אולי הקבוצה לא תהיה הכי טובה שראית, אבל ידעת שהם רוצים בדיוק כמוך שהקבוצה תהיה הכי טובה שאפשר. ובתור אוהד, אין שום דבר שאפשר לבקש יותר מזה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

תודה מאוהד ליברפול
המקרה המוזר של ה-MVP בטוויטר

21 Comments

baaaaaaa 8 במאי 2013

ההקבלה בין שחר לפרגוסון בהחלט נכונה. בתור אוהד שתי הקבוצות, אני חרד גם ליום שבו שחר יעביר את המושכות לבן אור. אלא שהפרישה של פרגוסון קריטית הרבה יותר (בפריזמה של אוהדי הקבוצה, לא של עולם הכדורגל כולו שאז זה מובן מאליו), וזה אומר המון – במצב המגוחך שהענף מצוי בו היום, כשהרומנטיקה, החיבור למועדון ואולי אפילו הכישורים המקצועיים הם כאין וכאפס לעומת הכסף הגדול, אובדן של מאמן שהוא הקבוצה משמעותי יותר מאובדן של בעלים שהוא הקבוצה. זה כנראה כבר לא יקרה יותר.

YARON K 9 במאי 2013

United has the big money too.
No need to worry about them.

יויו 8 במאי 2013

מסכים.

הדוגמא של פרגוסון הרבה יותר ייחודית מיעקב שחר, מכיוון שישנם הרבה יותר דוגמאות לבעלים שנשארים הרבה מאוד שנים באותה הקבוצה (יובנטוס, מילאן ובו') מאשר מאמן שנשאר הרבה שנים באותה הקבוצה.
מאמנים 'חיים' מעונה לעונה, ולכן לא יכולים להרשות לעצמם לבנות תכניות רב-שנתיות כמו פרגוסון, שמעמדו לעולם לא היה מעורער.

מצד שני, מספר רב של שנים באותו מועדון לא מבטיח שההחלטות של אותו אדם יתנו לאוהדים ביטחון במעשיו לכל אורך הדרך (ארסן ונגר, משפחת לוזון), ובמובן הזה פרגוסון ושחר בהחלט מיוחדים.

עופר פרוסנר 8 במאי 2013

אני רק רוצה לסייג – אני בכוונה שמתי שמות של בעלים ומנג'רים ביחד (על המעמד המיוחד של דריו גראדי בקרו אני אסביר) – כי העניין כאן לדעתי הוא לא התפקיד של הבנאדם או אם הוא עובד או בעלים – (אני ארחיב בתגובה לבורוביץ') אלא שיש בנאדם אחד במועדון, חזק מספיק שעליו האוהדים יכולים לסמוך על עיוור שידאג למועדון.

יויו 8 במאי 2013

אין ספק שכל האנשים שציינת ראויים למעמד הזה בקרב האוהדים.
הלוואי שנוכל לדבר על גולדהאר באותו אופן בעוד 15-20 שנה :)

סקאוזר עייף 8 במאי 2013

בול פגיעה.

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

פרוגסון משתכר מדי שנה מיליוני פאונדים מהיונייטד. הוא לא גדול במועדון. ברור שהאינטרסים של המועדון חשובים לו אבל הוא עובד. לא ניתן להשוות אותו לחנן עדני ובהקשר זה גם לא ליעקב שחר, למרות שאני אל חושב שהאינטרסים של מכבי חיפה הם מעל לכל דבר אצל שחר- ולראייה משחק האליפות של מכבי תל אביב באצטדיון רמת גן. לדעתי בעתיד גם שחר יעזוב (לא בטוח שבניו ירשו אותו). זה לא הופך אותו לפחות מחוייב אבל בגדול, לא צריך להשוות בינו לבין עדני או הבחור בקרו אלכסנדרה ובוודאי שלא להשוות אותם לפרגוסון- שהוא לא האבא והאמא של המועדון אלא בסך הכל עובד מאוד בכיר. סוג של CEO (בהיבט המקצועי).

עופר פרוסנר 8 במאי 2013

בורוביץ' – לא משנה המשכורת, ולא משנה משהו נקודתי אחד. כדורגל מקצועני (וספורט מקצועני) לא מתעסק עם עניינים נקודתיים. זה כמו כל האובר-חוכמים שאוהבים לספר על זה ששחר היה בפיינל פור של מכבי תל אביב פעם, כך משחק האליפות של מכבי תל אביב (אני מניח שאתה מדבר על האליפות הקודמת) לא משנה כלל. הוא לא משנה כלל כי לא מודדים מחוייבות של מישהו או דאגה לאינטרסים על סמך שנה אחת. כי אם היו מודדים ככה, אלי טביב היה הבעלים הכי טוב בעולם.

מודדים דברים, ואתה כתבת על זה הרבה מאוד פעמים, לאורך זמן. ולאורך זמן כל האנשים שכתבתי כאן את שמם (דריו גראדי אגב אימן את קרו אלכסנדרה במשך 24 שנים, והוא החזיק בשיא עד שפרגוסון עבר אותו) היו אנשים עם חזון כלשהוא למועדון שלהם, שידעו לנהל אותו גם בזמנים קשים והיה להם מספיק כח כדי להגשים את החזון שלהם.

רוב אנשי הכדורגל היום בקבוצות, לא תמיד דואגים לעתיד שמעבר לשנתיים שלוש הקרובות. לפעמים לדאוג לעתיד כזה אומר גם לדעת מתי לא להתפרע (זה מה שקרה לוולבס בשנתיים האחרונות, למשל). לדאוג לעתיד הזה אומר להשקיע בדברים כמו איצטדיון ומחלקת נוער במקום בשחקנים מוכחים, ולראות את התוצרת שנים אחר כך (כמו מה שקרה העונה בסאות'המפטון).

הסיבה שאני נותן דוגמאות מחו"ל, היא שלא הרבה קבוצות בארץ חושבות לטווח רחוק כל כך. החזון של שחר הוא כל כך מרחיק לכת במונחים ישראלים (יחסית) – עד כדי כך שמכבי חיפה היא הקבוצה הישראלית היחידה (חוץ מהפועל פתח תקוה, אם אינני טועה) שיש לה שני מתחמי אימונים – אחד לבוגרים ואחד למחלקת הנוער.

יואב בורוביץ' 8 במאי 2013

(גדל במועדון)

פרלה 8 במאי 2013

עופר, סחתיין על הדיוק. תמציתי וקולע כמו הגדולים. מסכים איתך מאד ושותף לתחושות. אין מה להוסיף.

סקאוזר עייף 8 במאי 2013

לפני חודשיים, ניהלתי ויכוח ארוך עם חבר על הפרמיירליג, פרגוסון עלה ומנצ'סטר ועוד.

החבר זרק: "ומה עם פרגוסון יקבל התקף לב או סתם יפרוש ממנצ'סטר?"

עניתי בחצי חיוך: "הסיכוי שפרגוסון יפרוש זהה לסיכוי ששכטר יכניס גול העונה…"

שנינו צחקנו.

סעמק איתך שכטר.

ישי 8 במאי 2013

גדול

ליאור 9 במאי 2013

חחחחחח

סימנטוב 9 במאי 2013

יפה צחקתי

ג'וני 8 במאי 2013

אם כבר הגיוני להשוות את פרגסון לשמעון מיזרחי שנחשב לאחד מ50 בעלי הספורט הגדולים בעולם.

מה יעקב שחר עשה בכדורגל הישראלי? הקבוצה שלו היא כישלון כבר כמה שנים בליגת פח בארץ ואפילו באירופה היא לא משחקת.

עופר פרוסנר 8 במאי 2013

ג'וני – הפוסט לא מתעסק עם ספורט, הוא מתעסק עם כדורגל. מכיוון שכדורגל הוא ספורט קטן ולא חשוב, לא ראיתי טעם להשוות אותו עם כדורסל. אני בטוח שתסכים איתי.

ליאור 9 במאי 2013

אני רואה שכולם יורדים על ג'וני. אולי בבפוסט הבא שהוא יגיב אני אנסה משהו

מתי 8 במאי 2013

אני דווקא מצדיק בהחלט את ההשוואה. ההשוואה היא לאנשים שעושים דרך עם דגש על עושים.

גיסנו 9 במאי 2013

יש באמת הרבה קווים מקבילים. מודה שאני לא מכיר את הסיפורים של מרמורק וקרו אלכסנדריה – אבל לגבי פרגוסון ושחר אני יכול לומר בנוסף למה שציינת, שרוב הזמן הם גם ממש טובים במה שהם עושים.

כי אני חושב שבמשך 10-11 שנים לוני הרציקוביץ' גם רצה לעשות כל מה שהוא יכול כדי שהקבוצה תהיה הכי טובה שאפשר, וראינו לאן זה הביא אותנו…

ליאור 9 במאי 2013

עופר, יפה כתבת ואני מסכים איתך.

בתור אחד שסיים לקרוא את האוטוביוגרפיה הארוכה של פרגוסון לפני חודש (מתארת את התקופה עד ל- 2001),
אני יכול לומר לך שהאיש באמת השקיע וראה במצסטר יונייטד מפעל חיים ממש כמו שעדני רואה בהפועל מרומרק (למי שלא יודע, הבנאדם הוא זה שמכסח את הדשא וגם מתגורר ממש בשטח המגרש..).

לגבי כל המגיבים לגבי השכר שלו, אז רק רציתי להדגיש בשנים הראשונות הוא היה משתכר בשכר נמוך ואפילו ציין שבמעבר שלו מאברדין הסקוטית ליונייטד הוא ירד בתנאי שכר.

אכן מדובר באדם ומאמן משכמו ומעלה.

MOBY 9 במאי 2013

ר"ג קורעת אותנו בגביעים בשנים האחרונות. לזגורי יש גביע לגולסה אין. כבוד והדר ודה באזר נדם.
עם כל הכבוד לסר פה זה הלבאנט ארץ ישרואל….
איפה הפוסטים על הישג מופלא?

Comments closed