סיכום העונה של בלש אמיתי

על סדרה שלא כמו אף סדרה שהייתה קודם כי היא קודם כל רעיון

True-Detective-Main-Title-Sequence11-640x331

אני מנסה לחשוב למה מצד אחד בלש אמיתי מאוד מעניינת אותי, אבל מצד שני היא לא "סדרה מונומנטלית" כל כך בעיני, למרות שהיא תשאיר חותם די גדול כן על הטלוויזיה, מהסיבות שכתב טל בן יהודה (HBO יודעת לשנות דברים, והיא כנראה תביא כוכבים מאוד גדולים שישחקו בה בעונה הבאה, הדיבור הוא על בראד פיט), והאמת אחרי שסיימתי אותה, בחמישה וחצי פרקים במהלך יום אחד, אני מנסה לחשוב אם יש לי איזו שהיא תובנה מעמיקה לגביה.

והאמת שיש לי. ניסיתי לחשוב על איזה סדרות טלוויזיה אחרות היא מזכירה לי, אבל היחידה שעלתה לי לראש היא סדרה ישנה ששרדה עונה אחת בלבד וסביר להניח שרוב הקוראים שלי לא מכירים בשם "ג'ון מסינסינטי". ג'ון מסינסינטי שייכת לז'אנר מאוד לא מוכר ומאוד קטן בספרות, שנקרא סרף נואר (Surf Noir), ולמרות שהיא אפלה הרבה פחות מבלש אמיתי, היא דומה לו במובן אחד: שתיהן סדרות שמבקשות להעביר רעיון הרבה יותר מעלילה.

בעוד שבקולנוע יש לנו הרבה מאוד סרטים שעושים את זה, לוקחים ז'אנר כלשהוא ומתרכזים בו, מפרקים את העלילה למשהו ששם כי הוא חייב להיות שם ומתרכזים בדברים אחרים כמו דיאלוגים ותמות, הרי שבטלוויזיה אין דברים כאלה. הסיבה שאין דברים כאלה, היא שהטלוויזיה המודרנית האמריקאית, נבנתה על שני סוגים של יצירות: הסיפור החד פעמי שמתחיל ונגמר בתוך 22 הדקות (של הסיטקום) או 42 הדקות (של הפרק), ומאוחר יותר הסדרה שבה אנחנו לומדים יותר על הדמויות, מושקעים בהן, ולומדים מה קורה איתן שבוע אחרי שבוע.

אבל בשני המקרים – הכל היה מונע מעלילה או מדמויות. זאת אומרת, אם אתם שואלים על מה "שובר שורות" – הוא קודם כל על וולטר ווייט. ואם אתם שואלים על מה בית הקלפים – אז הוא קודם כל על פרנק אנדרווד. או לחילופין – שובר שורות הוא על מורה לכימיה שמאובחן אצלו סרטן והוא מחליט לייצר מת' ואז כל מה שקורה לו, ובית הקלפים הוא על פוליטיקאי שדפקו אותו והוא מחליט לנקום. כאמור – עלילה או דמויות.

אבל בלש אמיתי, וכאן טמונה לדעתי המהפכניות שלו – עוסקת במשהו שונה. היא מפרקת את ז'אנר הבלש לחלקים הבסיסיים שלו, וכמו שיעל אומרת – היא לא מפתיעה אותך. היא מה שנקרא פרוסדורל באנגלית – קשה לתרגם לעברית, אבל סדרה שמתארת את ההליכים, הפרוצדורות, שבלשים צריכים לעבור כדי להגיע לפושע שלהן – וככה היא גם נפתרת, בעבודת חקירה בלשית.

וברגע שאתה לא מתעסק כל כך בעלילה, נותר לך להתעסק בדברים שמסביב. קודם כל הצילום, שהוא ככל הנראה הסינמטי ביותר שאי פעם נראה בטלוויזיה – במיוחד הלונג שוטס, הצילומים האוויריים והזום אאוטים שנותנים לך לראות כמה האדם קטן לעומת הטבע (תמה שחוזרת בסדרה).

ומעל לכל הצילומים האלה, יש את השוט ההוא בסוף פרק ארבע, שהוא כנראה השוט הגדול ביותר בתולדות הטלוויזיה. בשיעור מבע קולנועי עם נחמן, הוא הראה לנו טראקינג שוט דומה קצת לזה, מהסרט "החברה טובים" (סצנת המטבח שנכנס לבאר/מסעדה, למי שזוכר), והסביר שהמשמעות היחידה שיש לשוט כזה ברמה הקולנועית – משמעותית, היא הווירטואוזיות: סקורסזה רוצה שתדעו שהוא יכול לקחת אתכם לאן שהוא רוצה.

וגם בבלש אמיתי – הבמא/ים (וטלוויזיה אף פעם לא הייתה מדיום של במאים) רוצים להראות לכם שאולי אתם יודעים מה יש מולכים – סדרת משטרה עם אווירה ורגש והבעה מיוחדים וספציפים – אבל האמת היא שאין לכם מושג קלוש ואתם לא יודעים כמה עמוק היא יכולה לקחת אתכם.

והיא לוקחת אתכם עמוק. אבל שוב, העלילה כאן לא חשובה. כי שום דבר לא באמת נפתר בסוף של הסדרה. מי שאשם לא מקבל את העונש שלו, בבליל הקונספירציות הכללי של הסדרות בטלוויזיה, שמחפשת תמיד איזה ארכי פושע (המלך הצהוב, קרקוסה), אנחנו לא מקבלים את הסיפוק הזה. בלש אמיתי לא נותנת לנו סוף אמיתי. היא אומרת לנו שאין באמת סוף, דברים לא נגמרים, בטח לא כמו שאנחנו רוצים ובטח לא כמו שאנחנו מבקשים. היא קצת לועגת לנו.

(אזהרת ספויילר בפסקה) אבל מה הרעיון? או, הרעיון מאוד תלוי במי שאתה: אם אתה טיפוס רומנטיקן – אתה מאמין שהסדרה הזו היא סדרה אופטימית, כי בסוף קול אומר למרטי שנראה לו שיש יותר אור ממה שהיה פעם. ואם אתה ציניקן, אתה אומר שמדובר בסדרה פסימית לחלוטין – כי אף אחד לא מצליח לשמור על שום דבר שלם. הכל נהרס. ואם אתה אדם דתי, אתה אומר שזו סדרה על קול שעבר טרנספורמציה, ומאמין שהבת שלו מחכה לו ויש חיים אחרי המוות. ועוד ועוד ועוד. הכל תלוי בך. אתה מחליט.

אני עדיין חושב על מה בלש אמיתי באה לספר. אני לא לגמרי בטוח, ואני לא חושב שמישהו לגמרי בטוח. אבל כיאה לטקסט טלוויזיוני ראוי, היא משאירה אותנו במשך כל פרק, עם המון המון מחשבות. אגב, זו אחת הסדרות היחידות שלדעתי עדיף לראות פרק פרק, (לא יודע אם כל שבוע, אבל לתת לכל פרק לשקוע), מאשר כמו שאני ראיתי. אבל זה לא משנה. לא תמיד משהו צריך להיות מוחלט.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

התקפי זה טקטי?
איש הנצח

19 Comments

אזי 22 במרץ 2014

*תגובה עם ספויילרים*
לא הגבתי בפוסטים הקודמים על הסדרה כי עוד לא סיימתי אותה. עכשיו סיימתי אותה.
אני אהיה זה שמעז להגיד שאני חושב שהיא לא טובה כמו שהיא היתה צריכה להיות.
מה שאתה קורא לו ז'אנר שהמטרה שלו היא להעביר דמויות ולא עלילה, אני קורא לו עלילה לא מספיק טובה.
יש מספיק סדרות שהעבירו דמויות. גם שובר שורות העבירה דמויות ועדיין תמכה בעלילה.
למעשה, אני לא מצליח בכלל להבין מאיזה סיבה חילקו את הסדרה לשלושה פרקי זמן? באותה מידה הסדרה כולה, מההתחלה ועד הסוף יכלה לקרות ב95.
הדבר היחיד לכאורה שהעבירו לצופה ב20 שנה האלה זה שראסט הוא פסיכופט שהתקבע על המקרה.
באמת היה צריך קפיצה של 20 שנה כדי להבין את זה?
כל נושא הזמנים רק גרם לי לצפות למשהו גדול שיקרה, שלא קרה.

הסדרה מבחינתי מתחלקת ל2
החצי הראשון הוא מבריק. יש סיפור, יש דמויות, כמובן הצילומים והבימוי והמשחק האדירים. יש בה הכל.
ואז בחצי השני הסיפור נעלם. העלילה כבר לא מעניינת. כל מה שאתה נשאר איתו, זה המשחק והצילום האדירים, שכבר קיבלתם אותם בתחילת העונה ועכשיו כשאין עלילה הם כבר פחות מרשימים.

את שלושת הפרקים האחרונים של הסדרה כבר ראיתי בכח. דיי ציפיתי שתגמר כבר.

מצפה מעונה הבאה להרבה יותר.

עופר פרוסנר 22 במרץ 2014

העניין הוא לא הדמויות או העלילה – העניין הוא רעיון. זו יצירה שהדבר העיקרי בה, בעיני לפחות, הוא לא ראסט קול או מרטי הארט או לואיזיאנה או הרציחות או התעלומה. זה הרעיון שמאחורי הכל. וזה לא נעשה בשום סדרה שראיתי (כאמור, חוץ מג'ון מסינסינטי שלא הייתה סדרה כל כך טובה). חשוב לציין שלא ראיתי את הסמויה עדיין.

Fluttershy 22 במרץ 2014

לא ראית את "הסמויה"? זה חור ענק בהשכלה, לך תראה מיד! אחת מהסדרות הטובות ביותר בהיסטוריה, והראליסטית מכולן.

אזי 22 במרץ 2014

אין בעיה עם האמירה שהסדרה הזאת פורצת דרך (לא ראיתי את ג'ון מסינסנטי)
אבל זה לא הופך אותה לסדרה טובה.
אני אישית חושב שהעלילה שלה לא הצליחה להזיק 8 פרקים של שעה.

יעל 24 במרץ 2014

כשאמרת שלא היתה סדרה שניסתה להעביר רעיון, מיד חשבתי על הסמויה. היא גאונית בדמויות שלה, עם עלילה מצטיינת, אבל התמה המרכזית שלה היא להעביר תמונה של עיר על הפנים השונות שלה, ואת הרעיון בחוסר התוחלת במלחמה בסמים בהקשרים היותר רחבים.

רוץ לראות. לא תצטער. וכן, עדיף לא במרתון של פרקים ביחד, אלא מקסימום אחד ביום (ההתחלה איטית וקצת מייגעת, תהיה מוכן לזה).

סימנטוב 22 במרץ 2014

סיכמת לי את התחושות יותר מדי דמויות פחות עלילה. אהבתי את בסדרה (מונולוגים נפלאים, מקונוהי ענק). מבחינתי היא לא לפנתאון (כמו גם שובר שורות).

יואב 22 במרץ 2014

ברמה האישית,
היא אירוע מכונן.
ברמה האובייקטיבית,
קשה לייצר טלוויזיה טובה מזאת. או לייצר בכלל(ספר, דיסק, סרט ועוד…).

Fluttershy 22 במרץ 2014

דווקא את פרק 4 לא כ"כ אהבתי, יותר מדי אקשן, ומנסים להראות יותר מדי שראסט הוא "גבר גבר". אבל אהבתי מאוד את הסדרה.

wazza 22 במרץ 2014

אל תשחטו אותי אבל לדעתי סדרת טלוויזיה היא בסך הכל… סדרת טלוויזיה החיפוש אחר רעיונות נשגבים ומסרים מהפכניים נראה קצת מוזר, המטרה העיקרית היא להעביר קצת זמן בכיף לא יותר מזה.

ארז N 22 במרץ 2014

+1

אהבתי מאוד לראות את הסדרה, פרק בשבוע כמו שצריך. אכן עשויה נהדר המשחק מצויין והכל נכון. ועם זאת אני לא מבין מה קורה פה סביב הסדרה הזו, ולמה שוב ושוב אנשים שמסיימים לראות אותה ממהרים לתרום את שני הסנט שלהם לגביה.

אייל 23 במרץ 2014

בזה אישית אני ממש לא מסכים איתך, המיוחד היום המדיום של הטלוויזיה מעביר הרבה יותר תוכן ״עמוק״ ו״מורכב״ מהקולנוע שהפך מאוד רדוד מבחינת התוכן ודווקא בגלל שאת הטלוויזיה אנחנו פוגשים ביום יום שיש לנו זמן אנחנו (או לפחות אני) עוברים תהליך הרבה יותר ״עמוק״ עם הדמויות. סדרות כמו לותר, הגשר, שובר שורות, הסמויה, הסופרנוס, אימפריית הפשע ועוד ועוד מעמידות אותנו עם שאלות הרבה יותר מעניינות, דמויות הרבה יותר מורכבות וסיפורים הרבה יותר ״איכותיים״ מכל מה שיש בקולנוע. ומבחינת בלש אמיתי הסידרה הזאת היא אירוע שונה כי היא הדבר הכי דומה לספר שמסופר הצורה הכי טובה שעשו אי פעם (לפי דעתי) והעבירו אותו דרך צילום (דבר שאפילו שר הטבעות או משחקי הכס לא מצליחים לעשות)

ג'קו אייזנברג 22 במרץ 2014

בהתחלה הרוע הוא חסר צורה, יש את המלך הצהוב וכל הסיפורים והתמונות. בסוף הצורה שהרוע מקבל זה של איזה רדנק שמזיין את אחותו. טיפה מאכזב.
ציפיתי לפגוש איזה קייזר סוזה בסוף.

נץים 22 במרץ 2014

ייאמר לזכות הסדרה ששיר הפתיחה לא יוצא לי מהראש כבר שבוע

משה אהרון 25 במרץ 2014

הרדיו עוזר בזה

ערן 23 במרץ 2014

סדרה לפנתיאון, ביג טיים.
וגם אם בשמונה השעות שלה היו כמה רגעים פחות חזקים, הרי הסך הכל – אדיר. ואני לא חושב שצריך לפרט, כאש משהו הוא קנוני, מה עושה אותו קנוני (עבורי).
וכן, אני אתגעגע מאד לשתי הדמויות, הייתי שמח לראות את קול ומארטי משתפים פעולה עוד כמה עונות.
אתגעגע כמובן גם למתמחה הפצצה (מפרק 2)…

מיקיג' 23 במרץ 2014

כמה מילים משלי, יותר ברמת המאקרו.
1. זה הכי קרוב שטלוויזיה יכולה להיות לספרות. בגלל זה היא מאתגרת כל כך. ובגלל זה העלילה לא חשובה.
2. למי שלמד את החומר הרלבנטי, יש שם שורות שהם פראפרזה יפייפייה על כמה מההוגים וההוגות היותר חשובים שכתבו בעולם הזה.
3. חלק מהדיון המוסרי-תיאולוגי שמתנהל במקביל לעלילה לכאורה, אני חושב שרק דתיים לשעבר יכולים להבין באמת.
4. כל זה היא עושה בלי להגחיך אף אחת מהדמויות, לא את הגיבורים, לא את המפקדים שלהם, לא את הרעים.
5. כמה שקול מעיף אותך, אתה יודע שזה בגלל שאתה מארטי. ועל שניהם אתה רוצה לבכות.
6. ובכל זאת מילה קטנה על העלילה ועל למה היא בכל זאת שווה זהב (למרות שהיא לא מושלמת, לא בלי חורים). כי גם אנשים בני 20 שכל מה שהם מכירים זה טלוויזיה מטומטמת ושוטים קצרים ואתגר ריגושי כל 15 שניות יכולים להתחבר אליה – אפילו שאין להם צל של הבנה לגבי מה שבאמת חשוב שם.

Tal 24 במרץ 2014

ראיתי את השוט בסוף פרק 4 בערך 10 פעמים ברציפות. אומנם קצת תלוש מהאפלולית הריאליסטית של הסדרה, אבל יצירת אומנות עצמאית ומרשימה בפני עצמה.

אני מסכים שהעלילה לא מרשימה במיוחד, למרות שאונס של ילדים זה משהו שלא כ"כ מתעסקים בו גם בדרמות פשע, ובזה יש חדשנות, אבל התחושה המעיקה והאפלולית שהסדרה מטפחת לכל אורכה שבתה אותי כבר מההתחלה. סצינת הסוף הייתה טיפה קיטשית, אבל לא בקטע רע, אבל הסצינה הכי טובה בפרק האחרון לדעתי היא הסצינה בקרקוסה עם השמיים והכוכבים – זו סדרה עם מוטיב דתי מאוד מאוד חזק (גם בשיר קליפ הפתיחה ישנם מלא רפרנסים לנצרות) והסצינה הזו היא ה'פיק' של המוטיב הזה בעיניי.

ואגב שיר הפתיחה, הסיפור של הסדרה הזו, וההייפ סביבה, במשפט אחד: ביום שישי שמעתי את שיר הפתיחה (המעולה והאפל) של הסדרה מושמע בגלגל"צ.

בן 25 במרץ 2014

רק לוודא שהבנתי נכון:
אתה חושב שקטן כבר לא מתאים למערך הנוכחי של בנאדו?

אשר רובר זליגמן 7 באפריל 2014

דחוף לראות הסמויה

Comments closed