100 אחוז קולומביאני

על הרגע בו החיים נגמרו ולמה זה לא קשור לכדורגל

 

 

 

 

 

 

 

 

האמת, שאני נורא רוצה לכתוב על כדורגל ועל מכבי חיפה עוד קצת, אבל האלימות בשבת שעברה כל כך עצבנה אותי, שאני מעדיף לכתוב עליה.

בשעות שלפני ההגעה לאיצטדיון קרית אליעזר לדרבי, יצא שיש לי סוף סוף טיפה זמן פנוי, וישבתי וראיתי את הסרט התיעודי The Two Escobars, שמספר את הסיפור של שני קולומביאנים בשם אסקובר – הראשון הוא אנדרס אסקובר, בלם נבחרת קולומביה ונסיונל מדז'ין, והשני פבלו אסקובר, גם הוא ממדז'ין, אולי סוחר הסמים המפורסם ביותר בהיסטוריה.

אנדרס היה אחד השחקנים האהובים ביותר בנבחרת, שותף לקמפיין המדהים ההוא בדרך למונדיאל 94' בארצות הברית (שכלל גם את הניצחון המדהים 0:5 על ארגנטינה), וקצת לפני המונדיאל ההוא קיבל הצעה ממילאן האיטלקית והיה אמור לעזוב את מולדתו כדי לשחק בסרייה A. במשחק השני של הנבחרת במונדיאל, מול ארה"ב, הוא כבש שער עצמי, וקולומביה, שהייתה מדורגת רביעית בעולם לפני הטורניר, הודחה בבושת פנים.

 

בקולומביה שררה אז מלחמה. אחרי מותו של פבלו אסקובר, קרטלי הסמים נלחמו בממשלה, וברחובות לא היה סדר. היה בלגאן גדול מאוד, והאזרחים של קולומביה, שסמכו על הנבחרת, היו במצב רוח שפוף מאוד. אנדרס כתב טור בעיתון מקומי לאחר שחזר, ובשורה האחרונה שלו ציין: "החיים לא נגמרים כאן". ההתייחסות לשער העצמי ולעצב הגדול בקולומביה, הייתה ברורה מאליה.

מעט אחר כך נורה אסקובר, מטווח קצר, 12 פעמים. לפי הדיווחים, עם כל כדור שירה הרוצח, הוא צעק לאסקובר "תודה רבה על השער העצמי". 120 אלף איש השתתפו בהלוויה שלו, ועד היום הוא נחשב לאחד השחקנים האהובים ביותר במדינה.

כמה דקות אחרי הדרבי, החליטו חלק מאוהדי מכבי שהחיים כן נגמרים כאן. שזהו. שהדרבי הזה, והעונה הזו, והקבוצה הזו, וההפסד הזה, והמאמן הזה, והשחקנים האלה, והבעלים הזה, והכל הכל הכל, נגמר כאן. שזהו. הם לא יכולים יותר. שהם צריכים או חייבים לעשות מעשה. ואתם יודעים בדיוק מה הם בחרו לעשות.

אם תשאלו אותם, הם יגידו לכם ש"אנחנו לא מצדיקים אלימות", וש"נכון, זה מוגזם, אבל ראיתם איך הם משחקים". הם ינסו לתרץ, והם ינסו להסביר, ולבקש אמפתיה וסימפטיה. הם ינסו לדבר על האינסטינקט הזה, שגורם לכם לשבור משהו כשאתם רואים הפסד כזה בדרבי. אבל אתם, 99.9 אחוז מאלה שקוראים את המילים האלה, שולטים בעצמכם. ועשירית האחוז הנותרת? יום אחד הם ירצחו איזה אנדרס אסקובר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

על ג'וניור וג'וניור והמשחקים של מכבי ת"א
תשמרו על אלישע

24 Comments

דביר 19 בדצמבר 2011

יפה מאוד. וכל מי שמגלה טיפת אמפטיה למי שנוהג באלימות משתף פה פעולה!!!

להגיד שהמגרש זה מקום להתפרק בו.. זה פשע!

ויכסלפיש 19 בדצמבר 2011

הבנתי שהוא נרמח בגלל קרטלים של הימורים ולכן הטרגדיה אינה קשורה למלחמה בין השלטון לסוחרים בקולומביה. סרט מצוין

פנדלוביץ' 21 בדצמבר 2011

בדיוק. ולכן כל קשר בין הפוסט הזה ומכבי חיפה ומוטות הברזל הוא מקרי בהחלט.

עופר פרוסנר 21 בדצמבר 2011

ויכסלפיש – צפה בסרט.
פנדלוביץ' – כנ"ל

טימי 19 בדצמבר 2011

פוסט חשוב מאוד!

בני תבורי 19 בדצמבר 2011

חשוב ביותר! אהבתי כל מילה.

יונתן 19 בדצמבר 2011

מצטרף לקודמי. פוסט חשוב. תודה

ויכסלפיש 19 בדצמבר 2011

נרצח כמובן ולא נרמח…

מוזגטס 20 בדצמבר 2011

כל מה שעובר לי בראש מאז שבת שעברה הוא מה היה קורה אם…
מה היה קורה אם המוט היה פוגע באלישע (חס ושלום). איזה נזק זה היה גורם לו, לנו, לכדורגל.
מקווה שיודעים מי זרק והוא יעמוד לדין בעוון ניסיון להרוג. ומקווה שהעונש ליציע היום הרתיע מספיק. כאדם שעוסק בחינוך אני יודע שלמעשים גרועים מאוד של ילדים יש אפשרות תגובה אחת. עונש חזק ועמידה איתנה בו לאורך זמן. התסכול המתמשך מביא ללמידה משמעותית מאוד לאחר מכן. כך צריך לנהוג היום עם הקהל שלנו.

דן 20 בדצמבר 2011

אם כן איש חינוך יקר שלי כך לצערי נראית מערכת החינוך בישראל בימים אלו.
עונש קשה הוא בגדר אקמול לחולה סרטן, הוא דבר שמשפיע על הSide Effects ולא נוגע או משפיע על שורש הבעיה.
עונש כהגדרתו בפסיכולוגיה בא לקטוע לרמוס לגמור התנהגות מסוימת חינוך לעומת זאת מלמד את האדם דרך שונה ולכן אין לי כל ספק(לאחר 10 שנים ביציעי מכבי תל אביב המטונפים) כי עונשים קשים ככל שיהיו לא ישיגו את האפקט שכולנו כל כך רוצים.
עונשים כאלו יעשו את הקיצוניים לקיצוניים יותר כלומר את האלימים לאלימים יותר, הפתרון טמון החינוך חינוך וחינוך, עד שקברניטי הכדורגל בארץ לא יבינו את עוצמת הכלי שיש בידיהם ויחליטו לחנך לצערי החלק הוולגרי והמכוער יקבל את מירב תשומת הלב מהילדים הפוקדים את מגרשי הכדורגל בימינו, הם פשוט הרבה יותר סקסיים…

דדי 20 בדצמבר 2011

חינוך זה בעייתי במקרים כאלה , ובפסיכולוגיה עונש בעוצמה חזקה וסמוך לזמן הפעולה יכול להכחיד אותה.

אבל בגדול , רק חינוך , חינוך, חינוך.

מוזגטס 21 בדצמבר 2011

רק כדי שכוונתי בתגובה תהיה ברורה.
עונש הוא אחד מהכלים החינוכיים שיש למחנך. במקרים קיצוניים, כמקרה הנ"ל, ראוי ורצוי להשתמש בעונש.
עונש מביא לתסכול. תסכול זהו מצב פנימי שאדם לא יכול לשהות בו הרבה זמן. הוא מחייב פתרון. ללא התערבות התסכול יתפרק בצורה לא נאותה "והקיצוניים יהפכו לקיצוניים יותר" כדבריך. אולם, עם התערבות אפשר להפנות את התסכול לכיוונים בונים. ובכך להשלים מהלך חינוכי שלם.

במערכת החינוך ישנם אנשים מצויינים. שבזמן שחבורה של דגנרטים מזיינים את השכל על כספים ותקציבים, הראשונים באים כל בוקר לעבודה כדי להרים ילד ילד ולעשות עבורו את המיטב שהם יכולים.

דן 21 בדצמבר 2011

מוזגטס,
למען הסר ספק, יש לי מספר חברים שאידיאולוגית בחרו להיות חלק ממערכת החינוך ואנשים אלו מבחינתי הם מושא להערצה.
את דעותיי לגבי מערכת החינוך גיבשתי עוד כילד כשהייתי חלק ממנה ומבחינתי מערכת זו נחלה כשלון חרוץ איתי. אם העיפו אותי מ3 בתי ספר משום שלא ידעו איך להתמודד איתי סיימתי ללא תעודת בגרות והיום אני לקראת סיום לימודיי כמהנדס בהצטיינות יתרה קשה לי קצת להאמין במערכת זו.
ועוד פעם אני לא מטיל דופי אפילו לשניה בכוונותיך אלא על הקביעה שעונשים ביד קשה משיגים את המטרה, אני יודע שעליי זה לא עבד…

(איזה כיף שיש אתר ספורט אחד שאפשר לנהל בו דיון נורמלי!!!)

פנדלוביץ' 20 בדצמבר 2011

יש לי שאלה: יש צילום של המוט? מישהו ראה במה מדובר?

איברה 20 בדצמבר 2011

זה איבוד פורפורציות מוחלט. כל מי שנוהג באלימות בנוגע לספורט כלשהו, אסור לו להתעסק בספורט. זה אמור להיות הכיף, התוספת של החיים.
כולה ספורט. רבאק.
באיזשהו מקום גם העיסוק שלנו – קוראים, כותבים, בלוגרים, דה באזרים וכדומה – הוא איבוד פורפורציות. הלהט של ויכוחים גם כאן לפעמים נוגע באותו חוסר פורפורציה.
מי שבשבילו זה יותר מכך – זהות, מלחמה על זהויות וכל זה, מרחיק אותי מכל העניין. זה פתטי.

טל בן יהודה 20 בדצמבר 2011

פוסט מדויק.

אני מצטער להגיד שאני פשוט לא מבין אלימות. מוחי לא מסוגל להבין מה גורם לבן אדם לזרוק מוט על מישהו בגלל משחק כדורגל. חבל…

קורא 20 בדצמבר 2011

ויכולת להוריד מהמשפט "בגלל משחק כדורגל"

כושי 20 בדצמבר 2011

הסרט עוסק בתופעה רחבה הרבה יותר מהרצח עצמו. הקשר בין קרטלי הסמים בקולומביה באותן שנים לבין עולם הכדורגל היה הדוק ביותר, הדוק עד כדי כך שברוני הסמים היו מזמינים שחקני כדורגל שישחקו עבורם.
למרות שישנן שמועות על הקשר בין הכדורגלן הישראלי לבין הפשע המאורגן (נמני ואבנר הררי, הבוררות של רביבו, הימורים למיניהם וכו…) המרחק עדיין גדול.
מעבר לכך ההתנהגות של אוהדי חיפה היא לא פחות ממבחילה ואני פשוט לא מבין למה עוסקים בה במדור הספורט ולא בפלילים. אנשים צריכים לשבת בכלא!

הופמן 20 בדצמבר 2011

מסכים ומוסיף – אנחנו ה 99.9%, אבל יש לנו השפעה גדולה על אותה עשירית אחוז נותרת. בלי התמיכה שלנו, השקטה או הגלויה, אותם אלה שלא שולטים בעצמם לא יפעלו. צריך להיות על המשמר כל הזמן.

תומר חרוב 20 בדצמבר 2011

כמה חשוב, כמה נכון, כמה מדויק. גם אתמול דיווחו על תקרית של זריקת כסא או חפצים לעבר עטר. לא ראיתי את זה אבל השמועה באה כבר מתוך היציע לפני העיתונות ככה שברור לי שזה קרה. פשוט בלתי נתפס שאדם עושה דבר כזה.
אני מסכים עם הופ לגבי הכוח השפוי. כמה חשוב לגנות ולצאת נגד הדברים הללו, ברוב קולות, בכל המדיומים. בפייסבוק, בפורומים, בתקשורת. לבודד את אותם אלימים כדי שירגישו כמו חיות האדם שהם. לצערנו האלימות הזו מלווה אותנו יום יום בכל תחומי החיים.

נלסון מנסה 20 בדצמבר 2011

הגינוי לאלימות חייב לבוא בראש ובראשונה מתוך המערכת ובעיקר ע"י השחקנים אותם מעריצים האוהדים המתפרעים.
זה שיניב קטן מדבר אחרי הדרבי על זה שהוא יכול להזדהות עם הכאב של הקהל ולא על האסון שנמנע נותן סוג של רוח גבית למעשים שכאלו.

רועי מ 25 בדצמבר 2011

פוסט מצויין מסכים עם כל מילה.

Comments closed