הפוסט האחרון של דני לאסט

הבלוג אומר שלום ל-EFW, אחד הבלוגים שהיתוו את דרכו בכל מה שקשור לטיולי כדורגל

.
.
.
.
.
.
.

.

השבוע, כמו כל שבוע, קרו הרבה דברים בספורט העולמי. יובל נעים ופאביו קאפלו התפטרו, שמו של ג'רמי לין הפך מפורסם בניו יורק, שחגגה את הזכייה של הג'ייאנטס בסופרבול, ומכבי חיפה הצליחה לנצח בפעם הראשונה בהיסטוריה את מכבי באר שבע.

אבל חוץ מכל הדברים האלה, קרה עוד משהו שרובכם כנראה לא יודעים עליו. השבוע אחד מהגיבורים הספורטיביים שלי, כותב שורות אלה, תלה את הנעליים שלו והחליט על פרישה. אני מדבר כמובן על דני לאסט, המייסד והכותב העיקרי של הבלוג European Football Weekends. בפוסט האחרון שפירסם, סיפר דני שהוא הרגיש שזה היה הזמן הנכון לעשות את הצעד הזה.

בעל הבלוג עם דני לאסט באיצטדיון ZTE בזאלאאגרשג

אתם בטח שואלים את עצמכם למה אכפת לי מדני לאסט? ובכן, בשביל זה צריך ללכת קצת אחורה. משחק הכדורגל הראשון שלי בחו"ל היה במהלך טיול הבר מצוה שלי – טוטנהאם (עם רוני רוזנטל) נגד נוטינגהאם בווייט הארט ליין. אחר כך המשחקים התחילו להיערם: מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, נבחרת הולנד באמסטרדם ארינה, אינטר בסן סירו. תמיד קבוצות גדולות, תמיד איצטדיונים גדולים. בטיול לדרום אמריקה ואחר כך לאירופה יצא שתפסתי 20 משחקים ב-7 חודשים. השתדלתי לראות את האיצטדיון בכל עיר שביקרתי בה, והנחתי שאני היחיד בעולם שאוהב איצטדיונים בצורה כזו.

באינטרנט הייתי מסתכל באתרים שונים שמתעסקים בנושא, ואז גיליתי את נושא הגראונדהופינג, ואת הבלוג של דני. הבחור, תושב ברייטון ואוהד של האלביון, נשוי לספרדייה, הסביר שבגלל שהוא הבין שהוא לא יראה את ברייטון משחקת באירופה, הוא החליט לנסוע לראות משחקים ביבשת בכל מקרה.

עשיתי עליו כתבה לספורט "העיר". יצאה כתבה מצחיקה וטובה, סיפור מעניין. נשאבתי עוד יותר פנימה. הבנתי שאני לא לבד – הבלוג שלו גילה לי שיש עוד אנשים כמוני בעולם. באוקטובר 2010 נסעתי לבודפשט להשתתף ב-EFW Oktoberfest השני, אירוע שהתחיל ביום חמישי והסתיים ביום ראשון שבו התכנסו כ-30 חובבי כדורגל ואיצטדיונים לשתות המון בירה ולראות משחקים. גם על זה עשיתי כתבה בהעיר. בדרך נדלקתי והבנתי שיש לי ייעוד בחיים.

הרבה מאוד כניסות היו לבלוג של דני, אבל זה באמת לא משנה. מה שכן משנה, היא העובדה שהבלוג, ושאר הפלטפורמות שהוא הצמיח כמו הפורום וקבוצת הפייסבוק, הפכו לאיזה שהוא מרכז עבור הקהילה הזו, שמונה יותר מאלף איש מכל מיני מקומות בעולם, ושהקיק שלה זה ללכת לראות כדורגל.

בין אם אנחנו אוהדים רק של ברצלונה כי אנחנו מוכנים לשאת רק את הכדורגל הכי איכותי ויפה שיש, ובין אם שום דבר לא מעניין אותנו חוץ מהקבוצה שעל המגרש שלה חלמנו כשהיינו ילדים קטנים, אנחנו כולנו אוהבים ונהנים מהמשחק הזה. ולפני שהוא תחרות, ולפני הנצחונות וההפסדים, חלק מהכיף זה להגיע לאיצטדיון, להיפגש עם אנשים ולשתות בירה או שתיים. ליהנות ממשחק.

ודני לא עשה את זה בשביל הכניסות לבלוג או בשביל כסף שהוא הרוויח מזה. הוא עשה את זה כי הוא אוהב לטייל ולראות כדורגל, ויש לו חיבה לא בריאה כל כך לעמודי תאורה. אם יש משהו אחד שחשוב לזכור, זה שכדורגל הוא קודם כל שם כדי שתיהנו ממנו, לא רק כדי להתעצבן ולהתווכח. אז תפתחו בירה אחת בשביל EFW, כנסו ותקראו איזה פוסט שם, ופעם הבאה שאתם בחו"ל, לכו למשחק. מבטיח לכם שלא תתאכזבו.

ברוכים הבאים אל גוליווד / אמיתי פוקמן
ליברפול. 1-2

4 Comments

ירון ב. 11 בפברואר 2012

יופי של פוסט, תודה רבה.

פרלה 12 בפברואר 2012

חבל שכל הטיולים האלה עוד לא הניבו לנו בלם – קשר אחורי – פיימייקר וחלוץ מס' 9 ראויים.
אחלה פוסט. גם אם לאיש אין סיבה להתנצח בגינו.

איפי טומבי 13 בפברואר 2012

איזה יופי. לפעמים, מרוב התכתשויות מייגעות, שוכחים למה כולנו מתעקשים ללכת ולראות כדורגל.

B. Goren 13 בפברואר 2012

מסכים אתך, איפי. עופר, נהנייתי לקרוא.

Comments closed