החמישייה הסודית (סיפור לחג הפסח)

הבלוג נזכר באביב בו ראה את התצוגה הגדולה ביותר אי פעם משחקן

.

.

.

.

.

.

.

.

.

זו הייתה שבת, אחת הראשונות של חודש מרץ או אפריל, והשעון המעורר צלצל. השעה הייתה 9:30 בבוקר, ועם כל השנאה שלי לקימה בבוקר מוקדם בשבת, ידעתי שאני חייב לקום ולהתארגן כי המונית תהיה מתחת לבית שלי עוד 45 דקות. שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, והלכתי לשתות משהו. אניי אפילו לא זוכר אם בדקתי מה המצב של הקבוצות בטבלה, אבל אני כן זוכר שניסיתי לנמנם קצת עד ששמעתי את המונית צופרת מלמטה. לקחתי את התיק שלי וירדתי.

מעלות תרשיחא. האביב יפה שם

הבלוג מאחל חג שמח לכל הקוראים של הבלוג, ובכלל לכולם (ואפילו לפוג'יקום). תאכלו טוב, ותעשו חיים.

הדרך למעלות תרשיחא היא יפה במיוחד, במיוחד בתחילת האביב. העצים פורחים, הכפרים הערביים, ומכוניות שעושות את דרכן יחד איתנו, בעיקר לטיול. אנחנו לעומת זאת, נסענו לשפוט משחק – בית"ר מעלות אירחה את הפועל איכסל. וכמו כל קרב בין בית"ר והפועל, גם זה היה צפוי להיות מעניין. רק שהוא לא היה – בעיקר כי בית"ר מעלות הייתה אז אחת מהקבוצות הגרועות ביותר בליגה ג' במחוז שלה, ואילו הפועל איכסל הייתה קבוצה גדולה עם תמיכה לא קטנה, שהסתובבה באזור הצמרת.

להפועל איכסל היה גם את החלוץ הטוב ביותר שראיתי בימי חיי – ארמנד פרץ. זאת אומרת, ברור שראיתי חלוצים גדולים יותר בימי חיי מול העיניים שלי – אבל אף אחד לא היה ארמנד פרץ. אתם מבינים, לארמנד פרץ היה את כל מה שחלוץ גדול היה רוצה: הוא היה מסוג לעשות גולים מכל מצב. אבל באמת מכל מצב.

בכל מקרה, המשחק התחיל ואני על הקו שרחוק מהספסלים, וכמה אוהדים מאחוריי מנסים להקניט אותי. בית"ר מעלות בעיקר נכנס ברגליים, ואז, אולי בדקה ה-15, פרץ מסבסב שני שחקנים שמנסים לעשות עליו פאול, ונותן קטנה פנימה – השוער אפילו לא זז. 4 דקות מאוחר יותר, והוא נותן את השני שלו, בבעיטה מקצה הרחבה. זו גם הייתה תוצאת המחצית.

לפרץ הייתה רעמת שיער קשורה בקוקו, והוא היה גם גבוה מרוב השחקנים האחרים. היה נראה כל הזמן שהוא משחק לבד, כמו הפעם ההיא ששיחקתי כדורגל בספורטק עם החבר'ה מספורט הארץ, ואודי שרבני שיחק איתנו וראית שהאיש ברמה אחרת מכולם. פרץ חזר למחצית השנייה, והמשיך ללכת על המגרש. עשר דקות אחר כך, הוא עשה 0:3. הפעם בנגיחה מקרן. הוא קפץ גבוה כמו קלשנקו, הוא היה יכול להטביע עם הקפיצה הזו, והכדור קפץ חזק למטה, בלי שהשוער יוכל להציל. אחרי הגול הרביעי שלו, מעלות התרכזו בעיקר בלהפריע לו לקבל כדור, עשו עליו שמירה כפולה (בליגה ג' זה אומר ששחקן אחד נכנס ברגל ימין שלו, ואחד ברגל שמאל) אז הוא פשוט עמד במרכז המגרש.

המאמן של איכסל שאל אותו כל הזמן אם הוא רוצה להתחלף, אבל ארמנד (בראש שלי כבר עברנו אני והוא לחברות – בסיס אישי, שם פרטי) סירב. הוא הכין כנראה עוד משהו אחד מיוחד למעלות. בגלל ששחקנים אחרים ניסו להבקיע למעלות ולאיכסל, והוא הסתובב שם כמו איזה טיפוס שאין כבר מה לעשות, שני הפאוליסטים עזבו אותו. ואז הוא בא להגנה, לקחת כדור מהשוער, והתקדם איתו לעיגול החצי, ונעמד.

זו הייתה ככל הנראה תקופה קצרצרה של שתי שניות, אבל בראש שלי עד היום מדובר בדקה וחצי של מלחמת חפירות: כולם מחכים, וארמנד מחכה, וכולם מחכים, וארמנד מכין את עצמו. ומשחרר בעיטה. מעיגול האמצע. והכדור לא מתעופף, הוא נורה. הוא עף בקשת קהה והשוער מסתכל ולא מבין וארמנד מסתכל עם חיוך זדוני על הכדור שממשיך לעוף והנה הוא ברחבה והנה הוא ליד השוער שלא נוגע והנה הוא בשער. וארמנד מרים ידיים. והשחקנים של מעלות לא יודעים מה לעשות והשחקנים של איכסל לא יודעים מה לעשות והשופט מסמן לכיוון האמצע וארמנד פשוט יוצא מהמגרש.

ואחר כך נסעתי הביתה, ולא סיפרתי לאף אחד כמעט על הסיפור הזה במשך שנה. כי לך תדע מה באמת קרה שם. התמונה של ארמנד יורד מהמגרש עדיין תקועה לי בראש. לפעמים, כשאני רואה כדורגל בטלוויזיה, אני חושב לעצמי שלאף אחד אין באמת מושג, עם המסי והמראדונה שלהם, עם הקרויף והבקנבאוור. אף אחד מהם לא ראה את ארמנד פרץ מבקיע חמישייה לבית"ר מעלות. מה הם בכלל מבינים?


ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

על אינטגרטי עיתונאי - השבוע בפייסבוק שלכם
Woulda, Coulda, Shoulda

7 Comments

ויכסלפיש 6 באפריל 2012

איפה הוא היום?

הופמן 6 באפריל 2012

זו שאלה טובה האמת. עם כל הוויכוחים בין מסי לרונאלדו וכו', מעניין כמה שחקני על יש בעולם שאנחנו בכלל לא מכירים כי בגלל נסיבות החיים הם לא הצליחו להגיע לקבוצה גדולה.
סיפור חביב :) חג שמח!

תומר חרוב 6 באפריל 2012

היית מרים דגל לנבדל, בשביל הצחוקים :)
אחלה סיפור פרוסנר, חג שמח.

trischi 8 באפריל 2012

סיפור נפלא. כמעט משכנע אותי לנסוע איתך לראות משחק במעלות. אבל בסוף לא.

בני תבורי 8 באפריל 2012

סיפור נהדר. מצטרף לשאלה של ויכסלפיש.

עופר פרוסנר 8 באפריל 2012

שמו של ארמנד נשכח מהתקשורת, ולא ידוע איפה הוא היום. צר לי על התשובה הלא מספקת.

אפריים 9 באפריל 2012

סיפור נפלא.
כל שחקן בליגות הנמוכות יודע לספר על זה שיש לפחות ארבעה חבר'ה בקבוצה שרק חוסר מזל מונע מהם להיות בליגת העל.
לפני שנתיים ראיתי את בית"ר כפר-סבא משחקת כדורגל חלומי עם שחקנים שהשליטה שלהם בכדור היא נדירה. מפחיד לחשוב על זה שמאז הם רק השתפרו.
הקרב הגדול של העונה מתקרב- אם לא יהיו הפתעות- אסי גלבוע נגד בית"ר כפ"ס במפגש שיקבע את העולה היחידה מליגה א'.

Comments closed