פתיחת העונה. הכדורגל שלי

זה הדבר הזה שוב פעם, מחלחל למעלה בגרון וגורם לך לעוויתות לא רצוניות. לעמוד מול חברה שלך בבית ולקפוץ כמו מפגר כשאתה שר "ירוק עולה, ירוק עולה", והיא לא מבינה מה קרה לך פתאום ומאיפה זה הגיע, או ההבנה שעוד מעט חוזרים לשבת מול הירוק ירוק הזה והחיוך מתעקל בלי שבכלל שמים לב שהוא התעקל, ופתאום לא אכפת לך מכל החרא ומכל הלוזוניאדה והרמה הנמוכה והמזג אוויר והגזרות הכלכליות ומחירי הדלק והמלחמה עם איראן והמכירה של ואן פרסי ומצב העיתונות ומהכל. אתה שוכח. אתה באמת באמת מתעסק רק עם הדבר הזה שאתה כל כך אוהב אותו, שהוא לגמרי שלך.

ובעצם, זה הקסם האמיתי של הכדורגל. שהוא לגמרי שלך. גם אם הוא של כולם, הוא קודם כל שלך.

יותר מאוחר יתפרסם פה טקסט חגיגי של אחד המגיבים – MG, לקראת פתיחת העונה הבאה עלינו לטובה. בטקסט יספר MG, או בשמו האמיתי מתן גילור אני קורא לכל אחד מכם, לקראת פתיחת העונה, לכתוב לי בתגובות או לשלוח לי טקסטים – על הכדורגל שלכם, ולמה הוא שלכם. ובלי קשר, אני רוצה לאחל לכל הקוראים והמגיבים עונת כדורגל נהדרת, כיפית ומלאת חוויות. ולאלה מכם שגם אוהדים את מכבי חיפה (שלא יהיו טעויות) – אני מאחל לנו גם אליפות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

סיבות לאופטימיות (ושלום לתמימות, בפעם האלף)
מסע ברחבי הספורט. האולימפיאדה. ועכשיו הספר

29 Comments

MG 16 באוגוסט 2012

עופר תודה. אם קיבלת גרסאות גם מרונן וגם מיואב, אנא עשה שימוש בזו של יואב היא טיפה יותר טוב.
השנה עברנו לגור במרכז (עד כה היינו תושבי הדרום), ולכן לראושנה עשיתי מנוי, אחרי שקיים רצוף מינויים במשפחה מהעונה בה סבא השתחרר מהצבא (אם אני לא טועה והיו אז מינויים).
אי לכך, אני מתרגש כמו הילד שהייתי בעונת 93-94 שהביאו את האווירון ולראשונה היינו גם באירופה (גביע המחזיקות).
אני מאד מקווה שרובן ישמח אותי כמאמן כפי ששימח אותי ככדורגלן.

פרלה 16 באוגוסט 2012

הכדורגל שלי הוא זה שבו אני זוכר את עצמי משחק מגיל אפס.
שיחקנו בגן הילדים, במסדרון העצום בגודלו (לפחות בעינים ילדותיות) שחיבר בין כניסות לשלושה בנינים, במגרש שבגן דניאל בחיפה ובכל מקום אפשרי.
הכדורגל שלי הוא לנדנד להורים כל שבוע, כל השבוע, כדי שידביקו אותי לכל מכר, קרוב או רחוק, שיקח אותי לאיצטדיון (היום אנחנו גוררים את אבא אפילו לזלצבורג וגנק, על חשבונו כמובן).
הכדורגל שלי הוא הזכרון של האליפות הראשונה, כשאני בן עשר ואחי על כתפיי, מתאר לי את כל המחצית השניה כי כולם עומדים ואני לא מצליח לראות את הדשא (הצהוב).
הכדורגל שלי הוא אבי רן, וארמלי (עם הפגנת אוהדים בשפרעם שלא יעבור להפועל ת"א וחוזה של 90,000$), ורוזנטל, וסלקטר שפגשתי כשוטר ואמרתי לו תודה, ורובן שאמר לי פעם "זוז קצת חמודי" כשפגשתי אותו צופה במשחק שכונתי של אחיו בגן דניאל.
הכדורגל שלי הוא החמש – אפס שראיתי כשאני יושב בשערים 6 – 8 וחוטף את האוירון והקוסם והתלתלים לפנים.
הכדורגל שלי הוא המשחק מול פסז' שגרם לי לשיר בגרון ניחר והחזיר אותי לזכרונות הילדות והיה כמו סם לנגמל ומביא אותי להחזיק מנוי ברציפות מאז ועד בכלל.
הכדורגל שלי הוא הקרחנה מחוץ לGSP אחרי משחק ה"בית" הראשון בצ'מפיונס בו בכיתי מרוב אושר.
ולהבדיל אבי רן; רוזנבורג; מאלמו; הקיזוז.
ובמילים אחרות שראויות רק להזדהות, פוסט של לוינטל מלפני כמה שנים ששמור לי הכי קרוב ללב (על שולחן העבודה…) http://debuzzer.com/lewinthal/1494
שתהיה לנו עונה מאושרת וגמר טוב בקריה (לא שמונה. אליעזר).

איציק 16 באוגוסט 2012

ראו תגובה 9 אצל לונטל בפוסט "סיבות לאופטימיות (ושלום לתמימות, בפעם האלף)"
לילה טוב, האחרון מכבה את האור :-)

תומר חרוב 16 באוגוסט 2012

רעיון יפה ואני ממש רוצה לכתוב על הכדורגל שלי אבל אני מפחד ששחר יקנה אותו.
(וגם אין לי כל כך זמן)

אזי 17 באוגוסט 2012

תומר, את האמת
אתם מרגישים ששחר מפרק אתכם או מציל אתכם?

פראליה 16 באוגוסט 2012

יש לי כמה מגיל 6 ומעלה אבל הכי יפה שאני זוכר טוב זה מגיל 11-12.

לבוא לקצה של הכרמל, להסתכל מההר למטה לים, לראות קצת אחרי שהואדי נגמר כמה נקודות ירוקות, לא להיות בטוח אם זה הנוער או הבוגרים, לרדת ברגל את כל הואדי של הכרמל, ללכת או איזה קילומטר אחרי בית-הקברות, להגיע לקצף, להביא כדורים של סלקטר ורובן הלד מהעצים שמאחורי השער של צדוק אברהמי, לחכות עד סוף האימון, קצת לפני שבא החושך ולטפס למעלה את כל הדרך חזרה.

צור שפי 16 באוגוסט 2012

האמת? אני במצב רוח מחורבן רוב הזמן. מה שהכי מציק אלו המחשבות מה הולך להיות עם איראן, החשש שיפלו כאן טילים, שאנשים ימותו, שלא יהיה מחר. והברברת האין סופית של אלה שאמורים לשתוק. והזחיחות. והיעדר הספקות. והרעש. הרעש הנוראי. והחום.
ובקומה השניה – ההתפוררות החברתית. הכל נהיה כל כך יקר. ואני כבר לא ילד ומי ידאג לי מחר כשלא אהיה בריא (אם בכלל יהיה מחר). מישהו קרא את הראיון עם ארבעת מנהלי בתי החולים בסופשבוע האחרון של "מעריב"? מזעזע, מדכא, ולא נראה שמישהו עושה משהו נכון כדי להפסיק את ההתדרדרות.
אז כן, עשיתי מנוי, לאינרציה יש כח משלה, גם קניתי מניה, והייתי בדרבי, וחטפנו גול בדקה ה-93 שמתאים בול למצב רוח שלי (שימו לב שמצב רוח זה אותן אותיות כמו מצוברח). אבל השנה, יותר מאשר בעבר, הכל קצת מאבד מהטעם ואין אצלי הרבה ציפיה שיקרה כאן משהו טוב.

פרלה 16 באוגוסט 2012

חיב לעודד אותך, אז ככה:
בענין הבריאות http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3579952,00.html
בענין היעדר ספקנות
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1802371
מצד שני אם חטפתם גול בדקה ה93 אז אתה בטח משם
http://www.mako.co.il/news-israel/health/Article-f22b7abb67f7831017.htm
כנראה הענין הוא שאתה פשוט חשוף לתקשורת שאינה מתאימה לך…

צור שפי 17 באוגוסט 2012

תודה פרלה. מתוך שלושת הלינקים היחידי שלא קראתי קודם הוא השלישי. לגבי הראשון – עדיפות מבחינתי עדויותיהם של מנהלי בתי החולים (וגם ההתנסות האישית שלי) על פני איזה סקר שאין לי מושג באיזה כלים הוא נעשה. מזכיר שיש גם סקרים שמראים שבכווית ומצרים יש יותר חופש תקשורתי מאשר אצלנו. השני – אני לא מחרחר שלום אבל כשכל הצמרת הצבאית-בטחונית (לא נזירות פצפיסטיות) למעט ראש הממשלה ושר הבטחון מתנגדים לתקיפה עכשיו, כשהשר שאחראי להגנת העורף בורח לסין, כשהשגריר בארה״ב אומר שגם דחיית הגרעין בשנה היא הישג, איך אני אמור להרגיש? ונכון, אני מודה באשמה, אני גר במרכז הארץ, לא בדיוק בתל אביב אבל קרוב. אז מה?

פרלה 17 באוגוסט 2012

טענת במורת רוח כנגד היעדר הספקנות. התכוונתי, ובטח הבנת אותי, שמתנגדי התקיפה אינם ספקנים כלל. היעדר הספקות בקרבם, כנראה מטריד אותך פחות. שיהיה לכולנו בהצלחה בענין זה ושהשם ישמור את כולנו עם הכדורגל שלנו. עונה טובה.

צור שפי 17 באוגוסט 2012

לא פרלה, מה שמטריד אותי הוא המצב שבו יש שני קודקודים (הכי קודקודים) שחושבים X וכמעט כל השאר שחושבים הפוך. אחד הדברים הכי חשובים כשיוצאים למלחמה הוא גיבוש קונצנזוס וזה חסר כאן. יתכן מאוד ששני הקודקודים צודקים ואין ברירה, אז איך זה שהם לא מצליחים לשכנע את האחרים?

איציק 16 באוגוסט 2012

עשה כמוני, לך לישון. שמתי שעון מעורר ל-2016 טכס פתיחת אולימפיאדת ריו. אמור להיות אחלה :-)
עד אז בעיית אירן תיגמר לכן או לכן, הבריאות תסתדר מעצמה (אין כמו שינה טובה), רק לגבי הכדורגל אין לי בשורות. מה שהיה, הוא שיהיה.
להתראות ב-2016, אם לא יפריעו לי לישון.

MG 16 באוגוסט 2012

איציק, יכול להיות שטרם הגבת לפוסט שלי אחרי שאני טורח להריץ איתך דאחקות גרועות על מולי אפשטיין? אני מצפה לראות תגובה שלך בין ה-5 הראשונות. לאחר מכן – שינה ערבה וחלומות פז.

איציק 16 באוגוסט 2012

אתה מקשה עלי את החיים. לא יכלת באותה הזדמנות לצרף לינק לפוסט :-)
הולך לחפש, להגיב ולישון :-)

MG 16 באוגוסט 2012

אין הרבה מה לחפש. כנס לפוסט הבא של פרוסנר.

איציק 17 באוגוסט 2012

מלאתי את חובי לחברה :-)

מוזגטס 16 באוגוסט 2012

אני מצטרף לצור שפי בעניין מצב הרוח המצוברח – רוחות מלחמה פנימיות וחיצוניות ממסכות את ההנאה מספורט. במיוחד כשמדובר בליגה שלנו, אותה החלטתי להחרים ולא נראה שאעמוד בהחלטתי. אותה ליגה שלא מאפשרת אסקפיזם כמו הקיץ הנפלא שהתחיל ביורו עבר לנישנוש ווימבלדון וקצת טור דה פרנס והסתיים בהנאה מהאולימפיאדה שאפילו ערוץ אחד לא הצליח להרוס.
ככה זה – הליגה הישראלית היא האמת לפרצוף והאמת לא אסתטית כרגע.
אבל אנסה לתרום את מנת חלקי כיוון שהיורו האחרון חידד מהו כדורגל עבורי.
נדבקתי בחיידק שוב רק לאחרונה. כילד אהבתי את הדמויות ואפילו התחפשתי למרדונה אבל אני לא זוכר שעקבתי כמו היום. מכבי חיפה הדהדה הרבה מאוד בבית בעיקר כי אחותי אהבה את התלתלים של רובן. כספורטאי, כדורסל היה יותר כוס התה שלי. ואז, לפני כשמונה שנים הגעתי לחיפה וחזרתי לעקוב באדיקות אחרי הקבוצה. חזרתי בתשובה – קבלתי על עצמי את העול לסבול ולהנות עם הקבוצה. להתרגש שוב ושוב.
וביורו האחרון יצאתי לראות כמה משחקים עם חבר שלא ממש בעניין (תכלס עברתי עבורו על החוק העתיק שלי – שלא רואים כדורגל עם מי שלא בעניין). אמר שהוא אוהד את גרמניה כיוון שהוא אוהב פילוסופיה, בעיקר את אלו שיצאו שם, "אבל זה לא ממש מדבר אלי". הוא עוד ירד עלי שהתאכזבתי שאנגליה עפו. אבל בחצי גמר גרמניה איטליה, כשגרמניה היתה רחוקה שנות אור מהיכולת עד אותו שלב, ראיתי אותו מפנים את התסכול. המשפט הבא היה "אני לא מבין למה זה קורע אותי שהם מפסידים". לא עניתי לו, רק עשיתי עם עצמי "לחיים" ולקחתי שלוק הגון מהבירה.
כי ככה זה כדורגל, אתה לא חייב להבין, אתה מרגיש.

בקשר לתחזיות לקבוצה שלי, לצערי אני די פסימי, מקום רביעי. אשמח להתבדות, אבל על פי שני משחקי הטוטו המכה האפורה שנכנסה בקבוצה עדיין לא יצאה.

amitpros 17 באוגוסט 2012

כדורגל ישראלי,זה ליסוע לבלומפילד למשחק מול הפועל תל אביב,לראות את יצחק בן יצחק עומד באחד השערים,ולראות מישהו שניגש אליו,לוחץ לו יד ושואל"אבל יצחק,למה לא שרקת אז לאופסייד"?
ואז בן יצחק עונה,"מה אתה רוצה זה לא אני שפטתי זה היה שריר"….

ירון 17 באוגוסט 2012

הכדורגל שלי:

זה אלי יאני מביא צמד בדרבי מול הפועל י-ם במשחק הראשון שראיתי בימק"א ולא הבנתי למה יש אנשים על העצים, ואוהד ביתר מאחורי מביא לי בוסה בגול השני (הוא הבטיח לי מהפך אחרי שהפועל הובילו). זה לחזור מקרית אליעזר אחרי 2-2 מדהים עם רביבו ואוחנה כדי לגלות שרבין נרצח. זה להמחץ ביציאה מקרית אליעזר רק כדי שמישהו יגן עליי בגופו באומרו – קום עכשיו או שלא תקום אף פעם. זה ברוכיאן מביא צמד ענק מול קראקוב במשחק שאתה מביא את חברה שלך שתבין מה זו אווירת כדורגל רק בשביל לקבל חמישייה בחוץ. זה גם 3-2 מול צרפת בתקופה שאהבנו את הנבחרת. זה להידבק לרמקול כשיש איתות מימקא – פוםםםםםםםם גווווווווווווווווול. זה להתווכח אחרי המשחק מול קרואטיה מי יותר טוב – בניון או מודריץ' (אז כשזה עוד היה ויכוח לגיטימי והקרואטי היה ילד).

זה הילד שנשאר בי אחרי הכאבי גב, הסתימות בשיניים, המוות של אדם קרוב ושאר הנאיביות שאבדה.

yavor 17 באוגוסט 2012

אח, ארמלי….
איזה תותח, ואדם למופת, אציל ממש. עד היום פוגש אותו לפעמים במוסך מיצובישי בנצרת, שם הוא אחראי על מחסן החלפים, שעומדים אצלו בשלשות מופתיות למרות שהוא אף לא היה בצבא…

פרלה 17 באוגוסט 2012

במדור הספורט של חשות קראו לו רמבו.

פרלה 17 באוגוסט 2012

חשות=חדשות

רפאל 17 באוגוסט 2012

הכדורגל הוא הרבה דברים. דווקא כילד לא סבלתי את המשחק.
עכשיו זה המקור הכי זמין ונוח להתחמק מהנשים שמשגעות אותי.

סתם אחד 17 באוגוסט 2012

הכדורגל שלי זה לשמוע את איתות השער האלמותי של שירים
ושערים, וזוהיר בהלול משתגע בתיאור שער בקריית אליעזר.

טל 12 17 באוגוסט 2012

אני חושב שהכדורגל שלי בעיקר משנות ה 80.במיוחד שירים ושערים ברדיו ביום שבת ובערב בטלוויזיה "משחק השבת" בערוץ הראשון(והיחיד).

וכמובן המשחקים עצמם של מכבי נתניה שהייתי בהם,ההצגות הכפולות -שני משחקים בכרטיס אחד- בבלומפילד,משחקים במגרש של מכבי יפו -גאון וכו

ומי שלא צפה בטלוויזיה במשחק השבת ופספס את התקצירים של המחזור או סתם רצה לצפות שוב בשערים אז אפשר היה ביום שני(נדמה לי) בערבית-

http://www.youtube.com/watch?v=B2ee7SUHhUc&feature=relmfu

Comments closed