המשחק הכי חשוב בעולם / מתן גילור

Zvi Roger of the Spokesperson, Publicity & Advertising Division, Haifa Municipality

אז היום מתקיים משחק הכדורגל הכי חשוב בעולם – גם לדעתי הבלוג וגם לדעת האורח שלנו מתן גילור. ומכיוון שאני לא מסוגל לכתוב כלום היום מהתרגשות, הבמה כולה שלו.

take it away, MG:

1. סיכום פוסט של אבא שלי בקצרה: לאחר שחתם ויתור מקורס טייס, עבר אבי לשרת בסיירת שקד. לאחר שסגרו 28 בסיני הודיעו להם שהם לא יוצאים הביתה, אלא עולים ללבנון. אבי ביים מחלה וקיבל הודעה שיצא הביתה בנחיתה בשדה תימן. בשדה תימן ניגש אבי למפקד והתוודה שאין מדובר במחלה אמתית, אלא בדרבי,שכן מאז ילדותו לא הפסיד משחק דרבי חיפאי. אותו מפקד, בצעד תמוה ביותר, אישר לאבי יציאה וחזרה לריתוק לאחר המשחק. ככה היה חשוב דרבי לאוהדי מכבי של אותה התקופה. (תקופה בה הפועל היתה הקבוצה הבכירה בעיר.)

 

2. בדרבי חוץ תמיד נשאלת השאלה – האם ללכת למשחק?

מחד גיסא, זה דרבי! המשחק הכי חשוב שיכול להיות. מאידך גיסא, מדובר על תרומת כסף לרובי שפירא (סליחה, ליואב כץ…), הווה אומר שבזכותי אולי שחקני הפועל יתקלחו במים חמים ויסעו מכביש 6, ואת זה לא אוכל להרשות.

 

3. אני הולך לכתוב עכשיו משהו שעלול לצרום לחלקכם. חשוב לי להדגיש שלא מדובר על ציון עובדות, אלא על רחשי לב בלבד. זוהי אינה דעה, כי אם הרגשה.

נשאלתי מספר פעמים בעבר, מדוע אני חושב שהדרבי החיפאי יותר טעון עבור אוהדי מכבי חיפה מכל מפגש אחר? הרי ברור שלא מדובר על הבכורה בעיר, הן מבחינת הצלחה ספורטיביות והן מבחינת כמות אוהדים וחשיפה תקשורתית. להלן תשובתי:

כאשר מסתכלים על תל-אביב, ניתן לראות 3 קבוצות בעלות שאיפות, אשר לדרבי יש חשיבות EXTRA עבורן. הדבר נכון גם לגבי מכבי חיפה.

לעומת זאת, להפועל חיפה יש שאיפה אחת עיקרית – להרוס למכבי!

לפני 2 עונות הפועל חיפה הובסה 0-5 בבלומפילד, על ידי הפועל ת"א. יצויין שבאותה העת, הם טרם נמלטו מקרבות התחתית. לאחר המשחק דברתי עם מספר אוהדי הפועל. כולם אמרו לי את אותו הדבר: "אנחנו מאד שמחים שהפסדנו. זאת ועוד, העונה הזו יכולה לסתיים כמו הקודמת, כלומר על הפרש שערים, (בדיעבד אני חושב שלא היה כך הדבר, אלא היו הולכים למשחק אליפות, אבל באותה העת הם לא ידעו זאת.) ולכן אנחנו מאוכזבים שלא נגמר 0-8."

אז נכון, ברור שאוהד הפועל לא רוצה לרדת ליגה, ולא רק על מנת שיוכל להמשיך בניסיונות להרוס למכבי, וברור שהם מעדיפים להיות כמה שיותר גבוה, אבל אלו הן אינן מטרות העל.

 

4. בעונת האליפות של הפועל חיפה, אמר רובי שפירא את המשפט הבא: "אני מחלק 10,000 כרטיסים חינם ללובשי חולצות אדומות, בשביל שיבואו למשחקים 7,000 צופים." אנחנו קפצנו על ההזדמנות, לבשנו חולצות של מילאן והלכנו לראות אותם נגד הפועל כפר-סבא. במהלך המחצית הראשונה, אלון מזרחי כבש שער בהרצליה, בדקה ה-89. כאשר האיתות הרדיופוני הגיע, קפץ איתנו חצי יציע. המשחק, אגב, נגמר בתוצאה 0-6 וזוהי הפעם האחרונה שהלכתי למשחק ליגה בו לא השתתפה מכבי חיפה.

 

5. בן דודתי מספר, שבשנת 1999 התרחשה רעידת אדמה בבת גלים. זה קרה כאשר פיוחו לופז כבש את הראשון לרשתו של דודו אוואט.

 

6. כמו פרדוקס השקרן קיים גם פרדוקס הדרבי – איך יתכן דרבי בעיר בה יש קבוצה אחת?

 

7. השמועה אומרת שמשחק הכדורגל במסגרת הליגה הישראלית, אשר שודר במספר המדינות הרב ביותר הינו הנצחון של הפועל 0-1, בעונת 1998-1999. היד של עופר טלקר עדיין כואבת לי כל דרבי בדקה השלישית.

 

8. הרגע המאושר ביותר בעונה שעברה היה ללא ספק השער של דניאל סאסרץ, אשר מנע סוויפ לטובתה של הפועל. באותו הרגע הוא הצדיק את עצמו כרכישה מוצלחת ביותר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

עונת המלפפונים 4 : זה סופו של כל בלון - מראה שחורה עלינו
אדלשטיין וחיות אחרות (5 הערות) / אלון רייכמן

27 Comments

MG 2 בדצמבר 2012

את הפוסט העברתי לעופר כבר בשבוע שעבר, ולכן לא הספקתי להכניס גם את הקטע הבא.
מבחינתי ראו תגובה זו כהמשך כחלק מהפוסט.
***
שבת בבוקר יום יפה. אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון ושניהם לוקחים את הנין לסבתא הגדולה. הבן שלי אוהב מאד מוסיקה, ולכן כאשר הגענו לבית סבתי הוא אץ-רץ לכיוון כפתור ה'הפעל' או 'PLAY' אם אתם מעדיפים. שירי הגבתרון הזכירו לסבתא שלי את סבא שהלך לעולמו בקיץ האחרון וגרמו לה לדמעות שליש.
בדרך חזרה הביתה, התקשרה בוכה הסבתא השנייה.
***
ביהדות נהוג לומר על אדם שהגיע לגיל שמונים, כי הגיע לגבורות. סבא שלי בשנתו ה-88, אז הוא גיבור בריבוע. בעצם, אתם יודעים מה? לא. לאחר שאני מקדיש לזה קצת מחשבה ונזכר שהוא גרמני ששירת בשלושה צבאות שונים, הצבא הבריטי, הבריגדות וצה"ל, זאת תוך שהוא מפעיל את הסדנא בחיפה תחת אש צלפים, וכועס על סבתא כאשר היא מזעיקה אותו מהמילואים בשביל ילד חולה, ובנוסף היותו קצין, אני חושב שהוא לפחות גיבור בשלישית.
***
סבא שלי הוריש למשפחה דברים רבים: עמידה בזמנים, נימוסי שולחן, שאיפה למצוינות, אהבת צה"ל ומדינת ישראל ועוד. אך ללא כל צל של ספק, הדבר הניכר ביותר הוא הצבע הירוק.
יותר מ-75 שנים וכבר 4 דורות אוהדים את מועדון הכדורגל מכבי "גיבור" חיפה (שמה המקורי של הקבוצה). כשאני שומע את שריקות הבוז מדי פעם ביציעים אני ישר חושב על סבא. סבא חיכה עד גיל 59 עם 3 ירידות ליגה באמצע לאליפות הראשונה. כזה היה האיש – סבלני וסובלני.
***
התלבטתי. באמת שהתלבטתי, אבל סבתא הכריעה – הילדים ישארו בבית והנכדים ילכו לדרבי.
אז היום לראשונה לא נעודד. שרנו ומחאנו כפיים אחרי הפסדים, תוך קללות של החבר'ה מטירה והשמצות של הקופים. היום, נעמוד בשקט גם בגולים.
***
כאשר סבא שלי הגיע לברית שלי בני, נינו בכורו, רעידו הפרקינסון שקטו לרגע קט, כאשר העולל היה בחיקו. אז, בפעם האחרונה, ראיתי על פניו נחת ואושר.
סבא, אנחנו אוהבים אותך מאד ונעשה כל שביכולתנו שגם למעלה כשתסתכל עלינו תרגיש שוב – נחת ואושר.

איציק 2 בדצמבר 2012

טרם קראתי את הפוסט, ואפילו לא את התגובה (רק את השורה הראשונה של התגובה), ועדיין בעיניי זה גדול שאתה הבגיב הראשון לפוסט של עצמך :-)
מקווה שלא ביקרת את עצמך יתר על המידה.

יצחק 2 בדצמבר 2012

הדרבי של חיפה הוא כמו הדרבי של מדריד – לא כוחות

אזי 2 בדצמבר 2012

מה שכתבת על הפועל חיפה, נכון לכל הפועל באשר היא.
מאוד מאוד יפה מה שכתבת על סבא שלך, רק שלא הבנתי את העניין של לא לעודד ולעמוד בשקט.. פיספסתי משהו…

MG 2 בדצמבר 2012

עניין של הרגשה.
היום אני לא הולך למשחק כדי להנות או לעודד.
היום אני הולך בשביל לייצג.

אזי 2 בדצמבר 2012

עכשיו הבנתי

פרלה 2 בדצמבר 2012

מתן,
ריגשת.
אמנם חסרים פרטים מדויקים אבל התמונה ברורה.
מקווה שהווטרנים יזכו לכבוד הראוי בארינה.
בכל משחק כשאני מביט בקרחות, בשיבה האמיתית ובקמטים העמוקים של כמה מותיקי היציע, מתחדדת בי ההרגשה שאני שותף למשהו הרבה יותר גדול ממה שניתן לבטא במילים.
לא לשכוח להביא את הנכדים והפעוטות במהלך העונה כדי שיוכלו להשוויץ בעוד עשור שהם עוד זכו לטעום מהאיצטדיון הישן.
בהצלחה הערב.
נ.ב. על אף היותי חיפאי מלידה, הדרבי אף פעם לא קיבל אצלי מעמד מאשד מיוחד. זה באמת לא ממש אותה ליגה.

אלעד 2 בדצמבר 2012

עוד אוהד מכבי טיפש ולא יותר

פראליה 2 בדצמבר 2012

לא יאמן,
אני לא בטוח לגבי הדרבי היום, נראה כמו אפס אפס מסריח בחסות קלינגר אבל לגבי ליגת הכותבים אין לאף-אחד סיכוי מולנו.

עופר פרוסנר 2 בדצמבר 2012

לייק

איציק 2 בדצמבר 2012

עכשיו אחרי שקראתי אגיב כך, התגובה שלך היתה ראויה לפוסט בפני עצמה. יפה.

ארז (דא יונג) 2 בדצמבר 2012

מחשבה בקשר לדרבי החיפאי : אני חייב לומר שכמישהו שלא גדל בחיפה מאד קשה לי להבין את ההתרגשות של אוהדי מכבי חיפה מהדרבי העירוני. הרי כל מי שנולד בשנות השמונים או אחר כך היה עד ללא יותר משתי עונות בהן הפועל חיפה היוותה איזשהו איום על מכבי חיפה, אז מאיפה בדיוק אפשר לפתח תחרותיות ושנאה לצד השני?

אני מאד מעריך את חשיבות המסורת בכדורגל, אבל עדיין יש הבדל בין קיום מסורת מפני שכך צריך (כלומר שאוהד ירוק יאחל להפסד של הקבוצה האדומה), לבין ממש לפתח תחושות שנאה כלפי קבוצה שבמשך מרבית חייך כאוהד מעולם לא תיסכלה אותך או את קבוצתך.

פראליה 2 בדצמבר 2012

נסה לדמיין את אלו שגדלו בשנות ה-70 כשעיתון שחור-לבן זה מקור האינפורמציה הספורטיבית הכי מתקדם ואתה בקושי יודע לקרוא, מבחינתך יש שתי קבוצות בעולם – מכבי והפועל, בזה מסתכם העניין.

רק בסוף שנות ה-70 אתה לומד לקרוא ובטלויזיה מתחילים להראות קבוצות כדורגל אחרות וגם מבעד לאנטי-מחיקון בטלויזיה אתה מבין שיש להם צבעים שיש מצב שהם לא ירוק או אדום. את השלב ההסטורי הזה מאות אלפים לא יכולים למחוק. (ואני מניח שגם זה נחשב שלב מתקדם לעומת מה שקיבלו אלו שגדלו בשנות ה-50 וה-60).

ארז (דא יונג) 2 בדצמבר 2012

אני מסוגל לדמיין מצב כזה, לכן שאלתי לגבי אנשים שנולדו משנות השמונים ואילך….

עופר פרוסנר 2 בדצמבר 2012

אני גדלתי בשנות השמונים ואילך, ואני חושב שלשיא האהדה שלי הגעתי כשהפועל לקחו אליפות. השילוב של שבע השנים הרעות יחד עם התואר היחיד של האדומים, היה משהו כל כך קטקליסמי, שקשה להסביר.

אני יכול להבין את האנשים שאומרים שהפועל לא יריב בשבילם, אני פשוט עדיין לא מצליח להבין מי יאהד את מכבי חיפה אם הוא לא גדל בחיפה

MOBY 2 בדצמבר 2012

כי חיפה היא עיר פועלים אדומה.
כי מפא"י הגדולה זועקת מכל קיר בואדי.
כי לא יצאנו מהצל של אבא חושי.
כי בחיפה בלי פנקס אדום היה קשה מאוד לחיות. וזה עובר בסיפורים ובעלבון, של קרית חיים המזרחית מול המערבית ומסילת הרכבת.
זר לא יבין.

עופר פרוסנר 3 בדצמבר 2012

זר לא יבין, וטוב שכך. מה ששלנו, שלנו.

אזי 2 בדצמבר 2012

סליחה שאני מנצל את הפוסט לצורכי תעמולה,
אבל מי זה היה זה שגרם לי להעיף מקלדות באוויר כשאמר שרק את חיפה השופטים דופקים והעולם שותק?

תעבור על התקציר של מכבי ת"א מאתמול, תראה את ההתקפה של קולאוטי במצחית הראשונה ותגיד לי שלא היה שם פנדל.
רק שהוא לא נפל.. אז לא מדברים על זה…
תעבור גם על שני המשחקים הקודמים של מכבי ת"א, תראה תמונות דומות. פנדלים שלא נשרקים ואף אחד לא מדבר על זה..

סתם שתדע שאתם לא היחידים…

איציק 2 בדצמבר 2012

תקנת את המקלדת… ;)

אזי 2 בדצמבר 2012

חביבי… אני עובד הייטק..
בלי מקלדת אני פחות פרודקטיבי ממעצור לדלת
:)

תומר חרוב 2 בדצמבר 2012

הדרבי של חיפה לא מעניין במיוחד אבל תמיד מזכיר לי את הטקסט הכי טוב שאי פעם קראתי על כדורגל ישראלי. הוא פורסם בהתחלה ב'שם המשחק' השם תיקום דמו ואחר בהולנדי של עכו.
http://www.mako.co.il/Sports-football-il/premier-league/Article-0cadcedcf68e631018.htm

עופר פרוסנר 2 בדצמבר 2012

תומר, ללא ספק הטקסט הכי טוב על כדורגל ישראלי שאי פעם נכתב, ואחד שכל פעם שאני קורא אותו העיניים שלי דומעות מחדש. הוא פורסם בזמנו בשם המשחק, בגיליון שהצלחתי לדעתי לשמור אותו במשך 5 מעברי דירה. תודה רבה על הלינק, אני אלך לשים אותו בפייסבוק עכשיו.

תומר חרוב 2 בדצמבר 2012

יש לי בנתניה המון גליונות ישנים, הפרוייקטים של פתיחת העונה תמיד היו מעולים. אני זוכר כתבה מעולה של חורש על עונת השישיות של נתניה וטקסט מופלא של איתי אנגל על משחק בין בית"ר להפועל בבלומפילד ב69, עם רוני קלדרון. דה באזר נהדר, ובכלל יש דברים טובים באינטרנט אבל אין תחליף לתחושה שיש כששם המשחק מחכה לך בתיבת הדואר. והכי חבל שבניגוד להרבה עיתונים שנפלו, לשם המשחק פשוט לא הגיע.

עופר פרוסנר 3 בדצמבר 2012

תומר – מסכים ולא מסכים. אין מגיע ולא מגיע, יש הצדקה כלכלית. כמו שאני יכול להגיד עד מחר שלי לא הגיע להיות מפוטר מאיפה שזה לא יהיה, אם לא הייתי כדאי כלכלית למקום שהחזיק אותי, אז לא היה כדאי להחזיק אותי.
שם המשחק היה מגזין אדיר – שהחזיק לדעתי הרבה יותר ממה שמישהו חשב שהוא יחזיק. קח לדוגמא את עיתון ראשון – עוד מוצר מצויין (בעיני) שלא הגיע לו להיסגר, אבל זה מה שיש לפעמים.

דורון 2 בדצמבר 2012

טקסט ברמה של ונקבר חבל, לא מתאים לדה באזר. שלא לדבר על קשר מקרי לעובדות.

מתי 2 בדצמבר 2012

אני קם על רגלי ומריע לך וגם לשחקנים על הדשא.

יוני 3 בדצמבר 2012

גם לי יש סבא בן 87 וחצי. אהבתי מה שכתבת.

Comments closed