פג התוקף (עמית פרוסנר)

עמית פרוסנר נפרד מקבוצה שהוא מאוד אהב, קצת לפני שהניו יורק ניקס מדיחים אותם מהפלייאוף של העונה

קצת לפני המשחק הרביעי של הסדרה, אחי הגדול עמית בטור פרידה מהקבוצה שהוא אוהב

boston-garnett-pierce

אני יודע, הסדרה בין הניקס לסלטיקס עדיין לא גמורה, ותמיד ישנה אפשרות שדווקא הסדרה הזו תהפוך להיסטורית, ויהיה בה מהפך שלא היה עוד מעולם. אבל גם לליברפול יש עדיין סיכוי לזכות באליפות בעונה הבאה, ככה שלמרות שאני לא מוציא מכלל אפשרות התעלות אחת אחרונה של הסגל של הסלטיקס, ונצחון במשחק הרביעי, הרי שהסדרה הזו גמורה.

 אז נכון, אפשר להניח ובצדק, שאם רונדו , סאלינג'ר וברבוסה- שבזמן שהספיק לשחק מאז שרונדו נפצע ועד שגמר את העונה בעצמו, הספיק לפתח שיתוף פעולה מפתיע  עם  ג'ייסון טרי-הסדרה הייתה שקולה יותר, אבל את הזמן אפילו גארנט ופירס לא מסוגלים לעצור, ובעוד שפירס בעונה שעברה נתן משחק לפנתיאון נגד אטלנטה כשרונדו הושעה ואלן לא שיחק, הפעם פשוט לא מסוגל להתמודד עם השמירה של שומפרט וקיד, וגם עם העובדה שהוא צריך לשחק כמעט 40 דקות כפוינט פורוורד ולייצר את כל משחק ההתקפה של בוסטון.ג ארנט לעומת זאת פשוט לא משחק כמעט התקפה יותר, ובעוד שעם רונדו שייצר לו קליעות חופשיות מחצי מרחק, היה אפשר להחביא את זה,עכשיו שאין מי שייתן את הכדור במקומות הנכונים,זה מאוד בולט.

 גארנט גם נסוג במשחק ההגנה, הוא עדיין אחד השומרים הטובים בליגה, אבל אם לפני כמה שנים הוא יכל גם לסגור הרמטית את התוקף מולו וגם לשחק הגנת אול אראונד לבד, היום זה כבר או זה או זה, והעובדה שלבוסטון אין אף גבוה אחר לעזור קצת בצבע, גם לא ממש עוזרת, ואפשר להמשיך- טרי נותן עונה גרועה עוד מההתחלה ולי ובאס לא ממש בעניינים, אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה, ברגע שהכוכבים הגדולים לא ממש מתפקדים ורונדו לא נמצא, העסק גמור.

בזה מגיע פרק הסיום לאחת הקבוצות הכי מרגשות שאני זוכר ב25 השנה האחרונות בליגה, קבוצה שלקחה אליפות אחת, הגיעה לעוד גמר, ויכלה לראות את עצמה קצת מאוכזבת כי הפציעות של גארנט, ושנה אחר כך של פרקינס בגמר, מנעו ממנה  סיכוי סביר לפחות לעוד אליפות אחת. ובניגוד למחשבה המקורית של קבוצה לשלוש שנים, הקבוצה הזו סחטה מעצמה עוד שנתיים, כי בעיני אי אפשר לקרוא כשלון לעונה בה אתה מגיע  לגמר המזרח למשחק שביעי.

לטרי, פירס, גארנט, ולי יש חוזים לעוד שנתיים ,לבאס יש עוד שלוש. לבוסטון יש שתי אפשרויות, הראשונה היא פשוט לשחק עוד שתי עונות ולתת לחוזים להסתיים ולחכות לדראפט,  או להתחיל לפרק את הקבוצה בקיץ.

להערכתי, היחידים שבטוחים הם בראדלי וסאלינג'ר- שניהם בחוזי רוקי, וג'ף גרין שנתן חצי עונה טובה מאוד אחרי פגרת האולסטאר. כל שאר השחקנים כולל רונדו שעדיין לא ברור איך יחזור מהפציעה שלו,  לא בטוחים ויכול מאוד שנראה נסיון של איינג' לפרק לגמרי את הכל ולהתחיל מחדש.

גארנט ופירס יורדים מהבמה כשהנהיגו קבוצה שמשחקת הגנה מעולה, נלחמת  ולעולם לא מוותרת. כל מי שראה את הסלטיקס של השנים האחרונות ידע שהם משחקים עד הסוף ונותנים את כל מה יש, גם אם לפעמים הרגליים נגמרו הרבה קודם.

כאוהד, קשה לבקש הרבה יותר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לקט חדשות אתלטיקה (1)
אליפות צהובה בעיניים ירוקות - יוחאי שטנצלר

14 Comments

c web 28 באפריל 2013

מצוין, קצר ונכון
בתור ילד אהדתי את הבולס
אחר כך באה תקופה של סקרמנטו
מאז לא ממש אהדתי קבוצה אבל הכי קרובה לזה הייתה בוסטון. כדורסל יפה וחכם של בודדים שיודעים לעשות כמה דברים טובים אבל לא הכל ובכל זאת מציגים, בעזרת הקבוצתיות, רמה גבוהה מאוד שהביאה לצערי רק אליפות אחת. לא ממש עושה צדק לשחקני על כגון גארנט, פירס ואלן.
תמיד הסתכלתי עליהם כעל סן אנטוניו רק הרבה יותר מעניינים :)
אני לא חושב ששום קבוצה כבר תרצה אותם ונראה לי שפירס הוא כבר כזה חלק מהמועדון שהוא גם לא ירצה לעזוב אבל מי יודע? בסוף שניהם יחתמו גם במיאמי בקיץ ואז בכלל לא יהיה סיבה לראות את העונה הסדירה…

ניינר 29 באפריל 2013

לא אוהד סלטיקס אבל יש לי הרבה רספקט לחבר'ה האלה שבעיני היו שווים עוד טבעת וחבל מאד שהפסידו אותה ללייקרס השנואים.

matipool 29 באפריל 2013

טור יפה , מדויק ובמקום .
באסה שזה נגמר . אכן אחת הקבוצות המרגשות ביותר בשני העשורים האחרונים . גארנט ממש גרם לי לדמוע בזכייה הנפלאה ההיא . לולא הפציעות של גארנט בעונה השנייה ושל פרקינס בשלישית , היה כאן סיכוי לקבוצה ממש היסטורית .
הפסקה האחרונה ומשפט הסיום כל כך נכונים . אי אפשר לבקש יותר .
חתיכת החלטה קשה מחכה לאיינג' .

נ.ב. – רק לי נדמה או שיש המון אוהדים משותפים לסלטיקס ולליברפול ?

אריאל גרייזס 29 באפריל 2013

מן הסתם, שתי הקבוצות היו מאוד מצליחות בשנות השמונים, אז מי שהיה ילד/נער באותה תקופה בחר בשתיהן (או בלייקרס)

טל 12 29 באפריל 2013

בדיוק.אני אוהד את ליברפול וסלטיקס משנות ה 80.

משה 29 באפריל 2013

אני כנראה קצת יותר מבוגר ולכן אני אוהד ליברפול והסיקסרס.

amitpros 29 באפריל 2013

מסכים-בעיני הרגע ההוא של גארנט הוא הרגע הכי מרגש בעשרים שנה האחרונות בנבאי.
ומסכים גם עם גרייזס-כנראה שיש קשר לשנות ה80 העליזות….

אגב מתי-תן לי את המייל שלך או שלח לי אותו ל amitpros@gmail.com
יש לי שאלה לשאול אותך…

אדם 29 באפריל 2013

דווקא כשהקבוצה הזו נבנתה הם עשו לי אנטי. היה משהו לא נעים בהגעה של אלן וגארנט ביחד לחבור לפירס.

עם זאת, אני חושב שמהגמר נגד הלייקרס הם זכו בהערכתי (אולי בגלל שהפסידו). ואכן, הם בהחלט קבוצה מרגשת.

טל 12 29 באפריל 2013

כך חולפת תהילת עולם.

היתה קבוצה נהדרת עם שלושת הגדולים,רונדו.אדי האוס מפציץ משלוש וגם פוזי.האליפות ב 2008 היתה מרגשת במיוחד אחרי כל כך הרבה שנים ועוד נגד הלייקרס.הנאה צרופה

MOBY 29 באפריל 2013

כיף גדול.
פירס אחד האדרייטד בארץ (בבוסטון וניו יורק נתנו לו לדעתי את הכבוד הראוי). מה שמראה קצת גם עלינו.
ואני בהחלט לא אוהד בוסטון.

דרור 29 באפריל 2013

טור נפלא על קבוצה נפלאה. תמצת את הכל במשפט האחרון על הרגליים שנגמרות אבל הלב ממשיך להילחם. מי יודע לאן היו מגיעים השנה אם ריי אלן לא היה עוזב… אחת הקבוצות המרגשות בהיסטוריה של הליגה. מקווה שיישארו גם שנה הבאה, לדעתי עדיין יכולים להגיע רחוק אם רונדו חוזר ויעשו החתמות נכונות בקיץ.

הארכיון 29 באפריל 2013

חברה. אם יש סדרה שיכולה להתהפך על פיה זו הסדרה הזו.
המנטליות של כרמלו אנתוני היא אפסית שאני לא אתפלא אם הסלטיקס יצליחו לנצח 4 משחקים עם כדורסל של נגרים…

עופר ג. 29 באפריל 2013

אכן, גם אני אוהד הסלטיקס וליברפול וגם אני גדלתי בשנות השבעים והשמונים.
אין ספק שהסלטיקס נתנו לנו כמה שנים נהדרות אחרי כל כך הרבה שנים שחונות משני צידי האוקיינוס. אבל עדיין יש לי תחושה של פספוס מסויים – האליפות ב 2010 היתה בידיים שלנו עם 13 הפרש יתרון ברבע השלישי,משחק שישי נגד מיאמי בבית ב 2012! – איכשהו לחבר'ה הללו היה קושי לסגור משחקים וסדרות.
אני מסכים שעם ניהול נכון – לא אבדה תקוותינו.
וחוץ מזה – עם סוארס אף פעם לא משעמם…

Comments closed