סיפורים סיפורים סיפורים. סיכום מחזור3/לפני מחזור 4

בצל המשחק שהיה ביום שני, הבלוג מסכם את המחזור שהיה ונותן מבט קדימה, אל משחקי המחזור הרביעי

אריאל הרוש (צילום באדיבות ספורט5)
אריאל הרוש (צילום באדיבות ספורט5)

אתם יכולים לקרוא כאן על מכבי, בחלק הראשון של הסיכום, ועכשיו נעבור לשאר הקבוצות בפוסט שהוא שילוב של סיכום המחזור שהיה והכנה לקראת זה שיבוא.

מכבי תל אביב. אם אני מצליח לנתק את עצמי מהעובדה שהקבוצה הזו הביסה את הקבוצה שלי, אז אני יכול להגיד שמכבי תל אביב שיחקה כדורגל נפלא. באמת, באמת שנפלא. וערן זהבי הוא פשוט שחקן גדול. וראדה פריצה הוא שחקן שאני רוצה בקבוצה שלי. וערן זהבי? כן, פעמיים, אני ממש ממש רוצה אותו בקבוצה שלי, והוא שווה את הכסף שגולדהאר משלם לו וחבל ששחר לא החתים אותו אצלנו.

ואין כאן אבל. כאילו, מתבקש שיהיה אבל, אבל אין. אני לא אוהב את מכבי תל אביב, אפשר להגיד שאני לא סובל אותם, אבל עשר השנים האחרונות של הקבוצה מקרית שלום גרמו לשנאה שהייתה לי אליהם להירגע. אני לא אוהד הפועל תל אביב, וקוראי הבלוג יודעים איזו קבוצה אני שונא, ככה שלא אכפת לי כל כך ממכבי תל אביב כרגע, בעיקר בגלל שמכבי והם נמצאות בשני גלובוסים שונים לחלוטין.

זהו. אתם רוצים לדעת עוד על מכבי תל אביב, נסו כאן וכאן, וגם כאן, כאן וכאן. לי בטח שאין מה להגיד עליהם – חוץ מזה שאני חושב שקרית שמונה היא יריבה מאוד קשה עבורה, ושמכבי תל אביב תנצח אותה 0:4.

הפועל תל אביב. נתחיל מהקטע המעצבן – האדום שיצא במשחק לא הגיע כלל, ועכשיו בטח יזכירו את זה לאוהדי הפועל תל אביב כל העונה, ופעם אחת מותר גם להם ובלה בלה בלה. בשורה התחתונה, זו שזוכרים 99% מהאנשים, הפועל תל אביב ניצחה את המשחק. אם מכבי פ"ת תרד ליגה בסופו של דבר על יחס שערים או על פחות מ-3 נקודות, הם בטח יזכירו את המשחק הזה. ומבחינת הפועל תל אביב, זה היה משחק שהם היו חייבים לנצח. מה זה חייבים, אין יותר חייב מזה. כל קבוצה שלא תנצח את מכבי פ"ת העונה תצטרך לבדוק טוב איפה טעתה (וזה כולל במיוחד את מכבי חיפה).

אז הניצחון היה הבסיס, אבל מה עוד אפשר לקחת מהמשחק הזה? השער של שכטר אולי? כן, זה טוב לאדומים שהוא חזר להבקיע, אבל לא אלה המשחקים שבהם הוא נמדד. הוא צריך לתת שערים במשחקים החשובים. מצד שני – במצב של הפועל תל אביב כל משחק הוא חשוב – מדובר בחבית של חומר נפץ כל כך נפיצה, והחדשות האחרונות על דני עמוס וטועמה בטח לא ייטיבו עם מפלס הלחצים שם.

הפועל חיפה. היריבה של הפועל תל אביב ביום שבת, הקבוצה החיפאית הבכירה כרגע (הטבלה לא משקרת וכו') חייבת לנצח את המשחק הזה. למה חייבת? בעיקר בגלל שמגיע לאוהדים שלה קצת נחת. אני לא רוצה לדבר על העונה של הפועל חיפה, רק אומר שבניגוד לעונה שעברה אז התערבתי עם אחד היושבים ביציע העיתונות כשהוא אמר שהם יהיו בפלייאוף העליון ואני אמרתי לו שעד שהם יסיימו עמוק בתחתית, הרי שב-2013/14 אני לא בטוח בכלל – וכדי להרגיע את המערכת ולנסות רחמנא ליצלן לבנות משהו גם לעונות הבאות, הם פשוט צריכים קצת שקט. וזה עובר בניצחון על הפועל תל אביב , במיוחד כשיש העונה קבוצות כל כך הרבה יותר חלשות ממנה.

אבל מה שאני כן רוצה לדבר עליו, זה חוסר היוזמה של אנשי הפועל חיפה בנוגע לאיצטדיון קרית חיים: כמה פשוט היה יכול להיות לקנות מהעירייה את הכסאות של קרית אליעזר, ולשים אותם באיצטדיון הישן של הפועל חיפה? מעבר לאיצטדיון החדש יהיה מכה קשה מאוד עבור קבוצה קטנה, שמעט האווירה שהאוהדים שלה מייצרים בקרית אליעזר תבלע אולי עוד יותר: לליגת העל נדרשים 5,000 מקומות כמדומני, קצת עבודה (באמת שלא אמורה לעלות הרבה) ולהפועל חיפה יהיה איצטדיון משלה, שהיא הבעלים שלו: מובטח לה שהאוהדים שלה יעדיפו אותו על כל איצטדיון אחר, הוא יהיה כמעט מלא בכל משחק והם אפילו לא יצטרכו לשלם שכירות. רק צריך קצת חזון. שמעת יואב כץ? חזון.

בית"ר ירושלים והפועל רעננה. שתיים מהקבוצות המעניינות ביותר העונה ישחקו אחת נגד השנייה במחזור הקרוב בנתניה –  ואני חוזה שזה הולך להיות משחק רב שערים: קודם כל, אני מבסוט לגמרי על תמיר כהן שהבקיע שער ואף בישל במחזור הקודם, ואני משתדל לעקוב אחרי איציק כהן הבית"רי – שאולי יהיה סיפור סינדרלה. נכון, לא מדובר בשתי הקבוצות הטובות ביותר שיש לכדורגל שלנו להציע העונה, אבל הן כן מספרות סיפור, ומה יותר חשוב בכדורגל מאשר סיפור טוב ומעניין.

ואם בסיפורים עסקינן, הרי שהשחקן עם הסיפור הכי גדול בליגה העונה משחק בבית"ר ירושלים: אריאל הרוש. אין דרמה יותר גדולה מכל כדור כמעט שנבעט לעברו של השוער הבית"רי, אין שער שאני מצפה לראות אותו יותר בסיכום המחזור מאלה שהוא סופג – קשה לי לדמיין מה עובר לו בראש, ואני חושב שזה שאין עליו ובעצם על כל בית"ר, תוכנית של hard knocks, זה פשוט פשע.

עירוני רמת השרון. אחרי הפיטורים של רפי כהן, אני שומע יותר ויותר קולות מכל מיני מקומות שמצטרפים לטרנד שאני ייסדתי כאן בטור הסיכום הקודם שלי – להוריד את רמת השרון ליגה! ובכן, אני מקווה שעד סוף העונה לא יהיה אדם אחד חוץ מאיציק ומירן רוכוורגר שיתנגד שהדבר הזה שקורא לעצמו קבוצת כדורגל ייפול לליגה הלאומית (וגם שם, אני מבטיח, אעקוב אחריהם בתקווה שירדו עוד למטה).

הפועל כפר סבא ואום אל פאחם. מי שעוקב אחרי יודע שעד לפני לא מזמן הייתי פרילאנס בהתאחדות, ובגלל שאני יודע שהאנשים שעובדים שם הם אנשים טובים אחד אחד, וגם בגלל שאני לא נוהג ללכלך בצורה פומבית על מעסיקים לשעבר שלי – אני חושב שלאדם צריך להיות כבוד לעבודה שלו וכבוד לאנשים שאיתם הוא עבד – אבל אני חושב שבמקרה הזה מוסדות ההתאחדות, ואחת הבעיות בהתאחדות זה שלא משנה כמה עבודה טובה אתה תעשה, אתה תיתפס כמייצג גוף גדול ממך שלהמון חלקים ממנו אין קשר אליך– אני מכיר את זה מאבא שלי שעובד בחברת החשמל – אז באים מקרים כאלה ופשוט מבאסים אותך. כל הערעורים האלה וההחלטות האלה ותוספות הזמן המגוחכות – יש דרך שדברים עובדים בה, יש תקנון. חבל שזורקים עליו זין, ולא משנה עכשיו מי.

ובקשר לאום אל פאחם, שהיא פשוט קבוצה חוצפנית ומגעילה, אני מקווה שהם יתפרקו במהלך העונה, רק בגלל החוצפה המגעילה שלהם להתלונן על זה ש"דופקים אותם כי הם ערבים". זה טיעון כל כך עלוב שאין לי מילים בשבילו.

הקרב על הבית - דור בלוך
אנה נלך? כנראה שלסכנין