מתי לחזור/אוהד מילכגרוב

אחרי שאוהדי קטמון הסבירו לי שאין לי מושג, הבאתי אוהד קטמון שיכתוב על המשחק שלהם מול הפועל ירושלים.

IMAG1377

אוהד מילכגרוב הוא אוהד של הפועל קטמון ושל הפועל ירושלים בכדורסל. הוא גם כותב מעניין וטוב, ותוכלו למצוא את פנינותיו בעמוד הפייסבוק שלו.

_

ביום שישי, אחרי הגול הראשון של קטמון במשחק מול הפועל ירושלים, נזכרתי באמירה של יאיר לפיד ש"ישראל היא לא רק מקום, היא גם רעיון" ופתאום קראתי אותה כתוצר לואי של וריאציה על סינדרום ירושלים של אנשים חלולים, שמגיעים לעיר ומרגישים מוצפים ו-overwhelmed מהפער שבין העוצמה הרוחנית שהעיר משרה, ובין האפסות הגשמית שלהם, וגורמת להם לנסות את מזלם באמירות רוחניקיות מקושקשות. אבל דווקא באמירה הזאת יש גם משהו מהאמת אם רואים במדינת ישראל בתור הגשמה של הרעיון הציוני. ובפרט, ציון עצמה תמיד היתה מחולקת לירושלים של המקום וירושלים של הרעיון. ירושלים של מטה וירושלים של מעלה.

ובדקה ה-67, כשאלירן ג'ורג' הגביה כדור מושלם לראש של רז שטיין שנגח והעניק 1-0 לקטמון המתח הזה שבין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה הפך למוחשי במיוחד. החלק הרעיוני של ירושלים היה באקסטזה של אושר לא מרוסן, החלק הגשמי של ירושלים היה מרוסק לחתיכות, מיואש וכואב.

לפני בערך עשר שנים עזבתי את ירושלים, עיר מולדתי, העיר בה נולדתי, בה עוצבה דמותי הרוחנית, הדתית והלאומית. עשיתי את זה כמה שנים אחרי רוב החברים שלי, כי איזשהו רגש לוקאל-פטריוטי החזיק אותי מחובר לעיר. "אני בחיים לא אוכל לגור בעיר שאין בה את מלחה" (האולם, לא הקניון או השכונה) היה משפט שחזרתי עליו הרבה באותה תקופה. אבל בסופו של דבר גם אני נטשתי את המקום, בלב כבד ומוצף רגשי אשמה, אבל עזבתי. אני חושב שאצל הרבה ירושלמים העזיבה הזאת מגיעה כשכבר אין להם תשובה טובה לשאלה "בשביל מה לסבול"?

עזבתי פיזית, לא עזבתי נפשית. לטוב ולרע. העיר היא תבנית נוף מולדתי, ואני נושא עמי את העצב של חומות האבן מכוסות הצלפים, של אוויר ההרים הקר בחורף במרכז העיר, ושל הקדושה המתנשאת הזאת, שלא אוהבת את תושביה. התבלין הזה שנותן את טעם הכיסופים בשירים של יוסי בנאי ויהודה עמיחי, בפימה של עוז ב"מצב השלישי" וברוחם של אלפי הנביאים, מתים וחיים, שממשיכים לשוטט בה. ההרגשה היא שכולם בעיר נושאים צלבים על הגב, וחובשים כתר של קוצים. זה אולי מכמיר ויפה, אבל אם אתה חפץ חיים יש סיכוי גבוה שלא תרצה לגור שם יותר, אבל שלא תפסיק להתגעגע.

שלוש שנים אחרי שאני עזבתי את העיר, עשו כמה מאות אוהדי הפועל ירושלים בכדורגל משהו דומה בנוגע למועדון שלהם, ומסיבות דומות. כי די, כי כמה אפשר לסבול. הם עזבו את המקום, לא את הרעיון. המקום שנקרא הפועל ירושלים העניק להם בעיקר סבל. אם אתה חושב שסבל זה חלק מהמהות הקשיחה, הלא ניתנת להמרה, של אהדה לקבוצה, אז באמת שלא היתה סיבה לעזוב, ואלה שהרגישו ככה באמת נשארו עם המועדון המקורי.

הרוב לא נשאר. הרוב הלך עם קטמון, ועם האמונה שאפשר לשנות את המציאות. כנראה זה לא מפתיע שמבין אוהדי קטמון יש הרבה יותר צעירים, והרבה יותר אקס-ירושלמים, שמגיעים למשחקים מת"א, מאשר בקרב אוהדי הפועל ירושלים. ילדים כמעט ואין בקרב אוהדי הפועל ירושלים, אני לא מספיק מכיר את אוהדי הפועל ירושלים והאווירה שם, אז יכול להיות שאני סתם משמיץ, אבל ההרגשה שלי היא שלא מדובר רק בעובדה שהקהל שם מבוגר יותר ולכן אין שם הרבה אבות לילדים קטנים, אלא שאווירת הנכאים ביציעים והאלימות המילולית של האוהדים שם הם לא מקום טוב להביא אליו ילדים. קטמון, לפני הכל, היא קבוצה שמחה, קבוצה אופטימית, קבוצה שאוהבים לאהוב, ושאוהבים להביא אליה את הילדים, לא רק שאין בה שנאה ואלימות, אלא שיש בה מסרים חינוכיים שנכון לגדל לאורם ילדים.

אתמול אוהדי הפועל ירושלים הניפו לעברינו שלטים בנוסח "אין מחילה לבוגדים" ו"בית לא נוטשים". אני לא מרגיש שבגדנו במישהו. אוהדי קטמון לא פגעו בשום צורה באוהדי הפועל ירושלים, או בקבוצה שלהם. שי אהרון אמר את זה יפה – דווקא בזכות ההתעניינות בקטמון היתה עדנה גם לאוהדי הפועל ירושלים. אבל אוהדי הפועל ירושלים לא רואים את זה ככה. הם סובלים ורואים בסבל הזה אידיאל, וכשהם רואים את האנשים שישבו ביציע לידם מאושרים, הם מרגישים נבגדים. כי כשאתה מגיע מסבל, זה נראה לך רק צודק ונכון שכולם יסבלו כמוך. וכמה דקות אחרי הגול שלנו, הם הישוו ל-1:1. העיר שוב היתה מאוחדת בצער ובשער, ומפולגת בשאר.

אבל למרות הצינה שנשבה לעברם, רוב אוהדי קטמון שרו "כולם רוצים איחוד", והדובר הבולט ביותר הוא כמובן שי אהרון (שמאז שלואיש פיגו עבר למדריד לא ראיתי שחקן שזכה לכ"כ הרבה קללות), מדברים על כך שהרעיון של קטמון הוא חסר חשיבות בלי האיחוד. שהמטרה היחידה שלשמה קמה קטמון היא איחוד. אני מודה שאין מבין מכריי אף אוהד של הפועל ירושלים, אבל האיחוד הזה לא דחוף לי. הדבר הנכון בעיני הוא שתהיה בירושלים רק קבוצה אדומה אחת, אבל אני לא יודע עד כמה איחוד עם האוהדים שכ"כ מדברים שנאה, ועם המועדון הרקוב מבפנים יעשו לנו טוב.

עזבתי את ירושלים, בתחושה של ויתור, בתחושה שאם העיר הזאת היתה מממשת עשירית מהפוטנציאל שלה היא היתה אחת הערים המדהימות בעולם, ובשנים הראשונות אחרי המעבר שלי השאלה ששאלתי לא היתה "האם לחזור", אלא "מתי לחזור".

אוקי, הבן שלי, אחד האוהדים היותר שרופים של קטמון, כבר גדל בת"א. לפעמים, בעיקר כשאני נמצא בעיר, אני שואל את עצמי אם הוא מפסיד משהו, אבל אתמול, כשהוא דיבר על זה שהוא ממש ממש לא רוצה איחוד הבנתי שאני מרגיש בסדר עם זה. שאני די בסדר עם זה שירושלים שלי תישאר הכיסופים, והרעיון. וכמו שעשינו עם המלים בשיר של אתניקס, אני שמח שגם בחיים החלפנו את "מתי לחזור" ב"שי אהרון". בדקה ה-90 האהבה ניצחה, הרעיון ניצח, ודרדלה לא קשור לכלום של עמרי רון נתן להפועל של האוהדים את הנצחון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

פנטזיה בשלוש מערכות - דור בלוך
הוועד האולימפי קיבל צלצול השכמה מהעולם הדמוקרטי

38 Comments

ליאור 17 בנובמבר 2013

אוהד,

ציטטת את יאיר לפיד באופן שגוי. הוא התכוון לירושלים, ולא לישראל.

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

ציטטתי אותו דווקא נכון, הוא התכוון לישראל, ודיבר בהקשר של הפרדת דת ומדינה –
http://www.calcalist.co.il/local/articles/1,7340,L-3615598,00.html

יכול להיות שהוא אמר דברים דומים גם על ירושלים, אני לא יכול לעקוב אחרי כל שטות שהוא פולט.

משה 17 בנובמבר 2013

גם הוא לא.

ליאור 17 בנובמבר 2013

צודק, סליחה. אם כי הוא גם אמר דבר דומה על ירושלים.

אדם בן דוד 17 בנובמבר 2013

הזמן השלישי הוא אחד הספרים האהובים עליי. שיהיה לכם בהצלחה שם בקטמון- אין לכם שום סיבה להתאחד עם סאסי ולפטור אוטתו מהחובות. כמו בהפועל אוסשקין- באיזשהו שלב המציאות תנצח והוא יעלם.

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

תודה. וסליחה על הניטפוק, אבל "המצב השלישי", הזמן זה הצהוב.

בכל אופן, אני עדיין מקווה שיהיה איחוד, אבל אני חושב שקטמון מרגע הקמתה היתה מועדון יותר "גדול" ויותר חשוב ממה שהפועל ירושלים כדורגל היתה ב-30 השנים האחרונות, ובטח מאז שיונה וסאסי הרסו בו כל חלקה טובה. המועדון הזה יכול בעיני להמשיך כמו שהוא גם עוד כמה שנים, הפועל ירושלים היא גוויה מהלכת, שדווקא קיבלה זריקה של חמצן כתוצאה של אפקט קטמון. העניין הוא שהתחושה בקהלים היא הפוכה, אוהדי הפועל ירושלים מיליטנטים מאוד בהתנגדות שלהם לאיחוד, אוהדי קטמון כמעט מתרפסים כשהם מדברים על הצורך לאחד את השורות.

אדם בן דוד 17 בנובמבר 2013

טעות אצבע. כמובן המצב השלישי. פימה הוא ה-גיבור שלי. אצלנו לא הייתה בעיה- שאול ריסק את קבוצת האם. הפועל ירושלים דעכה במקביל לחלק השפוי בעיר עצמה. אני מקווה שגם הקבוצה וגם העיר יתאוששו :>

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

:)

בהצלחה בדרבי.

תומאס נוימן 17 בנובמבר 2013

קטמון זה הדבר הכי טוב שקרה לכדורגל הישראלי בעשר השנים האחרונות (יחד עד ההגעה של ג'ורדי קרויף שאני רואה אותה כטובה לכדורגל בארץ לא רק למכבי ת"א). אני מעריץ אתכם, האוהדים (ואת שי אהרון הגדול) ומאחל לכם רק בהצלחה.

ב.י. מילצ' 17 בנובמבר 2013

מה זה זה ואיזה מין אתר זה שאי אפשר לעשות לייק?
הוא כותב תענוג, האוהד הזה.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2013

בטח אפשר, גם בהתחלה וגם בסוף הכתבה.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2013

שני הסנט שלי בתור אוביקטיבי לגמרי:
1. הרבה פעמים אני מרגיש דיסוננס אמיתי בין מה שאני מרגיש כלפי ירושלים לבין מה שירושלימים מרגישים. כל מה שאוהד כותב זה יפה, כשאני מגיע לירושלים (ויצא ויוצא לי די הרבה) אני רואה בעיקר לכלוך, צפיפות, עוני, אוכלוסיות מתבדלות – ומעט מאוד קדושה ויופי. יגידו ירושלמים – זה כי אתה לא גדלת שם, ויצדקו – אבל יש לי את אותו ויכוח בערך (מינוס הקדושה) עם יוצאי רחובות, למשל. כל אחד רואה בעיר שבה הוא גדל את הדברים שהוא רוצה לראות ולא את הכיעור.
2. הפרויקט של קטמון הוא מקסים בעיניי
3. יש לו רק חסרון אחד גדול – הצידוק העצמי שבו אוהדי קטמון מדברים על הפרויקט הזה, כאילו מדובר בהצלת האנושות לפחות. פרויקט יפה, זה הכל.
4. אני מבין את אוהדי הפועל ירושלים שמדברים על "בגידה". אני אישית אוהד של קבוצה שעברה סך תלאות שלא קטן מזה שאוהדי הפועל ירושלים עברו (לדעתי), והנה – אחרי כל התלאות, אף אחד לא חשב להקים קבוצה מתחרה או אחרת, בסופו של דבר האוהדים הצליחו להשתלט על המועדון ועכשיו הוא בדרך הנכונה, גם אם רק בליגה הארצית, לחזור להיות המועדון "שלנו". לכן, צודקים במידה אוהדי הפועל ירושלים כשהם מדברים על אוהדים שהעדיפו לעזוב את המועדון במקום להלחם עליו מבפנים.
5. מעל הכל, לא ברור לי הצורך הזה באיחוד. זה די ברור שהאוהדים של הפועל ירושלים לא רוצים באיחוד כזה. הם רואים באלו שבצד של קטמון בוגדים ואין להם שום רצון בהם. מצד שני, אוהדי קטמון מסתכלים עליהם בהתנשאות מסוימת – פאסיביים הם קוראים להם, מסתכלים עליהם מלמעלה כי הם לא יכלו לעשות את הצעד של לעזוב את הקבוצה שהם אוהדים. אז למה לאחד בין שתי אוכלוסיות כל כך שונות שלא אוהבות אחת את השניה?

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

היי אריאל, תודה על התגובה.
אתה כמובן לא אובייקטיבי לגמרי, אלא פשוט לא מעורב. אלה שני דברים שונים לגמרי. אני אתייחס לטענות שהעלית –

1. גדלתי בירושלים, אני לא יודע איך מרגישים כלפי מקומות אחרים, אבל המשמעות של לגדול ב"עיר הקודש" מאוד מוחשית עבור מי שגדל שם. המקום טעון במשמעות שקיימים במעט מקומות נוספים. כל רחוב שאתה עובר בו מהדהד סיפור של סוראמלו, או נבואה של ירמיהו או הבטחה אלוהית לעם כזה או אחר. לגדול בצל של כל זה זה כמו לנסות לצמוח מתוך קרקע של יער עבות. כדי לראות את האור אתה צריך לפתח זהות שלא בהכרח תיאלץ לעשות במקום אחר.

3. עבור כל אוהד, הקבוצה שלו היא כל העולם, והצלתה היא הצלת האנושות, או לפחות, החלק של האנושי של הספורט. כל הפברגאסים והרובנים והניימארים בעולם לא ירגשו אוהד קטמון כמו לפגוש את מישל דיין או שלומי דנינו ברחוב. כמו נימני עבור אוהדי מכבי או אוחנה עבור בית"ר. חלקת האלוהים הקטנה שלנו היא קטנה, אבל עבורינו היא כל עולמינו.

4. כל אחד מקבל החלטות לפי מה שמתאים לו, ואני לא פוסל את מי שנשאר או מי שבחר אחרת. לטעמי מעבר למעשה שבעזיבה מקום שרע והקמת אלטרנטיבה, החשיבות של קטמון הוא בעובדה שלראשונה קם בארץ מועדון שהוא מועדון אוהדים, שמנוהל על ידיהם, ולא ע"י אלי טביב, או יוסי סאסי.

5. אוכלוסיות שונות זה מצוין. רבגוניות זה נפלא. השאלה היא לא למה להתאחד, כי יש קרע, אבל בבסיס אנחנו אוהדים של אותה הקבוצה, השאלה היא האם זה אפשרי, ובאיזה מחיר. כרגע התשובה היא בעיני שגם בלי שמיטת חובות, איחוד יעשה לנו בעיקר רע.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2013

תודה אוהד. אני מסכים מאוד שבשביל כל אוהד הקבוצה היא עולם ומלואו, אבל יש אצל אוהדי קטמון – לא כולם, כמובן, אבל זה מתבטא בחלק מהתגובות לטור הקודם של פרוסנר וגם מדברים שראיתי בפייסבוק – מן תחושה שהם יותר מסתם קבוצה ושמי שלא מתחבר לרעיון שלהם בעצם טועה.
אני כמובן מאוד בעד קבוצות אוהדים וכמו שאמרתי – אני חושב שקטמון הוא פרויקט נפלא של אוהדים שמאסו בפאסיביות ולקחו את הגורל שלהם בידיים. מה שכן, אני לא מתחבר לקיצוניות של "כל האמת אצלנו". האמת של אוהדי הפועל ירושלים, לטעמי, היא לא פחות אמיתית (טוב, ניסוח קלוקל משהו).
או בקיצור – כל הכבוד לאנשי קטמון, אבל תעזבו את אוהדי הפועל ירושלים בשקט. כל אחד עושה את הבחירות שלו. אם אתם מרוצים מהבחירה שלכם, אז יופי.
ואולי בעצם (ועל זה חשבתי רק עכשיו, בעודי כותב), כל הדרישה הזאת לאיחוד שמגיעה מהרבה אוהדי קטמון, אולי נובעת גם מסוג של רגשות אשם. נכון, עשינו מה שטוב לנו, אבל גם עזבנו את הקבוצה שאהדנו ואם נתאחד בחזרה אז בעצם לא קרה כלום.
מקווה שאני מצליח להבהיר את עצמי

ערן קאלימי 17 בנובמבר 2013

המממ, אל תשכח אריאל, שאצלכם, טביב (לדוג') עזב, הוא לא נשאר ללפות את הקבוצה.

אריאל גרייזס 17 בנובמבר 2013

עזב, ואחריו הגיע נבלה אחרת.

red sox 17 בנובמבר 2013

כן אבל ההבדל משמעותי.
כפ"ס עמדה בפני פירוק וכינוס נכסים. זה מצב שבו הקבוצה בעצם עומדת על השולחן כשבעליה לא רוצים להחזיק בה ומבקשים ממישהו אחר (במקרה זה האוהדים) שייקחו אותה עליהם.
אם זה היה המצב בירושלים לא הייתה קמה קטמון ולא היה נכתב הפוסט הזה. סאסי (עם יונה ובלעדיו) מחזיק אותה במה שנראה לפעמים כמו התרסה מכוונת ולא מוכן למכור. כשכבר הגיעו לשלב שמתקרב להוצאה שלו מהמשחק, העניין נפל על שאלת הנשיאה בעול חובות העבר שלו.

החשש הגדול שלי, וזה לדעתי מה שצריך להדאיג את אנשי קטמון, הוא שהם וחבריהם בצד השני ישרפו לגמרי את הגשרים כך שגם כאשר סאסי יניח את המפתחות ויחזור למאורה שלו, לא יהיה עם מי לדבר.
אוהד – אם תגיעו למצב הזה, זו תהיה ה"טרגדיה הספורטיבית" האמיתית.

סתמאחד 17 בנובמבר 2013

כאילו בהזמנה כתבה מהגרדיאן על יונייטד האחרת,הקטנה והמאושרת בדרכה.
להם אין ספקות ומקומם בשוליים של הכדורגל האנגלי תואם את שאיפותיהם.
הם,לדעתי,הדבר האמיתי.
http://www.theguardian.com/football/blog/2013/nov/16/manchester-fc-united-different-world

עופר פרוסנר 17 בנובמבר 2013

אגב אני אגיד מה שאני חושב: אם המצב הנוכחי ימשיך עוד עשר שנים, אוהדי קטמון החדשים, אלה שילדים היום כמו אוקי, יהיו הרוב. והם לא יבינו למה בכלל שלמישהו יהיה אכפת מהפועל ירושלים המקורית, בטח כשלהם יהיה אכפת. הם גם יהיו הרוב – והם לא ירצו איחוד – כי למה להם להתאחד עם קבוצה שיש לה פחות אוהדים, פחות כסף, ופחות כיף?

ולזה התכוונתי בפוסט הקודם שלי.

דני בוי 17 בנובמבר 2013

לא הבנתי, יונה וסאסי עדיין בפועל י-ם או שאחד/שניהם כבר עזבו?

אני כמובן לא בקיא מספיק כמו חברי ההנהלה של קטמון, אבל ההרגשה היא שהקבוצה הזו הוקמה כאמצעי שנועד לשרת מטרה מסוימת – להציל את הפועל י-ם ההיא, ה"אמיתית". על אותו עקרון הוקמה הפועל אוסישקין כדורסל.

אלא שבשלב מסוים, האמצעי הפך למטרה. הפועל אוסישקין התאחדה עם הפועל ת"א האמיתית, לא?

ואם סאסי ויונה עדיין שם, למה לא פשוט לנסות להרחיק אותם משם? יש מספיק אוהדים של מספיק קבוצות לברר איתם איך עושים זאת.

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

יונה כבר לא שם. סאסי שם. כל המגעים על איחוד נפלו עכשיו בגלל דרישה של סאסי שקטמון יקחו עליהם את כל החובות של הפועל ירושלים, הקטע היפה בכל הסיפור זה שהוא לא מוכן לחשוף (ואולי לא יודע) מה היקף החובות, כלומר מבקש מאיתנו לחתום על צ'ק פתוח לפקודת יוסי סאסי.

אלעד 17 בנובמבר 2013

למה לא להמתין שהפועל י-ם תתפרק?

מאשקה 17 בנובמבר 2013

אוהד כתבת נפלא, אני איתך לאורך כל הדרך.
הלוואי שיהיה איחוד, עד אז הפועל קטמון ירושלים.

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

תודה מאשקה, חיבוק גדול. מתי רואים אותך? למלחה לא יוצא לי להגיע, יש סיכוי לפגוש אותך בטדי? או בת"א? או בנגבה?

מאשקה 17 בנובמבר 2013

לטדי יש לי בעיה להגיע בימי שישי, ת"א אפשרי, והכי טוב בנגבה באחת השבתות כמו שבאת עם הילדים לפני שנה.
האווירה במלחה כמו שאתה ידעת לפני שנים. כדאי לבוא פעם.
במשחק הערב נגד גליל גלבוע, שרו חלק מהאוהדים שירים נגד סאסי, כנראה מלחה שייכת לקטמון.
השיר הכי טוב שהיה הערב: " יש גויאבה במלחה, יש גויאבה במלחה" :)

אוהד מילכגרוב 18 בנובמבר 2013

:)

תומר חרוב 17 בנובמבר 2013

שאלת תם. מה עמדתם של אוהדי הפועל ירושלים בעניין סאסי? הם תומכים? הם מנהלים מאבק מבפנים שנכשל?

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

אני חושב שמבין אוהדי הפועל ירושלים היחידים שתומכים בסאסי הם אלה ששם המשפחה שלהם הוא סאסי.

אחת מתופעות הלואי המצערות בעיני של קטמון היא העובדה שהיא גרמה לאוהדי הפועל ירושלים לראות בקטמון ארכי-נבלים גדולים יותר מסאסי.

תומר חרוב 17 בנובמבר 2013

לא תומכים זה משהו אחד. השאלה היא מה הם עושים כדי לקדם את הפועל ירושלים חוץ מלהגיד שהם לא בוגדים?

red sox 17 בנובמבר 2013

אוהד, זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו בתגובתי למעלה. אם תשרפו את הגשרים עם האוהדים אז כשסאסי ילך, והרי בסוף הוא ילך, אתם עלולים לגלות לחרדתכם שמאיום קיומי הוא הפך לבעיה הכי קטנה שלכם.
אצלנו התממש התסריט האופטימי של רה-קונקיסטה מצד קבוצת האוהדים על הבית, כשזה נחרב סופית. אני מאוד חושש שזה לא הולך לקרות אצלכם, ולא בגלל סאסי.

אוהד מילכגרוב 17 בנובמבר 2013

ההרגשה שלי היא שאוהדי קטמון די מפנים את הלחי השניה, ואוהדי הפועל ירושלים (לא כולם כמובן) הם אלה שמתעסקים רבות בשנאה שלהם לקטמון.

יותר מלשיר כולם רוצים איחוד ולהניף שלטים היפיים של שלום ואחווה, אני לא יודע מה אפשר לעשות, כשהצד השני לא מעוניין בזה.

Plikt 17 בנובמבר 2013

מעניינות אותי התשובות של אוהדי הפועל (שלא הצטרפו למחאה/קטמון) לשאלה הבאה: האם אתה מעדיף שסאסי יהיה הבעלים של הפועל ירושלים או שאתה תהיה הבעלים?

אלכס (החיקוי) 18 בנובמבר 2013

לא קשור לחלוטין לפוסט, אבל Speaker for the Dead… עבר הרבה הרבה זמן. ולא ידעתי שהמשמעות של המילה זה חובה (Duty).

צביקה 17 בנובמבר 2013

כאחד מראשוני חברי עמותת הפועל אוסישקין ועמותת האדומים לעולם אהיה חייב להפועל קטמון תודה על היותם הראשונים שלקחו את עתידם בידיהם. ללא אוהדי הפועל ירושלים שהיו הראשונים אני בספק אם אוהדי הפועל היו מקימים את העמותות שלהם.
אין לכם על מה להתנצל אתם העתיד והפועל סאסי ירושלים היא העבר. תפסיקולהתרפס בפני הפועל ירושלים אם הם "מוכרים ביוקר" תנו להם להתבוסס במי האפסים ותמשיכו הלאה.
בהצלחה!

סתמאחד 17 בנובמבר 2013

הדברים מתועדים ועל כן אני יכול לכתוב באופן ברור ששיחות על הקמת קבוצה נבדלת מהפועל שאול החלה לפני הקמת הפועל קטמון.
הרס אוסישקין היה הזרז לביצוע המהלך.ללא הריסת האולם אין לדעת אם הפועל אוסישקין היתה קמה.
ראוי להזכיר שבניגוד לקטמון והסיפור הבעייתי עם מבשרת,הפועל אוסישקין הלכה בדרך מאוד ברורה מבלי לנטות ימינה או שמאלה למרות שהיו פיתויים במהלך הדרך ובשיאם ההצעה לעלות לליגת העל בקומבינה של קופל.

מצ'ו טלקיסקי-ננו מרקוביץ' 18 בנובמבר 2013

ביום שבו שאורי שרצקי הודיע שהוא מתכוון להקים מיזם אוהדים (שבו הוא רוכש קבוצה פעילה בליגה גבוהה), נרשמה במשרדי איגוד הכדורסל לעונת המשחקים הבאה בליגה ב' הפועל אוסישקין תל אביב(שלאחר תביעה משפטית של אייזנברג שנתקבלה, שיחקה לבסוף תחת השם הפועל אוסישקין). כך שירושלים לא היו ראשונים ואין כל ספק בנוגע להקמת העמותות.

נצח מסובי 1 בינואר 2014

בלה בלה בלה. אתם ראשונים. אתם הכי שווים. אתם הכי הפועל.

תישרפו אתם והמועדון המשוקץ שלכם.

ירון נוי 19 בנובמבר 2013

https://www.facebook.com/yaronnoy/posts/10151863074216655?notif_t=like

קטע שכתבתי בעמוד שלי. על קטמון. ס.א.ד.ר וכו'

Comments closed