אוניון, הרנה, גרמניה וסקוטלנד. סיכום קצר של השבועות האחרונים

הבלוג מסכם וגם מביא תמונות מקורותיו מהשבועות האחרונים

האיצטדיון בדורטמונד במהלך המשחק בין גרמניה וסקוטלנד
האיצטדיון בדורטמונד במהלך המשחק בין גרמניה וסקוטלנד

1. לפני שבועיים הייתי במשחק בית נוסף של אוניון ברלין, נגד נירנברג. קיבלתי כרטיס עיתונאי, האיצטדיון היה מלא כמעט לחלוטין, המשחק התחיל ב-18:30 בשישי בערב, מה שאומר שהיה עדיין אור, ואוניון חטפו ארבע אפס בראש + שני כרטיסים אדומים. ואז, כמה דקות לסוף, הקהל של אוניון, שרובו ככולו נשאר ביציעים (בפיגור 4:0 כאמור), התחיל לשיר. עשר דקות רצופות של שירה אדירה, אחת המרגשות שחוויתי אי פעם במגרשי כדורגל (והייתי כבר באי אילו משחקים). כשאומרים שהקבוצה היא קודם כל האוהדים שלה, מדברים בדיוק על זה.

2. בסוף השבוע ביקרתי בחבל -NRW שבמערב גרמניה, Nord Rhine – Westfalen, ואת הבסיס לסיבוביי קבעתי דווקא בבוכום. התוכנית הייתה לראות שלושה משחקים בסוף השבוע (דואיסבורג ביום שבת, ווסטפליה הרנה בשבת אחה"צ וגרמניה סקוטלנד בשבת בערב). ואז, בשישי בערב גיליתי שהרכבת הגרמנית שובתת בשבת בבוקר בין 6 ל-9, והרכבת שלי, שהייתה אמורה לצאת ב-06:47 לדורטמונד, לא תצא. התחלתי לחשוב מה עושים, ובסוף נסעתי עם מיטפאהרגלגנהייט, מילה ארוכה שמתארת מערכת גרמניה שבה אנשים שנוסעים ממקום למקום מסויים, מציעים טרמפ, תמורת כסף, לאנשים אחרים שרוצים להגיע לאותו מקום. תפסתי מקום אחרון בנסיעה לקלן (חמישה נוסעים חוץ מהנהג), ירדתי בעיירה קטנה בשם Oelde שקרובה יותר לדורטמונד, קניתי את הכרטיס היומי של האזור ושמתי פעמיי לטייל. במשך כל אותו יום, בו לקחתי כ-5 רכבות (ביקרתי גם בוופרטאל עם מערכת התחבורה הציבורית המגניבה שלה, ובדיסלדורף), אף לא אחת מהן יצאה או הגיעה בזמן שבו היא הייתה אמורה להגיע. את המשחק בדואיסבורג פספסתי, לצערי.

3. קשה להבין את הקטע הזה של האוהדים הסקוטים במשחקי חוץ (אוהדי הנבחרת), עד שלא חווים את זה. הם ממש אטרקציה תיירותית. הלוואי וישראל תקבל לארח פעם משחק של נבחרת סקוטלנד, כי אין לכם מושג איזו חוויה זו, וכמה כסף זה תורם לכלכלה המקומית. ומה שנחמד זה שגם כשהם שיכורים – הם שיכורים הכי נחמדים שראיתם. זה לא החוליגנים האנגלים שכולנו קראנו עליהם – שבמשחקים של הנבחרת צריך להיזהר. הסקוטים פשטו על כל האזור (במשחק שפספסתי, של דואיסבורג, 150 מהם הגיעו ועשו הרבה שמח), הציפו את איזורי בילוי (האלטשטאט של דיסלדורף כשאני ביקרתי, וגם משולש ברמודה בבוכום למשל), שרו, חייכו, והפיצו הרבה שמחה. גם ההתערבבות, יום אחר כך, במרכז דורטמונד ובמתחם שליד המגרש, הייתה כיפית נורא, כולל מתחם פאב מאולתר בחוץ שבו נוגנו שירים סקוטים (Flower of scotland היפהפה, We'll be coming down the road ושירי טרטן ארמי נוספים) וגרמנים, ואנשים משני הקהלים הצטלמו, התחבקו, שתו ביחד ושמחו. הייתה תחושה של כיף. נורא נורא כיף.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

4. אבל עוד לפני זה הגעתי לבקר בווסטפליה הרנה. הרנה היא פרבר של בוכום (כדי להגיע למגרש לקחתי רכבת תחתית), והמגרש שלה הוא יפהפה, לפחות במונחים של אוהבי איצטדיונים כמוני. יש בו 32 אלף מקומות, רובם, כמו בחלקים נרחבים בגרמניה, על יציעי העמידה שמקיפים את המגרש, ויש בו תחושה אמיתית של אולד סקול. גם המשחק, שנגמר בהפסד ביתי 5:2, היה מבדר מאוד, הבירה לא רעה בכלל ונקניקייה לא אכלתי, בגלל ארוחת בוקר/צהריים גדולה שאכלתי במרכז בוכום (איזור הבילוי הידוע בשם משולש ברמודה, כאמור), שכללה המבורגר בתוך שני רושטי גדולים, כשלמעלה עוד ביצת עין. וצ'יפס. כי צריך רושטי וצ'יפס.

ככלל, הליגות הנמוכות בגרמניה הן חווייה מצוינת. לא תמיד יש כדורגל טוב (על מי אני עובד, תמיד אין כדורגל טוב), אבל בתור מי שמאוד אוהב ללכת לאיצטדיון, זה נורא כיף כשיש מבחר כזה. נכון, הבונדסליגה זה עניין של עשרות אלפי צופים, אבל גם להיות אחד מ-350 הצופים במשחק, עם קבוצה שיש לה כזה יופי של המנון, זה משהו מיוחד.

5. לילה שלפני, בדיסלדורף, רציתי מאוד לדבר קצת עם אוהדי סקוטלנד. בעצתה של אשתי היקרה, קניתי לשלושה מהם בירה והתחלנו לדבר. קשה להבין את השפה שהחבר'ה האלה מדברים, אבל היה ניכר שפחות מהמשחק, מעניין אותם משאל העם על עצמאות שיתרחש ביום חמישי הבא, ה-18/9.

בספר שקראתי פעם, שנקרא the English, הסופר מסביר שהוא יצא לדרך כדי לנסות להבין מיהם בעצם האנגלים. הוא כותב שם שלעמים השונים שמרכיבים את בריטניה, וולשים, צפון אירים, וסקוטים, יש בעצם סוג של מהות או מאפיינים או אופי שונה שאומר מה הם, אבל לאנגלים אין ממש. ובאמת, ככל שחושבים על זה יותר ויותר, זה נראה מוזר שלסקוטים אין מדינה משלהם.

אבל אני מודה, אני לא לגמרי מבין בזה. אני בגדול בעד מדינה לסקוטלנד (כמו שאני בעד מדינות לכל מיני עמים אחרים), קראתי על זה קצת, וזה נראה שהאנגלים מפחדים והם אפילו איימו שהם יציבו שומרים חמושים על הגבול. שזה קצת מצחיק, אבל ניחא. הסקוטים קראו כותרות כאלה בסלולרים שלהם וצחקו ממש. לגבי המשחק הם היו בטוחים שהם הולכים להפסיד, לא שזה מנע מהם לעשות כיף.

6. האיצטדיון בדורטמונד נמצא בראש הרשימות של כל חובב איצטדיונים שמכבד את עצמו. הגדול ביותר בגרמניה, עם אחד היציעים המרגשים ביותר במדינה ובעולם כולו (הסוד טריביון, יציע העמידה הגדול ביותר בעולם כמדומני), בעיר שמטורפת על הקבוצה שלה. אבל לראות משחק של המנשאפט זה משהו קצת שונה מסתבר, והגיעו רק 60 אלף איש. ואני כותב רק, כי הקרחות ביציעים היו בולטות מאוד, במיוחד כשמדובר במשחק תחרותי ראשון של אלופת העולם.

כן, נראה שגם בגרמניה, מדינה שמטורפת על הנבחרת שלה (הייתי כאן במהלך גביע העולם, אני כותב את זה ממקור ראשון), משחקי המוקדמות לא תמיד מושכים כל כך הרבה קהל.

אגב, האיצטדיון מדהים, אבל הוא לא עשה לי את זה כמו שחשבתי שהוא יעשה לי את זה, והמסקנה היחידה היא שאין ברירה וחייבים להגיע שוב כדי לראות משחק של דורטמונד. אין מה לעשות, עבודה מלוכלכת אבל מישהו חייב לעשות אותה.

כמה אנשים צריכים לאבד את רכושם כדי להגיע למסקנה שפורקס באינטרנט זה הימורים?
אוניון והרנה, גרמניה וסקוטלנד