על השעמום

הבלוג מהרהר על שעמום, על מהות הכדורגל, ועל איך מזריקים קצת עניין לחיים האלה שלנו

הנה אמת שידועה לכל אוהד כדורגל, גם אם הוא בוחר שלא לקבל אותה: 90% בערך מרוב משחקי הכדורגל הם משעממים. אני יודע את זה, כי אני הולך לראות הרבה כדורגל במגרש. אם זו לא קבוצה שמעניינת אותך ספציפית (וגם זה לא תמיד נכון), הרי שרוב מה שרואים על הדשא הוא שיעמום אחד גדול.

זה לא אומר שאני לא מת על כדורגל, וזה לא אומר שפתאום הפסקתי לאהוב כדורגל, אבל באמת שלא מדובר בפעילות מעניינת. אורי קופר מידיעות אחרונות הראה שבישראל, למשל, משחקים ממוצע 56 דקות למשחק. זה אומר ש-34 דקות המשחק נח. לא זז. זה נתון מדהים, לא? אולי הגיע הזמן לנסות לעשות משחק של 80 דקות, כמו ראגבי, אבל עם שעון עוצר. בכל מקרה, לא על זה רציתי לכתוב בכלל – אלא על השיעמום.

כשאני כותב שכדורגל הוא משעמם, האם אני מתכוון בהכרח שזה דבר רע? לואי סי קיי אומר שאין מה להגיד שמשעמם, כי זה חסר ערך. הוא אומר שהעולם עצום ומה שיש בתוך הראש שלי עצום וחסר גבולות ואני יכול לדמיין הכל.

אבל אולי כן יש לשיעמום ערך? אני אצא רגע ממחוזות הספורט, ואספר על ראיון מעניין שקראתי עם רפאל בוב ווקסברג, היוצר של סדרת הטלוויזיה האהובה עלי בשנה האחרונה, בוג'אק הורסמן, שסיפר שאחד הדברים הכי חשובים שהוא למד הוא שאנחנו חיים בעולם שמלא הסחות דעת, או במילים אחרות, מכשירים שימנעו מאיתנו להשתעמם, והוא חושב שדווקא השיעמום, הרגעים האלה ש'אין לך מה לעשות', הם הרגעים שבהם אפשר להיות יצירתיים.

אבל למה אני כותב את כל זה? כי מכבי חיפה נורא משעממת אותי. הכדורגל שהיא משחקת, לרוב, נטול חזון, ונטול עניין. אם נעזוב את הדרבי, המשחקים האחרונים שלה היו מזוויעים בכל מה שקשור לעניין. עכשיו, כבר אמרתי בהתחלה ש-90% מהכדורגל שאני צופה בו משעמם, אבל מכבי לא אמורה להיות ככה. היא מעניינת אותי. אני חושב על דברים שקשורים אליה במהלך היום. אני הופך בהרכבים אפשריים, תוהה מה יהיה בעתידם של גוזלן והירש והעיסוק בה ממלא חלק אקטיבי בחיים שלי, גם מרחוק.

אבל אולי מה שלואי סי קיי אומר לא קשור בכלל לספורט, ולא יכול להיות קשור בכלל. כי הרי אני יושב שם, במגרש, אז האם אני אמור לחשוב על משהו אחר? ואם כן, אז בשביל מה אני שם? וכשאני רואה אותם בטלוויזיה, מותר לי להציץ בטלפון? להתכתב עם חברים? הרי כדורגל בטלוויזיה כבר מלווה כמעט תמיד בציוצים תוך כדי (תוך הזהרות מספויילרים שכן סטרימינג כמעט תמיד מאחר), שיחות עם אבא שלי ואחי, ולפעמים גם לדבר עם יעל. האם אני אמור להיות יותר מרוכז? אולי אני בורח?

אין לי תשובות. יכול להיות שהציפיות שלי מוגזמות, כי ראיתי יותר מדי כדורגל? אולי אני חושב שאפשר טוב יותר? הפחד האמיתי שלי הוא להפוך לאיש שממורמר מהקבוצה שלו, שכל הזמן לא מרוצה. אני חושב על אבא שלי, שיותר מדי פעמים מאז שאני מכיר אותו אמר לי ש"זה המשחק הכי גרוע של מכבי שראיתי", והוא עדיין לא מפספס משחק, ואפילו יש לו מנוי, ואני תוהה אם זה העתיד שלי.

אולי החיים שלי יותר מעניינים מכדורגל? אולי פעם הכדורגל סיפק אצלי ניתוק מוחלט והדבר הזה כבר לא קורה כי יש דברים אחרים שמטרידים אותי? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שהרבה פחות כיף לי בחיים והרבה פחות טוב לי בחיים כשאני לא כותב כאן, בדה באזר. אז אולי אני צריך להשתדל לכתוב יותר. זה בטוח פחות משעמם מלראות כדורגל.

ליגת שוקי ההון - מה קורה בשנים החלשות
יורובאסקט בישראל

41 Comments

רפאל 14 בדצמבר 2015

+ מאה מיליארד מכל גבר מעל 30 : )

גילי פלג 14 בדצמבר 2015

אני מזדהה כמעט עם כל מה שכתבת. יש בו, בכדורגל, יסוד משעמם שנטוע חזק באופי המשחק, אבל הוא מצליח לחפות על כך בתכונות רבות אחרות שמצויות בו. למשל אפקט הבקעת השער שמעיר אותך מישנוניותך ומציף בכמויות אדרנלין, או למשל טיב הקבוצות המשחקות או טיב הליגה- בליגה האנגלית אני מוצא שמד השיעמום שלי מכוון נמוך מאד הואיל והקצב המטורף והאווירה הנפלאה מצליחים כשלעצמם לעורר עניין, כך קורה לי גם עם קבוצה כמו ברצלונה, שאני מנסה במשחקיה להיות כמה שיותר מרוכז ולמעט, כדבריך הצודקים ביצירת קשר עם חברים, משפחה, אישה, רק בגלל שאני חושש להחמיץ עוד מסירה גאונית של אינייסטה או דריבל של ניימאר על הקו. מסכים גם שראשי פיפ"א יכולים לנער קצת את חוקי המשחק ולהופכו ליותר מעניין, אבל זה כבר לא יקרה בימי חיינו.

אריאל גרייזס 14 בדצמבר 2015

יש לי פתרון מצוין בשבילך – תכתוב יותר!
ולגבי השעמום בכדורגל, אין ספק שזה נכון. אני חושב שזאת הסיבה שאני לא מסוגל לראות כדורגל ישראלי, אפילו של הקבוצה שאני אוהד. כשאני רואה את ליברפול אז אני כולי בתוך המשחק. אני לא מסוגל לעשות שום דבר אחר, כולל להתייחס לילדים שלי. בכדורגל ישראלי זה בלתי אפשרי, כי הקצב שלו (רוב הזמן) פשוט כל כך איטי. כשאני רואה משחקים של קבוצות אחרות, אז זה סבבה מבחינתי – כדורגל הוא שומר מסך נהדר. אפשר לראות בחצי עין ולעשות עוד דברים. אבל כשזה קבוצה שלך, אתה אמור להיות כולך בתוך זה. וזה נורא כשזה משעמם. זאת אחת הסיבות שליברפול של שנה שעברה היתה כל כך מתסכלת. הכדורגל היה משעמם נורא.

איציק 14 בדצמבר 2015

גם כשצופים בקבוצה אהובה אפשר לזפזפ, לעבור לכדורסל, סדרה אהובה או חדשות; אפשר לשטוף כלים ולריב עם האישה והילדים; לכתוב או לבדוק מבחנים, ועוד. לכדורגל יש תכונה אחת נפלאה, הוא מפנה זמן לעיסוקים אחרים, וכל 7-10 דקות אפשר לחזור לדקה או שתים. כדורגל זה כמו ספוג, 90 דקות מלאות בכלום (אויר זה כלום לצורך הדיון) ולבזבז את כל הזמן בשביל הסיכוי הנמוך שתפספס משהו, מקסימום יראו שוב בתקציר.

אלון 14 בדצמבר 2015

בדיוק חשבתי על זה אתמול שזפזפתי מהפוטבול לקרית שמונה באר שבע ועוד שחקן שכב פצוע על הדשא.. כדורגל זה הספורט היחידי בעולם לדעתי שאשכרה אפשר לבזבז בו זמן ליריבה שלך(ואני לא מדבר להוריד את השעון ממהלכי ריצה הפוטבול,אשכרה לבזבז זמן בלא לעשות כלום) הקונספט הזה כל כך מיושן ולא מודרני ועדיין כולנו לקוחות שבויים.

funfun 14 בדצמבר 2015

קודם כל תכתוב יותר. כן , מה יש? מצ'עמם לך?

אני טוטאלי בצפיה בכדורגל כשזה קשור לקבוצות שאני מחובר אליהן רגשית. כשזה סתם משחק של בארסה או באיירן אז אני מרשה לעצמי לזפזפ או לגלוש או אפילו לשחק כדורגל ביתי עם הבן תוך כדי
כשהקבוצה שלך משעממת אותך אז זה בעייתי. ממליץ להתרכז בקבוצה אחרת שאתה אוהב :)

Gil - Zimbabwe 14 בדצמבר 2015

מצטרף לאריאל, תכתוב יותר….
הקטעים שהכי מצחיקים אותי בכדורגל זה האנשים שיושבים ביציע ומפהקים, לא מצליח להבין איך אפשר לשבת באצטדיון ולפהק.

-גיסנו- 14 בדצמבר 2015

אולי זו התקופה בה הכל רץ מהר מדי, אולי נהיינו מפונקים, ואולי זה בסה"כ החיים שנופלים עלינו ומשנים לנו עם הזמן את סדרי העדיפויות….כי מאוד הזדהיתי עם הרבה ממה שכתבת.
כי הגעתי למסקנה שגם אם היה לי את כל הזמן שבעולם פנוי, כבר אין לי כח וחשק לשבת 8 שעות מול משחקי כדורגל מרחבי היבשת. ואני כבר לא שם באנקר בלו"ז משחקים של ריאל בארסה ואתלטיקו, אני כבר לא אשב לראות משחק אקראי בליגה הגרמנית או האיטלקית סתם ככה….וגם במשחקים של מכבי אני חוטא בפזילה לטלפון פה ושם.
כנראה שזה משהו שקורה לרובנו….

ניר 14 בדצמבר 2015

אני אוהד של מכבי חיפה מאז גיל 6 בערך, ולצערי צפיתי גם במשחק בשבת, וזה לא אתה – זו הקבוצה. אתמול ראיתי את באר שבע מול קריית שמונה ולמרות שאני לא אוהד של אף אחת מהקבוצות ממש נהניתי מהמשחק, מי היה מאמין, מסירות מהירות, התקפות, תנועה, דברים שכבר שכחתי איך הם נראים במכבי חיפה. עצוב.

matipool 14 בדצמבר 2015

יש משהו בדבריך .
יותר ויותר אני מוצא את עצמי רואה רק משחקים של ליברפול וקצת חלקי משחקים של היריבות השנואות מאנגליה .
לפעמים אפילו במשחק של ליברפול , אני עושה במקביל דברים אחרים מחוסר ברירה כשעין אחת על הטלוויזיה ( יש לי אובססיה לסדר וניקיון ואני לא יכול להתרכז או ליהנות ממשהו עד הסוף כשמסביב בלאגן בבית ) .

רומן 14 בדצמבר 2015

היופי בכדורגל שהוא לא מנסה בכח לייצר ענין ודרמות, להבדיל מכל מני ענפי "ספורט" אמריקאים כמו NBA ,NFL ,WWA וכו.. בהם האמריקאים עושים הכל כמו שהם אוהבים לעשות.
כדורגל הוא כמו שאומרת הקלישאה מיקרוקוסמוס של החיים עצמם, הענין בו הוא ענין אמיתי ולא מלאכותי.
מי שמחפש שיהיה לו כל הזמן מעניין בשלב מסוים יפסיק להתעניין בהכל.

איציק 14 בדצמבר 2015

לא מחפשים שיהיה כל הזמן מעניין, רק מחפשים שלא יהיה רב הזמן משעמם. אם המיקרוקוסמוס של החיים שלך זה רוב הזמן שיעמום, אני מצר על החיים שלך.

רומן 14 בדצמבר 2015

מה הקשר? משעמם זה לא ההיפך של מעניין. יש עוד הרבה באמצע.

איציק 14 בדצמבר 2015

נכון, אבל בכדורגל זה כמעט תמיד לא באמצע, זה משעמם רוב הזמן. עד שיש התקפה ראויה או פעולה יפה ( אפילו לא מדבר על שער) הנשמה יוצאת, ואני לא מדבר על הכדורגל הישראלי, כי אם על הטופ שבטופ. יש משחקים נדירים שיש אמצע ולא שיעמום אבל זה מזל גדול ונדיר.

צור שפי 14 בדצמבר 2015

אני לגמרי עם רומן, גם החיים שלנו (לפחות רובנו המכריע) הם לרוב שיגרה (=שעמום) ורק מדי פעם יש נקודות שיא או שפל. ואכן, זה שהכדורגל הוא מטפורה לחיים זו אולי קלישאה אבל זה לא גורע מהנכונות שלה.

ואם כבר מדברים על שיעמום – ראיתם את הגרלת שמינית גמר הצ'מפיונס? כמעט הכל משמים וצפוי. הנבואה ניתנה אתם יודעים למי אבל הנה תחזית לא מסתכנת: ר. מדריד תעבור את רומא, פ.ס.ז את צ'לסי, בארסה את ארסנל, באיירן את יובה, אתלטיקו את פ.ס.וו, מנ. סיטי את דינמו (מצטער רומן), וולפסבורג את גנט ורק בנפיקה-זניט נראה לי פתוח (ומצד שני, למי איכפת חוץ מאוהדי שתי הקבוצות האלה?)

איציק 14 בדצמבר 2015

אני עצוב על אילו שהשגרה שלהם הוא שעמום, סורי. זה לא כל הזמן זיקוקים כי אם משהו באמצע. מי שהשגרה שלו משעממת מזדה עם הכדורגל. אופציה הרבה יותר טובה ונכונה, תחליפו שגרה.

-גיסנו- 14 בדצמבר 2015

לא יודע אם לכולם באמת כ"כ משעמם….
סה"כ היום עובר לי בסבבה. אבל רוב הימים זה עבודה-בית-לישון, בלי יותר מדי אקשן. בלי יותר מדי אירועים מגניבים שיעניינו גם אנשים שלא איתי בעבודה.
אז מצד אחד, אנשים מסתכלים על השגרה שלי וחושבים שמשעמם ואיום ונורא.
ואז אני מספר על כל מיני דברים אחרים שעשיתי בשנה האחרונה, הפיקים שוברי השגרה, ופתאום המבט משתנה לגמרי….

איציק 14 בדצמבר 2015

עכשיו אנחנו מדברים, השיגרה היא שיגרה אך לא שיעמום. יש הרבה אירועים שאולי חוזרים על עצמם ולא פיקים אך האירועים לא משעממים. זה מבחינתי ההבדל מהכדורגל, ששם השגרה נורא משעממת. נכון שיש פיקים מרהיבים אבל הם אפילו לא קוראים כל משחק. לעומת זאת, ברוב משחקי הכדורסל (לא בכולם, למשל מכבי של השנתיים האחרונות היא דוגמא להפך ממה שאני עומד לכתוב) השגרה היא די סבבה ובמשחקים של GS או SA היא אפילו סבבה (דבר שלא ניתן לומר אפילו על משחקי הכדורגל של ברסה או באירן). מבחינה זו מבחינתי כדורסל מתאר הרבה יותר טוב את השגרה מאשר הכדורגל. בסדר עם לפעמים פיקים ולפעמים נפילות.

רומן 15 בדצמבר 2015

להשוות בין כדורגל לכדורסל זה כמו להשוות בין… וואי אפילו לי אין מטאפורה להזיה הזאת.
כדורגל זה שלמות, זה מעבר לספורט, זה דת, גם לשחק וגם לצפות.

איציק 15 בדצמבר 2015

אללה הוא עגול ועל הדשה…
באמת, חסוך לי את הבוז שאני חש לתגובה שלך…
מצד שני, אני חש כך לכל דת, אז זה מתאים.

-גיסנו- 14 בדצמבר 2015

כמות המפגשים החוזרים על עצמם כמעט מדי שנה מדאיגה. עם כל מה שאנחנו כבר יודעים על פיפ"א ואופ"א, וכל מה שאנחנו מדמיינים מעבר – שמישהו ישכנע אותי שזה לא מתוכנן מראש…

צור שפי 14 בדצמבר 2015

צריך להיות סדיסט ו/או אטום במיוחד כדי לתכנן משהו כמו בנפיקה-זניט או גנט-וולפסבורג. שני מפגשים שמתאימים מכסימום לליגה האירופית, אם לא לאינטרטוטו. שמינית גמר הצ׳מפיונס?
Give me a break

איציק 14 בדצמבר 2015

לפחות תוכל לשבת, להשתעמם, ולהמתין לפיקים.

עופר פרוסנר 14 בדצמבר 2015

צור – במגרש זה מאוד כיף. ועל זה ממש תיכף הפוסט הבא שלי :)

רומן 15 בדצמבר 2015

למה כי אין להם שמות סקסיים?
תהיה בטוח שיהיו משחקים נפלאים.

-גיסנו- 15 בדצמבר 2015

למה סדיסט/אטום? יש הגיון בכל שגעון.
מעבר לזה שאלה יכולים להתפתח למשחקים יחסית מהנים – מאותה סיבה שטוב לפלטיני שיהיו הרבה אלופות חלשות ממדינות כדורגל קטנות (כן, גם האלופה הישראלית נכנסת להגדרה) טוב לו שקבוצות קטנות יחסית יגיעו מדי לרבע גמר. איזה גנט או אפואל ניקוסיה זה סיפור פיקנטי וכאילו מחזיר את הרומנטיקה לכדורגל….עד התבוסה הצפויה ברבע.
חוצמזה, אתה צריך שבכל שלב יהיו מפגשים גדולים ומעניינים כדי ליצור דרמה מלאכתוית ומתח לכאורה, כאילו שלא ברור שבארסה תעיף את ארסנל וככל הנראה באיירן את יובה. הרי אם היו מסדרים לריאל את גנט ולברצלונה את בנפיקה, זה היה יוצא שקוף מדי….

רומן 15 בדצמבר 2015

למה אתה חושב שברסה תעיף את ארסנל?
אני דווקא חושב שהשנה לארסנל יש סיכוי לא רע בכלל.

-גיסנו- 15 בדצמבר 2015

כי זאת ארסנל, הם כבר ימצאו דרך לקרוס לתוך עצמם, כי אמנם הם ניצחו את באיירן אבל גם חטפו חמישיה אחרי זה, כי הם עלו בקושי במחזור האחרון מבית שכלל את אולימפיאקוס ודינמו זאגרב, כי ברצלונה פשוט טובים יותר ומגיעים מוכנים יותר למפגשים הגדולים (כבר פעמיים שכולם חזו שסיטי תעיף אותם, ובארסה נפנפה אותם בלי להתאמץ ובלי למצמץ), כי הרמה האבסולוטית של הליגה האנגלית לא גבוהה כ"כ ביחס לליגות אחרות, בטח ובטח שמול בארסה ריאל ובאיירן שכרגע בטופ של היבשת ובפער.

אז עם כל החיבה לארסנל, אני עדיין לא רואה אותם מעיפים את בארסה הנוכחית.

Ljos 14 בדצמבר 2015

מעניין, אבל אני רואה את זה הפוך, ועדיין לטובת הכדורגל. בכדורגל תמיד יש עניין. תמיד דברים קורים. כל הזמן יש ניסיון לקדם ולשנות ולהשפיע על המשחק ועל התוצאה. בכל רגע נתון יכול לקרות משהו. פוטבול, למשל, תוחם את הזמן שבו דברים יכולים לקרות לדקה-שתיים, ואז המשחק יוצא להפסקה ומשעמם. כדורסל אפשר להגיד שהוא הצטברות של דברים ומגמות שמביאות לתוצאה סופית, כמעט כמו בכדורגל, רק שגם שם מחליטים כל הזמן משום מה שצריך הפסקה מהחיים ומהמשחק והולכים להשתעמם בצד מול פרסומות.
וגם אני מצר על החיים שלי, וכן, הם בדרך כלל משעממים.

רפאל 14 בדצמבר 2015

יש לי פחות בעיה עם משחק ספציפי שלא מתעלה לרמת כדורגל גבוהה או מהירה במיוחד.
יש לי בעיה עם מסגרת שמעודדות קבוצות להגיע למגרש ולשדר כאילו הם עושים טובה.
זה קורה בגלל פורמט לא תחרותי שמבליט באופן קבוע את מי שיכול להגיע למקום ראשון בטבלה.

מעדיף לראות משחקים חשובים לשתי הקבוצות שיש להם מטרות והם נלחמים עליהם עם 2-3 הזדמנויות על השער
מאשר משחקים עם פי 4 מצבים אבל כל התשעים דקות לא מצליח להבין על מה ולמה יש להם עוד מה לשחק זולת משכורתם.
ההנאה, המתח והציפייה הם נגזרת מרמת העניין שיש לשתי הקבוצות במשחק.
תדאג לכך שיהיה לקבוצות על מה לשחק- יהיה מעניין.

Perla 14 בדצמבר 2015

אין ספק עופר, עוררת עניין.
לטעמי, הכדורגל של מכבי לא משעמם כי הוא תמיד גורם לרגש כלשהו להתעורר.
כשזה לא יקרה, ונהיה אדישים לכמה שהוא גרוע, נצטרך למצוא תחליף. ומסופקני אם נצליח.
לזה שלא מבין איך ניתן לפהק בכדורגל יש לי רק שאלה אחת ולה זוג סעיפים.
האם יש לך ילדים?
מה גילם של צאצאיך?

עופר פרוסנר 14 בדצמבר 2015

לי עדיין אין ילדים פרלה יקירי. וגם אצלי הוא גורם לרגש, אבל הייתי רוצה שהוא יהיה הרבה יותר טוב, כמו שגדלתי עליו. השאלה היא אם הוא השתנה, אני השתניתי או ששנינו השתנינו. נראה לי שזה האופציה השלישית

סער 14 בדצמבר 2015

כשהיית ילד ראית פחות כדורגל. לפני 30 שנה לא ראינו כמעט משחקים שלמים בשידור ישיר. עכשיו כמעט בכל יום אפשר לראות משחק. אם פעם היינו מתרגשים משידור ישיר, היום זה לא אותו דבר.
תחשוב כמה המשחק בעבר היה יותר איטי עם הרבה יותר בזבוזי זמן ועדיין התרגשנו. לדעתי הסיבה העיקרית זה ההצע הרב שיש היום.

זינק 14 בדצמבר 2015

אני ממש לא בטוח שפעם היו הרבה יותר בזבוזי זמן.
השבוע פורסמה סטטיסטיקה של זמן משחק נטו (כדור אצל שוער נחשב כזמן משחק פעיל). בישראל נמדדו 56 דקות משחק נטו ממוצעות (נדמה לי שזמן המשחק הכולל הממוצע היה 96 דקות), אני לא ממש משוכנע שפעם שיחקו פחות מזה.
הנתון שפורסם הוא אחד מהנמוכים ביבשת, ככה שאם כדורגל הוא באופן כללי הוא משחק איטי ומשעמם, בישראל כדורגל זה אמצעי התאבדות.

גדעון 14 בדצמבר 2015

את התובנה שכדורגל משעמם לעיתים גיליתי לפני שנים. הפיתרון הוא פשוט לא לאהוד קבוצות, שהרי אם אתה אוהד קבוצה מסויימת תעדיף שהיא תנצח 0:1 מכוער מאשר שתפסיד 3:4 במשחק ענק. זה לא פשוט להפסיק לאהוד קבוצות אבל משתלם. עכשיו כשאני מחפש משחק לצפיה אני שואל את עצמי האם יש סיכוי סביר שהמשחק יהיה יפה לצפיה וכך מחליט.

duncan 14 בדצמבר 2015

כדורגל הוא הספורט היחיד ששווה לשקר ולהתחזות. שווה למשוך זמן (כי לא גילו את שעון העצר). ובכלל שווה לרמות.
אין כמעט משחק שאני לא מוצא את עצמי מתכתב בטלפון ורק כאשר השדר מתלהב אני מרים את הראש למסך.
לכן הפסקתי כמעט לצפות בכדורגל.
זה ספורט של לפני מאה שנה שלא התקדם.
יש עוד ענף שפעם אחרונה ששינו בו חוק היה ב1990(או 1992 לא ממש זוכר)?

רוני 15 בדצמבר 2015

כאוהד מכבי חיפה אני מזדהה עם דבריך, הייתי בבלומפילד בשבת ומצאתי את עצמי תוהה לא פעם מה אני עושה פה, למה זה טוב, עד מתי הקהל יתלהב מבעיטות של דרינצ'יץ' שלא מסכנות את השער ורק נותנות לשוער של היריבה לדפוק פוזות.
ואחרי כל זה אני שומע חברים מספרים לי שרוני לוי טוען שהיה משחק מצוין, ואני לא מבין אם הוא דפוק או אני.

רפאל 16 בדצמבר 2015

תמצא שרובנו 'עושים ואומרים כאילו' באופן הרבה יותר ברור ובשביל הרבה הרבה פחות כסף ממאמן מכבי חיפה.
מה אתה רוצה שיגיד? אנחנו גרועים, כבר 13 הפרש. לא מגיע לי להיות פה, אני מתפטר, ביי.
הוא יגיד שאוטוטו נראה פירות וגם אם השנה לא תהיה אליפות, יש למה לצפות עונה הבאה, התקשרו עוד היום להבטיח את המנוי שלכם
כי לא בטוח שיישאר מקום.

אתה לא דפוק. זו הקבוצה שלך. בא לך ליהנות ממנה ומהמשחקים.
מה לעשות שדפקו לך שיטה שמוציאה את הרוח מהמפרשים אחרי שנפתח פער מהמקום הראשון
ואתה צריך כל שבוע לחפש סיבות מוצדקות להמשיך לעקוב.
זה שדופקים אותנו לא אומר שאנחנו דפוקים.
הדיכאון הזה והרמה הנמוכה הוא תוצאה של התנהלות שלא סופרת אותנו האוהדים
ובלעדינו, כאמור, אין לשחקנים האלה שום הצדקה לעשות את כל המיליונים האלה.

ירוק 16 בדצמבר 2015

בוא, אני אתן לך תשובה ברורה: זה הוא.

רומן 15 בדצמבר 2015

ראיתם לסטר?
עדיין משתעממים???
הגול של וורדי… אני מהבוקר לא עובד רק רואה אותו בלופ.
ג א ו נ ו ת

S&M 15 בדצמבר 2015

עברתי את התהליך מאוהד שרוף, לאוהד מרחוק, ללא אוהד בכלל, ולמשתעמם. הכדורגל הפך מעניין מרכזי לעניין שולי, ובמחילה, ללא מעניין בכלל אלא אם יש משהו מיוחד.

לגבי שעמום בכלל – אני מקפיד שהילדים ישתעממו בחופש הגדול (לרבות אמברגו מחשב/טלויזיה חלק מהזמן). אשתי חסרת מנוחה מזה שכולם רצים עם הילדים מטיול ללונה פארק ואנחנו "לא עשינו עם הילדים כלום". אני תמיד מפנה אותה למחקרים שמלמדים שאדם צריך להשתעמם כדי לפתח יצירתיות ולתת מנוחה למוח.

Comments closed