רשמים ממשחק כדורסל מכללות

תזמורת כלי נשיפה, מעודדות ומעודדים, לארי בראון, סוס שחור ופרוותי שרוקד עם הקהל ואולם קטן ומלא באוהדים רעשנים. הבלוג הלך לבקר בכדורסל מכללות

מודי קולוסיאום, האולם הקומפקטי (7000 מקומות) של ה-SMU (סאות'רן מתודיסט יוניברסיטי), הוא מקום נפלא לראות בו כדורסל. בגלל הגודל שלו, אפשר לשים לב לכמעט כל פרט. מהמקום שבו אני יושב, ביציע העיתונאים שמאחורי הסל הדרומי, אפשר לראות טוב מאוד את תזמורת כלי הנשיפה למשל, וגם שהיא מורכבת באופן שווה מבנים ובנות. תזמורת כלי הנשיפה הזו מבצעת במהלך המשחק שירים פופולריים ברמת איכות גבוהה מאוד, ולדעת הבלוג הם היו הכוכבים הגדולים של הערב, מלבד השחקנים כמובן.   גם את המעודדות והמעודדים לא קשה לזהות (כן, יש בנים מעודדים) – ואלה גם אלה נמצאים מאחורי הסל הרחוק. באמצע, בין שני הספסלים של הקבוצות, עומדת קבוצה גדולה של אוהדים שמגיעים ממצבת הסטודנטים הנוכחית של הקולג'. הם קוראים לעצמם The Mob.

12650711_10153970587362783_1586046555_n

וזה, אני מניח, ההבדל העיקרי בין האווירה במקצוענים, שאותה אדגום מחר במשחק שלדאלאס מבריקס נגד פיניקס סאנס, לעומת הקולג'ים, או לפחות בSMU – ה"אולטראס" האלה. הדגימה שלי קטנה מאוד, זה נכון, אבל אחרי שהייתי במשחק של הכוכב האדום בלגרד באולם פיוניר, קשה מאוד להרשים אותי. או לפחות לגרום לי להתרגש מאוד.

אבל למוסטנגס יש מרכיב אחד שלא משנה מה, אם אתם חובבי כדורסל הוא לבטח יגרום לכם להתרשם: המאמן שלהם הוא לא אחר מקואץ' לארי בראון, יהודי טוב מברוקלין והמאמן היחיד בהיסטוריה שלקח אליפות גם בקולג'ים וגם ב-NBA. הדבר הראשון שאני שם לב בקשר לבראון, זה שהוא לובש חליפה ועניבה, אבל על הרגליים שלו יש סניקרס אפורות שחורות עם שרוכים צהובים (גם המאמן של ממפיס אגב מסתובב עם סניקרס, רק שאצלו הם לבנים, מה שהופך את הענין לעוד יותר בולט). הדבר השני שבולט בבראון, שלמרות שהוא כבר 75, הוא עדיין אנרגטי ועצבני ואקטיבי מאוד. הוא ממש חי את המשחק.

בראון הוא אחת הסיבות שהקהל ממלא את הקולוסיאום (5 סל אאוטס מתוך 11 משחקים ביתיים העונה) – או כמו שאומר לי עיתונאי בוגר המכללה שיושב לידי – "מאז שהתחלנו להיות טובים". זה קרה באופן די צפוי מהרגע שבראון הגיע – לבטח יש כמה וכמה שחקנים צעירים שהמחשבה על לשחק ולהתאמן תחת פיגורה כזו גרמה להם לא להסס יותר מדי כשהם היו צריכים להתלבט היכן לשחק.

אחד מהם זה מרקוס קנדי, סניור שמן הסתם ילך לדראפט השנה. פורוורד שנראה לא רע בכלל (אני מנחש שהוא יהיה באירופה בעונה הבאה. זה ממש כיף לנסות לנחש מי מהשחקנים במכללות ישחק באירופה בעונה הבאה, ואיפה. נגד אני לגמרי רואה את קנדי במכבי ראשון). באופן כללי, הדבר שהכי בולט במשחק הקולג'ים הוא הפיזיות שלו. שחקנים שריריים מאוד, וגדולים. אבל אולי זה כי ישבתי קרוב? לא יודע. בכל מקרה, לגבי קנדי, מה שבטוח בקשר אליו זה שהוא לא ישחק העונה ב"ריקוד הגדול", טורניר המכללות השנתי שמתחיל במרץ. הסיבה היא סקנדל (עשירי במספר, אגב) שקשור לרמאויות אקדמיות והתנהלות לא אתית, ובראון עצמו הושעה על ידי הNCAA מתשעה משחקים בתחילת העונה – בתואנת חוסר שליטה של המאמן הראשי.

כל זה, לא מפריע כאמור לקהל למלא את האולם. עיתונאי מקומי אומר לי שכל עוד הקבוצה מנצחת לאף אחד לא אכפת מכלום. עם גישה כזו, אפשר להבין למה קבוצות ממשיכות לעבור על הוקים והתקנות, המגוחכות יש להגיד, של התאחדות הקולג'ים.

12650583_10153970587427783_1925805983_n

האוהדים כאמור נהנים במשחקים. האולם, למרות קוטנו, כולל את כל הדברים שהייתם מצפים בספורט האמריקאי, בוודאי במקום כמו דאלאס, שבו הכל גדול או מוגזם. יש סוויטות, יש קמע (מוסטנג שחור), בקורטסייד יושב ראשיש וולאס שמקבל מחיאות כפיים במהלך המשחק, ובאופן כללי מאוד יפה לראות שיש אוהדים מכל שכבות הגילאים – מה שנקרא משמונה עד שמונים. יש תחושה של מסיבה במשחק, שבוודאי לא ניזוקה מהעובדה שSMU ניצחו את המשחק בקלות יחסית (הפער 6:44 דקות לסיום עמד על 16). 6 דקות לסיום, האוהדים של המוסטנגס התחילו לשיר We want wilfong, ואחר כך פשוט לקרוא בשם שלו. מדובר בשחקן שבקושי מקבל דקות, וכמו שקרא לו עיתונאי שישב לידי – אחד מהשחקנים הלבנים המעטים שיש לנו בקבוצה. כן, במשך כל המשחק לא ממש ראיתי (אני חושב), שחקן לבן שקיבל דקות. לארי בראון אגב, נכנע להפצרות מהקהל והכניס אותו שתי דקות לסיום, מה שגרם להתפרצות שמחה ביציעים. שהלכה והתגברה כל אימת שהוא קיבל את הכדור – הקהל ממש רצה שהוא יקלע נקודות. (אגב, בעוד שהשחקנים על המגרש כולם כמעט היו שחורים, בקהל הם היו מיעוט שבמיעוט – היה קשה מאוד למצוא אותם.

בסיום מסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, בראון מתלוצץ על המשחק הבא – מחר בבוקר הוא והשחקנים שלו נוסעים ליוסטון, למשחק מול הקוגרס ביום שני. הוא סיפר שוואלאס סיפר לשחקנים על ארבעה משחקים בחמישה ימים – אז זה שיש להם יום מנוחה אחד? זה דבר שצריך לברך עליו. ועוד לנצל אותו בנסיעה באוטובוס. הוא גם שאל את העיתונאים בהומור היבש שלו "אתם חושבים שקנטקי או קנזס מקבלים לנסוע באוטובוס?" וכשכולם צוחקים, הוא נזכר שהוא אימן את קנזס בעבר – והוא ממהר להגיד "לא לא, אי אפשר להגיד כלום על קנזס".

12659749_10153970668267783_1302092617_n

אני תמיד תוהה אם נכון לסיים טקסט כזה עם איזו מסקנה חשובה לקהל הקוראים – אבל האמת שאין לי, חוץ מזה שאם אתם מגיעים לארה"ב תבדקו אם יש משחק מכללות קרוב אליכם. זה נחמד, זה חוויה, ובדרך כלל תהיה אחלה אווירה – בטוח יותר טובה מזו של מכבי תל אביב ביורוקאפ. כל הערב הוא אירוע מתוזמר ומאורגן כמו שהאמריקאים יודעים לעשות – זה משחק רביעי שלי בארה"ב בשנה האחרונה וכל פעם מדהים אותי מחדש איך הם לא משאירים אפילו שנייה אחת מתה. הדבר הזה מבטיח מצד אחד אווירה קצת מצועצעת, ומצד שני שקשה להאמין שמישהו, נגיד בן או בת זוג שלא אוהבים ספורט, ייצא כשהוא מבואס.

 

ארץ מטורללת
דמעות של הקרבה

30 Comments

יואב דובינסקי 31 בינואר 2016

אני מאוד נהנה מהאווירה בכדורסל מכללות. יש בזה גם משהו מקומי ואישי שאין בספורט המקצועני וגם נעים יותר מאשר הספורט האירופאי. אני מחבב את התזמורת, זה נחמד והאוהדים אפילו שרים פה ושם. מצד שני, ברוב המשחקים שהייתי הכדורסל לא היה משהו. ביום שני קנטאקי מתארחת אצלנו. מקווה שיהיה נחמד.

אודי 31 בינואר 2016

אם אני לא טועה הם החזיקו מעמד בלי הפסד הכי הרבה זמן העונה

49ers 31 בינואר 2016

נהנתי לקרוא, הצלחת להעביר שמץ מהאווירה ומהקסם שבמכללות.
בקשה קטנה וקטנונית במקצת…
הגהה לפני העלאת הכתובים, אחרת שטף הקריאה נפגם.
תהנה בדאלאס, מקום מרשים ואמריקאי אמיתי.

יוסי 31 בינואר 2016

למה? אחרת איך היינו מקבלים פנינה כמו "ראשיש וואלס"? :-)

אודי 31 בינואר 2016

לא קטנוני בכלל.
בעיניי לא לעבור על הטקסט ולחפש טעויות הקלדה זה חוסר כבוד לקורא.
חוץ מזה כתבה טובה מאוד.

אלון 31 בינואר 2016

חליפה וסניקרס זה משהו שקורה פעם בשנה וזה קשור איכשהו למלחמה בסרטן.
לגבי השחקן שהסטודנטים קראו בשמו. אני מניח שמדובר ב walk on שזה שחקנים שלא גויסו למכללה אלא סטודנטים שנבחנו והתקבלו לקבוצה. הם לא אמורים לשחק אלא רק להשלים חמישיות באימונים. הסטודנטים אוהבים לעודד אותם כי מבחינתם זה אחד משלהם שהתקבל לקבוצה.

NoOne 31 בינואר 2016

לארי בראון , כשאני קורא או שומע את השם שלו אני מתמלא חלחלה , אחד האנשים הנאלחים ביותר בספורט
רמאי, גנב , שקרן , איש מאוס

אלעד 31 בינואר 2016

…. והיחיד שהצליח להבין איך לבנות קבוצה מנצחת סביב אלן אייברסון ולהביא את הסיקסרס להופעת הגמר היחידה שלה מאז 83'.

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

כפוי טובה

אלעד 31 בינואר 2016

אני מסמפט את no one, כי הוא סובל סיקסרס כמוני.
אבל האיש מצד אחד מתעב את לארי בראון, ומצד שני עדיין מאמין בתהליך של הינקי…
אני מתחיל לחשוד שהוא שתול של הסלטיקס

NoOne 31 בינואר 2016

כפוי טובה כמו אחד שקרא לפטר מאמן שהביא לו 4 סופרבולס

אריאל גרייזס 1 בפברואר 2016

לצורך הדיוק, זה היה כשהוא הביא רק שלושה כאלו. ולא קראתי לפטר אותו אלא שיתפטר.

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

הכי כיף ספורט מכללות. הלכתי למשחקים של אריזונה סטייט כשהם לא ניצחו משחק בפאק 10 ועדיין היה כיף אדיר.
ולמי שעדיין לא ראה את מייקל פלפס מצטרף לאוהדים של אריזונה סטייט ב"וילון ההסחה" שלהם, אז תהנו: https://www.youtube.com/watch?v=WvHdwH1wHsM

אלון 31 בינואר 2016

בובי הארלי הופך את אריזונה סטייט לאימפריה.

אודי 31 בינואר 2016

2-6 בקונפרנס… אכן אימפריה

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

עונה ראשונה שלו, לא צריך להתרגש. לוקח זמן עד שמאמן מצליח לגייס שחקנים. העונה שאני מדבר עליה (לקח להם איזה 10 משחקים בקונפרנס לנצח משחק ראשון) היתה הראשונה של סאנדק, עונה אחר כך הוא גייס את ג'יימס הארדן ועונה אחרי זה הם הגיעו לטורניר.
אריזונה סטייט אף פעם לא היתה אימפריה, לא בפוטבול ובטח לא בכדורסל, איפה שהאחות הקטנה מאריזונה תמיד האפילה עליה. אין יותר מדי ציפיות.

אלון 31 בינואר 2016

שנה ראשונה בקבוצה בלי מסורת בקונפנרנס קשה. אין קיצורי דרך (אלא אם כן אתה קאליפרי או בראון).

Yogi 31 בינואר 2016

כדורסל באינדיאנה זה כמו פוטבול בטקסס.

אתמול צפיתי באינדיאנה נגד מינסוטה ובפרדו נגד נברסקה, פשוט אווירה מופלאה ביציעים. אנשים מכל שכבות הגילאים באים בהמוניהם לצפות בילדודס בני 19 משחקים כדורסל.
מעניין למה הפייסרס לא פופולרים.

Yogi 31 בינואר 2016

אגב מסורת יפה באינדיאנה זה שאין שמות שחקנים על הגופיות, כמו בראגבי. אין "אני" באינדיאנה, כולם חלק שווה במכונה.
כמובן שגם לא מפרישים מספרים.

שי 31 בינואר 2016

אז יש עוד ישראלי באינדיאנה?
בשבוע שעבר הייתי במשחקים של באטלר ושל
IUPUI מתוקף עבודתי

בשני היתה הפקה מהודקת וממוקצעת מאוד, אבל לטובת 100 איש בקהל. אצל באטלר היה אולם מלא והרגשת שנכנס להיכל שיש בו היסטוריה, עם אוהדים משמונה עד שמונים כאמור.

ל IU לא ניתן להשיג כרטיסים במחיר הגיוני למושב במקום נורמלי. יקר יותר מהפייסרס.

אגב, תהייה:
הקולטס (NFL) הם אינדיאנפוליס קולטס, הפייסרס הם אינדיאנה. אולי הניסיון לפנות לנתח שוק גדול יותר (קבוצה של כל הסטייט לעומת קבוצה של העיר) הוא שעולה להם בפופולאריות מופחתת?

עופר פרוסנר 1 בפברואר 2016

אני מכיר זוג ישראלים (עם בת קטנה וחמודה) בבלומינגטון, סתם ככה שתדעו

גיל 31 בינואר 2016

אין כמו כדורסל או ספורט מכללות באופן כללי. בראון הוא מאמן מצוין והדארלינג של התקשורת רק שהוא לא הכי סימפטי וישר. הוא הושעה ל30% מהמשחקים של הקבוצה שלו והם מנועים מהלהשתתף בפוסט סיזן בגלל הפרות חוקים כמו רמאות אקדמית.

אריאל גרייזס 31 בינואר 2016

אין כזה דבר מאמן מכללות ישר. בערך כמו רוכב אופניים נקי מסמים, החוקים מכתיבים את הרמאות פה

תומר 31 בינואר 2016

ממליץ על הסרט blue Chips (בכיכובו של ניק נולטה ובהשתתפותם של מספר שחקני NBA כמו פני הארדווי ושאקיל וניל וגם אחד – בוב קוזי) שמספר בדיוק על המציאות המתוסבכת הזו של הספורט האלעק חובבני הזה

http://www.imdb.com/title/tt0109305/

גיל 31 בינואר 2016

אני מאמין שיש ישרים אבל בכל מקרה, יש ישרים יותר ופחות והוא די בתחתית זו לא הפעם הראשונה שהקבוצה שלו מושעה ולמעשה הוא זוכה לכבוד המפוקפק של להיות מאמן של האלופה היחידה שמושעה מהטורניר בשנה שאחרי הזכייה.

יוסי מהאבטיחים 31 בינואר 2016

עשית לי חשק לקרוא קצת על לארי קשישא, שאחראי על רגעי האושר היחידים שלי מהפיסטונס בשני העשורים האחרונים.

נדהמתי לגלות שהוא היחיד שאימן שתי קבוצות nba באותה עונה. ז"א שמאמן שפוטר במהלך עונה בהכרח הולך הביתה להמשך העונה הזו.
נכשלת? הביתה, ולך תחשוב על מה שעשית.
מדהים!
בעיקר סביב הרחש בחש אצלנו סביב כל אחד שהולך הביתה וכבר ביציאה מפגישת הפיטורין מרים טלפון לעשרה מקורבים לבדוק איפה הוא מחר.

NoOne 31 בינואר 2016

לארי בראון זה האיש שבתור ה GM של הסיקסרס אחרי העונה של 2001 עשה טריידים איומים והחתמות הזויות כדי לבנות את הקבוצה שהוא רוצה
לאחר שכל הטריידים התנפצו לו בפנים והוא הבין שהוא בנה קבוצה איומה שהוא לא רוצה לאמן הייתה לו בעייה כי הוא חתום על חוזה לעוד שלוש שנים
אז הוא הלך לבעלים של הסיקסרס ואמר לא שהוא רוצה לפרוש וכבר אין לו כח לאמן , הבעלים של הסיקסרס(אד סניידר האידיוט) עשה לו כבוד ושחרר אותו מהחוזה ושבועיים אחר כך הוא חתם בפיסטונס .
זה POS מהרמה הגבוהה ביותר

7even 1 בפברואר 2016

ציינו פה לגבי אינדיאנה בכדורסל…אין ספק שהכדורסל שם הוא כמו דת. לדעתי נדירים המקומות בארה"ב שפוטבול משוחק באותה עיר\סטייט, ופחות פופולרי מכדורסל.

עמית 1 בפברואר 2016

עופר, ברוך הבא לדאלאס!
מה מעשייך כאן?

SMU ידוע כבי״ס עם מיעוט מיעוטים, רוב הסטדונטים משתייכים לדור ההמשך של השמנה והסלתה של צפון טקסס.

Comments closed