לקראת סיום העונה המתקרב והולך של מכבי, יוצא לי לקרוא כל מיני כותרות שטוענות שרוני לוי ימשיך בעמדת המאמן גם בעונה הבאה. והאמת היא שאני מרוצה מזה. כי בסך הכל, רוני לוי הצליח העונה. הצליח להגיע לפלייאוף העליון, לגמר גביע, לעשות בונקר בבית מול בית"ר ירושלים כשהקבוצה השנייה בעשרה שחקנים, ועוד ועוד ועוד.

אבל נדמה שההישג הכי גדול של לוי העונה בכל מה שקשור למכבי, הוא שהוא גרם, בלי להתכוון ככל הנראה, לחזית הזו של "הניהול הנכון של מכבי חיפה" להתפרק, והצליח להגיע להבנה של רוב האנשים חוץ ממעט אוהדים אולי וכל מיני אנשים בערוץ הספורט שאין להם מושג כנראה בספורט. העמדת הפנים הגדולה ביותר אי פעם של הכדורגל הישראלי, שנמשכת כבר חמש שנים לפחות, נסדקה השנה. והיא נסדקה בגלל רוני לוי.

למה העמדת פנים? כי מה שטוב ברוני לוי, זה שהוא עמד שם בעבר. הוא היה חמש שנים בקבוצה, לקח שלוש אליפויות, היה בחוד החנית, והוא היה מן קלף 'יציאה מהכלא' של שחר. למה אני מתכוון? במשך שנים שחר ממנה מאמנים שלא באמת שולטים בקבוצה – מפני שהוא שולט בה. הוא אחראי על הצד המקצועי, בסופו של דבר. כן, למכבי חיפה היה ג'ורדי עוד הרבה לפני ג'ורדי. כששחר הצליח, לא משנה מה הסיבות אגב, זה עבד מצוין. לפעמים בשותפות עם פיני זהבי, לפעמים לבד, אבל שחר היה משוכנע שיש לו את זה. ואולי היה לו את זה, התארים מדברים בעד עצמם.

עכשיו, עבר זמן מהאליפות האחרונה. זו תהיה עונה חמישית בלי תואר אליפות (אולי יהיה גביע), כל ההישגים שהיו כבר נמחקו. חמש שנים. למה רק חמש שנים? אני אומר שחמש שנים זה זמן מספיק בגלל שאחרי חמש שנים נמחקים כל ההישגים האחרונים באירופה. אם מכבי באמת תשחק בעונה הבאה בליגה האירופית, ההגרלות שלה יהיו הרבה יותר קשות סביר להניח ממה שהיא קיבלה פעם.

זו נקודה כזו, שבה אפשר להרגיש איך כל מה שנבנה בעמל רב, שנים על גבי שנים, עף ברוח. אני חושב ששחר גם יודע את זה, הרי הוא איש חכם והוא נמצא בעסק הזה הרבה זמן, והוא יודע שהדבר הכי חשוב בסופו של דבר זה כסף, ואירופה נותנת כסף, גם כי שלב בתים כלשהוא זה מענק יפה שרק הולך ותופח משנה לשנה, וגם כי באירופה רואים את השחקנים שלו, את אלה שהוא רוצה למכור. ולא למכור לכל מיני מועדוני פח כמו מוסקרון, אלא למועדונים אמיתיים כאלה, שבאמת מעניינים מישהו.

אז שחר הביא את לוי. כי הרי הוא יודע שכל מה שהוא עושה זה בסדר, ואין עם זה בעיה, אז העניין הוא ברמת המאמן. ואם נביא מאמן שהצליח בעבר באותה שיטה, אז למה שלא יצליח שוב? והיו אנשים שאמרו "אבל מה זה משנה המאמן אם לא נותנים לו שחקנים טובים מספיק", והיו אנשים שאמרו "אבל אולי נביא מנהל מקצועי שיבנה משהו ליותר משנה אחת קדימה", אבל שחר יודע שכולם עושים טעויות. ומה פתאום לשלם כסף לאיש מקצוע כשהוא יכול לעשות את העבודה הזו לא פחות טוב (לפי איך שהוא רואה את זה). הנה, תראו איך הוא מתעצבן יפה בפריימים בטלוויזיה.

אז הביא את לוי, ולוי נכשל. יגיד שלא נכשל? יגיד.  ימנה אותו לעוד עונה? אולי.  יתבזה עוד פעם? כנראה. כי מי שלא רוצה להשתנות גם לא רוצה לשנות. ומי שמאמין שהוא בסדר גמור, ולא מקשיב לאף אחד, ולא מנסה אפילו קצת להתאים את עצמו לעולם המשתנה – כזה שקבוצה שבונה את עצמה ומשלמת כסף לשחקנים כי לפעמים צריך לשלם להם יותר כסף כי הם שווים את זה ומתחזקת ומתחזקת ומביאה מאמן ונותנת לו לאמן באמת ואת השחקנים שהוא רוצה, וואלה, בסוף הוא מצליח. ולא, לא אומר שבאר שבע תיקח אליפות השנה בטוח. כן יש לה סיכוי הכי טוב מכל הקבוצות, אבל אני לא מדבר על אליפות: אני מדבר על להגיע לשניים שלושה מחזורים האחרונים עם סיכוי לאליפות. לחמישה מחזורים אחרונים. להרגיש שיש על מה לשחק אחרי אוקטובר או נובמבר. לא ללכת לים.

אבל השאלה היא אם שחר מסתכל על באר שבע? אני לא יודע, לא חושב גם. לשחר לא מאוד אכפת. אני כמובן לא יודע מה עובר לו בראש, אבל אני יכול לנחש. גם אם באר שבע תיקח אליפות, בינו לבין עצמו יגיד שחר שמדובר ב"משהו חד פעמי". אבל מה שהוא לא מבין זה שכמה עונות זה לא משהו חד פעמי. וזה לא פיקציה כמו קרית שמונה. הסיבה שזה לא פיקציה היא שלבאר שבע יש איצטדיון ויש קהל ויש בעלי מנויים ויש לה משהו, משהו שקרית שמונה פשוט לא הצליחה לפתח מכל מיני סיבות, שזה זהות. לבאר שבע יש המון זהות. זה לא תמיד דבר טוב, כמו שיודע כל מי שהיה בבאר שבע עוד לפני אלונה וזוכר את האוהדים מרעידים את האוטו של קלינגר או של עזורי כשהם בתוכו. כן היו שם אלימות, והיו שם בלאגנים.

במאמר מוסגר – כאן נכנס האיצטדיון החדש: יש חוק באיצטדיונים חדשים שאומר שאם תתייחס לאנשים כמו לאנשים הם יתנהגו כמו אנשים. המעבר מווסרמיל, שהיה אחד האיצטדיונים הגרועים ביותר שביקרתי בהם בעולם, והייתי בכמה, לאיצטדיון החדש שלא הייתי בו אבל אני בעל מספיק ניסיון ויכול לדמיין, הוא עצום. הוא משנה אותך. כשיש לך משהו יפה, אתה לא רוצה לקלקל. אתה רוצה לשמור. אתם צריכים לראות את האוהדים של מכבי באבי רן, אולי הקבוצה מחורבנת, אבל כיף לבוא לאיצטדיון. לקרית אליעזר לא היה כיף לבוא כמו לאבי רן. רק קבוצה חסר.

בכל מקרה, שחר לא לומד. הוא לא חושב שצריך לשנות משהו, ובגלל זה הוא הביא את רוני לוי. רוני לוי הוא סוג של התחפרות בעמדה. והאוהדים מוחים. עכשיו מה זה המחאה הזו? יענק'לך? אני לא רוצה שיענקלה ילך, ממש לא. בטח לא ישר. לא, שישתנה. המחאה הזו של האוהדים היא כמו שאמא שלי הייתה מתעצבנת עלי שיש לי בלגאן בחדר, והייתה מגיעה וזורקת הכל על הרצפה. ואני כמו ילד מפגר, אחרי הפעם השנייה או השלישית, פשוט החלטתי להראות לה והשארתי הכל על הרצפה שבוע שלם. זו לא מחאה, זה מה שנקרא אינטרוונשן. התערבות. כולנו אוספים את שחר במקום היחיד שלגיטימי לעשות את זה בו, ומסבירים לו שהוא טועה.

עכשיו הוא מתעצבן והוא לוקח ללב. וזה מדהים. כי מה יש לו לקחת ללב? אנחנו לוקחים ללב, הכל אנחנו לוקחים ללב. כל הפסד וכל תיקו וכל שטות של שחקן, ויש אנשים (אנשים עאלק. ניתן להם שם: עופר פרוסנר) שלא סולחים נגיד לרוני לוי על החילוף נגד רוזנבורג. שלא משנה כמה לוי יצליח, הוא עדיין פחדן בעיניים שלהם. וכשהם ראו את הבונקר מול בית"ר רק על זה הם חשבו, על רוזנבורג ואיזה גועל נפש זה לראות מאמן מתבנקר ככה, ולמה אי אפשר להיות עם קצת יותר ביצים. בכל מקרה, זה אינטרוונשן. אנחנו מנסים להעיר את תשומת ליבו של שחר שהדבר הזה שהוא מנסה לעשות, לא עובד. למה אנחנו עושים את זה? כי הוא לא עושה סימנים שהוא שם לב. המשרוקית שלו, כמו שאמרו הגשש, לא מנגנת אפילו מנגינה של מארש. תגיד שאתה מודע לזה שהכל חרא. תגיד שאתה חושב על דרכים חדשות. תדבר, תן לנו להרגיש שאתה רוצה שינוי כמו שאנחנו מרגישים שצריך אחד.

אבל הוא לא רוצה שינוי, שחר. הוא רוצה את רוני לוי. זה השינוי. רוני לוי. פלא שאנשים מתעצבנים?

ואני כל הבוקר קורא על מכבי נתניה. קורא וצוחק. זה מצחיק, כן. אבל אז אני חושב שיש סיכוי שגם לנו יהיה בעלים כאלה. כאילו, אני רוצה להאמין שאם שחר ימכור את הקבוצה, הוא יעשה בדיקה שהבנאדם שהוא מוכר לו יהיה מישהו עם קלאס, עם כסף אמיתי, שימשיך את מה שהוא עושה. אני רוצה שמכבי תחזור להיות תחרותית ואני חושב שכדי שהיא תהיה תחרותית היא צריכה הרבה כסף, בטח כשמיטש גולדהאר בסביבה. יותר מה-50 מיליון שקל מההכנסות הטבעיות שיש לה כל שנה. אני גם מעדיף את שחר אבל בתור שותף שקט – שייתן למישהו אחר לנהל. לא בא לי שינויים. לא בא לי עכשיו על בלאגנים ולא בא לי על סיפורים מבאסים.

ואני גם לא רוצה שאוהדים ינהלו. הנה, היום קראתי את הפוסט של טל בן יהודה. הוא מכוון לכל מיני אוהדים שחושבים ברצינות שצריך לפרק את הקבוצה. אלה האנשים שאולי ינהלו את הקבוצה שלי. ולא, אוהדים דפקטים יש בכל מקום, זה לא רק במכבי תל אביב. אני מפחד שיבוא איזה טביב כזה, ושהוא גם יצליח ואז יהיו אוהדים שיגידו שהוא טוב לנו. אני מפחד שיהיה איזה יואב כץ. אני מפחד. אני לא זוכר איך זה קבוצה שיעקב שחר לא הבעלים שלה, ואני לא חושב ששינויים כאלה יבואו לי יותר מדי בטוב, כי יש יותר מדי מקרים בכדורגל הישראלי שקבוצות שנקנו הפכו להיות בדיחה עצובה. תשאלו את נתניה ואת הפועל פ"ת ואת הפועל ת"א, ואת מכבי תל אביב שלפני מיטש, ועוד כמה קבוצות. ולא רק בארץ, אבל בארץ יש לזה נטייה גדולה יותר. אני רק חושב על אליהו אליהו הזה ומתחלחל.

אבל גם לא קבוצת אוהדים: מה אני צריך שריאקציונרים דפקטים ינהלו משהו שכל כך חשוב לי? לא, ממש ממש לא. אבל צריך שתהיה הקשבה. צריך שיהיה דיאלוג, אבל דיאלוג אמיתי. כזה שאתה אומר לעצמך – האיש הזה מקשיב לי. הוא רוצה לשנות. הוא חושב שהאינפוט שלי בעל ערך. יעקב שחר לא חושב שהאינפוט (ומסתבר שגם האינפוט הכספי) של האוהדים, הוא בעל ערך. שחר לא חושב שאוהדים שמוחים או ששורקים בוז או שמביעים את חוסר שביעות הרצון שלהם, הם בעלי ערך.

מה עדיף, שלא יהיו מנויים? שיראו בטלוויזיה? שהאיצטדיון יתרוקן? לא, זה לא עדיף. זה לא עדיף בכלל, לאף אחד, אבל אם רוני לוי יישאר עוד עונה, הירידה במכירת המנויים תהייה רצינית, אני חושד. זה יהיה פרס למקום רביעי או חמישי, פרס על עלייה לגמר גביע, פרס על בונקרים ופרס על בינוניות. אתה רוצה קבוצה בינונית, יעקב שחר? אני יודע שלא, אז אל תתנהל כאילו שהיא כזו. זה לא לעניין.

וזה יותר חשוב משאלות כמו האם בניון יישאר למשל. כי בניון הוא רק שחקן. הוא לא באמת הורס או בונה את מכבי. הוא אחד מ-11, גם אם חשוב, גם אם קפטן. הוא לא קריטי למערכת. איך יודעים שהוא לא קריטי למערכת? תוציא את בניון ממכבי עכשיו, האם ישתנה משהו? משהו מהותי, לא משהו סטייל נהיה מקום אחרון בפלייאוף העליון. שום דבר. הכל היה נשאר בדיוק כמו שהיה בלי בניון. וזה הכישלון הגדול שלו כשחקן. שחר בדרך לשם, בדרך להיות מישהו שאם היו מוציאים אותו ממכבי לא היה הבדל. כרגע עדיין יש הבדל. שלא תטעו, אבל הוא בדרך לאבד רלוונטיות.

אגב רלוונטיות, זה העניין המרכזי של הוויכוח בין שני סוגי האוהדים (אין שניים מובהקים, זה סקאלה הרי, אבל אלה שתי דעות מנוגדות שאפשר לזהות) – האם שחר רלוונטי בקונסטלציה הנוכחית או לא. הדבר המעניין הוא שאף אחד מהצדדים לא טוען שהוא רלוונטי היום. צד אחד אומר שהוא לא רלוונטי והוא צריך ללכת, וצד שני לא טוען שהוא רלוונטי, ומדבר על הזמן היפה שהוא נתן לקבוצה. אף אחד מהצדדים לא ממש מעלה טיעון בנוגע להיותו של שחר רלוונטי לעכשיו. אף אחד לא משלה את עצמו. הדבר היחיד שיש לו זה העבר.

ומה זה העבר? העבר, חברים, לא רלוונטי. הסיבה היא שדברים משתנים, גם אם לא רואים או לא חושבים או לא רוצים לדעת שהם משתנים. אבל זה מה שיפה בספורט – אי אפשר לרמות כל הזמן. אולי הממרה המפורסמת, שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, היא מוגזמת, אבל ברמה של עונה שתיים אחורה, אפשר לקבוע איך אתה. ובטח אם מדובר על סטרץ' של חמש שנים. ארסן ונגר זו דוגמא טובה – לפני כמה זמן ראיתי סטטיסטיקה על התארים שלו באנגליה – שממוצע האליפויות לשנה מ-1930 עד להגעה של ונגר היה גבוה יותר מאשר הממוצע -עם ונגר. זאת אומרת שונגר כבר לא רלוונטי. לא שזה המדד שהיינו צריכים בשבל זה, אבל זה מדד טוב.

****

את הטקסט למעלה כתבתי ב-10/5, בטיסה. יום אחר כך, הודיעה מכבי על המינוי של טור קריסטיאן קרלסן (או טק"ק כמו שיכונה כאן) כמנהל הספורטיבי החדש בקבוצה. לכאורה, לקח המינוי הזה את המשמעות של כל המילים הקודמות שכתבתי, וייתר אותן. הרי אני מבקש משחר שישחרר ושחר משחרר. אבל האם אני יכול להיות בטוח ששחר משחרר? האם אתם יכולים להיות בטוחים?

מה עשתה מכבי? הודיעה על מינוי מנהל ספורטיבי. אבל היא לא אמרה מה זה אומר. אתם יודעים מתי ידעתי שג'ורדי אמיתי? הרבה לפני האליפות השלישית או השנייה, או אפילו הראשונה. הרבה לפני שהביא את זהבי אפילו. לא, אני זיהיתי את העניין הזה כבר ב-15 ביוני 2012, בפוסט הזה, שבו אני כותב על הרגע שבו מכבי תל אביב זרקה את ברק יצחקי. סליחה, את 'קפטן מכבי תל אביב, ברק יצחקי'.

המהלך הזה היה הרבה יותר חשוב מההבאה של ערן זהבי, לא כי החשיבות של זהבי באליפויות לא קריטית (אני לא אידיוט, אני יודע כמה הוא חשוב), אלא כי המהלך הזה יצר היררכיה ברורה: גולדהאר>ג'ורדי> כל השאר.

האם יש את זה במכבי חיפה? לא שאני יודע. ההבאה של טק"ק היא כאמור, טובה בעיני. יש בנאדם שאמור להתעסק עם משהו מעבר למאמן, מעבר לדברים היומיומיים או אפילו העונתיים. מישהו שאמור ליצור ולראות תמונה גדולה יותר מהמאמן. מישהו שאמור להתוות דרך.

ואין לי מושג אם זה באמת הולך לקרות. באתר אחד כתוב שלוי אישר את טק"ק. אני חושב שגם הוא לא ידע, ולכן אני אופטימי א-ב-ל… אבל אני גם פסימי. בעיקר כי אני רוצה לראות ולהבין מה בדיוק הולך לקרות.

כדורגל אירופאי זה לא NBA. יש בו כוכבים, אבל זה לא משחק של כוכבים. אתם רואים מה ריאל מדריד, שתמיד מעדיפה את השחקנים על פני המאמנים, עושה כבר שבע שנים. כן, היא יכולה לזכות בצ'מפיונס ליג, כי זה טורניר עם מעט משחקים, שיש בו אולי חמישה משחקים מול קבוצות רציניות שקובעים משהו (רבע, חצי וגמר), אבל בליגה, שיש 38 משחקים וצריכים לתת משחק כל שבוע – אתה חייב מאמן רציני. אה חייב מישהו שישלוט בקבוצה.

כי זה הכל קשור לשליטה. כי כשג'ורדי עשה את המהלך שדיברתי עליו מקודם, כשהוא קבע את ההיררכיה, הוא קבע גם שליטה. אנשים מפנטזים שבלי ערן זהבי מכבי תל אביב תהיה גרועה בעונה הבאה, אבל זה בולשיט. גם אם הוא יעזוב, אז מקסימום יותר שחקנים יבקיעו יותר, ותהיה רוטציה גדולה יותר וכל הג'אז הזה.

ואתה שואל את עצמך, מי שולט בקבוצה שלך? מי שולט במכבי? שחר? רוני? יוסי? הנה, היום (עברו עוד כמה ימים – אני כותב את זה בהמשכים, ויותר מאוחר היום אנחנו נעלה למשחק הליגה האחרון שלנו בבלומפילד לכמה שנים הקרובות), נפוצו שמועות שהגיעו גם לאוזניי, על בניון שישחק בעונה הבאה במכבי תל אביב. ומה שמדהים זה, שאף אחד לא מכחיש את זה.

וזה לפני גמר גביע גם כן. אני מאוד לא רוצה שבניון ישחק בעונה הבאה במכבי. כן, הוא תורם, אבל זה לא שווה את הבלגאן. אני גם לא מבין בדיוק מה הוא יעשה במכבי תל אביב, למה הם צריכים אותו ואיך תהיה מערכת היחסים שלו עם האוהדים שלהם, אבל אני ממש אשמח לראות בעצמי.

כשלעצמי יש לי חוק כשזה מגיע לשחקנים במכבי חיפה: אם מישהו לא רוצה להיות פה, תפדאל, לך לאיפה שאתה רוצה. מכבי קבוצה מספיק גדולה כדי לא להחזיק שחקנים בכח, ואף שחקן בארץ לא גדול יותר מהקבוצה הזו. אף אחד. גם לא יוסי בניון. אבל גם זה כבר לא משנה, כי קרו כל כך הרבה דברים תוך כדי כתיבת הטקסט הזה. כל כך הרבה דברים. לפעמים נראה שקשה כל כך לעקוב אחרי הטירוף הזה שקוראים לו מכבי חיפה. אבל שני הדברים העיקריים שקרו היו שמכבי חיפה הפסידה 0:6 למכבי תל אביב, והאוהדים שלה ראו אותה חוטפת 0:6 ממכבי תל אביב.

***

בואו נחטט בפצע המגעיל ומלא המוגלה הזה של ה-0:6. בואו נדבר על זה. נכתוב עוד הרבה 0:6, כי צריך לזכור שזו הייתה התוצאה. נתחיל רגע מהאנשים חסרי המושג שחושבים שהקבוצה מכרה את המשחק: ככה לא נראית מכירת משחק, ככה נראה קבוצה פח בלי הרכב ששומרת על הרגליים שלה – ואפילו ניסתה להגיע למצבים (כמו עם טואטחה במחצית הראשונה), אבל כל השחקנים שלה שמסוגלים לכבוש שערים מורחקים או פצועים. אה, והם משחקים מול קבוצה כמעט הכי טובה בארץ, בבית שלה, שחייבת ניצחון ולא ממש מחבבת אותה. זה עצוב, אבל זה מה שיש.

לגבי השפלה – כן ולא. ברור שלהפסיד 0:6 זו השפלה, אבל הטעות היא שכל מיני אוהדים התעוררו וחושבים ש'זו' ההשפלה. לא, לא לא. השפלה הייתה ההפסדים לבני יהודה ולכפר סבא במשחקים עוקבים בפתיחת העונה, ככה שאחרי שני מחזורים היא נגמרה. ההשפלה הייתה בונקר בבית נגד בית"ר, אפילו שניצחנו. ההשפלה היא שלוש או ארבע העונות האחרונות, שמלאות בגרבג' טיים מקבוצה שאמורה, לפחות ככה מבטיחים לנו בתחילת כל עונה, להתחרות על כל התארים.

וכאילו כדי לקחת את ההשפלה הזו ולהפוך אותה להרבה יותר נוראית, אז עוד אומרים לכם שזה "בסדר". שמקום רביעי ואירופה זו הצלחה. הצלחה עאלק. ואוכלים את זה כי אוהדי כדורגל צריכים לסבול או איזה שטות מעין זה.

ואחר כך אתה מנסה להסביר לאנשים שלא באמת מבינים, כי איך הם יבינו, שזה לא קשור בכלל לאליפות זה קשור לדרך. אתה רוצה דרך, אתה רוצה התמודדות. שיגיעו שלושה מחזורים לסוף עם סיכוי אמיתי, ולא כשבאוקטובר אנחנו מסתכלים רק על מה נעשה נגד מכבי תל אביב ובדרבי. זה לא עסק. ככה לא מוציאים עשרות מיליונים של שקלים, ככה לא מתנהלים בקבוצה עם כמות המנויים הכי גדולה בארץ.

אבל גם המשחק היה פח אשפה, כן. זה שלא התנצלו ישר אחר כך, שלא ישבו מכבי עם כל השחקנים (אלה שלא היו עסוקים בלעשות סולחות בתיווך ג'ורדי קרויף, כי למה לא בעצם), והוציאו איזה סרטון, משהו, שהם מתנצלים. ואגב, זה לא כי הם צריכים לעשות את זה (למרות שעדיף בלי תמונות כמו זו שויקי וקנין העלתה עם טאלב טואטחה שכולו שמח ומחייך), אלא כי הם יודעים שמגיע לקהל שלהם משהו. והעיקר יומיים אחר כך שולחים את נטע לביא להתנצל. מסכן, השחקן הכי משתדל כל העונה (תקראו מה הופמן כתב עליו במצד שני), שחקן שאנחנו אוהבים כל כך, במה שנראה מהלך מחושב היטב.

אבל אולי הם לא יודעים. וכאן אנחנו מתחילים להתעסק עם המשחק החשוב של העונה, גמר הגביע. הרי מצד אחד, אומרים לנו, תבוסה כזו (ונעזוב רגע שרוב השחקנים שישחקו בגמר לא היו על המגרש ביום שבת) בטח תשפיע על השחקנים, לא? ומצד שני אומרים לנו שלא אכפת להם בכלל מהקבוצה, אז למה בדיוק שזה ישפיע עליהם? אדישים לא? איך זה עובד.

אז הנה איך זה נראה: הסיכויים הם בערך 20:80 למכבי תל אביב. אני לא חושב שיש מישהו במכבי (אוהדים, שחקנים, הנהלה), שחושב אחרת. מכבי תצטרך להתעלות, בטח כשפלט לא משחק, ואני לא מאמין שננצח. פשוט כי לא ניצחנו את מכבי תל אביב העונה אז מה הסיכוי שזה יקרה דווקא עכשיו? אבל בגביע אפשר להגיע לתיקו ולפנדלים ואז הכל יכול לקרות (מצד שני גרמנים תמיד מנצחים בפנדלים), אז זה בטח לא איזה תקוה למשהו טוב.

ומבחינת הקהל? שמעו אני מת מת מת להיות במשחק. ואני לא אהיה בו. פשוט כי אני לא בארץ, ואני לא יכול לטוס לכל משחק גדול שאני רוצה, כי אני לא מרוויח כמו יוסי בניון, אבל אני בוודאי אצפה בו. אין תואר שאני רוצה יותר מגביע. אגב, זה נכון לדעתי לרוב האוהדים של מכבי בשכבת הגיל שלי – אנחנו זוכרים את הגביע האחרון ואת כל הגמרים שמאז (הנפילה של משומר, הפנדלים מול מכבי תל אביב שאחריהם היה פקק נוראי בכביש החוף, הגול של בירם בדקה ה-88 שלא עזר בכלום מול בית"ר), וכל ההפסדים המיותרים והמטומטמים, ואני רוצה את זה כל כך, שאני אשכרה יכול לטעום את זה.

***

השאלה היא – האם טוב לארגון מכבי חיפה לזכות בגביע. האם זה מה שיעשה לו טוב? כאמור, אנחנו מאוד רוצים את הגביע. אבל יש עם זה בעיה: נניח ואנחנו ניקח אותו. זה יהפוך את הכל לבסדר, ואת העונה הזו להצלחה? משחק אחד, טוב ככל שיהיה, לא יכול להפוך עונה להצלחה. בטח לא עונה נוראית כזו.

והכותרות יהיו – רוני לוי מביא למכבי חיפה גביע ראשון אחרי 18 שנה. והן יהיו נכונות. כי אכן הגיע גביע ראשון אחרי 18 שנה. ואכן רוני ישב על הספסל. אבל האם זה ישנה משהו? ואני מפחד שכן. אני מפחד שהתקשורת, שבמשך כל העונה הזו כמעט ולא עושה את עבודתה נאמנה כשזה מגיע למכבי, כי אף אחד לא קובע ראיון עם יעקב שחר, ושואל אותו שאלות קשות, ואף אחד לא שואל את רוני לוי אחרי משחקים או במסיבת העיתונאים לפני הגמר או אחרי משחקים או ברגע שהודיעו שהוא ממשיך בעונה הבאה (מקום רביעי = פרס. מכבי חיפה בשנת 2016), אז ישר היו צריכים להיכנס ולשאול אותו על העונה הבאה – עמדות שהוא רוצה לחזק, התפקוד שלו ושל קרלסון, מי אחראי על מי וכל הג'אז הזה, או למשל מה היה לו להגיד שהוא העדיף לא להגיד כי אם הוא כן יגיד – אז יהיו כאלה שלא יאהבו את זה.

אבל אולי כדאי שאחכה לסוף העונה כי רוני אמר ש"אז הדברים יהיו ברורים". אני מקווה שיהיו יותר ברורים משיטת המשחק שלו. מקווה.

אז אנחנו במילכוד 22, וכמובן שאני מעדיף גביע, אבל אם לא ניקח, מה יקרה אז? החותמת על העונה הזו, עם שני הפסדים רצופים למכבי תל אביב כשאחד מהם לפחות הוא 0:6, ואחד מהם זה בגמר גביע, יגרמו לאוהדים לא לעשות מנוי? כי זו השאלה הגדולה: האם יהיו 18 אלף מנויים גם בעונה הבאה? אף אחד לא חושב על העונה הזו, והאמת, אנשים חושבים על העונה הבאה די בפחד. אי אפשר לדעת איך הקבוצה תיראה, אבל מרגיש שאולי המצב הגיע לנקודת רתיחה – ואם יהיו פחות מ-12 אלף מנויים זו תהיה רתיחה.

ונתקלתי גם במישהו שלא הבין מה האוהדים שלנו מתבכיינים – לקחתם כל כך הרבה אליפויות. זה לא פעם ראשונה שיוצא לי לשמוע את הטענה הזו, והיא כמעט תמיד מגיעה מאוהדי הפועל תל אביב, שלא מבינים את ה'חזירות הזו'. סוציאליסטים, יפה להם. ואני מסביר להם תמיד שכל אליפות יפה ונהדרת בצורה שלה. וכל אחת מהן היא כיפית ואני נהנה להיזכר בהן. והדבר השני הוא שזה לא קשור כבר לאליפויות, בעיקר קשור לביזיון שאנחנו האוהדים, מרגישים מההנהלה. אנחנו מרגישים שזה מקולקל, ואף אחד לא הולך לרופא, פשוט תוקעים כדורי אקמול אחד אחרי השני ומקווים שזה יהיה בסדר. ואין שום אקאונטביליטי. כלום.

אז זה המצב שלנו. הוא בוודאי לא אידיאלי, והוא גם לא מצב, איך אומרים, טוב. אבל יום שלישי זה גמר גביע, אז צריך לשים הכל בצד, למרות הכל, וללכת לקחת תואר.

האם הפוסט של דורון קרמר מסביר למה לא משחקים ערבים בבית"ר?
עור עבה ולב גמיש ועדיין כואב לי