לפני הפוסט – אני מבקש לנחם את ידיד הבלוג מתי סין קרונה על מות אביו דניאל.דניאל עלה לארץ בשנת 1951, ומיד אימץ את מכבי חיפה כקבוצתו, וזכה איתה ב-12 אליפויות וב-6 גביעים. הוא גם היה אבא, וסבא, וממה שאני יודע, איש מצוין. מתי, בשם כל משפחת פרוסנר ודה באזר, אני מאחל השתתפות בצערך ובצער המשפחה, ושלא תדע עוד צער.

***

ועכשיו לפוסט, הופעת הבכורה של עידו גבעון במסגרת הזו, ונקווה שלא האחרונה. 

***

רבים וטובים מתנסים בשנים האחרונות במשחק החברה הפופולרי "ניתוח משברים" בכל הנוגע למכבי חיפה. מה לא שמעתי. הדלפות מחדר ההלבשה, לחץ מהקהל, פילוג בין השחקנים, מאמנים לא מקבלים קרדיט וכן הלאה. לכל אחד הסברים שונים ומגוונים, אבל אף אחד לא באמת הצליח לשכנע אותי שהוא הבין באמת מה עובר על הקבוצה. כי חלק מההסברים אולי היו נכונים לתקופה מסויימת ובתנאים מסוימים, אבל בהינתן שלל השינויים שעברו על הליגה מאז האליפות האחרונה, אי אז לפני כ-5 שנים, אני אישית לא השתכנעתי מאף אחד בינתיים. ולכן, אמנם אנתח מעט את מצב הקבוצה אבל אני מזהיר מראש, אני לא מתיימר להיות מי שהבין איך ולמה באמת נפל המועדון הזה למעמדו הנוכחי.

תיאום ציפיות ועמידה בציפיות

ההבדל המהותי בין ההדחה המביכה מול נומה קאליו, לבין חוסר היכולת של הקבוצה לקחת (מה לקחת? להתמודד) אליפות הוא נושא העמידה בציפיות. כמו שאני קורא את המפה, המטרות במכבי, כרגע, ועם כל הצער שבדבר, אינן לקחת אליפות. ואני אחדד: אין בכוונת העומדים בראש, בעלי המאה והדעה, להוציא כסף ברמות שמכבי ת"א עושה. אי לכך, האפשרות להתמודד על האליפות לא ריאלית כרגע. לכן גם ממש לא הופתעתי בתחילת העונה שעברה, שגם זו לא התפתחה כעונה מוצלחת מידי. וכך גם, לדאבוני וככל הנראה כרגע, לא אהיה מופתע כאשר לא באמת נילחם בצמרת לאורך כל העונה.

ההפסד לנומה קאליו שונה בתכלית. גם עם הרכב הטלאים שפתח מול האסטונים, פעמיים, היינו צריכים לנצח. כי הבדל הרמות בין המועדונים אמור להיות גורם מכריע בסופו של דבר, לאורך 2 משחקים. כי הערך של הסגל של מכבי, לפי טראנספרמרקט (תסלחו לי מראש, אבל אני אשתמש באתר הזה כדי לחזק כמה טיעונים בפוסט. אני מבין שזה לא המדד המדויק ביותר, ועוד לא ברור לי ממש על מה מבוססים המספרים שם. אבל בואו נניח שלכותבי האתר יש ידע רחב והוא כן מהווה אינדיקציה טובה.) הוא 13.2 מליון יורו, בערך פי 3 משל נומה קאליו האסטונית (מוערך בכ-4.2). גם ללא עטר ופלט, שני הנעדרים המשמעותיים ביותר כנראה, היה רוני לוי צריך לנצח. חבר שנסע למשחק, סיפר לי שמשכורת ממוצעת בקבוצה האסטונית, ככה הוא שמע בנסיעתו, נעה סביב 1,500 דולר לחודש. אחרי המשחק, החבר'ה האלה פשוט שמו טרנינג והלכו הביתה. אני מתכוון, צעדו. ברגל. בלי אוטובוס. תיק ובו המדים המיוזעים מהמשחק, על כתפיהם. כי בנומה קאליו השחקנים מכבסים את המדים בבית. התמונה מתחילה להתבהר? כן, קבוצה של חבר'ה שבקושי מתפרנסים מכדורגל, ספק אם חיים אורח חיים ספורטיבי באמת, ניצחה חבורה של ישראלים מנופחי חזה, שמרוויחים פי 10 ופי 20 מהם. לא רק ניצחו, אלא כשהכסף על השולחן, כשיש ממש משמעות למפגש הזה, לא באיזה משחק-ליגה-אחד-מבין-רבים או במשחק אימון חסר משמעות. ההפסד הזה הרי מנמיך אוטומטית את כל הציפיות להכנסות מהעונה הקרובה במכבי. הפסד עם השלכות.

ולכן, הדחה מול קאליו הפתיעה אותי יותר מאשר חוסר תחרותיות בליגה. כי על ההדחה הזו רשום בגדול "אי עמידה בציפיות". אפילו מה שמצופה מהקבוצה, המינימום ההכרחי, פשוט לא מצליחים לבצע. וההפסד הזה גרר תגובות קשות מאוהדים רבים של הקבוצה.

הטור הזה נכתב בהשראת שיחה בקבוצת וואטספ בנושא הגעה אפשרית של רועי קהת. האם שחר הציע באמת חצי מליון, או מליון יורו. ולמה בעצם זה עוד לא נסגר ומה המסר שעובר בהבאת רועי קהת לקבוצה.

מאקרו

תראו, כן יבוא קהת או לא יבוא קהת, זו ממש לא השאלה. ערך הסגל במכבי, כמו שציינתי, מוערך בכ13.2 מיליון יורו. אלופת המדינה הפועל ב"ש מוערכת ב13.55 מיליון יורו, לא הבדל משמעותי. מכבי ת"א, מוערכת בכ-24.2. כן, כמעט פי 2.

אמנם זה לא הביא לאליפות צהובה, בהינתן הצטברות תנאים מסוימים (עייפות מליגת האלופות כנראה השפיעה, החלפת מספר מאמנים בעונה בטח לא עזר, חוסר שקט תעשייתי מסוים בחודשיים האחרונים לעונה בשילוב עם הגעה לשיא של הפועל ב"ש כקבוצה ברגעי מפתח), אבל הביא להם עליונות איכותית גדולה יותר מול רוב הקבוצות בישראל ומספר הישגים מספקים בשלוש השנים הקודמות. במילים אחרות, מכבי ת"א משתמשת בהרבה כסף כדי להגדיל את מידת הוודאות, לפיה היא תהיה ברמה הכי גבוהה בישראל ותתמודד על כל התארים.

נכון, כסף הוא לא חזות הכל. עובדה, ב"ש (וקרית שמונה בזמנו ואיזה דוגמא שתרצו להשתמש בה, מכל ליגה) זכתה באליפות. וכמו שמראים התקציבים (וגם השמות, הרי אף אחד מחוליית ההגנה שם לא נקנה בכסף גדול), הסגל של ב"ש לא מוערך בהרבה יותר מאשר הסגל של מכבי.

אבל, ניתן להגיד שתקציב גדול יותר יביא להישגים טובים יותר. באופן כללי, במצטבר ולאורך זמן, אין מה לעשות, זה נכון. ויעקב שחר לא מתכוון להגדיל את תקציב הרכש. הוא לא עשה זאת עד כה בכל שנותיו במועדון, ואין שום סיבה להאמין שהוא יעשה ככה בזמן הנראה לעין. למעשה, נראה שהוא מצפה שרוני לוי יוציא מים מהסלע ויקרה המשהו הבלתי סביר הזה, שמדי פעם קורה לקבוצות נחותות כלכלית.

ולכן, מה שהייתי מצפה ממנהלי המועדון זה להגיד בקול רם וברור לקהל "חברים, יש קבוצות אחרות שהרימו את הרף גבוה מדי. אנחנו, כמועדון, לא מתכוונים לטפס לרף הזה. אם נצליח, זה יהיה בדרך שלנו. עם תקציב נמוך בהרבה משל המתחרים."

הודעה כזאת כמובן לא הייתה עוזרת הרבה למחלקת שיווק מנויים. גם ההפסד לנומה קאליו לא עזר.

אבל אני מאמין גדול בתיאום ציפיות. ואני גם מאמין גדול בקהל של מכבי.

אותו קהל שכנראה לא יקנה 18 אלף מנויים השנה, ז"א פחות מבשנה שעברה.

חבל לי על אלו שקונים מנויים עם ציפייה גדולה להישגים. על אלו שלא מבצעים מולם תיאום ציפיות ומבחינתם מכבי נבנית כדי להתמודד על כל התארים. אני, למשל, קונה את המנוי שלי כדי להנות ממה שיש, אבל עם ציפייה לשחזר את הישגי העונה שעברה. שעם כל הצער, היו קרובים למיצוי הפוטנציאל של הקבוצה. גביע ומקום רביעי, כמה משחקים טובים, כמה פחות טובים, הגעה למפעל אירופי ותואר.

וכאן נכנס לתמונה עניין מיצוי הפוטנציאל. לעניין זה לרוב משייכים את עבודת המאמן. תפקידו, בהנחה ולא הוא הרכיב את סגל השחקנים של הקבוצה, הוא להוציא את המיטב ביותר מהחומר הקיים. עם רוני לוי זה לא בדיוק קורה, כרגע. עם 5 המאמנים האחרונים מאז אלישע לוי, שלגבי העבודה שלו יש טיעונים לכאן ולכאן, זה לא ממש קרה. אולי עם בנאדו למשך כחצי שנה.

אז כן, אולי השנה רוני לוי יוציא מהקבוצה את המיטב ועוד קצת. אבל לא הייתי שם את הז'יטונים שלי על זה. בעיקר כי לא קרה שום דבר שונה השנה מאשר בחמש השנים האחרונות.

 

מיקרו

ומן המאקרו אל המיקרו – אם רועי קהת מגיע למכבי, האם זה שדרוג משמעותי? האם זה מה שצריך להטריד את אוהדי הקבוצה?

התשובה שלי היא חד משמעית לא. לי אין סיבה משמעותית להאמין שרועי קהת שחקן טוב משמעותית מגילי ורמוט, למשל. כי רועי קהת, עם כל הכבוד, אמנם שיחק 28 פעמים השנה בליגה האוסטרית, אבל כבש רק פעם 1 ומשתמע שהוא לא בדיוק השתדרג שם. ההסבר הכי טוב שאני מוצא למעמדו כרגע: מו"מ שלו עם קבוצות ישראליות, לפחות עפ"י הפרסומים בתקשורת, הוא כנראה דבר רלוונטי, על הפרק. שחקנים שמצליחים בחו"ל, כמו נאתכו, חמד וכיאל, לא יעלו על דעתם לחזור לארץ, אלא אם יציעו להם משהו יוצא דופן. את המסקנה הזאת אני שואב בעיקר מראיונות שהם מעניקים וגם, ובכן, מהמציאות. לא שמענו על מו"מ קונקרטי של נאתכו, רפאלוב או תומר חמד לחזור ולשחק בארץ.

אז כנראה שרועי קהת הוא לא בדיוק הדיל-ברייקר. האס המבריק שיעלה את הציפיות מהקבוצה. לדעתי, סביר יותר להניח שגם הוא, אם יגיע, ייתקל בחבלי לידה קשים כמו שקרה לאלירן עטר, גילי ורמוט, יוסי בניון ובינוניים אחרים שהגיעו לקבוצה והסתנכרנו עם הרמה הכללית. כן, הוא יוסיף עומק ואיכות לסגל. אבל לא הרבה יותר מזה.

אם נחזור למאקרו לרגע, כדי למצוא אס שכזה, במיוחד במצב המנטאלי של הקבוצה בשנים האחרונות, כנראה שצריך לשים סכום גדול במיוחד, חסר תקדים, ולהביא שחקן מוכח וטוב. לפחות אחד.

 

אנומליית בית"ר?

*ביתר ירושלים – נקודה קטנה אני רוצה להגיד בנוגע לבית"ר. בשנתיים האחרונות הנרטיב סביב הקבוצה הזאת הוא שאלי טביב קוסם. שהוא מביא שחקנים אלמוניים שפורחים דווקא ובמקרה במועדון הזה. רבים משתמשים בעיקר בשם שלומי אזולאי כדי להוכיח את הטענה הזו. רבים יגידו שהעונה הקודמת, היתה מוצלחת בהרבה לבית"ר ירושלים מאשר למכבי חיפה. מקצועית וגם ניהולית. טוב, אני אחלוק על דעתם.

הנרטיב סביב בית"ר אומר שאלי טביב משקיע הרבה פחות מיעקב שחר, אבל בעזרת ניהול נכון וסקאוטינג איכותי, מביא תוצאות טובות יותר. אז אני לא קונה את הסיפור הזה. כי בית"ר אולי מתהדרת פחות ברכישות נוצצות, אבל נתון נוסף משיטוט בטרנספרמרקט, מעלה ששוויו של סגל השחקנים בבית"ר מוערך בכ-12.4 מליון יורו. ממש לא הרבה מתחת למכבי או לא ב"ש. ז"א, בסופו של דבר, כאשר שחר מסתפק במשומר וטביב באלעד גבאי, עם כל הכבוד לשני המגינים האלה, שניהם מסתפקים. ונכון הדבר גם לעמדות נוספות במגרש (דקל קינן, נטע לביא, דרינצ'יץ' ועטאא ג'אבר במכבי לדוגמא). עמדות רבות מדי במכבי מאוישות ע"י שחקנים שלא נקנו בכסף גדול ולא מקבלים משכורת מפציצה. למעשה, כשבוחנים את הסגלים לעומק, אפשר לראות שההשקעה הכספית דומה ממה שמספרים לנו בתקשורת.

כשאני שומע לפעמים שהתקציב של מכבי נע בין 60-70 מיליון ₪, לעומת 20 או 30 מיליון בבית"ר אני לא ממש קונה את זה. בעיקר כי לא מפרסמים דוחו"ת כספיים. כי אין שקיפות. שמתם לב לאקראיות שבה מפרסמים את המספרים האלה בלי שום סימוכין? לטווחים הגדולים מדי שבהם משתמשים, שהרי יש הבדל משמעותי בין 60 ל70 מליון. 2 שחקנים ששווים 5 מיליון, לדוגמא.

אם אין דוחו"ת כספיים, מאיפה מביאים העיתונאים את המספרים על 70 מיליון?

אם התקציב במכבי הוא 70 מיליון, לאן זה הולך? מישהו יודע? כמה מוקצה להעסקת הסגל הנוכחי? כמה מוקצה לתפעול מחלקת הנוער והמתקנים השונים? כמה מוקצה לשיווק והוצאות על אצטדיון? כמה מוקצה למחנות אימון?

ואם למישהו יש תשובות לכל השאלות האלה – יש לו גם תשובה לגבי הקבוצות האחרות בצמרת הטבלה? אולי אם היו לנו נתונים היינו יכולים לקבוע טוב יותר מי "מצליח" ומי פחות.

נכון, למכבי יש הכנסות גדולות בהרבה מהקהל. שהרי היא מביאה, בממוצע, בערך פי 2 צופים למשחקיה מבית"ר. למרות אצטדיונים ביתיים בגודל דומה. זה לא אומר כלום על ההשקעה של שחר בקבוצה.

לנושא ההשוואה בין 2 המועדונים, אולי דווקא הייתי אומר שלמכבי הייתה עונה טובה יותר מבחינת הכנסות, קהל ובהתאם – ההנאה שמקבלים הצופים שמגיעים למשחקים (שהרי תמיד כיף יותר להגיע למגרש מלא).

בנוסף הייתי גם אומר שבסופו של דבר, בית"ר לא הייתה מתמודדת רלוונטית על האליפות בשום שלב של העונה, ממש כמו מכבי, שתיהן זכו בכרטיס לאירופה. רק שמכבי זכתה גם בגביע.

ולמרות זאת, בעקבות הנרטיב סביב התקציב הצנוע של בית"ר כביכול, נתפסה העונה כהצלחה. מה לעשות, נדמה שמבחינת תדמית, לפחות בנוגע לתיאום ציפיות, בבית"ר עושים עבודה טובה יותר.

גם איתי שכטר, שלא פוגע בבית"ר ממש כמו שלא הצליח בחיפה (3 שערים ב-16 הופעות, ספרו לי עוד על בישולים וחיבור לקהל), מצטייר בתקשורת כמי שנולד מחדש מאז המעבר. למרות שמבט על המשחקים שלו בבית"ר מראה המשך ישיר ליכולת שהוא הציג בחיפה במשך כשנה.

ההשוואה לבית"ר ירושלים, לאורך זמן רב, הורידה אצלי את האסימון. הבעיה במכבי היא לא רק חוסר בהשקעה כספית. היא גם התנהלות לא נכונה בתקשורת ומול הקהל.

עור עבה ולב גמיש ועדיין כואב לי
רוני לוי פוטר. ועכשיו?