חיכיתי בכוונה עם הסיכום של המחזור הקודם כדי להראות את האבסורד המטומטם של מנהלת הליגה בפגרה הכל כך ארוכה הזו שלא תרמה לכלום. כי אם אני בא לסכם עכשיו את המשחק ההוא, שאף אחד לא זוכר אפילו נגד מי הוא היה (בבית נגד קרית שמונה, כן, הסתיים ב-0:0), מה אני אומר? וכמה הוא רלוונטי? הכל מעורפל ואני לא זוכר כבר כלום.
נמאס לי מפגרות. זה לא סיכום רגיל, אבל באמת שנמאס לי מפגרות. כן, אני יודע, מכבי תל אביב היום, משחק גדול, איצטדיון מלא בנתניה, בלגאן, ואני אפילו בארץ ואהיה שם, אבל מה המשחק הקודם שהיה אומר על המשחק הקרוב? למה הוא רלוונטי, מלבד המיקום הטבלאי?
התשובה היא שהוא לא. עונת כדורגל לא צריכה להפסיק בצורה כזו, ואין מצב שבואכה חודש נובמבר, בישראל ישחקו רק את המשחק השביעי בעונה. תעשו מחזורי אמצע שבוע, תעשו משהו – אבל אל תעשו הפסקה של שלושה שבועות באמצע העונה. די עם זה.
ובקשר למכבי – הולך להיות משחק מעניין הערב. קודם כל, בגלל שאלירן עטר פותח. האיכות העיקרית שיש לעטר, חוץ מזה שבעיני הוא שחקן מצוין, היא שהוא יוצר ציפיות: אם אני יודע שהוא פותח, אני ב-עשר אחוז יותר אופטימי לגבי המשחק של הקבוצה.
אבל בסופו של דבר, אין מה לעשות: מי שתקבע את גורל המשחק הזה היא מכבי תל אביב ולא מכבי חיפה. הצהובים הרבה יותר טובים מאיתנו, הם קבוצה איכותית הרבה יותר (יש להם חלוץ ב-3.5 מיליון יורו ושוער ב-3 מיליון יורו – זה שני שחקנים שלבדם עלו יותר מ-27 מיליון שקל והם בעמדות קריטיות במגרש), וברור שאפשר לנצח אותם, אבל צריך להסתכל על העניינים כמו שהם. מכבי צריכה לשחק סגור יותר, לצופף את מרכז המגרש, ואולי הכי חשוב – להיות אגרסיביים, ואפילו ממש ממש אגרסיביים.
לגבי, זה המשחק הראשון של מכבי שאני אראה באיצטדיון אחרי חצי שנה בדיוק (הקודם היה ב-24/4 השנה, מול בית"ר ירושלים, ניצחנו 0:1). אני מודה, כל מה שמשנה לי זה רק לראות משחק באיצטדיון אבל אני רוצה לנצח. מול קבוצה שלא הפסידה בליגה כבר 27 משחקים, זה קצת פחות נראה כמו אופציה, אבל נקווה לטוב.

ביקור בריגלי פילד
הניצחון על מכבי תל אביב. Everything in its right place