בשבוע שעבר ניסיתי להסביר לאשתי את השיטה של פוטבול מכללות, ולא ממש הצלחתי. היא המשיכה לשאול אותי "אבל איך יודעים מי יותר טוב?" והסברתי לה על הדירוגים (רנקינגס) ועל החטיבות השונות (קונפרנסים) ועל איך זה בדיוק עובד. והדבר העיקרי שהיה לה להגיד על זה, שזה לא קשור לספורט.

ובאמת, קשה להאשים אותה: בעוד שבכדורסל המכללות ישנו הטורניר השנתי, מארץ' מדנס, עם 64 קבוצות וכל הדרמה שאפשר לדמיין, בפוטבול הדירוגים והאלופות מוכרעים עדיין (אמנם פחות מבעבר, ועדיין), בצורה שקשה להגיד עליה שהיא הוגנת.

קחו למשל את גמר הביג 10, אחת מחמש החטיבות הגדולות (יחד עם הפאק 12, ביג 12, SEC ו-ACC). הגמר מפגיש את המנצחת בין המזרח למערב – פן סטייט (מדורגת 7) ו-וויסקונסין (מדורגת 6)  בהתאמה. לא משנה מי מהן תנצח ותזכה בפועל באליפות של החטיבה, זה עדיין לא ייתן להן ככל הנראה את האופציה לשחק עבור האליפות. הסיבה? לשתיהן יש 2 הפסדים, כמו למשל למישיגן (מדורגת 5, לפני שתיהן). גם מישיגן אבל כנראה לא תשחק, אחרי שהפסידה בשבוע שעבר מול היריבה הגדולה אוהיו סטייט (מדורגת 2), לה יש רק הפסד 1. אז, תשאלו, למה אוהיו סטייט לא משחקת בגמר של הביג 10? כי ההפסד האחד שלה הגיע נגד פן סטייט. ולכל קבוצה מחשבים את המאזן בתוך החטיבה (9 משחקים) ובכללי (12 משחקים). על האליפות מתחרות ארבע קבוצות שעליהן מחליטה ועדה – כך שלא בהכרח הארבע המדורגות ראשונות הן אלה שיתמודדו בחצי גמר.

15302305_10154840168912783_1696716530_o

אבל מלבד השיטה (ויש עוד כל כך הרבה נדבכים, באמת שחבל להיכנס אליהם עכשיו), ובעיות שונות כמו זה שלא משלמים לשחקנים וקבוצות עוברות באופן תדיר על חוקי הגיוס וחוקים אחרים ונענשות רטרוקאטיבית, נצחונות ותארים שפשוט נמחקים שנים אחרי שהושגו, הרי שמדובר בספורט די מצליח, שמושרש עמוק בתרבות ובהווי האמריקאים. ואין סיפור שיכול להדגים בעצם את העניין הזה יותר מאשר קבוצת הפוטבול של פן סטייט  בשנת 2011, פוטר המאמן האגדי של המכללה, ג'ו פטרנו, בעקבות סקנדל פדופיליה שהיכה גלים. פטרנו אימן במכללה במשך 46 שנים, ונחשב לאחד המאמנים הטובים בהיסטוריה של הספורט, ולמעשה המאמן עם הכי הרבה נצחונות בקריירה (409). חודשיים אחרי הסקנדל, נפטר ג'ו-פא, כמו שכונה בחיבה, ושישה חודשים לאחר מכן, הודיע ה-NCAA שהוא מוריד ממאזנו של פטרנו 112 נצחונות – כל הנצחונות שצברה הקבוצה בין 1998 ל-2011. הנצחונות האלה הוחזרו בשנה שעברה במסגרת עסקת טיעון, אבל כמו שאפשר להבין אם אתם חובבי ספורט – לכל העניין הזה לא מריח טוב ובטח לא מריח ספורטיבי. הקבוצה גם הורחקה לשנתיים ממשחקי הגמר (bowl), וניתן להגיד שבמשך ארבע עונות היא לא התקרבה למה שהייתה פעם.

אבל השנה, לפן סטייט היה סיכוי לזכות בתואר אמיתי (לא בול גיים שלאף אחד לא אכפת ממנו): הביג 10. מאז 2008 לא הוכתרה המכללה כאלופת החטיבה, ולמעשה מעולם לא זכתה בו ללא פטרנו על הקווים (ואיתו זכתה 3 פעמים, ועוד פעמיים בתואר האליפות הארצי). מולה עמדה וויסקונסין, הקבוצה החזקה ביותר בצד המערבי של החטיבה, שלה הייתה זו ההופעה הרביעית של הגיריות בגמר, מתוך שש פעמים (לפני כן לא היה משחק ואת התואר לקחה הקבוצה שבמקום הראשון בסוף העונה הרגילה.

ברבע הראשון פן סטייט בקושי הצליחה למסור: פעמיים מוצלחות מתוך ארבעה ניסיונות. אבל הק"ב המוכשר שלה, טרייס מק'סורלי, הניח את הכדור בניסיון המוצלח השני שלו ברבע בידיים של מייק גסיקי, אחרי מסירה של 33 יארדים לתוך האנד זון. ברבע השני, ניסו בפן סטייט למסור 16 פעמים, אבל רק האחרונה מתוכן הסתיימה בנקודות היחידות של הליונס: 40 יארד לידיים של בלקנול. הבעיה הייתה בצד השני של המגרש – כשוויסקונסין מבקיעה בזמן הזה 28 נקודות, מהם 3 ט"ד, כולל ריצה של 67 יארדים ברבע הראשון במהלך נפלא של קורי קלמנט, שסיים את המחצית עם 113 יארדים, וט"ד אחד. המחצית השנייה התחילה בצורה מאוד טובה עבור פן סטייט: בעיטת שדה מוחמצת של וויסקונסין מצד אחד, ודרייב של מהלך אחד מהצד השני: מק'סורלי עם מסירה נפלאה לבלקנול, 70 יארד ולאנד זון. קצת יותר מ-4 דקות אל תוך הרבע השלישי והיתרון של וויסקונסין ירד ל-7 נקודות בלבד. הקהל והתזמורת של פן סטייט התחילו להתעורר.

15303946_10154840171282783_754558600_o

זה הרגע להתעכב שנייה על החלק היותר כיפי בספורט המכללות: העובדה שיש קהל, והוא ממש ממש מעורב. בניגוד לכמעט כל ספורט מקצועני שיצא לי לחוות באופן אישי בארצות הברית, שני הקהלים במשחק הזה (65,018 צופים, המגרש הוא נייטרלי בגמר, חצי איצטדיון לכל קבוצה), דחפו את הקבוצה שלהם, וכשפן סטייט הצליחה לחזור לשיוויון, 4:22 לסיום הרבע השלישי (אחרי ריצה קצרה של סקוואן ברקלי), שני הקהלים, הלבן של פן והאדום של הגיריות, נכנסו לאטרף – חלק הורידו חולצות, כולם עשו המון המון רעש שהצליח לעבור את הזכוכית של יציע העיתונות. שער השדה הראשון של המשחק, של וויסקונסין, היו 3 הנקודות היחידות שלה ברבע השלישי, כך שגם את הרבע השלישי היא סיימה ביתרון, קטן אמנם, של 28:31.

לא להרבה זמן. דרייב פשוט מצוין של פן סטייט, שהסתיים במסירה של טרייס "תמסור לי" מקסורלי, העלה אותה ליתרון וגרם לאוהדים שלה לשיר "היי, היי בייבי" בליווי של התזמורת. מקסורלי נראה כאילו הוא בדרך הבטוחה לMVP של המשחק, כשהטאצ'דאון הרביעי שלו שבר את שיא הירדים במשחקי הגמר והעמיד אותו על 362, כשהיד עוד הייתה נטויה. שער שדה נוסף, 5:17 לסיום המשחק, העמיד את היתרון של פן סטייט על 7, מה שאומר שוויסקונסין הייתה חייבת ט"ד כדי להציל את המשחק. כמו תמיד בפוטבול, למרות שהמשחק מורכב מעשרות מהלכים שונים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, הכל התנקז למהלך גורלי אחד, במקרה הזה דאון רביעי כשוויסקונסין צריכה יארד בודד. לכאורה, אחרי 415 יארדים במשחק שלם, לא היה מדובר במשימה קשה מדי. אבל וויסקונסין לא צלחה אותה, סיימה את הרבע הרביעי בלי נקודות, והשאירה את האוהדים שלה מאוכזבים, ואת פן סטייט מאושרים.

15322552_10154840183947783_1513388170_o

אחרי המשחק, נשאל מאמן האלופה הטרייה, ג'ף פרנקלין, אם הוא האמין שהקבוצה שלו תוכל לעשות את זה אחרי שהתחילו את העונה במאזן 2:2. "צריך להפסיק לדבר על ה-2:2, ולהתחיל לדבר על תשעת הנצחונות הרצופים איתם סיימנו את העונה", ענה פרנקלין, והוסיף: "אנחנו עשינו את שלנו, וכמו שלימדו אותנו, הצלחנו להתגבר על בעיות בהתחלה וזכינו בחטיבה הכי קשה בפוטבול המכללות. עכשיו זה עליכם, הוועדה הבוחרת". ביום ראשון, הוועדה בחרה בארבע הראשונות: אלבמה, אוהיו סטייט (שאותה פן סטייט ניצחה, כזכור), קלמזון ו-וושינגטון. ופן סטייט? היא תסע לפסאדינה, להתמודד מול USC ברוז בול. משחק יוקרתי, אבל זה פשוט לא זה. השאלה תמיד תשאר, מה היה אם?

וזה בעצם מסכם את כל הסיפור הזה: היה משחק, הייתה דרמה, היה ניצחון אחרי מהפך, הייתה חוויה אדירה, ויש תואר. אבל יכול להיות שכל הדבר הזה לא יספיק לפן סטייט אפילו להתמודד על האליפות הארצית. ואולי, רק אולי, בפוטבול המכללות מצאו דרך לשמר את הדבר היחיד אולי, שחשוב יותר בספורט מהניצחון המוחלט: את זה שאפשר להתווכח עד אין סוף מי יותר טוב, ואף פעם לא לקבל תשובה ניצחת.

אחרי אשקלון ולפני הדרבי. המשחק הכי חשוב של העונה
הפער והתהליך. פוסט לשנה החדשה