הפער והתהליך. פוסט לשנה החדשה

שתי המילים שבכותרת מסמלות בעיני את העונה הזו של מכבי. אז חשבתי עליהן תוך כדי שנתתי לידיים להתרוצץ קצת על המקלדת

מאז שהפסקתי לקרוא כמעט את כל החדשות על מכבי, אני קולט שהפער, שקודם היה בין מה שהיה כתוב שם לבין מה שאני הרגשתי וחשבתי השתנה. מצד אחד הוא נעלם: קנה המידה, שהוא הקובע העיקרי של אותו פער, חדל מלהתקיים ולכן הפער נעלם. אבל הפער נפתח מחדש, כי אני בכל זאת לא לבד בעולם ואת הישיבה במגרש החליפו הטוויטר והווטסאפ והבלוגים השונים.

 

וכך אני מוצא את עצמי רגוע יחסית, לא עצבני כל כך, מסוגל לצאת מיד אחרי שהמשחק של מכבי נגמר כדי לחגוג את הסילבסטר, ולא לקחת יותר מדי ללב. ואת השחרור ההמוני של שחקנים בינואר, ואת הטעויות של המאמן, ואת השטויות שהם עושים על המגרש ואת הגולים המעצבנים, כולם עוברים חולפים, נוגעים אבל לא נשארים, ואני מנסה להבין מה אני רואה על המגרש ואיך זה, אם בכלל, קשור לאיך תיראה הקבוצה בשבוע הבא או בעוד חודש או במשחק האחרון של העונה.

 

ויתכן שזו הטעות, החיפוש המתמיד אחרי משמעות חבויה שנמצאת בהכל. משיטוטיי ברשתות החברתיות אני מוצא שהסיבה העיקרית שבגללה צוחקים על מכבי, מתומצתת למילה אחת: תהליך. בעצם, אם אני מבין נכון, כל דבר שלא מסתיים בניצחון כל משחק או לפחות במקום הראשון, הוא ההוכחה שהתהליך הזה הוא בכלל שקר, או גניבת דעת או סתם כישלון קולוסאלי.

 

אז עם פרוס השנה החדשה, זה זמן טוב לדבר על תהליך. איזה תהליכים בעצם אנחנו מכירים, ולמה הגיחוך על המילה? זו שאלה אמיתית, שישבתי וחשבתי עליה. אני חושב שעבור רוב הישראלים, הקונוטציה העיקרית שעולה מהמילה תהליך, היא "תהליך השלום". ותהליך השלום, כידוע לכולנו, הוא באמת סוג של בדיחה או דבר מה נלעג אחר. לא ברור היכן הוא מתחיל, לא ברור היכן הוא נגמר, לא ברור מי רוצה בו בכלל ולא ברור אם הוא ישים. לדעת כותב שורות אלה, למשל, השלום כמוהו כאוגוסט קריר בתל אביב – לא יקרה, אין מה לקוות לו, ובשביל מה בכלל לחשוב עליו, זה סתם לא תורם לכלום.

 

תהליך השלום הוא המיקרו וכל ישראל היא המאקרו, בכל מה שקשור לתהליכים: קחו למשל את ענף הייצוא האזרחי מספר 1 של ישראל, ההיי-טק: הכותרות בעיתון והסיכומים של השנה, דיברו על אקזיטים. ומה זה אקזיט? זה קיצור דרך. הרי המטרה של בניית חברה היא הבנייה שלה. התהליך, היצירה. האקזיט הוא קיצור דרך, הצלחה שאיננה הצלחה אמיתית. תגידו – לעשות כסף זו הצלחה, אומר לכם שאתם צודקים. אבל לא מדובר בתהליך, מדובר בזבנג וגמרנו.

 

זו המנטליות הישראלית. עכשיו או אף פעם. בניגוד למה שאולי מצטייר כאן, אין פה שום שיפוטיות. זה מה שנותן, בין השאר, לישראל את הטוב שבה וגם את הרע. האוכל בברלין למשל, לרוב גרוע. הסיבה לכך היא שלגרמנים יש סבלנות לאוכל גרוע. מסעדה מחורבנת בתל אביב תשרוד חודש וחצי, אפילו אם היא של איזה שפית מהטלוויזיה. לאף אחד אין זמן וסבלנות לחכות, ומצד שני, מותר להיכשל הרבה יותר בקלות, ולהתחיל מחדש. וזה דבר מדהים.

 

נחזור רגע למכבי ולתהליך שהיא עוברת: מה בעצם טיבו של התהליך הזה. והתשובה האמיתית – אף אחד לא יודע. יכול להיות שהתהליך ייכשל. אנחנו לא באמת יודעים. אנחנו לא יודעים איך אמורה להיות הקבוצה הסופית, איזה סגנון היא תשחק, האם כל שנתוני המועדון יעברו לשחק באותה שיטה, האם תוקם קבוצת מילואים סטייל בית"ר תל אביב אצל מכבי תל אביב, האם רנה הוא המאמן המתאים (אני לא יודע, אבל נראה לי שכן דווקא למרות הרבה שטויות שהוא עושה וחוסר תגובה שלו במשחקים) והאם תור הוא המנהל המקצועי המתאים (אני חושב שכן, ומלבד מריו, אני מרוצה מהזרים שהביא).

 

אבל זה גם לא משנה. משני הכיוונים. כי מצד אחד, אף אחד לא שואל את האוהד הממוצע או את האוהד הממוצע של הקבוצה האחרת או את העיתונאים שמדווחים על מה שכן או לא קורה שם. מכבי זזה קדימה בקצב שלה, שעיטה איטית אל עבר העונה הבאה ואל עבר צורה מוגדרת יותר של קבוצה, כשהעונה הזו מתפקדת כעונת מעבר. אל מה? זה לא משנה כרגע, אבל (וכבר קצת נמאס לכתוב את זה, אבל זה לא מפסיק להיות חשוב) מראש לא ציפינו לעונה טובה או לאליפות. אותן הבעיות עדיין קיימות, קצב צבירת הנקודות עדיין נמוך, מול הקבוצות הקטנות אנחנו נראים נורא ולמרות נקודות האור (גלזר, קגלמאכר, נטע), יש גם די הרבה נקודות חושך.

 

אבל חוסר הציפייה מאפשר התנסות. בדיקה. טעויות ותיקונים. הרי באר שבע פתחה פער שככל הנראה לא יימחק, אנחנו לא נרד לפלייאוף התחתון, אירופה נראית כמו אופציה ריאלית לעונה הבאה, ובסך הכל המצב לא כזה גרוע. אני לא מרוצה, כי אני תמיד רוצה שנהיה מקום ראשון, אבל אנחנו לא מספיק טובים עדיין. אני לא מופתע מזה, זה לא גורם לי לעצבים יתר על המידה מעבר למשחקים עצמם, ובסך הכל אני חי עם זה בסדר. יש לי סבלנות לתהליך.

 

ולגבי השחקנים שמועזבים בינואר? כן, צריך לנקות את השורות. בחמש השנים האחרונות, מכבי עמוסה בשחקנים שאינם לרמתה. אבל זה ישתנה, אני מקווה. והשחקנים שיהיו על המגרש יהיו שחקנים טובים יותר, מתאימים יותר, אני מאמין. אין לי יותר מדי שליטה על מה שיקרה, ומה שכן יש לי זה ההחלטה איך אני לוקח את זה, איך אני מקבל את זה, איך אני מתייחס לזה: אני יכול להגיד מראש שזה כישלון. שזה נורא וזה גרוע ואין שום טעם. אבל זה לא כיף לי. אולי אני נאיבי? אולי. אבל מי שכן קורא אותי יודע שכשלא הייתה לי תקוה הבעתי את זה.

 

ולכן, המסקנה הסופית היא שהתהליך הוא הפער: הפער בין מה שאתה לא יודע שקורה למה שנראה לך שקורה. אתה לא יודע איך יהיה גרי קגלמאכר בתחילת העונה. ואתה לא יודע איך קהת ישתלב. ואתה לא יודע שלויטה ייפצע ופתאום גלזר יפתח. ומה שנראה לך לפעמים כמו משהו גרוע, הוא שער למשהו טוב. פתח. הפער הזה הוא מה שהופך אהדה, שהיא בעצמה תהליך לא רציונלי, שבו אתה מפקיד אחת לשבוע או אף יותר מזה, את האושר השברירי כל כך שלך, בידי חבורה של אנשים שמשחקים כדורגל במדי הקבוצה שלך, למשהו נסבל.

 

אפשר לשחרר. אפשר להביט ולהגיד – זה לא נורא. אפשר להיות סבלניים. יש גם טוב בכל הדבר הזה.

 

שנה טובה עם שיר ישן ויפה.

https://youtu.be/4qoymGCDYzU

Share on FacebookTweet about this on Twitter

34 תגובות ל “הפער והתהליך. פוסט לשנה החדשה”

  1. דיזידין (פורסם: 3-1-2017 בשעה 03:20)

    יפה.
    אולי תהליך הוא הפער בין המציאות לתקוה.

    להגיב
  2. פנדה (פורסם: 3-1-2017 בשעה 08:02)

    בול מה שאני חשבתי לעצמי.

    סה"כ כל ההתנהלות עם הזרים היתה טובה – שני זרים טובים (גרי ו-ואצק) ועם מוסה גידרו את עצמם יפה ממקרה של נפילה. ז"א שבגדול עשו סקאוטינג מדוייק. עכשיו נשאר לראות את הזר החדש ואת זה שבדרך (אני מאמין שכבר יש חלוץ זר על הכוונת).

    בגדול אני בעד השחרור המאסיבי שעשו עכשיו – להפרד מ-6 שחקנים בינוניים מינוס (אפילו 7 עם פלט) ולהביא 3 איכותיים, ואת המקום הפנוי בסגל למלא בשחקני נוער.

    הדבר היחיד שהפריע לי היה שנמנעו להשתמש במשומר כמגן ימני שני במקום כל מני ניסויים לא ברורים על העמדה (בכל זאת, הוא לא עד כדי כך גרוע). אני מניח שלרנה היו השיקולים שלו, אבל לא ברור לי מה הם. עכשיו כשהביאו את המגן/בלם החדש, נראה לי שביחד עם קאגלמאכר העמדה הזו סגורה.

    לדעת החלק החשוב עכשיו זה לעשות סדר בחלק הקדמי. לדעתי חסרה שם היררכיה ורואים שזה פוגע במשחק השוטף. פלט בדרך החוצה, רוקביצה עדיין לא ממש הראה את עצמו ונשארנו עם וורמוט ועטר. לדעתי לפני שמביאים חלוץ זר צריך פליימייקר שישחק מעל ואצק/נטע.
    באופן אירוני היו לנו בשנים האחרונות שני קשרים כאלו אבל שניהם לדעתי התפספסו. (ראיוס ואוברניאק)

    להגיב
    • עומרי (ירוק) (פורסם: 3-1-2017 בשעה 23:05)

      אני דווקא חושב שצריך לחזק את הקישור, נטע וקמיל זה לא מספיק. ואצק אולי יכול להיות השחקן הזה שאתה מחפש, ולהביא מישהו במקומו מאחורה.

      להגיב
  3. יניר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 08:11)

    די כבר עם המילה תהליך שהוא מילה נרדפת לכשלון. המטרה של קבוצה כמו מכבי חיפה היא תואר כל שנה.
    כבר 5 שנים הקבוצה נכשלת והתירוץ הוא"תהליך". המטרה היא להצליח כאן ועכשיו ולא לשלב שחקני בית , לבנות שיטה, להתגבש ועוד מילים מכובסות שתפקידן לתרץ.
    בדרך כלל מי שעובר תהליך נכשל גם בשנה הבאה , מחליף מאמן ומתחיל תהליך חדש.
    וגם שילוב שחקני בית הוא סוג של תירוץ שתפקידו לתרץ חוסר הצלחה ( ותודה לממציא השיטה- רוני לוי ). תביאו תואר ולא חשוב עם מי

    להגיב
    • dk (פורסם: 3-1-2017 בשעה 09:29)

      עוד כשרוני לוי היה שחקן מכבי נהנתה משחקני בית נהדרים, אני הרבה יותר נהנה משחקן בית מאשר מאיזה אלירן עטר/איתי שכטר שבאו כ"א מהם סטייל מושיע כשבכלל זה בגלל שהקריירה שלהם נתקעה והם ניצלו את המצוקה שלנו.

      כבר 5 שנים שאנחנו לא פקטור במאבק האליפות (גם באליפויות של אלישע שיחקנו נורא ונהננו מליגה חלשה+), לחשוב שאם ננסה את אותו הדבר וזה פתאום יצליח זה נאיביות במקרה הטוב, רק חמור לא משנה את דעתו ושמח ששחר הבין שכל עוד הוא לא משקיע משמעותית יותר כסף ממה שהוא מוכן הדרך היחידה להבריא את המועדון הזה היא דרך איטית קרי תהליך.

      להגיב
    • ישרון (פורסם: 3-1-2017 בשעה 10:33)

      יש דבר כזה תהליך ארוך טווח שזה בניה אמיתית. מה שחיפה עשתה בשנים האחרונות זה כמו שאתה אומר תהליך שהוא תירוץ כל שנה משנים דרך, תהליך אמיתי דורש זמן וסבלנות כמו שפרוסנר אומר.

      להגיב
    • עופר פרוסנר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 11:53)

      טוב כתבת די כבר אז אפסיק לראות את מה שאני רואה כמו שאני רואה ואתחיל לראות את זה כמו שאתה רואה.
      וברצינות – יכולת לפחות לקרוא את כל הטקסט ולהתייחס אליו ולא רק לכותרת, כי התייחסתי למה שכתבת לקראת הסוף.
      מה שכן, אני מעריך את זה שאתה בכל זאת מגיב, אבל אשמח אם תוכל לעשות זאת בצורה שיותר קשורה לטקסט.

      להגיב
      • יניר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 23:37)

        אם כך, אסביר את עצמי באופן ברור יותר.
        קבוצת ספורט כמו גם חברה עסקית צריכה להביא לתוצאות מיטביות לבעלי מניותיה, אוהדיה וכן הלאה. המבחן הוא בסוף השנה או סוף העונה. תוצאות פחות טובות השנה כדי שאולי בשנה הבאה יהיה טוב יותר הם קודם כל אי הצלחה. מאמן צריך לשאוף לנצח כל משחק עם השחקנים הכי טובים שיש לו לטעמו ולא חשוב גיל השחקנים , איפה הם גדלו וכן הלאה.
        ועוד משהו- אקזיט זה ממש לא קיצור דרך אלא מכירה למישהו שיקח את החברה ויממש את הפוטנציאל שלה טוב יותר מהיזמים המקורים. ברוב המקרים אין בזה קיצור דרך אלא ראיה מפוקחת של המציאות.
        מקווה שהפעם הבנתי את הטקסט טוב יותר….

        להגיב
    • חמי (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:11)

      נראה לי שפספסת את כוונת המשורר. ואם תסתכל על מכבי של סוף שנות ה90, שלא זכתה בשום תואר במשך כמה שנים (פרט לגביע די מקרי בזכות הגרלה קלה ב98) היית כנראה אומר את אותם דברים.
      אבל הסתכלות עמוקה יותר הייתה מראה, למשל, את הבנייה שנעשתה לחוליית ההגנה. בנאדו חזר מ-2 עונות השאלה בבית"ר, ז'אנו הגיע בעונת 96', קייסי עונה אחריו, גם חרזי הושאל לעונה אחת וכמובן דוידוביץ' שנבנה לאט-לאט כשוער ראשון (אחרי שהיה מחליף של שני שוערים מובילים – רפי כהן ובוני). אם לא הבנת – זוהי חוליית ההגנה (בצירוף זר אחד, אוסטרובסקי ואחריו אג'יפור, גונזאלבש ואולארה) שהביאה 5 אליפויות ב-6 שנים. כן, אני מוכן לאבד כמה שנים של תארים כדי לבנות אימפריה גדולה כפי שהייתה מכבי של 01' עד 06'.
      מי שיאפשר לזה לקרות זה קודם כל ההנהלה, שנקווה שתהיה מספיק סבלנית, ואחריה האוהדים שצריכים להיות מספיק סבלנים.

      להגיב
  4. Oded (פורסם: 3-1-2017 בשעה 08:30)

    ״ומה זה אקזיט? זה קיצור דרך. הרי המטרה של בניית חברה היא הבנייה שלה. התהליך, היצירה.״

    מי קבע את המטרה של בניית חברה? עופר פרוסנר?
    יצירת חברה היא משהו שונה לחלוטין מניהול חברה, למה לקרוא לזה קיצור דרך? כל אחד ומה שמתאים לו

    אתה יכול להוסיף לרשימה שלך של תכונות ישראליות – הצגה של דעות כאילו שהן עובדות

    להגיב
  5. אזי (פורסם: 3-1-2017 בשעה 09:06)

    אני חושב שהבעיה שלנו עם "תהליך" היא העובדה שהוא בלתי מדיד, ואז מבחינתנו, הקהל ההדיוט, "תהליך" זה ראשי תיבות של "חה חה אין לכם איך לקבוע אם אני מצליח או נכשל!!".
    בקבוצות שעובדות בשיטת אקזיט (כל הקבוצות בארץ אי פעם – תיכף אגע במכבי תל אביב) נורא ברור אם השיטה מצליחה או נכשלת. קבוצה מנצחת – הצליחה. קבוצה מפסידה – נכשלת. עכשיו רק נשאר לנחש האם המאמן נכשל או השחקנים. אבל האקזיט כשל.
    כשג'ורדי הגיע למכבי תל אביב הוא דיבר על תהליך, אבל בפועל עשה אקזיט. אני לא מאמין שהיינו קונים את התהליך הזה אם מכבי לא היתה מסיימת טופ 2-3 בעונה של אוסקר.

    הבעיה של מאמני כדורגל היא שהם לא חיים בואקום, מה שמשלם להם בסוף זאת העובדה שיש קהל של אלפי ועשרות אלפי אנשים שמתעניינים במה שהם עושים, ולכן הדרך היחידה לגרום לקהל לקבל תהליך – היא להסביר לו את התהליך.
    תהליך הוא לא "בוא נבחר שיטה ומותר לנו לא להצליח בעונה הראשונה"
    זה לא תהליך. תהליך הוא "בוא נבחר שיטה ותוך 10 משחקים אני מצפה להגיע למצב של 70% שליטה בכדור בכל משחק"
    תהליך הוא לגמרי מדיד, פשוט מפרקים את הנתון המדיד לא למשחק שלם אלא למדרגות מדידות.
    אם מישהו היה יודע מה המדרגות שמכבי חיפה (או כל קבוצה בתהליך) מכוונת אליהם, אף אחד לא היה יכול להתלונן שהתהליך לא עובד, כי אפשר לראות בדיוק מה עובד ומה לא.

    הבעיה היא שברוב המקרים שמישהו אומר תהליך, הוא מתכוון פשוט שיתנו לו יותר זמן להכשל.

    להגיב
  6. ר.בקצה (פורסם: 3-1-2017 בשעה 09:10)

    כשיגיע ניק הורנבי לבית דין של מעלה (אחרי 120 שנה), העונש שלו על כתיבת ספרו המחורבן יהיה קריאת כל טורי הספורט- זרם תודעה שהושפעו ממנו.
    חוץ מאת שלך, עופר- הטור היה אחלה (באמת).

    להגיב
    • עופר פרוסנר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:20)

      צחקתי ממש :)

      להגיב
  7. עירן (פורסם: 3-1-2017 בשעה 09:40)

    יפה, עופר !!!! תיאור מצויין.

    להגיב
  8. גורביץ' (פורסם: 3-1-2017 בשעה 10:28)

    לא מאמין בתהליך, אלא יותר בברגים הנכונים, גם בצוות האימון ובעיקר בסגל השחקנים.
    וגם לא חושב שאפשר לקרוא למה שעובר על מכבי חיפה העונה ככה. יש כמה ברגים יותר נכונים לקבוצה ולפרקים היא גם משחקת כדורגל, שזה התקדמות אבל לא הייתי קורא לזה תהליך, וכל מה שאנחנו רואים עד עכשיו שזה פתיחת עונה פחות טובה משל מכבי פ"ת, אבל יותר טובה ממה שקיבלנו בחמש שנים האחרונות לא שווה אם רנה לא ממשיך, ואם שנה הבאה הם יפתחו את הליגה עם כמה הפסדים ותחושת חוף דדו / קשתות במחזור שישי.
    לגבי נקודות האור – גלזר ביג טיים (טפו טפו טפו חמסה חמסה רק לא לנחס את הילד..) וקגלמאכר מסכים, נטע אובר רייטד ואכזבה. הוא לא מפתח איזשהי יכולת בעיטה או מסירה שמתאימה לקשר אחורי מודרני, אם שנה שעברה ההסבר היה בזה שהשחקנים סביבו לא מספיק טובים, השנה הוא איבד את האמצע בערך מול כל קבוצה, והוא אחת הסיבות המרכזיות שהאמצע שלנו נע על הציר של בין רך ללא קיים. חייב לרדת לספסל.

    להגיב
  9. yaron (פורסם: 3-1-2017 בשעה 11:26)

    עופר,
    הרבה מאוד חברות הגיעו לאקזיט המיוחל לאחר תהליך ארוך ומסודר. כמובן שהיו גם קיצורי דרך כי כשמציעים לך 50 מיליון על רעיון בשלבי פיתוח לא תמיד שווה לקחת את הסיכון ולנסות לסיים את הפיתוח בשביל 200 מיליון.
    לגבי "המשוחררים" – מכבי חיפה מציעה אותם למכירה, למה אתם נופלים לספין הזה?
    אם היתה אומרת לשחקנים שהם יכולים למצא קבוצה חדשה בתנאי שתיקח את החוזה שלהם זה יכול להיחשב שחרור.
    לבקש עליהם כסף זה להציע אותם למכירה.
    כבר עכשיו פתאום מגלים בחיפה שבמחירים שהם מבקשים לא יהיו הרבה קופצים על כל החבילה.
    מקווה שלא תקימו את "המנודים 2".

    להגיב
    • עופר פרוסנר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 11:50)

      1. הנקודה שלי הייתה לגבי המטרה – והמטרה היא לעשות מקסימום כסף במינימום זמן. זו גישה שונה לחיים מאשר זו הגרמנית למשל, שהיא נקודת ההשוואה שלי.
      2. משוחררים בעיני אומר "לא ישחקו ולא יהיו בסגל של מכבי". כל הממבו ג'מבו של רכישה/השאלה/קנייה לא מעניין אותי.

      להגיב
      • yaron (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:45)

        והתשובה שלי היתה שהרבה חברות ניסו (והצליחו) לעשות מקסימום כסף אבל לא במינימום זמן. לא יודע מה הגישה הגרמנית אבל מרצדס, פולסווגן וב.מ.וו פותחות מרכזי פיתוח בישראל.

        להגיב
  10. אלון3131 (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:20)

    לגבי נטע, חייבים לשמור עליו בתקופה הקרובה, הוא בתקופה קצת יותר חלשה וזה לגיטימי לשחקן בן 20, אני חושב שכל עוד ואצק לידו הוא עושה את העבודה וצריך לשמור לו על הביטחון שלא יהפוך למקרה דור פרץ שמכבי ת"א דיי גמרו בעונה האחרונה.

    הבעיה של חיפה זה התלות ההתקפית בעטר ובורמוט, שאחד לא יציב מספיק(בלשןו המעטה) והשני מתעייף אחרי 60-65 דקות(למרות שלדעתי הוא אחד המצטיינים של מכבי העונה), סה"כ שואצק משחק הקישור מחזיק מבחינה הגנתית, אבל מבחינה התקפית לא ואצק לא קהת לא לביא ולא שלל שחקני התקפה מספקים את הסחורה, אני מקווה מאוד שחלוץ זר(או אולי דאמרי) יחד עם עטר ורוקביצה(אולי עוד נוציא ממנו משהו) יהיו יותר אפקטיביים.

    עוד בעיה חמורה זה מגן שמאלי, כמעט כל הגולים שלנו מגיעים משם, מוסא היה באסט, ומנחם פשוט לא ברמה של מגן פותח של מכבי חיפה.

    להגיב
  11. אלעד כ (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:26)

    הייתי בסמי עופר בשבת עם הילד. לא רואה הרבה כדורגל ישראלי – לא באיצטדיון ולא בטלביזיה.

    מה אני אגיד? להפתעתי נהניתי. חיפה שיחקה לא רע בכלל והיה משחק עם הרבה הזדמנויות. השוער של בני יהודה תפס יום.

    מה הבעיה בחיפה? לדעתי אותה בעיה כמו בשאר הקבוצות – הקהל. כמו כל קהל, גם הקהל של חיפה מחזיק מעצמו הכי טוב בארץ. כמו כל קהל, נקודת השבירה היא סביב הדקה ה-25 – אם עד אז חיפה לא הבקיעה (למרות ששיחקה טוב ושטלה במגרש) ואילו הקבוצה השניה הגיעה לאיזה 2 מצבים – מתחילות שריקות הבוז וה"תתפטר" הרגילות. ההשפעה היא מיידית על השחקנים עם הביטחון הנמוך – מתחילים לעשות שטויות ולמסור מסירות מהוססות. דוגמא קלאסית של קהל שלא דוחף אלא בולם את הקבוצה שלו.

    להגיב
  12. פרלה (פורסם: 3-1-2017 בשעה 12:39)

    אחרי קריאה שניה של הפוסט אני מקווה שהבנתי אותו טוב יותר, אף שאיני בטוח בכך.
    אם להתמקד במילה המרכזית כאן שהיא "תהליך" ולהתעלם מהפער שנוצר בתודעתו של הכותב האהוב עלי, אז אלו ההערות שלי:
    1. פריחת הדובדבן. המושג אותו הכניס ברק לחיינו לאחר זכיית נתניהו המפתיעה בבחירות 1996. האם ביום אחד תהיה הבשלה של התהליך במכבי אחרי שנות הכפור הללו והפריחה כבר מעבר לפינה? מסופקני…
    2. ברמת המועדון אנו בהחלט עדים לתהליך. קרלסן ובן דב מייצגים זאת לפני הכל. וגם הביטוי למתרחש בקבוצה מבחינה תקשורתית.
    3. על הדשא, התהליך עוד לא מניב פירות בלשון המעטה. יש הרבה סמליות לכך שפתחנו את הסיבוב השני בדיוק עם אותן תוצאות שנפתח הסיבוב הראשון.
    4. אחרי 14 משחקים הייתי מצפה למשהו יותר מגובש מאשר ניסיונות של שחקנים, שיטות ואפשרויות. גיוון בשיטות המשחק זה בסדר אבל מנקודת מבטי זה עדיין לא מוכוון בכלל. לדעתי, גם שלל המצבים מול בני יהודה היו בעיקר תוצר של הברקות אישיות (אף שהיה משחק טוב יותר מהאגפים. נקווה שזו לא רק סנונית אלא אביב של ממש).
    5. אני חולק על הביקורת בדבר סגל השחקנים. העונה ובכלל. אם לאלישע היה קצת קרדיט בגלל גלות כוכביו לאירופה, יתר המאמנים שבאו בעקבותיו פשוט לא מיצו את הפוטנציאל של השחקנים (גם אם אקבל שהסגל לא היה ברמה המספיקה לאליפות, זה היה סגל מספיק בשביל מאבק או סגנות).
    גם רנה, כקודמיו, לא מצליח לעת עתה ליצור מחויבות אמיתית של 90 דקות, לחץ מסיבי על היריבה וכל מה שכלול במותג "מכבי חיפה" מאז שנות השמונים.
    כך למשל, מול בני יהודה, ברבע השעה שסגרה את המחצית הראשונה ראינו הצצה למכבי כזו. גם בחלק האחרון מול רעננה, גם בחצי הראשון מול סכנין בבית.
    כאשר הפוטנציאל נגלה לעיין לפרקים, אך לא ממומש באופן עקבי, אני יוצא מתוסכל.
    לאוהד כדורגל אין קיצורי דרך. משורה ישחרר רק המוות.
    מאמן בקבוצה מובילה מחויב להפיק משחקניו את המיטב שלהם בכל מחזור ובכל משחק.
    התהליך של רנה לדעתי צריך כבר עכשיו להראות היתכנות למאבק אליפות בעונה הבאה, דרך שיפור משמעותי בחודשים שנותרו לעונה זו.
    ולא לשכוח שהוא נהנה מסבלנות נדירה שמתחילה להתפוגג.
    ומי שהחפירה הזו לא הספיקה לו מוזמן גם להאזין לפודקאסט השבועי בעניני מכבי/ נובחים בירוק:
    https://soundcloud.com/user-780370044/2011a

    להגיב
  13. יואב (פורסם: 3-1-2017 בשעה 13:41)

    לחבר מאד קרוב, הזדמן לשוחח עם מיטש לפני שש שנים. שיחת חולין ידידותית. מכבי כמובן עלתה בשיחה. מכבי אז היתה מעברה בשיקום, לא נראה עתיד ורוד באופק.
    מיטש אמר לו(בתרגום מאד חופשי)- יקח לי זמן להטמיע את מה שאני רוצה, לוקח זמן להעביר את המערכת למוד הרצוי לי, מה שיש עכשיו לא קרוב בכלל למכביזם הזה שאתם כל כך מתפארים בו. אבל זה יקרה.
    מה אני רוצה לומר? תהליך מורכב מהמון החלטות ורגעים. בחירת אנשים נכונה, יצירת הירככיה, ליצור מוד תחרותי, לפתח במקביל עוד מחלקות אחרות ועוד. תהליך יכול גם להכשל. מיטש הוא הצלחה מוכחת בתחומו, ואפילו הוא, ללא הבנה גדולה בכדורגל, יכול היה לזהות אירגון סתמי שמעביר את הזמן. את זה הוא רצה לשנות. מכאן, דברים כבר נדבקו אחד לשני.
    ועוד משהו בקשר אליו- כשהוא ננעל, הוא לא ממהר. הוא נותן לרפורמה את הזמן לחלחל לפני שהוא ניגש לרפורמה הבאה. הוא בעצם יותר בסיס פירמידה יציב מספיק. הצליח לו. עכשיו גם אם יש תקופות פחות טובות מקצועית, קל יותר למערכת להתמודד איתן. אבל זה מחייב יסודות טובים ובריאים.

    להגיב
    • עופר פרוסנר (פורסם: 3-1-2017 בשעה 13:50)

      זה בדיוק מה שאני מתכוון. כתבתי על זה שמדובר בלוחות טקטוניים. מועדוני כדורגל הם יצורים דינמיים, לעתים על גבול ההיפר אקטיביות. שחר, למשל, הוא יציב מאוד במשך המון שנים. ולקח לו זמן לעשות שינויים, אבל עובדה שהוא עושה. לקח צעד אחורה. בואי שר שיש לנו חמש שנים – אני מקווה שייקח פחות עד שהכל יתחבר, אבל כבר הלכו חמש שנים אז אני לא לחוץ.
      ובקשר למיץ' – אני חושב שמה שהוא עשה זה לבנות יסודות. גם מכבי בונה יסודות עכשיו, אני חושב שמה שיעקנלה עושה זה להציב מועדון שיוכל להתנהל בלעדיו.

      להגיב
      • יואב (פורסם: 3-1-2017 בשעה 13:58)

        עופר,
        המצב בחיפה היום, טוב לעין ערוך מהמצב במכבי לפני חמש שנים לכן אין סיבה למרה שחורה. הבעיות בחיפה הן מקצועיות. הבעיות במכבי? יו ניים איט. בכל תחום. אפילו האפסנאים היו חלשים(בהקצנה כמובן).
        אומר עוד משהו, כאשר מיטש כן ניסה לקצר תהליכים עם כסף(הקיץ של עטר, ברק יצחקי, קולאוטי, זיו ועוד) זה לא החזיק. זה נראה אפילו רע יותר. המועדון לא יכול היה להכיל את האגו, הציפיות…

        להגיב
  14. הופמן (פורסם: 3-1-2017 בשעה 21:08)

    איתך בכל מילה.
    זה בסך הכל פשוט. יש בעיות, הבעיות ניתנות לפתירה; פתרונות מוצעים, ומיושמים. לא עובדים, מנסים אחרים. זה הכל.
    רק מה, יש את אנשי ה"לא יעזור, הכל רקוב", או "זה רקוב מלמעלה". אני שומע בזה רק דכדוך ופסימיות נצחית. זה כמו להגיד "יש קללה". אז לא. אין דבר כזה סתם "רקוב". אם יש בעיה, יש דרך לפתור אותה. אם יש לכם דרך, תציעו. אם אין לכם דרך – לא חייבים, אף אחד לא מצפה מכם לפתור. למזלנו המועדון שלנו התברך באנשים טובים שיודעים לעבוד ולגייס אנשים טובים אחרים. אבל אל תדכדכו את כולם בגלל הדיכאון הפטלי שלכם.

    להגיב
  15. Dr. van nordstrand (פורסם: 4-1-2017 בשעה 13:09)

    שאלה רצינית לאוהדי מכבי ( פירגנתי… ),

    את האמת, מעונת 94' ועד ימינו-
    היה אי פעם עונה שהחלה ומראש כבר קניתם מקום שלישי נניח?
    כלומר- היו שנים שפשוט רציתם להגיע לאירופה ולא ציפיתם אפילו לרגע להיאבק על האליפות?
    לא שואל בשביל לגחך חלילה.
    אני באמת חושב שגם ב 6 העונות האחרונות ( מאז האליפות האחרונה ), כל שנה מתחילה עם ציפייה ריאלית להתחרות.
    אומנם זה מתחיל כבר מנובמבר של העונה הקודמת, ובכל זאת.

    מעניין אותי לדעת אם היו עונות שמראש לא נראה שהיה ממש סיכוי ואילו הם היו.
    אבל באמת. לא להמציא

    להגיב
    • הופמן (פורסם: 4-1-2017 בשעה 14:38)

      למה שנקנה? לסטר לא בנתה על מקום ראשון שנה שעברה. וגם לבני יהודה וק"ש בזמנן. הכל יכול לקרות. כמו שתל אביב פתאום נראית כמו תחת, זה היה יכול לקרות גם לבאר שבע, ואם היינו טובים באופן יציב מתחילת העונה אז היינו יכולים להיות יותר גבוה. בקיצור אין סיבה "לקנות" מקום שלישי, כשיש לך סגל סביר (עוד לא ידענו גם כמה הוא טוב או לא). אני תמיד מקווה לאליפות. השאלה בעיני היא מה הקו התחתון שמתחתיו אתה מחשיב את העונה ככישלון. פחות ממקום שלישי העונה נחשב לכישלון בעיני.

      להגיב
      • Dr. van nordstrand (פורסם: 4-1-2017 בשעה 15:32)

        אז בגדול כל שנה מתחילה עם אמונה ריאלית שעם הסגל הקיים אפשר וצריך לכוון לאליפות.
        זה מצוין, גישה בריאה לטעמי.
        אבל מה קורה כשמבינים באוקטובר שזה לא הולך לשם. הלכה העונה?

        להגיב
        • הופמן (פורסם: 4-1-2017 בשעה 21:20)

          היתה הולכת, לא היו באים יותר למגרש. אתה רואה שבאים. תמיד יש תקווה למשהו – שישתפרו, שישחקו טוב, שתתגבש קבוצה לשנה הבאה, ששחקני נוער יפרצו פתאום. חוץ מזה שגם לסיים לפני תל אביב תמיד יעשה אותי מבסוט.

          להגיב
          • עופר פרוסנר (פורסם: 4-1-2017 בשעה 22:23)

            אני גם חושב שהחוויה של לבוא למגרש השתפרה – וגם הקהילתיות. יש נגיד 13 אלף איש שיבואו לא משנה מה, רק כי הם אוהבים לבוא. זה נתון לא רע בכלל

            להגיב
    • עופר פרוסנר (פורסם: 4-1-2017 בשעה 15:12)

      התחלתי לנסח תגובה אבל הופמן כתב את זה הרבה יותר טוב ממני. זה ההתאמת ציפיות ורמת האכזבה מזה שלא ניקח אליפות, בעיני.

      להגיב
  16. ילד מזדקן (פורסם: 5-1-2017 בשעה 02:21)

    זה שלראשונה יש תהליך ולא מנסים עוד מאותו דבר זה ברור, רואים טביעת אצבע. זה לא אומר שהתהליך יצליח בקרוב או בכלל (ההשוואה היותר טובה היא להפועל ב"ש שם לקח זמן יותר גדול) בכל מקרה מה שכבר קורה בזכות רנה ומולסטיין זה שיש אווירה הרבה יותר טובה. חזרנו לפורפורציות. כבר לא סובלים לראות את מכבי, כל השאר בונוס

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:04)

      בהפועל באר שבע לקח בדיוק שלוש שנים מתחילת ה"תהליך" עד לאליפות. בשש השנים הראשונה של אלונה הפועל ב"ש נראתה כמו הפועל חיפה/בני יהודה/סחנין ושות מכל הבחינות.

      להגיב
      • איאן ראש (פורסם: 5-1-2017 בשעה 20:59)

        בשש השנים הראשונות ב"ש היו כמו בני יהודה וכו ורק אז החל התהליך? למה? הגיעה אלונה, התחיל תהליך לכן לפי החשבון זה תשע שנים

        להגיב

מה דעתך?