קדם עונה (2)

דברים מסתיימים פתאום, ובשנייה שהם מסתיימים לא נשאר כלום חוץ מגעגוע. אז חייבים להסתכל קדימה, לא?

אני מתגעגע לברלין מאוד. אני מתגעגע לבניינים היפים ולמדרכות הרחבות, ולמזג האוויר של הקיץ (אבל ממש לא למזג האוויר של החורף). אני מתגעגע לתחבורה הציבורית ולאוכל של ברלין (למרות שזה שבחיפה ובתל אביב הוא בערך פי מיליון יותר טוב), ולסופרים שבהם הקופאיות עובדות מהר ורבע שעה היית שם. אני מתגעגע להיכנס לתחנת הרכבת התחתית של ה-U8 באלכסנדרפלאץ, ופשוט לעלות על הרכבת הראשונה לא משנה לאן, אני מתגעגע למשחקי כדורגל של אוניון ברלין, ולמשחקי הוקי של דובי הקוטב. אני מתגעגע לבירה הזולה מדי והטעימה, למוכר הכורדי בדונר שליד הבית ולמכולתני הטורקי המסטול החמוד בשפאטי שבצד השני של הרחוב. אני מתגעגע לשבת בדשא של פולקספארק פרידרכיסהיין ולקרוא עם יעלי, ולימי השישי בבית קפה עם לחם בננה ושוקו פושר. ואני מתגעגע לדירה שלי בברלין, שהייתה שקטה בימים כשהייתי יושב בסלון ועובד, מלבד פכפוך המזרקה בחצר הפנימית של הבניין המקביל. אני חושב שאני הכי מתגעגע לשקט.

****

בברלין אין ים. עכשיו, שתדעו, אני לא סובל את הים. באמת. אבל יצא וגרתי במשך כל חיי הבוגרים (מלבד השירות הצבאי שלי), בחיפה ובתל אביב, ולכן הים תמיד היה קרוב. ובגלל שאני אוהב לעסוק במילים, חשבתי על זה שבעוד כמה חודשים, ככל הנראה, אם לא אופתע מאוד, הכותרות באתרים ובעיתונים שאותם כבר איני קורא יכריזו על כך שמכבי יכולה "ללכת לים". ותהיתי, אם מכבי הייתה בברלין, לאן הייתה הולכת? לאגם? אבל האגם קפוא לאללה.

****

אני חושב מחשבות כאלה כי אני כבר לא חושב על כדורגל בהקשר של מכבי. כן, היא קבוצת כדורגל, וגם לפני העונה שתיים האחרונות לא הייתי כותב המון על כדורגל פרופר, אבל אני מרגיש שמכבי הולכת ומתנתקת מן המטרה העיקרית שלה שהיא לשחק כדורגל. זה כמובן לא נכון, כי במכבי משחקים שחקני כדורגל מקצוענים, שמתאמנים כל יום, ושומרים על הגוף שלהם, ויש להם מדים ומגיני ברכיים והם נותנים ראיונות ויש להם עמדות מסודרות על המגרש, ויש להם את כל המאפיינים של שחקני כדורגל. אבל משהו שם חסר. מה חסר? המממ, צריך להראות את זה ולא לכתוב על זה.

****

היה את הסרט הדוקומנטרי על זידאן, ש-17 מצלמות מסונכרנות עקבו אחריו במהלך משחק. הייתי רוצה את אותו דבר רק הפוך: לשים במרכז המגרש מאות או אלפי מצלמות שיצליחו לצלם את הקהל בזמן משחק. בדמיווני, 30 אלף מסכים, אחד לכל אוהד, והצופה יושב באמצע, עובר מאוהד לאוהד, מתעכב על הבעות פניו, על תחושותיו, על תסכוליו והשמחה שבו, אם ישנה, וכל פעם עובר לאוהד אחר. הייתי רוצה לראות משהו כזה, בעיקר כדי לדעת שאני לא לבד. שאני לא פאקינג לבד בתחושה הזו.

****

בברלין אין ים, אז הולכים לאגם. בברלין גם אין את מכבי, אז רואים אתה בטלוויזיה. אני שונא לראות את מכבי בטלוויזיה. שונא שונא שונא שונא שונא שונא שונא. שונא. אני מרגיש שהדבר האמיתי קורה במקום אחר, כמה שניות או כמה עשרות שניות לפני שאני רואה אותו, ואני לא שם. אין לי פומו בכלל (דבר שיכול רק לעזור לך כשאתה גר בתל אביב), מלבד בכל מה שקשור למשחקים של מכבי. ובברלין היה לי מלא פומו. בגמר גביע, במשחק הראשון באיצטדיון החדש, בסתם משחק סוף עונה מול אשדוד.

****

הדבר היפה בסרט על זידאן זה שבמשחק שבו הוא צולם, כמה דקות לפני שהסתיים, זידאן הורחק. וכשהוא יורד מהמגרש המצלמה מתחילה להסתכל למעלה, למעלה למעלה עד לזרקורים של הסנטיאגו ברנבאו. הדבר שבו התמקדת במשך כל כך הרבה זמן, שעה וחצי, שנה וחצי, עשור וחצי, יכול להסתיים בשנייה אחת.

****

גם ברלין הסתיימה פתאום. אמרנו שיש לנו עוד חצי שנה, פתאום נותר שבוע והנה אני בתל אביב כבר חמישה וחצי חודשים ושום דבר ממה שהיה קודם לא נשאר. אני מתגעגע נורא אבל מפחד שאין שם כלום יותר. מזל שהעונה מתחילה. מזל שמסתכלים רק קדימה.

תינוקות באזבי-הפסד לברייטון
קדם עונה (3)

20 Comments

אזרח ותיק 22 באוגוסט 2018

אמנם אני אוהד הפועל אבל תמיד אמרתי שבין האוהדים של קבוצות יריבות יש הרבה יותר מהמשותף מאשר בין אוהדים לשאינם אוהדים כלל. מאד נהניתי לקרוא, ותודה לך על כך.

פרלה 22 באוגוסט 2018

יופי של תגובה על יופי של פוסט.
הרעיון על תיעוד אוהד בזמן משחק הוא מעולה.

צור שפי 22 באוגוסט 2018

ברוך השב. והצילום? זה מקום אמיתי או איזו שנגרילה של פוטושופ?

אריאל גרייזס 22 באוגוסט 2018

לדעתי זה ברוקיז הקנדיים, יש לי תמונה בדיוק כזו

רוגל 22 באוגוסט 2018

זה בהרי הרוקי הקנדים : https://en.m.wikipedia.org/wiki/Peyto_Lake

7even 22 באוגוסט 2018

הפארקים בקנדה עושה רושם מתעלים על אלו שבארה"ב

אריאל גרייזס 22 באוגוסט 2018

הרוקיז הקנדיים מדהימים מדהימים.

צור שפי 22 באוגוסט 2018

תודה. מדהים.

Oded 22 באוגוסט 2018

מה זה פומו?

אבשה 22 באוגוסט 2018

F.o.m.o- fear of missing out

Oded 23 באוגוסט 2018

תודה

ק. 22 באוגוסט 2018

נכנסתי בגלל התמונה נשארתי בגלל הטקסט:)
(בדרך כלל לא קורא על כדורגל ישראלי)

Matipool 22 באוגוסט 2018

בדיוק אבל בדיוק כמוך.

Kirma der faux 22 באוגוסט 2018

כשהוא גרוע כדורגל מעורר תהיות קיומיות והתבוננות עצמית אינטנסיבית. כשהוא טוב הוא נותן סיבה לקום בבוקר.

מאוד אוהב את הכתיבה שלך. תודה רבה

מומין 22 באוגוסט 2018

אתה כותב נהדר! גם הטור קדם-עונה הקודם היה נפלא. ובתור אוהד של חיפה (לא יכול לקרוא לה "מכבי". אני מגיע ממשפחה של אוהדי הפועל ת"א ולכן "מכבי" יש רק אחת) שלא היה במשחק כבר שנים אני גם מעריץ אותך ואת שאר האוהדים שעושים מנוי עונה אחרי עונה כדי לחזות ב… מה שזה לא יהיה שקורה שם. אולי השנה יהיה טוב, למה לא בעצם? מתישהו זה חייב לקרות, אז למה לא השנה? מכבי (ת"א) לא נראית חזקה, באר-שבע במשבר, בית"ר מתפרקת, סכנין בבעיות עם הבקרה התקציבית, בני יהודה מכרו חצי קבוצה, את הפועל חיפה כבר ניצחנו – מי יכול עלינו?

פראליה 22 באוגוסט 2018

טור נהדר, עופר, הלואי והיה לך על מה לכתוב, משהו שקשור לכדורגל ולאוהדים הכי רעבים בעולם

פה איתמר 22 באוגוסט 2018

טור יפה
ובקשר לחיפה
לצערי כמו בשיר של ריטה: זה יבוא.
זה תמיד בא.
גם אחרי הפסקה של למעלה מעשור.

אלכס 23 באוגוסט 2018

משעשע, אני מפחד שמה שאני עושה עכשיו בקנדה יגמר, וכל העבודה הקשה תרד לתמיון.
אני לא יודע האם\מתי יגמר ואני כן יודע שאני אמור להנות מהדרך ולא מהיעד. אבל לדעת ולהפנים זה דברים שונים.
רציתי להגיב משהו שקשור לפוסט יפה שחושף נבכי לב, בעקיפין על קבוצה שנמנעתי מלראות כמה שנים ורק עכשיו ביאוש השקט שלה אני רואה ברכה. ואני רואה את עצמי משתקף במילים שלך.

קרסקי 23 באוגוסט 2018

הסופר אריך מריה רימארק ("במערב אין חדש") אשר גלה לארה"ב לאחר עליית היטלר לשלטון אמר משהו קולע על יהודים מסוגם פרוסנר.

"כשפונה אלי אדם בגרמנית ושואל אם אינני מתגעגע לגרמניה אני יודע שהינו יהודי. רק היהודים מתגעגעים לגרמניה".

סבתי ושתי נכדותיה שהובילה בידיה בשערי אושוויץ ישירות לתאי הגזים, שלושת דודי ודודתי הקטנה שנספו לא מתגעגעים לגרמניה ולשמע השפה הגרמנית. כך שרה ז"ל וחיים ששרדו את השואה. מן הזעקה שנכתבה בדם "יהודים נקמה" נשאר "פכפוך המזרקה בחצר הפנימית בבנין סמוך" בברלין שיעורר את געגועיו לגרמניה של יהודי אחד אך דור אחד לאחר השואה, ושתשע פעמים מופיע המוטיב שנאה ביצירת המופת למעלה. כמובן, לא מדובר בגרמנים אלא בשנאת יהודים אחרים.
.

ובי, היסטוריון שהתמחותו מלחמת העולם השניה, עד היום שמע השפה הגרמנית מעורר צמרמורת, לא רק בגלל המימד האישי אלא כיוון שאני יודע יותר מדי על התקופה ומה שקרה ליחידים ולרבים ולכוחות התרבותיים שפעלו ועדיין פועלים.

רימארק כבר אז בחוש ששי הבחין בפתולוגיה היהודית, אולם הוא לא יכול היה להעלות בדמיונו שיבוא יום שחלק קטן אך מן האליטה (ליתר דיוק אלה שתפסו את עמדות המפתח בחברה הישראלית ללא כל קשר למאזן הכוחות הפוליטי והחברתי) של ה"יהודים החדשים", האחראים לגורלם, ישאב הנאה בין השוואת עמם ומדינתם לגרמניה הנאצית.

D! פה ועכשיו 23 באוגוסט 2018

כיף לך

Comments closed