קדם עונה (4)

עמיר לב VS מכבי חיפה. די עם כל הרצינות הזו

אני הולך להופעה של עמיר לב ולפניה אני מקשיב לאלבום החדש שלו, חשמל מהשמש. הוא שינה את הסגנון המוזיקלי שלו, וחמשת השירים הראשונים נשמעים דומים יחסית מבחינת המלודיה. אני אוהב את זה. אני אוהב את זה מאוד. אני אוהב את זה כי בעוד שיש ללב פאזה שאני מת עליה (הגיטריסט, סטייל הסולו של השלוש וחצי דקות שמסיים כל גרסה של חבק אותי בהופעה, שתמיד נראה שהוא מחכה כבר לגמור עם השיר כדי להתחיל עם החלק שהוא אוהב), הרי שפה זה בעיקר מרגיש מינימליסטי. ואני מת על עמיר לב המינימליסט.

****

השירים שלו, שפעם היו מורכבים מסיפורים פחות או יותר קוהרנטים גם אם קצרים (מחכה, נחמני), מורכבים באלבום הזה ממשפטים כשכל משפט הוא סוג של סיפור או אולי סיטואציה או רגע, פרגמנט. בשיר הנושא, חשמל מהשמש, לב שר:

 

חשמל מהשמש

יושב במרפסת

אבא שלי מת

יכולתי אחרת

אין פעם הבאה

אין פעם הבאה

 

סוג של דיקונסטרוקציה. כך קורא גם בשירים אחרים, כמו "סנו ז'אוול" (שמיים אדומים/שיר של ביונסה/זה כרטיס טיסה/אפריקה). ולב לא שר בכלל, הוא מדבר. הוא מפרק את הדבר הזה, שיר, מוזיקה, למרכיבים הבסיסיים שלהם. והוא עושה מה שהוא רוצה. וזה טוב. כאילו, אפשר לעשות מה שרוצים ושזה יצא חרא, אבל כשזה טוב, זה ממש ממש טוב.

 

****

כשאני הולך למשחקים של מכבי, אני לא רוצה לראות דיקונסטורקציה. אני רוצה לראות קוהרנטיות. אני רוצה לראות כדורגל. למעשה, את הפירוק אני אעשה כבר בעצמי, כשאתרכז במשך חמש דקות בשחקן ספציפי או בספסל. גם את הסיפור אני ארכיב לבד. אבל כדי שאוכל להרכיב סיפור צריך שיקרה משהו. צריך שיהיה עניין. אני יכול לכתוב על עצמי כל הזמן, אבל אני רוצה לכתוב על מכבי. אני ממש רוצה שמכבי תתן לי משהו לכתוב עליו.

****

אני הייתי בהמון הופעות של עמיר לב. אפילו בברלין ראיתי אותו פעם אחת. אני חושב שהוא האמן שראיתי הכי הרבה. גם לבד לגמרי על במה, וגם עם להקה. ויש להופעות שלו מאפיין של משחק כדורגל – אתה מצד אחד לא יודע מה יקרה, מצד שני זה סוג של דבר קבוע שחוזר על עצמו, מנחם וכזה שאתה רגיל אליו. למשל, הוא תמיד מתלבש אותו דבר. למשל, הדרך שבה הגיטרה שלו נראית עליו קטנה. או זה שהוא כמעט אף פעם לא יושב. המון דברים קטנים שהופכים לדבר גדול אחד.

****

אבל בדבר אחד עמיר לב מאוד שונה מכדורגל – הוא לא לוקח את עצמו מאוד ברצינות. כן, את השירים שלו, וההופעות תמיד ירגישו עבורי כמו משהו סופר מקצועי, אבל מחוץ לזה, הוא נטול גינונים ובסך הכל איש נחמד. במכבי אין כרגע שום יכולת (ואני לא זוכר מתי הייתה בפעם האחרונה) לא לקחת את עצמם ברצינות. הכל נורא קריטי.

****

אבל שום דבר לא קריטי.

****

הייתי רוצה שכולנו, אוהדים, הקבוצה, ההנהלה, התקשורת, פשוט נפסיק להתייחס לזה בכזאת רצינות. בשביל מה צריך את כל הדבר הזה, כל כך לא ברגוע. מצד שני, אני כותב פה כמות היסטרית של מילים אז אולי אני גם צריך להירגע. והשיר הראשון ב"חשמל מהשמש" נקרא "הירוק עולה", אז זה בטח סימן טוב.

 

קדם עונה (3)
קדם עונה (5)

תגובות

  • רן מפעם

    אם הייתי צריך למצוא צידוק אחד לליגה הישראלית זה כנראה יהיה הפוסטים בדה באזר.

  • שניר

    פרוסנר בקצב של הפוסטים שלך (והאיכות) חיפה עוד יקחו השנה אליפות.
    ממש אוהב את הכתיבה שלך, תודה

  • פרלה

    המשפט הקבוע של אבא שלי (שנגרר אחרינו כבר מנוי רצוף מאז ימי רוני לוי בסבא אליעזר, ובילדותי זה בכלל לא עניין אותו):
    כשמנצחים זה הכי חשוב בעולם. כשמפסידים זה רק ספורט. עבורו זה עובד לפעמים.
    אחלה עופר תמשיך לכתוב. גם הכתיבה לא תמיד חייבת להיות מושלמת. שמכבי יתנו את הסיבה ואתה את הבמה.

  • ק.

    אתייחס ברשותך רק למשל. עמיר לב הוא אדיר והייתי בכמה הופעות שלו, האחרונה לפני מספר חודשים של האלבום החדש. מאוד התאכזבנו בה, כי הוא פשוט דיבר באותו לחן את כל השירים, גם הקלאסיקות שלו (עיבוד קיצוני של הלחן המקורי), וההופעה לא ממש התרוממה, למרות שכמובן הנגינה וטכניקת הביצוע היו טובים. המינימאליזם הזה הרגיש לי כמו לשחק על 0:0, מקווה בשבילך כאוהד יותר 2:2 או נצחונות של 3:0

  • ניינר / ווריור

    "פעם בחיים", אחד מעשרת האלבומים הישראלים הטובים אי פעם. אשכרה אלבום של פעם בחיים

  • ג'נובי

    פוסט נפלא. כצהוב מאחל לכם באמת עונה טובה. הגיע הזמן.
    ועמיר לב הוא הפסקול הכי מתאים לתקופה שבין ראש השנה ליום כיפור.

Comments are closed.