אלוף אמיתי

ליום הזיכרון - סיפור של אלון רייכמן

tennis

 

כשהייתי בכיתה ז' הלכתי לחוג טניס. פעמיים בשבוע במועדון הטניס "גלי השרון" בכפר סבא.

קשה לומר שהייתי היורש של אנדרה אגאסי, רחוק מזה, אבל הייתה לי חבטת פורהנד סבירה וכושר גופני לא רע ובעיקר, אהבתי את המשחק.

במועדון הייתה מעין קבוצת מצטיינים כזו, של כל השחקנים הכי טובים מכל הגילאים שהתאמנו 4 פעמים בשבוע. אל חשש, לא הייתי חלק ממנה – אבל מי שכן היה חבר בה הוא ניר שרייבמן, בחור מהשכבה שלי, שהתחיל לשחק כמה שנים לפניי וכנראה גם היה קצת יותר מוכשר ממני.

הוא היה סופר אתלטי, עם חבטות פתיחה אימתניות וחוש הומור נדיר. היתה לו כריזמה קסומה כזו, שנולדים איתה. בהפסקות שבין האימונים הוא היה קורע את כולנו מצחוק, עד ששלוק המים שלגמתי מהבקבוק יצא לי מהנחיריים, בעוד התפרצות צחוק בלתי נשלטת.

*

לאורך השנה, התקיים במועדון טורניר פנימי שהיה פתוח לכולם, בשיטת ה"פירמידה". מי שמצטרף משובץ בשכבה התחתונה של הפירמידה, וכדי להתקדם עליך להזמין למשחק מישהו מהשורה שמעליך. ניצחת? עלית שורה. הפסדת? נשארת בשורה שלך.

שמות המשתתפים היו רשומים על ריבועי פלסטיק הנעוצים על הלוח הגדול במועדון. בפסגה היה אלוף המועדון הנצחי, ג'ינג'י נמוך ומוצק בשם אבי חמו. גמד גמד אבל עם ידיים ורגליים של חוטב עצים. כל חבטה – טיל בליסטי. שד טזמני בלתי עציר. מתחתיו – שלושה סגנים המנסים לנשל אותו מהפסגה במשך שבועות ארוכים. אחד מהם היה ניר. כמה שורות למטה, הופיע השם שלי. אחרי שלושה ניצחונות רצופים שכללו לא מעט מזל, התקדמתי קצת במעלה הדירוג והגעתי למכשול הרציני הראשון שלי – רוני לוי. לא, לא רוני לוי מהכדורגל, אלא רוני לוי הבת-בן. בחורה שרירית עם שיער קצר ומשחק קו אחורי שהזכיר את זה של מייקל צ'אנג. טום בוי לוחמנית בטורניר של בנים. לא היה לי מושג איך אני מנצח אותה. האמת, לא היה לי ממש סיכוי.

*

"תקשיב", אמר לי ניר כשהגעתי למשחק מול רוני, חסר ביטחון לחלוטין, "היא שולטת בקו האחורי, אבל די איטית. קשה לה לרוץ מהר לרשת. תן לה מדי פעם כדורים קצרים כאלה, שנופלים קרוב לרשת, והיא לא תגיע. תעייף אותה ככה עד שהיא תיפול מהרגליים".

חמוש בטיפ החשוב הזה, עליתי למגרש עם ביטחון ואכן, במהלך המשחק שלחתי לרוני כמה דרופ שוטס קצרות כאלה קרובות לרשת, שהיקשו עליה את החיים. הרווחתי כמה נקודות יקרות, אבל זה לא מנע ממנה לנגב איתי את המשטח בדרך ל-1:6, 1:6 מביך. פערי רמות, בכל זאת.

כשירדתי מהמגרש מתוסכל, ניר עמד שם עם פחית ספרינג מנגו וחייך: "לא נורא, היית בסדר. אני כבר אנצח אותה בשבילך".

***

כמה שנים אח"כ, המשכנו שנינו לאותו תיכון, ובקיץ שאחרי י"ב, נפגשנו פתאום באמצע גיבוש טייס. מזיעים, מרוחים בחול, עם שרירים תפוסים. בכמה מילים שהצלחנו להחליף שם, הוא סיפר לי איך המדריך ציווה עליהם להתפזר בשטח ולהסתוות באופן עצמאי. אחרי שהמפקד שלף אותם אחד אחד מהמחבוא המאולתר, אף אחד לא מצא את ניר. היו צריכים לצעוק לו שייצא. "איזה מלך", חשבתי לעצמי.

אחרי חצי שנה בקורס טייס, ניר עבר לתותחנים ואני התגלגלתי איכשהו להנדסה קרבית. בפברואר 97 תפסתי קו עם הפלוגה שלי במוצב הבוסטר שעל הגבול הסורי וניר, שכבר היה קצין, שירת בלבנון. בלילה קר אחד ב-4 לפברואר, שמענו ברדיו שהיה אסון. שני מסוקי יסעור שהובילו לוחמים ללבנון התנגשו באוויר והתרסקו. הבשורות היו איומות. 73 הרוגים כולל 3 מהשכבה שלי מתיכון "גלילי" בכפר סבא. אחד מהם היה ניר.

תמיד אומרים על אלה שהולכים, שהם היו "הכי טובים שיש". הכי יפים, הכי מיוחדים, הכי נאהבים. שכנראה שאלוהים, ש"תמיד לוקח את הטובים", רצה אותם לידו. זה תמיד נראה קצת מלוקק כזה, כל העניין. אבל במקרה של ניר, הקלישאות האלה הן כנראה הדבר הכי קרוב לאמת.

הבחור הכי מגניב, שגם ניגן בגיטרה והכי אהב את A long December של Counting Crows.

***

כמה שנים לאחר מכן, עברתי עם הרכב ליד מועדון הטניס. עצרתי את האוטו ונעמדתי ליד הכניסה. נכנסתי בצעדים מהוססים, לראשונה מזה שנים. המגרשים היו ריקים וגנן מנומנם גרף עלים מהשביל. ניגשתי למכונת השתייה וקניתי פחית ספרינג מנגו. צעדתי על המגרש המרכזי ונזכרתי במשחק ההוא, מול רוני לוי. ובניר שצפה מעבר לגדר ועודד אותי, למרות שקיבלתי בראש. וידעתי, שלמרות אבי חמו הג'ינג'י, ניר היה תמיד האלוף האמיתי של המועדון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

געגועי איתן
יום הזכרון, 2013

37 Comments

יויו 14 באפריל 2013

מרגש.

אלעד 14 באפריל 2013

וואו. אני עם דמעות בעיניים. איזו צמרמורת…ריגשת בנאדם.

איילת 14 באפריל 2013

אלון, קראתי את הטור שלך והרגשתי כאילו אני שם, בתוך הסיפור, בכל שנייה ושנייה. מדהים.
וכתוב בצורה כל כך אישית ומיוחדת. שאפו.

מייקי 14 באפריל 2013

כל כך יפה, וכל כך עצוב. הפסקה האחרונה גמרה אותי. נמסתי לשלולית.

אייל הירוק 14 באפריל 2013

חזק. סיפור מרגש ומלא כאב.
בלעתי את המילים (ואת הרוק, בזמן שקראתי).
לא כל אחד יודע לתאר את הדברים בפשטות מרגשת כזו.

איתי 14 באפריל 2013

אחד הטורים הכי טובים והכי מיוחדים שקראתי. פשוט קסום.

אהוד 14 באפריל 2013

מדהים מצמרר ובעיקר עצוב

ג׳ימי 14 באפריל 2013

מסחרר. מצמרר. מהפנט ומרגש. תענוג לקרוא.

אבי 14 באפריל 2013

אלון. הכרתי גם אני את ניר. מסכים לכל מילה.מרגש ואמיתי.

עודד 14 באפריל 2013

אלון, איזה טור כנה ואמיתי.
לא הכרתי את ניר, אבל עושה רושם שהוא היה אחד ששווה להכיר.

איציק 14 באפריל 2013

אלון,
סיפור נוגע ללב, רק לא היתה צריך לתאר את הבחורה, או להזכירה בשמה. יתכן שבסיפור אנושי זה על ניר פגעת בה, שלא בכוונה ושלא לצורך.

הילה 14 באפריל 2013

מרגש ועצוב. תודה ששיתפת.

אסף THE KOP 14 באפריל 2013

אוי, כמה שאני אוהב את השיר הזה.
הרבה הרבה יותר טוב מהשיר ההוא שלהם.

יהי זכרו ברוך.

גיא 14 באפריל 2013

אני מכיר את המועדון הזה שהתאמנת בו כי אני מתאמן בו כיום.
אני מכיר את הסיפור הזה בכל כך הרבה גרסאות אבל זו הגרסא הכי מרגשת ששמעתי תודה ששיתפת אותנו בסיפורך

תומר 14 באפריל 2013

מרגש, לאנשים שספורט קשור בכל תחום חיים שהוא.
דמעות בעיניים…

אביאל 14 באפריל 2013

עצוב, יהיה זכרו ברוך ותודה.

מאור 14 באפריל 2013

רבים הימים שאני נזכר בניר. ביום הזיכרון כמובן. בכל פעם שאני עובר, ברגל או ברכב, ליד חלקת הנופלים, צמוד לגן הזיכרון ומתעוות בקטנה מהעובדה שהוא שוכב מספר מטרים מרגלי ומהכביש הראשי והחיים עוברים ושבים. שיגרה. וישנם סתם ימים שאני נזכר בו כשהיינו יושבים בהפסקות בתיכון וצוחקים. תמיד היה מהבולטים בשיכבה. מהבולטים מבני מחזורינו.תודה אלון על דבריך, שהזכרת לי מדוע דמותו ואישיותו של ניר עולה בתודעתי שוב ושוב

ע 14 באפריל 2013

ניר שרייבמן היה איתי בקורס מפקדים בשיבטה ,העברנו ביחד 3 חודשים (שמירות,מטבחים אימונים ממש אחד בתחת של השני ) ביחד בין אוגוסט לאוקטובר 95 ,בחור מרשים ומעניין ,היה לו רשיון טיס עוד לפני שהתגייס וכבר אז שהיינו בני 20 אני זוכר שאני צריך לקבל השראה מניר לגבי הגשמת חלומות.
טקס הסיום של מפקדי הצוותים היה בעיר כפ"ס בסוף אוקטובר 95 ברחבה מרכזית מול שורת בנינים ,אני זוכר שהוא סיפר לי שהוריו גרים באחד הבנינים,לאחר כמה חודשים נפגשנו עוד פעם בגבול לבנון זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו,אמנם הכרתי אותו רק 3 חודשים אבל באמת הרגשתי שהפסדתי חבר.

תומר חרוב 14 באפריל 2013

סיפור יפה מאוד.

שיימס 14 באפריל 2013

אלון,
יפה, ונוגע.

טל 15 באפריל 2013

אנחנו לא מכירים אבל אני אחותו הקטנה של ניר. תודה לך על המילים והזיכרונות. אני שמחה לדעת שכשזוכרים את אחי, זוכרים את שמחת החיים שלו, את היכולת שלו להתחבר ולהתחבב, וכשנזכרים ומזכירים אותו זה מעלה חיוך. תודה

אלר 15 באפריל 2013

הכרתי אותו , בבופור. היה קש"א, גבר

יובל 15 באפריל 2013

תודה רבה אלון,על ששיתפת אותנו בסיפור שלך ועל הדרך שבה אתה שומר את הזיכרון היקר כל כך..

עמיחי 15 באפריל 2013

ניר היה חבר מדהים מהתיכון. גבר אמיתי וזמר ראפ מוכשר

גלילון 15 באפריל 2013

אלון יא ממזר… גם בכדורסל לא היית משהו…
יופי של פוסט
ניר היה תותח על… היה עקרוט לא קטן… תחרותי מאין כמוהו… והיה לו גם קבלות.
חמד של בחור. עצוב להיזכר בו ככה.

יניב 15 באפריל 2013

מרגש .
בעיירית כפר סבא אכן מוקירים תודה כלשהי לניר .
פעם בשנה יש טורניר של בתי הספר בעיר ע"ש ניר שרייבמן ורועי גינת .

כבוד הוא לי היה להשתתף בטורניר הזה , אף לנצח אותו פעמיים .. ובעיקר אחרי ששמעתי את הסיפור הזה . מרגש ומדהים

נועה 15 באפריל 2013

אלון, ריגשת אותי מאוד.
הכתיבה שלך ויכולת התיאור שלך נועדו לגדולות.
תודה ששיתפת בסיפור ביום המיוחד והעצוב הזה.

7even 15 באפריל 2013

ואוו ואוו ואוו. עצוב

matipool 15 באפריל 2013

מצמרר ומרגש .
יש לי גוש בגרון .

עוז 15 באפריל 2013

הוא הכיר לי את הבייסבול אחרי שחזרו ארצה מארה"ב. זוכר אותו כמו שתיארת אותו עם חיוך ענק. יהי זכרו ברוך…

רות 16 באפריל 2013

שלום אלון,כותבת אמא של ניר ואין מרגש לקרוא את שכתבת דווקא ביום הזכרון.
הזכרון, ההנצחה והידיעה שזוכרים נותנים הכוח להמשיך ולדעת שהנה גם אחרי 16 שנים זוכרים.
כל מילה שכתבת על ניר החזירה אותנו,את המשפחה ,לתקופה הכל כך שמחה,מלאה תמימות ,
ששום דבר רע לא יקרה. שהחיים יפים וניר עם החיוך, הטמפרמנט, האהבה לחיים , ההסתכלות רק על הטוב
וששם דבר לא קשה ולא יפיל את מצב רוחו זה משהו שאנחנו לוקחים איתנו כל יום. ״ הילד הבלתי עיצב״ קראנו לו.
אז תודה על הכתבה ועל ההתרגשות שגרמת לנו

אלון רייכמן 17 באפריל 2013

רות, מרגש לקרוא את תגובתך כאן, כפי שהיה מרגש לכתוב את הפוסט הזה.
ניר היה אחד האנשים הכי מקסימים והכי מיוחדים שהכרתי.
פשוט בחור מעורר השראה שכל הזמן רצית להיות באזור שלו.
תודה על תגובתך.

טל 16 באפריל 2013

תודה רבה על הכתבה המרגשת. ניר הוא אחי הגדול, וזה משמח אותי מאוד לדעת שזוכרים את אחי בצורה כל כך חיה, כייפית ולטובה. גרמת לי ולמשפחתי לחייך עת שקראנו את מילותייך. תודה

הדס 18 באפריל 2013

אלון,
כתבת נפלא!
אשריך שזכית להכיר את ניר – שהצלחת לשתף, לחבר ולעורר כל כך הרבה תגובות של חברים נוספים שזוכרים.

אבי חמו 21 באפריל 2013

כן זה אני אבי חמו הגינגי הגמד (האמת שקצת גבהתי מאז) בכל מקרה התרגשתי עד דמעות לקרוא את מה שכתבת ומסכים עם כל מילה שרשמת על ניר אני יכול להוסיף שהוא היה אתלט בלתי רגיל( הרבה יותר ממני) מצחיק ורגיש פשוט גבר גבר !!!!!! ושוב אלון יופי של כתבה !!!

אלון רייכמן 21 באפריל 2013

אבי, גדול. איזה כיף שקראת והגבת.
ואיזה כיף לזכור את ניר ככה. באמת היה אדם נדיר.
תודה על התגובה שלך.

jordan gamma 11 14 בדצמבר 2013

such as binaural beats develop into fascinating amid players, businesses, and people doing work on their non-public progress to spiritual contemplating convey. These include things like well-known all over the throughout the world for meditation in addition to like a very good plus speedy implies on bypass the actual mindful contemplating then obligation right Due to the subconscious. In just the final various yrs They typically have get more recognized.

Comments closed