חיפה חיפה?

1. מכבי תל אביב זוכה ביורוליג ומגיעה עם רוח גבית (ושאריות אופוריה) להמשך הפלייאוף הישראלי.

הפועל ירושלים נראית כאלטרנטיבה אמיתית וסולידית כל העונה, וכמתמודדת כמעט בטוחה בצמד משחקי הגמר על האליפות.

ואז מתעוררת לה פתאום מכבי חיפה.

הד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של הליגה, שקורעת את סיינה ב-20 הפרש ואז מפסידה בתצוגה מחרידה לנס ציונה – מזכירה לכולם שהיא עדיין האלופה.

וכן. עדיין יש לה את השחקן הכי טוב בליגה.

2. העניין עם חיפה של העונה, מעבר לעובדה שיש לה קבוצה פחות טובה ומוכשרת מהקבוצה האדירה של העונה שעברה, ומעבר לפציעות (אופוובו) ואכזבות (קוביאן) ששינו תוכניות, שיש לה אופי יוצא דופן.

בייחוד לשני שחקנים אצלה – ליתר דיוק – דונטה סמית ומורן רוט, שסוחפים אחריהם את היתר. בחלק מהימים.

בשאר הימים דונטה מתוסכל מחבורת הלוזרים שנמצאת סביבו, הישראלים מגיעים עם מחסנית ריקה ואדריאן הנינג, ההוא שמשוטט שם מתחת לסל, נראה כמו גבוה בינוני ומוגבל שמגובה בעוד שני גבוהים בינוניים ומוגבלים (קוז'יקרו וצ'וברביץ').

אבל כשמורן רוט קם על הצד הנכון וגם עוזר בסקורינג, הטירוף מתחיל – בראיין רנדל מופעל בדיוק כמו שהוא אוהב ומקבל את הכדורים בדיוק לאן שהוא רוצה – ונראה פתאום כמו שחקן יורוליג.

דגן יבזורי משחיל שלשות קלאץ' וטיר דרופס קטלניים שמגיעים בדיוק בזמן, טרנס רודריק שחושב שהוא בטורניר שכונות בברוקלין משחק על הכבוד (של השכונה!) ואפילו הנינג, שמתקשה לכדרר וללעוס מסטיק באותו זמן, לוקח ריבאונד התקפה ומסיים בדאנק לפנים.

וקוז'יקרו? הוא עדיין לא קולע, אבל לפחות נותן גוף ומלחמה. וים נשמה.

ואז, או אז…דונטה מבין שהערב יש עם מי להילחם. האש בעיניו ניצתת שוב, הוא רושף קצת עשן מנחיריו, ויוצא לדרך.

וכשמכבי חיפה של דני פרנקו – המוגבלת יותר, הבעייתית בקליעה, רוכבת על ההתלהבות של מורן והאגרסיביות של דונטה – גם הפועל ירושלים נופלת שדודה.

ופתאום מורן רוט עבור (על שום הקבוצות הרבות בהן עבר), שהיה בפוסטר של מכבי בשנה שעברה, הוא שוב הפוינט גארד הכי טוב בליגה.

פצצת אדרנלין ואנרגיה. רוט

3. טיימינג זה עניין טריקי.

טייריס רייס של נובמבר-דצמבר לא היה פורח וזורח עבור מכבי ת"א בפיינל פור וסוחף אותה לתואר סנסציוני. בטח שלא אלכס טיוס של אותה תקופה.

הפועל ירושלים של פברואר-מרץ היתה ככל הנראה מטאטאה את חיפה בקלות רבה יותר, עם אופציה לסוויפ.

אך אבוי, לפתע פרחוסקי נפצע לה, ועכשיו גם אליהו – וגרינברג מוצא עצמו עם הגב לקיר ועם סגל בו יניב גרין הפך לשחקן מפתח.

ודני פרנקו לא פראייר.

הוא יודע שהקבוצה שלו מסוגלת להיעלם פתאום, בדיוק כפי שנדלקה, ולהפוך שוב לדלעת בחצות – עם עוד תצוגת כדורסל מזוויעה של חמישים ומשהו נקודות.

אבל הוא גם יודע כנראה לשמור על המתח החיובי הזה אצל הירוקים שלו, שמודעים להיררכיה הברורה בקבוצה.

מי הכוכב (דונטה), מי הסייד קיק (רנדל), מי האקס פקטור (יבזורי, רייס) מי הפועלים השחורים (קוז'יקרו, צ'וברביץ', הנינג, קוקיה) ומי המנוע שמפעיל הכל (רוט) וגורם למכונה הזו לדהור.

מנוע יוקרתי אך שברירי, עם ים של אדרנלין ושמן מנוע שמספיק להניע את המכונה כולה.

ופתאום חיפה החבולה, הלא-תמיד-יציבה, שהיתה אמורה לעוף כבר בסדרה מול נס ציונה – רחוקה משחק אחד מצמד משחקי גמר על האליפות.

ושם – ככל הנראה מול מכבי ת"א נטולת אוחיון ועטופה באופוריית גביע היורוליג – דברים יכולים לקרות. אפילו קליעות עונשין מוצלחות של קוז'יקרו.

פרנקו ושומר הראש הצמוד. מבין את גודל ההזדמנות.

4. בינתיים, אצל מכבי ת"א, רצים על אוטומט.

המושכות אצל רייס (והיקמן) באופן בלעדי, בטח כשאוחיון בחוץ – וטיוס הוא הכוח המרכזי בפנים (בטח כשסופו יציב בערך כמו השפיות של שי סידי).

דווין סמית ודייויד בלו אמורים לספק את היציבות בעמדות הפורוורד, וזהו. תרומה מכל היתר היא בגדר בונוס.

אילת עשויה עוד לגרור את הסדרה הזו ל-5 משחקים – בטח אם ניסים יאפס את הידית.

שזה לא רע אגב, כי זה יתן לנו עוד כמה רגעים ליהנות מדייויד בלו. מספר 4 עם היד הכי קטלנית שדרך כאן.

הופעות אחרונות בהחלט. בלו.

5. אוקי – אז רגע לפני המשחק השלישי של מכבי-אילת, והמשחק הסופר מסקרן מחר במלחה – הימורים על תוצאות הסדרות? תנו בראש.