או יה, הסוניקס חוזרים / אלון רייכמן

לא סתם סוניקס - סופרסוניקס

תמיד הייתי אוהד שרוף של הבולס.

מהרגע הראשון בו נחו עיניי על מייקל ג'ורדן אי שם בסוף שנות ה-80', אלוהים השחור עם הספרה 23 בוערת על גבו, התאהבתי.

אי אפשר היה אחרת.

שיקגו של פיל ג'קסון ומייקל ג'ורדן היתה לטעמי הקבוצה הטובה בהיסטוריה של המשחק. אהבה ראשונה ובלתי ניתנת לערעור.

אבל הקבוצה השנייה שלי, הפילגש, היתה סיאטל סופרסוניקס.

כי איכשהו, בעיר הגראנג' והאינדי רוק, תמיד היה כיף. ובשנות ה-90' העליזות, שיחקו בה שניים מהשחקנים הכי מגניבים בליגה. שון קמפ – איש הגשם שקפץ היישר מההיי סקול לליגה של הגדולים ולא התבייש לדפוק להם דאנקים מפלצתיים על הראש, וגארי "הכפפה" פייטון – אחד הרכזים הגדולים של אותו עשור, שהיה גם אחד השומרים הגדולים אי פעם וטראש טוקר ענק. 13 עונות רצופות כיכב פייטון בסיאטל – מצרך שקשה למצוא בליגה של היום.

כשפייטון הוביל מתפרצות מסחררות שהסתיימו בהאליי-הופ לקמפ – האולם בסיאטל רעד מאושר. נייט מקמילן וריקי פירס האגדי השלימו קו אחורי מופלא שירה שלשות כמו ממטרה, מייקל קייג' – הפורוורד עם התסרוקת הכי קולית בליגה, פירק את מי שעבר מתחת לסל ואדי ג'ונסון שהגיע מפיניקס, לא היה מסוגל להחטיא מהבלטה שלו באזור הצבע, למרות שהיה קצת פוזל.

בדיוק באותה תקופה, תחילת הניינטיז, נירוואנה של קורט קוביין והסוודרים הבלויים שלו כבשה את אמריקה עם הצליל הייחודי שלה ו-Smells Like Teen Spirit המעולה. כי הכל באמת הריח כמו רוח נעורים. מסיאטל יצאה הבשורה. בצד השני של העיר, פרל ג'אם קרעה את האצטדיונים עם Alive האדיר. כי הכל היה באמת כל כך חי בסיאטל. ואליס אין צ'יינס המעולים הפציצו עם Jar of Flies המצוין, כי זה מה שהחבר'ה מהקי ארינה היו – צנצנת זבובים שרקדה על הפרקט וחיכתה להתפרץ בכל ערב נתון. וסאונד גארדן הרעידו את העולם עם Black Hole Sun – שזה מה שראו היריבים של שון קמפ כשהוא דהר מולם – ליקוי חמה שהסתיר להם את השמש. ואז דאנק בראש מאיש הגשם שהרטיב אותם עד לשד עצמותיהם.

הרוח של סיאטל ריחפה באולם המכושף שלה והלהיבה את האוהדים שהגיעו למשחקים עם גופיות של גארי פייטון וכובעים של פרל ג'אם.

אפילו קווין דוראנט, השחקן הכי מוכשר בליגה, הספיק לשחק בסיאטל כשנבחר על ידה, לפני שהקבוצה התפרקה ועברה לאוקלהומה.

ועכשיו הם חוזרים. ועוד במקום הקבוצה הכי מיותרת בליגה בשנים האחרונות, הסקרמנטו קינגס (ויסלח לי עומרי כספי, כן?) לעיר הגדולה ביותר בצפון מערב ארצות הברית שכל כך צמאה לקבוצת הכדורסל שלה. לסופרסוניקס שלה.

אז נכון, קורט קוביין כבר מת ופרל ג'אם היא היסטוריה, אבל הרוקנ'רול חוזר לסיאטל בגדול. ובשאיפה, גם כדורסל טוב. האוהדים כבר מוכנים, זה בטוח.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

 אלון רייכמן ב"דה באזר" 

טרנטה, אבל לפני התורכים!
המחליף של רועי ברקוביץ'

53 Comments

אדי ודר 11 בינואר 2013

"פרל ג'אם היסטוריה"
או שאין לך הבנה במוזיקה או שחסר לך כמה שעות צפייה ביו טיוב כדי להשלים את החסר בנוגע לפרל ג'אם.
גם אני ראיתי את שני הגמרים של סיאטל מול שיקגו של ג'ורדן באמצע שנות ה90 וכאוהד ניקס רציתי שייקחו לפחות תואר אחד אבל אם אין לך ידע מסויים בנושא מסויים עדיף לא לכתוב כלום

אהוד 11 בינואר 2013

שני גמרים? סיאטל הגיעו לגמר אחד

אלון רייכמן 11 בינואר 2013

צודק אדי, טעות שלי. התכוונתי שהשיא שלהם מאחוריהם, לא שהם היסטוריה, ניסוח לא נכון שלי. אגב, כבוד הוא לי שהסולן של פרל ג'אם בכבודו ובעצמו כותב לי.

גל דגון 11 בינואר 2013

שיא הפופולריות שלהם מאחוריהם, אני לא כ"כ בטוח לגבי שיא היצירתיות.

matipool 11 בינואר 2013

פופולריות זה אוברייטד .
להקה גדולה .

אסף 11 בינואר 2013

ודוקא אלבום הבכורה שלהם נקרא על שם הגופייה של מוקי בליילוק מאטלנטה…

יוסי 14 בינואר 2013

דרך אגב, מי שלא יודע על היוזמה,מוזמן לתרום לתרום את חלקו

https://www.facebook.com/Bring.Pearl.Jam.To.Israel

אלעד 11 בינואר 2013

עוד לא קראתי את הפוסט, אבל קודם קפצתי הנה להודות לך על התמונה ששמת. אין כמו נוסטלגיה, ושון קמפ בשיאו זאת נוסטלגיה במיטבה

המתקן 11 בינואר 2013

פוסט שטחי עם עובדות לא מדוייקות.

אלון רייכמן 11 בינואר 2013

תן דוגמא יא זלאמה

ג׳ימבו 11 בינואר 2013

אלון, ריגשת עם הנוסטלגיה של שנות ה-90. אכן חתיכת תקופה…ואיזה כיף שהסוניקס חוזרים.

יוני 11 בינואר 2013

שון קמפ היה אחד השחקנים הכי מרגשים ששיחקו בליגה. והחיבור למוזיקה של סיאטל באותה תקופה רק עשה את הכל למיוחד יותר. מעניין אם סיאטל תצליח לשחזר אי פעם את הימים הגדולים שלה.

דורון (אחר) 11 בינואר 2013

כתוב טוב ומעביר את רוח הדברים מעולה, למרות שקצת ערבבת תקופות ולא ממש דייקת בעובדות. אבל זה לא ממש משנה, העיקר שתהיה שוב קבוצה בסיאטל!

דורון (אחר) 11 בינואר 2013

בעצם נראה לי שאני זה שטעה בתקופות…

גארי פייטון 11 בינואר 2013

אחלה טור! נהניתי לקרוא ובעיקר נהניתי להיזכר, כאחד שהיה נער באותה תקופה והושפע גם ממוזיקת הגראנג׳ (הייתי מעריץ שרוף של נירוונה) וגם מהכדורסל של סיאטל.

אורי 11 בינואר 2013

טור מצוין, כתוב טוב. אהבתי את הקליפ ששמת בסוף…

שיימס 11 בינואר 2013

פוסט נעים ביותר- אני גם חושב שלסיאטל "מגיעה" קבוצת NBA הרבה יותר מלסקרמנטו, וחזרה כזו תחזיר אותנו לנוסטלגיה כייפית.
הערה קטנונית: לכנות את שון קמפ איש הגשם זה קצת כמו לקרוא לביטלס "החיפושיות" היות שאם אני לא טועה הכינוי שלו הוא:
"the reign man"

אלון רייכמן 11 בינואר 2013

ועדיין, לא מעט אנשים קוראים לביטלס החיפושיות…

אסף 11 בינואר 2013

כמו שללארי בירד קראו בארץ "הציפור".

איציק 12 בינואר 2013

אין מה לעשות, גם בצרפת לאוטו חיפושית קוראים קוקסינל (מה לעשות, בצרפתית חיפושית זה קוקסינל) :-)

ניצן פלד 12 בינואר 2013

שיימס, זה היה משחק מלים שגם בארה"ב השתמשו בו – בגלל הגשם הבלתי פוסק בסיאטל (ובמדינת וושינגטון בכלל).
אני זוכר ציור בגיליון ישן (מאוד) של NBA HOOPS ששוכב איפושהו בבוידעם ובו קמפ קופץ להטבעה מפלצתית, כשברקע הסקיי ליין של העיר, והכל אפוף בטיפות גשם מצוירות, והכיתוב REIGN MAN מעל.
בגיל 12 היה לי מאוד קשה לעלות על זה.

שיימס 13 בינואר 2013

וואלה? נחמד.
מאז שכתבתי את התגובה הזאת עשיתי קצת חיפוש וראיתי שאכן בארץ הרבו בשימוש הכינוי "איש הגשם" עבור קמפ. תכלס, זה הרבה יותר מסתדר מ"האיש השולט" או איך שלא נתרגם את זה לעברית…
השכלתי :)

אייל 11 בינואר 2013

שון קמפ כמו ליקוי חמה שמסתיר את השמש כשהוא מטביע ליריבים על הפרצוף…גדול…

אבי האדום 11 בינואר 2013

רייכמן יא מלך. איזה טור. שיחקת אותה – יאללה, מת לראות את סיאטל חוזרת לליגה ונותנת בראש!

מוטי דניאל 11 בינואר 2013

כיף גדול. כאוהד שרוף של הסוניקס עוד מהאליפות שלהם ב-79, כל כך שמחתי לשמוע שהם חוזרים. הרוקנרול אכן חוזר בגדול לאולם הכדורסל בסיאטל! 

מנחם לס 11 בינואר 2013

הם לא חוזרים בינתיים. בדהבאזר ישנה נטייה לקפוץ על דברים לפני שהם נעשים ואתה, כמו כל האחרים, סתם מוטעים.

ניינר 11 בינואר 2013

אחלה פוסט. בעיני אליס אין צ'יינס הם הלהקה הכי טובה שיצאה מסיאטל אבל JAR OF FLIES האקוסטי הוא לא בדיוק הפצצה. אלבום יפהפה להפליא ששורט את הלב

קורט קוביין 11 בינואר 2013

טור מעולה. מעלה חזרה כל כך הרבה זכרונות. פייטון הוא השחקן האהוב עלי בכל הזמנים. אני זוכר את סדרת הגמר המעולה של סיאטל מול ג׳ורדן והבולס. הייתי בטוח אז שסיאטל לוקחת…

בר שושני 11 בינואר 2013

אחת הסיבות שכ"כ התלהבתי כשראיתי את אמארה סטודומאיר היתה "הו, אלוהים, שון קמפ חזר!!". לשמחתי, סטודומאיר לא שדד מאפייה ואכל את עצמו לדעת, אבל הוא כן פצע את עצמו לדעת ולא השיג כלום בקריירה.

החמישיה של פייטון, הוקינס, שרמפף (איזה שחקן הוא היה..), קמפ ומאקלביין (זה היה הוא או פרקינס בעונה הגדולה שלהם?) היתה באמת חמישיה אדירה. ואם רק הבעלים האדיוט לא היה נותן למאקלביין את החוזה הזה, אולי גם היתה אליפות בעיר של מייקרוסופט.

אגב, הכינוי של קמפ הוא "האיש השולט" – Reign Man – ולא איש הגשם )Rain Man).

פאקו 11 בינואר 2013

סופרסוניקס, גראנג', סיהוקס… איך עיר אחת מוציאה כל כך הרבה דברים קוליים (סטארבקס לא כלול).

ניינר 11 בינואר 2013

מצד שני העיר הזו גם הוציאה את מייקרוסופט כך שזה מתאזן

Zak 11 בינואר 2013

וגם את בואינג אם אני לא טועה

Yavor 12 בינואר 2013

בואינג ב-אוורט הסמוכה, אבל בגדלים האמריקאים זה תופס בתור סיאטל

יובל 11 בינואר 2013

או יה! טור גדול. שון קמפ עשה לדעתי לא מזמן קאמבק באיזו ליגה בסין או משהו. הוא כבר זקן ושמן, אבל איזה שחקן הוא היה…

גיא 11 בינואר 2013

שון קאמפ כיום מנהל מסעדה בסיאטל

מנחם לס 11 בינואר 2013

הם לא חוזרים כל כך מהר כי הקינגס לא עוזבים בינתיים את סקרמנטו.
.

איציק 12 בינואר 2013

נכון, אז מה?
זה פוסט חצי נוסטאלגי, חצי תקווה לעתיד. זה פוסט אישיעם Wish for thinking, ואין בזה פסול. זה לא נמצא במדור החדשות כי אם פוסוט אישי. אני מניח שרוב קוראי הפוסט ידעים בידיוק כמוך ששום דבר עוד לא סגור, אבל נהנים לקרוא ולקוות.

MOBY 11 בינואר 2013

מעולה.
לכלוכית בעיני על תקופה נפלאה.
תודה

MOBY 11 בינואר 2013

קפצה עלי הדיסלקציה אני ממש עייף
לחלוחית….

אריק 11 בינואר 2013

שום קמפ היה לדעתי זה שפרץ את הסכר לשחקנים מהתיכון שעברו היישר לאן. בי. איי.

זיגי 17 בינואר 2013

האמת היא שלפני שון קמפ, דילגו על המכללה מוזס מלון (שנבחר ל-ABA ועבר באיחוד) ודרל דוקינס. תכונה של מפלצות, כנראה.
ואגב – שון קמפ לא בחר לדלג על הקולג' – הוא כבר הצטרף לקנטקי אבל נאלץ לעזוב לפני שהתחיל, בגלל "סיבות אישיות" הכרוכות בטענות על גניבה מחבר לקבוצה.

ירושלמי 11 בינואר 2013

סקרמנטו לא יותר מיותרת מהפוסט הזה.

אין לי דבר וחצי דבר נגד סיאטל של שנות ה-90, אבל לבטל קבוצה שהמציאה את המשחק מחדש בתחילת שנות האלפיים, שעד היום אני לא חושב שיש קבוצה שהצליחה לבנות משחק כ"כ מלהיב, ויצרה סדרות ויריביות שעד היום חוקיותם של החלטות שיפוט שהפלו לטובה את המנצחים מוטלים בספק.
יש על מה לבנות בסקרמנטו, הבעיה היא שכמו שאצלנו בכדורגל בעלי ממון הזויים קובעים את סדר היום כך זה גם שם. הרי מבחינת חשיפה סקרמנטו כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לשחק במגרש של הגדולים, היא יצרה שמות ומודלים לחיקוי, אנשים עד היום מדברים עליה ועל הייפ.
כך שההסטוריה עוד תחזור.
אני בטוח.

אריאל גרייזס 11 בינואר 2013

זה שיצאה מסקרמנטו קבוצה טובה, לא הופך אותה ללא מיותרת. סקרמנטו זאת עיר נידחת בקליפורניה שאם לא היתה הבירה (מה ששם הרבה מאוד עובדי ממשלה שם) אף אחד לא היה שומע עליה. אין שום סיבה בעולם לשים שם קבוצת כדורסל (או אפילו קבוצת בדמינגטון)

Zak 11 בינואר 2013

האולם של סקרמנטו לא נחשב (בעבר לפחות) כהכי "ביתי" בליגה? וחוצמזה, רק בשביל סקרמנטו הגדולה של תחילת שנות ה 2000 – אולי הקבוצה הגדולה ביותר שלא זכתה באליפות – רק בשבילם היה שווה לשים שם קבוצה.

D! בארץ הקודש 11 בינואר 2013

אולי אחד הדברים ההזויים ביותר.
איף אפשר ל"חזור" לאהוד קבוצה שסתם ככה יום אחד עברה מקום?
או שמבחינת האוהדים היא התפרקה ועכשיו חזרה לפעילות וזהו. הכל מחדש?

אלון רייכמן 11 בינואר 2013

זה בדיוק העניין. שמבחינת רוב אוהדי סיאטל הקבוצה שלהם התפרקה. הם לא הפכו פתאום להיות אוהדים של אוקלהומה. עכשיו מבחינתם, הקבוצה שלהם חוזרת.

D! בארץ הקודש 11 בינואר 2013

מבין ועדיין מרגיש לי קשה ביותר. ומוזר.
מוזר מאד.

Cabrio 11 בינואר 2013

פוסט מעולה ! זורם ישר על מיתרי הרגש שעלו בי כשקראתי את הידיעה הראשונית.

דייויד 11 בינואר 2013

מרגש. מרגש. מרגש. וכתוב מעולה.

ניצן פלד 12 בינואר 2013

מצטרף למבקרים לגבי חוסר הדיוק בעובדות, וזה מתחיל בזה שמי שקורא את הפוסט יכול לחשוב שזה כבר עניין סגור ושהקבוצה חוזרת.

מעבר לזה, אחד המשפטים שהכי הפריעו לי – ובעצם מסבירים למה הכוונה כשאומרים "שטחי ולא מדייק בעובדות" הוא המשפט "הקבוצה התפרקה ועברה לאוקלהומה".

עם זאת, אהבתי את השילוב של השירים של הלהקות מסיאטל ואת תחושת הנוסטלגיה – אבל זה לא מכפר על הבעיות בפוסט.

תומר 13 בינואר 2013

"פרל ג'ם היסטוריה" – יא חצוף. אין לך מושג ירוק.

חזי 13 בינואר 2013

שון קמפ, פייטון… באמת נוסטלגיה אדירה…

אבל ריי אלן, מחוק בשבילי.. מאז שעבר למיאמי היא.
מחוק פשוט

SARINA VALENTINA 17 בינואר 2013

שון קמפ הוא זה שמחזיק בשיא NBA לילדים ממזרים?

Comments closed