בחירתו של אוזיל

גרמניה לא מסוגלת להתמודד עם נושא הלאומיות. המהגרים חיים בעולם בלי ציפיות וכללים מחייבים. פתרון הוא עניין של שנים. אבל בינתיים כדורגלן מופלא אחד חייב להחליט. אלון זנדר על מסוט אוזיל השאלה התורכית-גרמנית (photo: change423, cc license)

התבוסה 0:3 שהנחילה גרמניה לטורקים במשחק החוץ שלה בברלין היתה מבחן הבגרות עבור מסוט אוזיל. הנער הביישן, הבן המסור של המשפחה השמרנית, שעשה עד היום את כל מה שציוו עליו אביו והסוכן המפוקפק רזה פאזלי, הראה שהוא גבר. אלו לא רק השריקות הצפויות ש"לא הכבידו עלי, הייתי מרוכז בעצמי", אלא גם משימת הובלת הנבחרת בהיעדרו של בסטיאן שוויינשטייגר.

מבחינת הכדורגל, כמובן – אוזיל הוא לא שחקן שיכול, או רוצה, להוביל את חבריו באמצעות דיבורים או דיונים. לכך הוא לא בנוי. אבל אחרי שלקח עליו סיכון עצום והלך לריאל, הוא למד לעמוד ברשות עצמו ולהתמודד עם הלחץ הנוראי. "האם הוא יעמוד בכך?" שאל ה'קיקר' בחרדה לקראת המשחק. ובכן, מלבד דקות בודדות בתחילת המחצית השנייה – כן, בוודאי. מנואל נוייר, השוער, ציין בסיפוק אירוני "הטורקים היו צריכים מישהו כמוהו". לא רע עבור אוזיל שרק לפני שנתיים וחצי עוד התגורר מתחת לסינור של אמא בגלזנקירשן.

היו כאלה שהשריקות הפריעו להם יותר, אבל אם לומר את האמת, מדובר באלה שיושבים מבחוץ. הגרמנים רגילים ששורקים להם בוז, וממילא הם לא ציפו למשחק ביתי. הטמטום מאחורי הענקת אירוח המשחק לברלין מצביע על אילוצים מעבר לספורט. הפוליטיקאים כנראה מאד רצו שיהיה להם קרוב להגיע למפגש החובה הזה. כי הסטורית, בשום עיר גרמנית לא ניצחה גרמניה פחות משחקי כדורגל בינלאומיים.

מעבר לכך, עקב החשש הברור מרוב טורקי ביציעים, כדאי אולי היה לקיים את המשחק בעיר בה יש גם גרמנים שאוהדים כדורגל במספרים גדולים. ואולי קצת פחות טורקים. אבל אלה רק הערות צדדיות. התוצאה היתה שריקות לאוזיל.

עבור אלו שגרמניה העניקה להם את שם התואר המעשי MENSCHEN MIT MIGRATIONSHINTERGRUND "בעלי רקע של הגירה", אהדה לגרמניה היא לא באמת אופציה. ויש לכך סיבה. אותה סיבה, אגב, שלדעתי היא המכשול הגדול ביותר בפני אינטגרציה של בני מהגרים בחברה הגרמנית. והיא –תופים- הפלא ופלא, שהגרמנים עצמם לא יודעים מה פשר גרמניותם. חוסר ההבנה של גרמנים בנושאי עם, דת, לאום וכדומה הוא מחפיר, גם בקרב אינטלקטואלים.

הסיבה ברורה: כל עיסוק בנושא היה בגדר טאבו במשך שנים ארובות, ועד היום כל ניסיון להוביל דיון ציבורי בנושא נתקל מיד בהשתקה רועמת. עכשיו, הגרמנים מצפים ממהגרים להיות כמותם, איכשהוא. אבל מה זה "כמותם"? או. על השפה הגרמנית יש פחות או יותר קונצנזוס. מעבר לזה, נאדה. כל ניסיון להגדיר עקרונות תרבותיים שישימשו בסיס משותף נכשל. דת? מה פתאום. גרמנים טוענים לעתים קרובות שמדובר במדינה נוצרית – שזה שטויות. המדינה חילונית לחלוטין. אז מה נוצרי בה? אה, עזרה לזולת, חמלה וסובלנות. לא צוחק איתכם, לטענת הגרמנים זו הנצרות. יש יתרונות בהתעלמות מוחלטת מכל הסטוריה עתיקה משלושים שנה.

זכויות אדם הן בכלל נושא לויכוח מר. עד כמה אפשר להכריח גרמנים לכבד זכויות זולתם? מתי מתחילה הפגיעה בזכות ההגדרה העצמית והאוטונומיה התרבותית? אז הגרמנים מעדיפים לא להחליט, כדי לא להיכנס לקונפליקטים – הדבר השנוא עליהם יותר מכל. ומובן למה. אז אם הגרמנים לא יודעים, מדוע ואיך שמהגר טורקי שעוד לא שולט בשפה ידע?

ללא קווים מנחים, אי אפשר להאשים מהגרים שדואגים קודם כל להישרדות, לעבודה, לפת-לחם, באי ההתמודדות שלהם עם שאלות חברתיות הרות גורל. אבל לגרמנים כם לא יהיו בקרוב קווים מנחים, כך שאין סיכוי שהמצב באמת ישתנה. מה שנותן חלל לסהרוריים מהימין הקיצוני, או לכאלה שהסתתרו שנים בלב העלית החברתית, כמו תילו סראצין, להעמיד תיאוריות מופרכות מבוססות גנטיקה וסטטיסטיקה במקום הגיון פשוט.

בינתיים לא הגרמנים ולא המהגרים יודעים מה לעשות, ובלית ברירה הם פשוט חיים את החיים שלהם. מנסים קצת לתקשר. בשבוע שעבר ישבתי על הבמה ב"שיחת אינטגרציה" פומבית שזימנה נוצרי, מוסלמית ואותי לדיון באפשרות החיים יחד עבור שלוש הדתות. לא שיש יותר מעשרים יהודים ברדיוס של ששים קילומטר מאותו דיון, אבל מילא. היה מעניין לשבת ולדבר, בעיקר עם מוסלמית אינטיליגנטית ונאה, למרות כיסוי ראש. החוסר בתקשורת, נראה לי יותר ויותר כבעיה המרכזית בקונפליקטים בין קבוצות אנשים, אבל זה סיפור אחר.

גם הגננת של הבת שלי, סלצ'אן, היא טורקיה יפהפיה אך שמרנית. כיאות לתושבי הפרובינציה. היא דואגת לכך שחייה יהיו נטולי קונפליקטים פשוט על ידי התעלמות. מי שלא יכול להתעלם הם שחקני הכדורגל הצעירים. הם חייבים לקבל החלטה. לשחק עבור גרמניה או עבור טורקיה?

ozfan, cc license

כרגע זה 24-18 לטובת טורקיה. רוצה לומר, 24 טורקים שגדלו בגרמניה בחרו באזרחות טורקית כדי לשחק עבור מולדת הוריהם. 18 משחקים בנבחרות השונות, החל מאנדר 15, של גרמניה. רק לפני עשר שנים היו רק שבעה שחקנים טורקים, ורק בנבחרות הצעירות של גרמניה. מוסטפא דוגאן היה אז הדוגמא למגן טורקי שהרס לעצמו קריירה בינלאומית בגלל שבחר בגרמניה אבל שיחק רק שני משחקים בינלאומיים. ממט שול היה יותר גרמני מטורקי ממילא. והסיפור שלו עורר את ההתאחדות הטורקית לפעולה. עד שכל גישוש גרמני מהוסס נענה ב"מאוחר מדי, כבר יש לנו הסכם עם טורקיה".

חוסר המודעות הגרמני, וחוסר האכפתיות, השתנו. היום גם השיקולים שונים. לבני המהגרים יש יותר חיבור חברתי וקל להם, גם בגלל התעוררות מסויימת אצל הגרמנים, להגדיר עצמם ככאלה. הם לא חייבים לבגדיר את עצמם כדפוקים בגלל מוצאם, הם יכולים כם להאשים את גלזנקירשן או את לודנשייד, כמו במקרה של נורי שאהין. אצל שחקן דורטמונד נדמה היה שההחלטה לשחק עבור טורקיה עצרה את הקריירה. מתוך לחץ, שמא יחזור בו הכוכב העולה שאהין, הוא קיבל בגיל 17 את הבכורה שלו במדי הנבחרת הבכירה. מול גרמניה. זה הביא להתלהבות, לשער פנטסטי, ולסטגנציה ארוכה בקריירה. זה עוד היה מוקדם מדי עבורו.

רק עכשיו, בגיל 22, הוא חוזר לעצמו וליכולתו. גם האלטינטופים, ילידי גלזנקירשן אף הם, עשו את הצעד הנכון מבחינתם, אבל רק בדיעבד. חמישה בנבחרת טורקיה הם "אלמאנצ'ילאר", כלומר גרמנים. מנודים חברתית לעתים, וללא ספק עם קשיי הסתגלות רציניים, כמו שציין אומר ארדוגאן, מגן הנבחרת: "לא האמנתי, כמה המעבר היה קשה, קשיי ההסתגלות עצומים". מי שחושב אבל, שהוא יכול להצליח גם אצל הגרמנים, ואם כך להגיע אולי לתארים בינלאומיים, מחליט היום גרמניה. החלטה מעשית.

תשאלו את אוזיל, או את סרדאר טאסקי הבלם. איבוד של בלם כמו טאסקי כואב במיוחד לארדאל קסר, מייסד ומנהל המשרד האירופאי של ההתאחדות הטורקית שיושב בקלן. קסר היה מראשוני הגרמנים ששיחקו עבור טורקיה, טהיום הוא אחראי על שכנוע בני נוער לשחק עבור טורקיה. "היום יש טורקים רבים שנולדו בגרמניה וחשים כגרמנים, וצריך לכבד את רצונם לשחק עבור גרמניה. זה לא היה כך ב1998, כשהמשרד הוקם", אמר ל'קיקר'.

בצהרי היום / הילדים של פרננדז
תרדו קצת מפרננדז

28 Comments

ארז (דא יונג) 11 באוקטובר 2010

טקסט מעולה אלון.
בקיץ הייתי קצת בגרמניה וחשבתי דווקא על נקודה הפוכה מזו שאתה העלית: ייתכן מאד שהגרמנים לא יודעים בעצם מה היה ה"גרמניות", אבל מצד שני, מהי ה"תורכיות" של בני המהגרים? במה, פרט אולי לשפה ואוכל, מתבטא הרקע התורכי שלהם? האם האיסלאם מהווה גורם משמעותי בחייו של אוזיל או בחייהם של שאר השחקנים מרקע תורכי? האם הוא מעורה במצב הפוליטי בתורכיה?
הזכרת בקצרה את ה"אלמנצ'ילאר" ונראה לי שהסוגיה הזו חשובה באותה מידה- באיזה צורה מתקבלים ונראים בתורכיה אותם גרמנים ממוצא תורכי והאם ולמה בכלל שונאים את גרמניה בתורכיה?

עזי 11 באוקטובר 2010

אוזיל הוא מוסלמי מאמין שסיפר כי כאשר הוא עומד בשורת השחקנים בעת נגינת ההמנון הגרמני הוא ממלמל פסוקים מהקוראן.

ארז (דא יונג) 11 באוקטובר 2010

עזי, גם אנשים רבים בארץ לוקחים ספרי תהילים, אומרים שמע ישראל ומניחים תפילין לפני/בזמן משחקים, וזה לא מפריע להם לנהוג באוטו למגרש או לערבב בשר וחלב בארוחה שלפני.
זכור לי שבראיון במארקה בתחילת העונה אוזיל נשאל לגבי הרמאדן וכיצד הוא משפיע עליו וענה ש"הוא צם בימי החופש, כי כספורטאי מקצועני הוא צריך לאכול ולשתות". אז נכון שבמקרה של אוזיל מוריניו היה מאכיל אותו בכפייה אם הוא לא היה אוכל את התפריט שנקבע לו, אבל מצד שני על פי התשובה הזו נראה גם שהבחור לא בדיוק מקפיד על קלה כחמורה…

עזי 11 באוקטובר 2010

לא אמרתי שהוא דתי או מתפלל חמש פעמים ביום למכה, אבל הדברים אומרים שיש לו גם רקע, לא רק שהוא נולד מוסלמי.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

אוזיל הוא אכן בחור מאמין – מה שלא הופך אותו לאייאטולה. יש פסק דין של אחד מחשובי אנשי הדת המוסלמים בגרמניה, שמאפשר לשחקני כדורגל לאכול ברמאדן כשיש אימונים או משחקים והדבר נדרש מהם. פסק הדין אומר שהצום לא מחוייב בזמן, והעיקר שממלאים אותו מתישהוא- כלומר אפשר גם בסיום העונה.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

ארז, העלית נקודה חשובה מאד – למרות שאוכל ושפה הם גורמים שאי אפשר להגזים בחשיבותם. הטורקים הגרמנים, כמו כמעט כל קבוצת מהגרים, יצרה לעצמה סביבה, או MILIEU שלעצמה. עם מועדונים, מוסיקה, עיתונים וכד'.
כמובן שבטורקיה הם נראים מוזר – קודם כל, הם לא שייכים לאליטה ההסטורית, ובאים ברובם מאנטוליה הענייה והמפגרת – זו הרי הסיבה להגירה שלהם! מצד שני, יחסית לשאר הטורקים הם חיים בשפע, ובכל זאת לא עונים על הציפיות ממקומם בחברה – כלומר שיתמכו בארדואן. יש פה גם סיבוכים פוליטיים, אבל זה סיפור ארוך להזדמנות אחרת. רק תיקון אחד – בטורקיה לא שונאים את גרמניה, להיפך. זו הידידה מס' אחת של הטורקים, ויש הרבה הערכה בין הצדדים, גם ובעיקר ברמה האישית. רק שטורקים הפכו לסמל בגרמניה, וגרמנים לסמל בטורקיה.

ארז (דא יונג) 12 באוקטובר 2010

תודה על ההארה. אני בטח ובטח שלא מזלזל באוכל ושפה, העניין הוא שאוכל ושפה הם בין המאפיינים העיקריים של הלאום הגרמני, כך שנוצר פה מין פרדוקס בו כדי להגדיר את עצמך כגרמני אתה צריך לאכול את האוכל ולדבר את השפה, אך בו בזמן הגדרתך כתורכי תלויה באותם גורמים ממש….

בליקי 11 באוקטובר 2010

טקסט נהדר.

אני מניח אגב שכמעט בכל איצטדיון גרמני היה רוב טורקי במשחק הזה, אז ב-DFB פשוט החליטו על קבלת פנים יפה. לא היה להם ממש ספק איך זה ייגמר.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

זה נכון – אם כי ניסו בגרמניה למכור חלק גדול של הכרטיסים דרך "מועדון האוהדים של הנבחרת", אבל רוב הכרטיסים שנמכרים דרך ההתאחדויות הפדרליות והמועדונים מוצאים את עצמם בידיים טורקיות – ולו רק בגלל ריבוי המועדונים הטורקיים בליגות הנמוכות!

תומר חרוב 11 באוקטובר 2010

אלון, תמיד כיף לקרוא אותך. אני זוכר שבעקבות המונדיאל התפתחו הרבה דיונים בגרמניה לגבי הלאומיות הגרמנית. אני ראיתי המון בני מהגרים שמעודדים את הנבחרת הגרמנית בהתלהבות אבל הגיוני לחלוטין שבמפגש ישיר הטורקים יעדיפו את הטורקים והבוסנים את הבוסנים. במקרה של משחק בין ארה"ב לכל נבחרת אחרת בניו יורק(נאמר ישראל) לא יהיה מוזר אם יהיה מיעוט לא מבוטל של אמריקאים שיעודד את הנבחרת היריבה.
שחקנים בדרך כלל בוחרים את מה שנראה להם שישרת את הקריירה שלהם בצורה הטובה ביותר וגם זה מובן. בשני המקרים יש ויתור מסוים על הגדרה לאומית מלאה וברורה לטובת האינדיבידואל ואני מעדיף את זה כך.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

אני מסכים, שהאהדה של הטורקים לנבחרת מהמולדת הותיקה זוכה ליותר תשומת לב מאשר תופעות דומות, בייחוד אם הן נוגעות לנו כיהודים. בנוסף יש להזכיר, שאוזיל לא רק קיבל שריקות בוז, כעניין של גאווה, אלא גם הרבה תשואות מהטורקים. אחרי הכל, הוא אחד משלהם -כך הם מרגישים, ולכן גם השריקות- והוא כנראה הטורקי הטוב ביותר היום. אף אחד לא אמר שזה עניין פשוט וחסר סתירות…

גמאני 11 באוקטובר 2010

אני חושב שכמעט אין בני מהגרים טורקים בגרמניה שמרגישים גרמנים,בטח שלא לפי העבר של המדינה

בכלל,כנראה שבני המהגרים באירופה מסתכלים יותר על העתיד מאשר על העבר כשהם באים להגדיר את עצמם לפי המדינה שהם חיים בה-אין להם קשר לעבר המדינה אלא רק לעתיד(חוץ מאולי לימודי היסטוריה בבית הספר)

לא סתם הבחור ממלמל פסוקי קוראן בזמן נגינת ההימנון,כנראה שהוא בחר בגרמניה בגלל הסיכוי הגבוה יותר להצלחה-מה שהופך אותו מתאים מאוד לריאל אגב

ובנושא הגרמני טורקי זה כנראה מה שמכריע אצלם-הרצון לזכות בהצלחה עם הנבחרת לעומת השורשים מבית אבא

אבל מעניין מה קורה כששתי הבחירות יותר דומות-נגיד היגוואין עם צרפת וארגנטינה או הבחור ממיינץ ששכחתי את שמו שצריך לבחור בין גרמניה לאנגליה(טוב אולי גם כאן יש עדיפות ברורה לגרמניה מבחינת ההצלחה אבל הבנתם את הנקודה)

זאת נראית לי כמו אחת הבחירות הקשות ביותר שיש-בטח כצריך להחליט בגיל יחסית מוקדם

אם אתה ישראלי עם דרכון אחר כנראה שתבחר בישראל…..שההצלחה תיקפוץ,לפחות תוכל לחזור לחופשת מולדת בלי שקהל חמוש עגבניות יחכה לך בשדה התעופה

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

גמאני – דווקא ההיפך קורה, יותר ויותר בני מהגרים מזהים עצמם עם חברה גרמנית חופשית, ונמלטים מכבלי טורקיה – שם הם עדיין בני העניים מאנטוליה, ובה עקרונות אחרים זוכים לעדיפות.
ברור שכדורגלן מחליט לפי מה שטוב עבורו אישית. לכן הוא כדורגלן, ועוד מקצוען בתחומו. יש תחומים יותר קריטיים, וגם בהם יש עלייה בבחירת הדרכון הגרמני. לא נראה לי שיש פה טעם לפגם.
ונכון – את ההחלטה עושים מאד מוקדם, לפעמים כבר בגיל 14, עם הזימון לנבחרת הלאומית הצעירה ביותר.

הופ 11 באוקטובר 2010

מעולה. היו רגעים שחשבתי שהשורה האחרונה בפוסט תהיה "וכל מה שנכתב, משל היה". יש לא מעט קווים מקבילים בין מאבקי הזהות שם לבין מאבקי הזהות פה, ונדמה שכל העולם נמצא כרגע במאבק זהות מתמשך.
אולי זה סתם נדמה לי, אבל אני חושב שהפתרון יהיה לא זה ולא זה. כלומר, לא גרמנים מול טורקים ולא נוצרים מול מוסלמים, אלא יותר כמו ניאו-סוציאליסטים מול ניאו-קפיטליסטים. כמובן שאי אפשר לחזות מה בדיוק יהיו ההגדרות של הצדדים, אבל יש לי תחושה (שלא מבוססת על שום דבר שאני יכול לקשר אליו) שנחזור, בגדול, לימי מלחמת הגושים, ושהקו המפריד ביניהם יהיו העמדות הכלכליות דווקא.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

ואולי אלו יהיו קווים שאנחנו עכשיו בכלל לא חושבים עליהם, יותר בכיוון תרבותי? בכל אופן יש תזוזה גדולה בין הגושים, ומסקרן לראות מה יצא מזה…

DI 12 באוקטובר 2010

"התנגשות הציווליזציות"?

דורון 11 באוקטובר 2010

טקסט מעולה.

אלון, אני יודע שבשלב מסוים אתה ורונן עבדתם על איזה פרוייקט משותף, ובמסגרתו גם פורסם טקסט נפלא על המרתון האולימפי הראשון. אז חוץ מטיזרים משובחים – מתי אפשר יהיה לקרוא את התוצר הסופי?

דורפן 11 באוקטובר 2010

עובדים עובדים חביבי.

דורפן 11 באוקטובר 2010

הסבר מספר אחד שלי לאהדה התורכית היא שיש משהו בכדורגל שפונה לשבטי יותר. דם סמיך ממים ומפספורט. הייתי ערב המונדיאל במשחק בין פורטוגל למוזמביק ביוהנסבורג. התמיכה בפורטוגל הייתה סוחפת. זה היה מצד אנשים שהיגרו לדרום אפריקה בעיקר ב-1976 לאחר נפילת הקולוניות הפורטוגזית. כך שהם והוריהם לא נולדו בפורטוגל אפילו.

הסבר מספר שתיים הוא שהרבה פעמים המהגר דור שני ושלישי יותר מתוסכל מהוריו. המהגר המקורי מודע לקשיים, מוכן להם, מבצע את הבחירה שלו ומהגר. הילד שהוריו היגרו בכדי שחייו יהיו טובים יותר גדל בגרמניה, הוא לחלוטין לא תורכי ולכן כל התייחסות אליו כזר מקוממת אותו הרבה יותר.

אוזיל הוא סיפור נפלא. גיבור בעל כורחו בסיפור, כפי שאלון מספר, כל אחד בורח מתפקיד הגיבור בו.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

אבחנה מצויינת – הסיפור שבו כולם בורחים מתפקיד הגיבור זה כנראה התימצות הטוב ביותר של הסיפור עד כה.

דימה פיקאסוב 11 באוקטובר 2010

טקסט מעניין מאד על שחקן מעניין מאד. מהשנייה הראשונה שראיתי אותו הוא הזכיר לי (מאד) את השחקן פיטר לורי הזכור לטוב, ולראייה –
http://i.cnn.net/v5cache/TCM/Images/Dynamic/i64/facebm_267x400_020820080127.jpg

אברהמי 11 באוקטובר 2010

זנדר, אני חושב שההבחנה הטובה ביותר בטקסט היא חוסר הרצון של הגרמנים לדבר על "זה". אתה יודע, בשום עיתון גרמני אין כתב לענייני מיעוטים שמדווח על הקהילה הטורקית. זה פשוט לא ייאמן. הואקום הזה, כמו שכתבת, הוא המקום אליו נשאבים הסראצנים וחבר מאמיניו. (קשה שלא למתוח קו עדין ומדוייק בין ההאשמות של סרצין כלפי הטורקים-מוסלמים כיום, וההאשמות דומות בגרמניה כלפי יהודים לפני שמונים שנה, ומכאן גם מהו תפקידם של היהודים לאור ההתקפות הגזעניות הללו).
אני חושב שהבעיה העמוקה יותר היא חוסר היכולת או הרצון של הגרמני הממוצע לעשות את הויתורים הדרושים כדי לשלב את הטורקים בחיים הגרמניים.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

אברהמי, אתה יודע שאני יודע שאתה צודק. לראות גרמנים מתפתלים כשאני מזכיר את "זה", מנסים לשנות נושא, מסתכלים בכעס, נעים בחוסר נוחות, קמים והולכים – היא מקור שעשוע לא אכזב, וגם עניין לעצבים מיותרים שלי. הגרמנים כיסו עצמם בפוך. פוך איכותי, נעים, מחמם, מקור קנאה בעולם – אבל שמיכה. כזו שמפרידה בינם והעולם שבחוץ.
עזוב דיווח מהקורה אצל בני המיעוטים, יש בשביל זה את הורייט, אבל מה עם איחולים לרגל הרמדאן "לקוראינו המוסלמים"? מה עם "ראש השנה מוצלח" ליהודים? אבל זה כבר יותר מדי התמודדות עם העולם החיצוני – ואולי אפילו יווצרו ככה קונפליקטים, ירחם השם.
לדעתי, ויתורים, משני הצדדים, אפשר רק לעשות כששני הצדדים יודעים בכלל איפה הם עומדים ועל מה הם צריכים לוותר. עד שזה לא יקרה, לא תהיה תזוזה.

הסוציולוגית 11 באוקטובר 2010

אכן.. אין כמו טקסט כזה כדי לעורר את הסוציולוגית שבי.
:)
רעיון הנבחרות שנגזר מרעיון הלאומיות הוא סיפור סבוך בפני עצמו פי כמה וכמה בעידן הסו קולד "גלובליזציה" שבה מתרחשת תנועות אדם המוניות ממקום למקום. כפי שנכתב באחת התגובות, זה לא שחסרה "גרמניות", אלא גם שאין ממש הגדרת "טורקיות", אך מעבר לכך אנחנו נמצאים בעידן שבו יש פוליטיקה של זהויות, ואישית אני מכירה כאלה שמגדירים עצמם כגרמנים-טורקים

ההנחה שצריכה להיות בחירה של מה אתה, גרמני או טורקי, היא יותר כפייה של שלטונות בירוקרטיים מאשר איזו תחושה שאתה קם איתה בבוקר (מה אני היום יותר? אישה או ישראלית?)

למען האמת – העליה הגדולה מבריה"מ של שנות התשעים יצרה את אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה הישראלית הקצרה, בה אנשים יכלו לראות את עצמם כיהודים-רוסים.

אלון זנדר 12 באוקטובר 2010

סוציולוגית יקרה, הסיפור הסבוך הוא מה שנותן לא רק לסוציולוגית את פרנסתה, אלא גם לעיתונאי. אשרינו וטוב לנו, שהאדם הוא יצור מסובך וגדוש סתירות ופרדוקסים. גם עבור הטורקים-גרמנים מדובר במערך של קואורדינטות באינספור מימדים, וכל אחד הוא לא רק לא מאה אחוז X, אלא גם אפילו לא ששים אחוז X וארבעים אחוז Z . סוציולוגית? אישה? ישראלית? יהודיה? עירונית? תל אביבית? פוליטית? שמרנית? צמחונית? ואםילו זה משתנה מרגע למישנהו, ובמהלך הזמן. זה הכיף הגדול בלחקור, וכתוב על, בני אדם.

אילי מנינג 11 באוקטובר 2010

תודה אלון שהערת את עיני לגבי הזהות הגרמנית. אגב הספר אירופה אחרי המלחמה (ספר מופלא למי שיש כח לקרוא 1000 עמודים, נותן גם מקום כבוד לספורט) דן בדרך בה גרמניה מתמודדת עם עצמה לאחר המלחמה. בתחילה היה מדובר בעיקר בהכחשה. אני תוהה האם מדובר כיום בשלב לקראת גיבוש זהות גרמנית אשר תהיה סבלנית יותר כלפי האחר, או בחוסר זהות אשר לאורך זמן תוליך רבים אשר מחפשים את השייכות לשבט, למחוזות שאנו נצטער מאוד על קיומם.

בכל מקרה שוב תודה

סימנטוב 12 באוקטובר 2010

טקסט נפלא אלון, תודה

לוינטל 12 באוקטובר 2010

אלון, בתור גלזנקירשנאי שכמוך, ציפיתי שתיתן לי מענה על האיוולת האמיתית – איך לעזאזל שאלקה המטומטמים שלך ויתרו על אוזיל תמורת כמה לירות?

Comments closed