תיק סין (9): איכות הסביבה (ומערכת הבריאות) – מאת אלון זנדר

לז'אנג מיי היה גוש בגרון כשהיא דיברה על הבן שלה. התינוק. ז'י חואה היה אז בן שישה חודשים. כלומר, רבע מחייו כבר עברו. הוא היה קטנטן לגילו, שפתיו נצצו בכחול אדום, וכשהיה ער נאבק להכניס מספיק אוויר לריאות. חואה נולד עם פגם בלב, כמו אחוז וחצי מילדי סין. הרופא שאיבחן את הפגם הסביר להורים שיש לילד סיכוי לשרוד רק אם יוכל לעבור ניתוח. עלות הניתוח לא מתקרבת למחירי המערב: שבעה עשר אלף אירו. סכום בלתי אפשרי עם הכנסה חודשית משפחתית של שמונים אירו. שנה וחצי, העריך הרופא בנובמבר האחרון, נותרו לו לחיות. כרוניקה של מוות ידוע מראש, ציפיה ליום הנורא בחייהם של הורים, שאי אפשר למנעו.

 שהות בבית חולים עולה 120 אירו ליום. גם זה סכום שרוב הסינים אינם יכולים להרשות לעצמם. לכן הגימלאים הסיניים עושים כל יום ספורט ושומרים ל כושר. זה ביטוח הבריאות שלהם. אבל זה לא נושא התיק היום. את הסיפור לעיל גילה מרסל גז'אנה, פרילנסר גרמני בסין, שקיבל משימה מעיתון מקומי בבוואריה התיכונה: כתבה על העיר המזוהמת בעולם, לינפן. רופא שמצא הפנה אותו למשפחת ז'י. "הפגם הוא כנראה תוצאה של זיהום האוויר", הסביר הרופא. לינפן, עיר שהיתה בת 4.3 מיליון תושבים ב2003, אך ממשיכה לגדול בקצב שנתי של 12%, נמצאת במחוז שאנשי במזרח סין. מכון בלקסמית' הניו יורקי הכניס אותה לרשימת "עשרת המקומות המזוהמים בעולם", עיתונאים שסיקרו את כל העשרה הכתירו אותה בתואר "המזוהמת מכולן".

לפני ארבעים שנה היו האוויר והמים בלינפן נקיים. היום העיר שקועה בסמוג כבד תמידי, בלי עננים, בלי שמיים. נשימת האוויר של לינפן במשך יום שווה לעישון של שלוש חפיסות סיגריות. הפיח באוויר נדבק לגוף ולבגדים. האיכר יי יונגיאנג סיפר ל"בילד" שבעבר גידל כרוב. "אבל היום לא גדל פה כלום, האדמה הרוסה. ואם גדל משהו, אי אפשר למכור אותו. ניסיתי לגדל חיטה, שיצאה שחורה ובטעם מר של פיח". יותר ממחצית המעיינות בעיר כבר הפכו רעילים, רק ללא שלטי אזהרה. זו תעשיית הפחם והפלדה של סין, שלינפן היא עמוד תווך שלה, שהרסה את העיר, שארובותיה הפריחו גזים רעילים לאוויר והזרימה פסולת רעילה לנחלים. אלו מפעלים שהוקמו בזריזות על ידי אנשי עסקים מקושרים היטב ללא אישורים ועל אדמות חקלאיות שהוחרמו. מחוז שאנשי אחראי לשני שליש מאספקת האנרגיה של סין, שמתמקדת בייצור חשמל משריפת פחם.

התוצאה: שלושים אחוז יותר חולים בסרטן. שני שליש (כן, 2/3) מהילדים חולים במחלות דרכי הנשימה. בתוך שש שנים עלה מספר הילדים עם פגם מולד בלב בארבעים אחוז. הרעלות עופרת וארסן עלו, לטענת רופאים מקומיים. לין ז'יאנג, מורה, מבכה את החיים בעיר: "בבוקר השמיים חשוכים, בצהריים השמיים חשוכים. כל היום לילה, ובמקום גשם יורד אפר." פיי הונגצ'ואן, רופא, מדווח שהפציינטים שלו שבאים עם שיעול "יורקים אבק שחור". גם הוא חושש מסרטן הריאות. תוחלת החיים בעיר המריחה מגופרית נמוך בעשר שנים משאר סין. התושבים רוצים לברוח, אבל אין להם אפשרות כספית, שלא לדבר על אישורי מעבר.

התעשייה ואנשי שלומה בקרב הפוליטיקה המקומית לוחצים לא לפרסם ממצאים. עיתונאים, אפילו של העיתון החזק בגרמניה, ה"בילד", מקבלים איומים במקום ויזות עיתונאיות לסין. ובכל זאת, המצב משתפר והולך, אם כי אט אט. נושא איכות הסביבה גרר מחאות נמרצות של תושבים אמיצים הרואים את חייהם מנגד. הדברים הגיעו גם לתקשורת המקומית והלאומית, ובשנים האחרונות אנו עדים לתופעה בלתי מוכרת בסין: לראשונה מתקיימות סדרות של הפגנות בנושא איכות הסביבה בלי דיכוי של כוחות הביטחון. יתר על כן, לראשונה יש דיווח על ההפגנות בטלוויזיה הציבורית בסין. המקרה הבולט ביותר היו אלפי המפגינים בעיר צ'נגדו, שמחו נגד בניית מפעל אתילן ובתי זיקוק בלי קבלת אישור על עמידה בתקני איכות הסביבה. גם בעיר שיאמן מחו אלפים שהוזעקו "לטיול רגלי" באמצעות SMS  ואי-מיילים נגד הקמתו של מפעל כימיקלים. "שהמצב פה כה גרוע, את זה שמענו בטלוויזיה", סיפר ז'י סון, אביו של חואה.

ההשפעה ניכרת, והשלטון המרכזי התחיל להילחם ברצינות בזיהום. למרות העלויות, למרות השחיתות. בלינפן נסגרו יותר ממאה מפעלי עיבוד פחם מאבק ללבנים לבעירה שלא קיבלו אישורים מינימליים על עמידה בסטנדרטים. המפקח העירוני של לשכת איכות הסביבה, יי וייחואה, גאה במסננים שהותקנו לראשונה בארובות מפעל הפלדה הגדול בעיר, לינגאנג, על 11 אלף עובדיו. "הרבה זמן לא נעשה דבר, אבל המצב משתפר, לינפן ירדה למקום השני בכמות הזיהום בסין".

 

וחואה? קורא של העיתון שבחר בעילום שם תרם למשפחתו את הכסף הדרוש. אחרי שבועות של בדיקות התגלה כי הוא עשוי לשרוד את הניתוח. במרץ נותח התינוק ונגד הסכויים יצא מכלל סכנה. אבל כל שלושים שניות נולד בסין תינוק עם פגם בלב. לחואה היה מזל, שהוא הגיע לעיתון. לשאר, אין מי שיעזור.

 

 

מחשבות לפתיחת הפרמייר ליג בזמן שאני נהנה מתחרויות חתירה
משחקים (9): בולט וכמה מחשבות וסיפורים אחרים

9 Comments

S&M 17 באוגוסט 2008

תגיד, יהיה בסוף גם "תיק סין" על גודל הפונט השערורייתי שלך? ;-)

הפרט לא כל כך מעניין את השלטונות. המדינה מעל הכל וחזות הכל. אז למה לא לקרוא לזה פאשיזם קפיטליסטי וזהו?

ושאלה אחרונה, הפעם במתמטיקה: אם הם מוציאים כל כך הרבה להורג; ואין זכויות אדם (קוצרים איברים); ואין רפואה לעם; ויש זיהום אוויר ומים; ויש הגבלת ילודה לילד במשפחה; ובטח גם תוחלת החיים נמוכה – אז איך זה שמספר האוכלוסין גדל בקצב כזה?

רונן דורפן 17 באוגוסט 2008

אס אנד אם. סין לא גדלה בקצב מהיר יחסית לעולם. תוחלת החיים לא ממש נמוכה – 75 – שזה 4-5 פחות מהמדינות עם התוחלת הגבוהה ביותר.

לון 17 באוגוסט 2008

פוסט שהתחיל מאוד מדכא, אבל לפחות משאיר תקווה שדברים זזים בכל זאת. לאט מאוד, אבל לפחות זזים.

דרך אגב, עד כמה החשש של מארגני המשחקים האולימפיים תרמה למודעות הסינים בנושא ?

גיל 17 באוגוסט 2008

רונן, העניין הוא לא תוחלת החיים אלא תמותת תינוקות. ברגע שמורידים את תמותת התינוקות באופן דרסטי (על ידי חיסונים וכו') והילדים מגיעים לגיל רבייה ומתרבים, זה לא משנה אם הם חיים עד גיל 40 או 100.

ד"ר א. 17 באוגוסט 2008

המשפט החשוב ביותר בטור לטעמי: "גם בעיר שיאמן מחו אלפים שהוזעקו "לטיול רגלי" באמצעות SMS ואי-מיילים נגד הקמתו של מפעל כימיקלים".

אחת התקוות הגדולות של האנושות לחיים טובים יותר, בעיני לפחות, היא היכולת להתארגן באמצעות כלי-התקשורת החדשים בסלולר ובאינטערנעט.

יובל 17 באוגוסט 2008

וצריך לציין שבנושא הזה, אולי יותר מבכל הנושאים הנושאים האחרים, למערב יש חלק לא קטן באשמה. העובדה שהתעשיה הסינית לא מקפידה על איכות הסביבה מאפשרת לה להיות זולה יותר ובכך לשמר את האינפלציה הנמוכה במדינות המערב העשירות. חברות מערביות מעבירות יצור זול ומזהם לסין.

פילוסוף רדום 17 באוגוסט 2008

אני רוצה לומר שבאופן כללי בתיקי סין ישנה התיפיפות רבה.

אין לי שום ויכוח עם העובדות המזעזעות – אך לדוגמא באפריקה המצב נורא הרבה יותר. המערב הקפיטליסטי הוא זה שמכתיב את התנאים האנושיים הנוראיים בכל מדינת עולם שלישי.

כפי שניתן להרגיש גם בפוסט זה ההתארגנות האנשוית מתחילה לקרום עור וגידים מול השלטון המושחת בכל מקום בעולם, זה תהליך של עשרות שנים, ונקווה שהוא ינחל הצלחה.

לדעתי הצגה של "תיק סין" במנותק מכל מה שקורה בעולם היא מגמתית ואינה מאירה את האור הנכון על מצבה של מדינה, שהיא קורבן לפחות באותה מידה שהיא רעה לתושביה.

יובל 17 באוגוסט 2008

פילוסוף – העניין הוא שבסין יש עכשיו אירוע ספורטיבי גדול למדי ובינלאומי, ובמסגרת האירוע הזה גופים בינלאומיים שונים מנסים לכסות ולהלבין את חטאי המשטר שם. אני חושב (אם יותר לי לדבר בשם רונן ואלון) שזו המוטיבציה של הבלוג הזה בפרסום סדרת הפוסטים.

יאיר 17 באוגוסט 2008

אני מסכים עם הפילוסופ הרדום.
לא שלא מעניין לקרוא את כל סדרת הפרסומים של אלון כאן(זה מעניין ומחכים) אבל יש כאן צביעות מאוד גדולה. ונסיון להציג את השלטון הסיני כשטן הגדול גם במקומות שההתנהגות שלו היא כנהוג ברוב העולם (לא שזה עושה את זה תקין) יש מספיק דברים מזעזעים שם (ואלון גם עסק בהם) וניסיון להציג כל דבר כהיותם שטן שאנחנו לא יכולים לתפוס אותם ממקומנו הנהור אי שם במערב.

האם לקראת אליפות ישראל הקרובה יפורסם כאן על אחוז הילדים הסובלים בקוצר נשימה בבאר שבע(יותר גדול מבשאר הארץ)או על זה שאין נתונים על החולים בקרב הפזורה הבדואית באזור הרואר ועל הקשר של זה לכך שהמפעלים ברמת חובב קיבלו סטנדטי זיהום שלא קשורים לתקן האירופאי (אין קשר בין מערכת סינון האוויר של מפעל אגיס בהולנד לזה שברמת חובב) או על כך שמשפחת עופר טרפדה חקיקה שתחמיר קצת את התקנים לפני כמה שנים? לא רק בסין מקורבי המפלגה מקבלים הקלות. (אני מקווה שעד 2016 ארה"ב כברק תחתום על אמנת קיוטו ואז אפשר לעשות אולמיפאדה בשיקגו בשקט…).

לצורך העניין מבחינת 2 המדדים לאיכות מערכת הבריאות המדינה (תוחלת חיים, ותמותת תינוקות) סין מובילה את האזור שלה (מפגרת באסיה רק אחרי יפן) ונמצאת בדירוג העולמי איפשהו באמצע ואפילו לפני חלק ממדינות מזרח אירופה. יחסית למה שקורה בהודו, פקיסטן ובנגלדש לא נראה לי שדווקא אפשר לציין בנושא הזה את השלטון הסיני לרעה.

גם הפוסט על זכויות העובדים, הוא מטריד אל מדובר בצערנו בנושא שקשה להגיד שהוא משהו שבו סין בולטת יותר מדי לרעה (למרות ששם בניגוד למדדי הבריאות מצבם לא יותר טוב) אני אישית הרבה יותר מודאג מזה שבדמוקרטיה היחדיה במזרח התיכון המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן בלי זכויות סוציאליות הוא הממשלה עצמה (למרות שהיא חוקקה חוק שאוסר את זה)

Comments closed