תהיה חזק, בומבר!

הבומבר הגרמני, מילר הקטן והשמן

יום לא רע היום לאוהבי ספורט אנגלו-סקסי. ראגבי, קריקט. בטור, אחרי שני ימים שנכנסו מיידית לספרי ההסטוריה של הטור, שהזכירו עד כמה האירוע הזה יכול להיות גדול -ועד כמה שיכורים יכולים להיות האוהדים השרופים שלו שישנים לעל מדרונות אלפ ד'ואז כדי לעמוד קרוב לרוכבים, לצעוק עליהם, לעודד אותם, לדחוף אותם, או בקיצור, להפוך למה שהאנגלוסקסי נוהג לקרוא לו "ניוסנס".

את הניצחון של קאדל אבנס, שכבר היה פעמיים כל כך קרוב והפסיד לקונטאדור וססטרה בשיא ימי הסימום, אפשר היה להריח מאתמול. ולשמוח. למרות זאת יש פה גיבורים שנלחמו והתקיפו, ולכן הטור השנה הוא הסטורי. בכלל,הטור, בגלל האופי של רכיבת האופניים ומיליוני האוהדים, יישאר תמיד גדול. ואין עוד ספורט שבו המתח התמידי בין "משחק קבוצתי" ו"הצלחה אישית"כל כך בולט ומשפיע. לכן הסיפורים מהטור כל כך גדולים תמיד. כמו הניצחון הראשון של צרפתי באלפ ד'ואז מאז ברנאר הינו ב1986, והשני בכלל אי פעם. וואו, מה שהלך שם.

חוץמזה, היום בערב גמר הקופה אמריקה, ובמקביל בגלזנקירשן מתחילה עונת הבונדסליגה -בעצם הליגה השנייה כבר משחקת מחזור שני – בסופר קאפ בין האלופה דורטמונד ומחזיקת הגביע, שאלקה. כן, כן. זה לא מקובל להגיע לשיא כושר או יכולת במשחקי הכנה לפני העונה, אבל חוקים כאלה מאבדים ממשמעותם כשהדרבי החם בגרמניה עומד בפתח.  האם ראול מתאים לשיטת המשחק של רנגניק? האם תמצא דורטמונד תחליף לשאהין? האם קאגאווה יחזור לכושר של השנה שעברה?מי יארגן אצל שאלקה את המשחק ההתקפי? האם פהרמן הוא תחליף מתאים לנוייר? הכחולים נגד הצהובים. הלב של הכדורגל הגרמני מתחיל שוב לפעום.

אבל כל זה מתגמד מול סיפור משולי החדשות. עוזר המאמן של קבוצת מילואים גרמנית נעלם בטריינט/טרנטו, צפון איטליה, ל13 שעות. לא סיפור גדול, אם למועדון לא היו קוראים באיירן מינכן, ולעוזר המאמן לא היו קוראים כבר 15 שנה גרד מילר. ההוא מגמר 1974.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

גרד מילר,מסתבר,הזמין בחמש בבוקר מהמלון בו משתכנת הקבוצה במחנה אימונים מונית כדי לחזור למינכן, עניין של שלוש מאות קילומטר. לא היה עליו מספיק כסף, אז נהג המונית, שלא זיהה אותו כמובן, הוריד אותו בתחנת הרכבת, שימשיך משם. בערב שלמחרת, מסר הקורייאה דלה טרנטו, מצאה אותו המשטרה משוטט אבוד ומבולבל ברחוב הראשי של העיר "דה גאספרי".

מילר כבר נאסף על ידי אשתו וחזר למינכן. הסיכוי שיחזור לאמן בקרוב מן הסתם קלוש. האם ידע שמשהו קורה איתו וניסה לכן להקדים ולחזור הביתה? או שכבר במלון אבדה עליו דעתו? מה שברור, הוא שמילר חולה. זה לא חדש, אחרי ההצלחה המוגבלת  שלו בליגה האמריקנית הוא חזר די בשקט ב1984 לגרמניה, ונעלם מעל פני השטח. רק  7 שנים מאוחר יותר אספו אותו חברים ותיקים בראשות אולי הנס ופרנץ בקנבאואר, העבירו אותו לגמילה מאלכוהול, וכשיצא ממנה נתנו לו משרה כמאמן חלוצים אצל הנוער, ואחר שעבר קורס מאמנים  כעוזר מאמן אצל הנוער ולאחר מכן במילואים.

אני לא אכתוב פה על הכדורגלן מילר,כמו שכבר עשיתי בעבר. וגם לא על האדם מילר. אלא על המחלה שאיש לא מדבר עליה, כמעט. הדיכאון. בקונגרס השוערים, שנה וחצי אחרי התאבדותו של רוברט אנקה, שוער נבחרת גרמניה, הציגה את עצמה פסיכולוגית מבית הספר הגבוה לספורט בקלן  שעומדת בראש יוזמה ליצירת רשת שתסייע לספורטאים מקצוענים להילחם בבעיות נפשיות. עשרים אחוזים מהספורטאים המקצועניים סובלים מדיפרסיה, כמו שאר האוכלוסיה. למרות שאפשר היה לחשוב שפעילות גופנית וחיי רווחה יכולים לשפר את המצב. אבל תנאי לחץ ופציעות הם שני גורמים שאף גורמים להרעה. כך למשל, שליש מהספורטאים המקצועניים, כפי שמתפרסם במחקר מהשבוע שעבר, סובלים מהפרעות כרוניות בשינה.

הבעיה המרכזית של ספורטאים היא תדמיתית. איך אפשר לטפל במחלה, שלפי התדמית המקובלת לא יכולה להיות קשורה לספורטאים קרי רוח, אתלטיים וקשוחים? איך יגיבו החברים לקבוצה, הקהל, התקשורת? החשש רק מחמיר את הבעיה. היוזמה החדשה, כך מסבירה הפסיכולוגית, לא רוצה להציל את הטובע מהנהר, כמו שמקובל בשיטה הפתוגנית היום, אלא ללמד אותו לשחות – השיטה נקראת סולוטוגנית.העזרה יכולה ביל מיני דרכים, אבל בעיקר היא עשויה כך שהתקשורת היא עלומה מעיני הסביבה. שמישהו ירים טלפון לבומבר.

רשימה קצרה ומקרית של ספורטאים ידועים שסובלים או סבלו מדיכאון:

מוניקה סלש

ג'ניפר קפריאטי

מרקו פנטאני

סוון הנאוולד

דייגו מראדונה

סבסטיאן דייסלר

ג'יאנלואיג'י בופון

רוברט אנקה

פול גסקוין

חידה בתמונות
ליגת שוקי ההון העולמית: מה האיחוד למד מהמייג'ור ליג

10 Comments

B. Goren 23 ביולי 2011

שנים אני עוקב אחרי הסיפור של דרג מילר וזה סיפור עצוב במיוחד. הביטוי "מאיגרא רמה לבירא עמיקתה" נאמר בדיוק על מקרים מהסוג הזה.

B. Goren 23 ביולי 2011

גרד כמובן. ט.ל.ח.

D! במולדת 23 ביולי 2011

פוסט מצויין

בלינדר 24 ביולי 2011

תודה אלון, פוסט חשוב מאד!

גיל 24 ביולי 2011

רגע, רגע, על סמך מה אתה קובע שזה דיכאון? דווקא לפי מה שאתה מספר זה נשמע יותר כמו סוג של דמנציה שזו גם מחלה שנוטים להדחיק. אני לא בא כמובן לצאת נגד הדברים שכתבת וללא ספק חשוב שספורטאים יזכו לטיפול נפשי אם הם זקוקים לכך, אבל זה לא ממש נשמע לי דיכאון. אגב, בהקשר הזה אפשר להזכיר את הפעילות של רון ארטסט, שאם כמה שהוא מוזר, תורם הרבה להגדלת המודעות לנושאים הללו.

אלון זנדר 24 ביולי 2011

גיל, אני יודע ממקור מוסמך שהוא סובל מדיכאון, ואף הסכים שהדבר יפורסם. יכול להיות שיש לו גם דמנציה, בייחוד אחרי שהיה אלכוהוליבסט – אבל זה לא דבר שאני יודע עליו.

גיל 25 ביולי 2011

אוקיי, תודה.

איציק 24 ביולי 2011

וכנראה גם Gianluca Pessotto מיובנטוס

פאקו 24 ביולי 2011

טרי ברדשו סבל מדיכאון (נודע בדיעבד). הוא סיפר שהיו לו התקפי פניקה אחרי משחקים.

דורפן 25 ביולי 2011

סיפור מהספר של סלש. היא עמדה במרכז המגרש אחרי הזכיה שלה באליפות אוסטרליה – בדיעבד הסלאם האחרון שלקחה והיחיד שלקחה אחרי הדקירה. לכל דבר ועניין זה אחד מסיפורי הקאמבק הגדולים בהיסטוריה של הספורט. אני משער שכל מי שהיה שם חש כלפיה סימפטיה עצומה, הערצה ואהבה. וכל מה שהיא חשבה עליו הוא שאנשים מסתכלים עליה וחושבים שהיא שמנה והיא רק רצתה להתחבא.

מילר גם. כל חלום כדורגל הוא הגשים. ממש כל חלום – להבקיע בכל גמר לזכות בכל דבר. והנה הוא ככה. בלתי נתפש. איזה שחקן זה היה.

Comments closed