תומאס היצלשפרגר, פוסבלגוט

http://www.thomas-hitzlsperger.de/

היום התקדם הכדורגל שלב. לא מדרגה גבוהה, לא התקדמות הסטרית, לא תאריך שייכנס להסטוריה – ובכל זאת, יום חשוב ומעודד. מי לא מכיר את תומאס היצלשפרגר? טוב, אני רואה שכמה מצביעים.
אז ככה, יליד מינכן 1982, עבר הכשרה באקדמיה האקסקלוסיבית של באיירן עד קבוצת הנוער, ומשם עבר לאסטון וילה. גרהאם טיילור עשה ממנו שחקן הרכב, והוא הפך לשחקן אהוד וקיבל את התואר "Hitz the Hammer" בגלל הפצצות שלו מרחוק. הוא שיחק גם בווסט האם, אברטון, וולפסבורג ולאציו, אבל המועדון הגדול השני שלו היה שטוטגרט, שם זכה באליפות היחידה שלו. הוא היה קפטן הקבוצה, ושימש קפטן זמני של נבחרת גרמניה, שם יש לו 52 הופעות מכובדות, האחרונה ב2010.
מאז 2013, בה שיחק בעיקר עבור המילואים של אברטון, הוא פרש מכדורגל. יש לו מספיק מה לעשות: הוא כותב לאתר האינטרנט של השבועון הנחשב "די צייט" כחבר פאנל הכותבים של 'שטרונגסמלדונג' ('דיווחים על תקלות'), יוזמה של העיתון נגד הימין הקיצוני. הוא פעיל של אגודת 'לוקחים עמדה – לגרמניה פתוחה לעולם' שנלחמת בשנאת זרים, גזענות, אנטישמיות ואלימות פשיסטית, וב'אובונטו אפריקה' שמסייעת לילדים נגועים באיידס ביבשת. וחוץ מזה אפשר לספר מהיום, שהוא הומו.
לא שזה משנה משהו, אצל היצלשפרגר בטוח שלא. אבל העובדה היא, שמעולם לא 'יצא מן הארון' שחקן ברמתו ובמעמדו, בגרמניה לפחות לא. וגם היצלשפרגר חיכה לסיום הקריירה שלו כדי לעשות זאת. "מי שמכיר קבוצות כדורגל, ויכול לשפוט את האווירה בתוכן, יכול להבין את הלחץ בתוכן, את מה שאפשר ואת מה שלא", הוא מסביר בראיון לדי צייט, שיתפרסם מחר.

הומו!
היצלשפרגר רוצה לקדם את השיח והדיון בהומוסקסואליות בספורט המקצועני ומספר, "זה תהליך ארוך, קשה ומסובך," ורק בשנים האחרונות הוא הבין, שהוא מעדיף לחיות עם גבר. למה להעלות את הנושא עכשיו? בגלל סוצ'י. היצלשפרגר רוצה לעורר מודעות לדיכוי ואפליה של הומוסקסואלים ברוסיה ולמחות על החוק מיולי שאוסר על "פרופגנדה הומוסקסואלית". בדיוק כשעיני חלק גדול מהעולם מופנה לרוסיה.
התגובות נלהבות בינתיים, אלפים רבים בפיסבוק ובטוויטר. דובר ממשלת גרמניה בירך על המעשה והצהיר "עברנו כברת דרך והתקדמנו בנושא היחס להומוסקסואליות בחברה, לשאלת ההעדפה המינית אסור שתהיה השפעה בכלל". הראשון בין הכדורגלנים שהגיב היה לוקאס פודולסקי, בטוויטר מוקדם , שאמר "זוהי נקודת ציון חשובה. זוהי החלטה אמיצה ונכונה. ריספקט, תומאס היצלשפרגר."
השאלה היא, מה יקרה באצטדיונים. האם השמרנות הטבעית של אוהדי הכדורגל תקבל את הסיפור, או תתעלם ממנו. כי מבחן אמיתי יכול להיות רק כששחקן פעיל יצא אל הדשא אחרי שיצא מן הארון בפומבי, וישמע את תגובת הקהל. וזה חשוב לכדורגל. היצלשפרגר טוען שמדובר במאות של שחקנים מקצועניים, שמסתירים חלק מזהותם.
אני לא בטוח במספר – גם בגלל שאין כל כך הרבה שחקנים מקצועניים, גם אם נחבר את גרמניה ואנגליה – אבל גם ובעיקר מסיבה נוספת. אני חושב, שלא רבים יכולים להתמודד עם הלחץ הנוראי של להסתיר, לפחד, לא לבטוח בחברים, להדחיק ולדחות. וזאת בנוסף ללחץ הגדול של להיות כדורגלן מקצועני בגיל יחסית צעיר. הרבה, לדעתי הרוב הגדול, עוזבים את הכדורגל במוקדם או במאוחר, או פונים לנתיב קרוב, הקשור לכדורגל אך לא משלב את הלחץ של קבוצה מקצוענית.
אי אפשר לדעת, כמה מסים ורונאלדואים ושוויינשטייגרים הולכים ככה לאיבוד. ומי שמפסיד זה אנחנו, שאוהבים את הכדורגל. אבל אולי הצעד הבא קרוב, אולי תגובת הקהל תגרום לשחקנים לרצות לצאת מהארון כדי לזכות בגלי האהדה. למה לא? אולי במחזור המשחקים בעוד שבועיים, יעניקו צופים במגרשים להיצלשפרגר את התואר האולטימטיבי פה: אלוהים של הכדורגל. מגיע לו.
!!!THOMAS HITZELSPERGER – FUSSBALGOTT

Hitz Bild-8

Share on FacebookTweet about this on Twitter

47 תגובות ל “תומאס היצלשפרגר, פוסבלגוט”

  1. גיא זהר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 07:20)

    למיטב הבנתי יליד 82 ולא 89. למה לא מאות אם מדברים על 10 אחוז הומוסקסואליים באוכלוסיה. הרי בליגות המקצועניות באנגליה ובגרמניה משחקים אלפי כדורגלנים.

    • אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2014 בשעה 07:54)

      מהסיבה שאלון מדבר עליה, שקשה להם לעמוד בלחץ של להסתיר והם פורשים בגיל מוקדם. לא יודע כמה זה נכון אבל זאת תיאוריה מעניינת

    • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:16)

      תודה גיא, תוקן. לפי חישוב מהיר ולא לגמרי מדוייק, יש בגרמניה כ1100 שחקנים מקצועניים ובאנגליה כ1800, אפילו עשרה אחוז זה אומר כ290 איש, שעל זה קשה לומר "מאות". אפשרי, אבל קצת מטעה. "מאות ספורות", אולי. אבל להערכתי מדובר בעשרות בלבד, מהסיבות שציינתי. וזה מה שחבל.

    • מיקו גוטליב אהלן סבבה (פורסם: 9-1-2014 בשעה 14:34)

      בהנתן מקצועות שיש בהם אחוז גבוה יותר של הומוסקסואלים (מעצבים, ספרים לדוגמא), ניתן להניח שיש מקצועות שיש בהם אחוז נמוך יותר, כדורגל יכול להיות אחד מהם.

      • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 15:56)

        זה נכון, אבל יש הבדל בין מקצוע, שנרכש בגיל בגרות על פי החלטה מודעת, לבין פילוג של כשרון (אמורפי ככ שיהיה, יכולת גופנית או נטייה ספורטיבית. בכל אלה אין שום סיבה מוכרת שהפילוג יהיה שונה על בסיס העדפה מינית. לדעתי זה עניין מנטאלי, של עמידה בלחץ בעיקר.

  2. אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2014 בשעה 07:56)

    מדהים לראות, לדעתי, שגם כשבכל העולם המערבי יש פתיחות כל כך גבוהה כלפי הומוסקסואלים ואנשים בכל תחום שהוא יוצאים מהארון בלי חשש, הרי שרק בספורט נשארנו מאחור. אתה פשוט לא רואה ספורטאים פעילים יוצאים מהארון. רק שבוע שעבר אהרון רוג'רס הכחיש בתוקף את זה שהוא הומו, אחרי ששותף שלו זרק משהו על פרידה. אני לא יודע אם רוג'רס הומו, אבל יציאה שלו מהארון היתה יכולה להיות סטייטמנט מדהים.
    כנראה שבחדר הלבשה גברי, לצאת מהארון זה משהו כמעט בלתי אפשרי היום. אני חושב שהאוהדים היו מקבלים בלי בעיה שחקן כזה

    • מתן גילור (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:17)

      ד"א, אצל ספורטאיות, משום מה, המצב הרבה יותר טוב.
      אולי גיל או כל אנתרופולוג אחר יכול לנסות להסביר קצת לעומק למה בעצם זה ככה, מעבר לכך שגברים קצת יותר קרובים לאבותיהם הדרוויניסטים מאשר נשים.

      • אריאל גרייזס (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:39)

        תגיד לגיל שהוא אנטרופולוג והוא יורה בך..
        אני לא חושב שצריך ללכת רחוק מדי – ספורט נחשב למשהו מאוד גברי, הומוסקסואלים גברים נחשבים לנשיים בעוד שלסביות נחשבות לגבריות לכן זה נחשב מאוד הגיוני שאשה לסבית תעסוק בספורט בעוד שלגבר הומו הוא יתפס כלא גברי מספיק וכו'.

        • מתן גילור (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:51)

          אני מדבר על גיל גרינגרוז, שאם זכרוני אינו מטעני הוא ד"ר באנתרופולוגיה.

      • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:50)

        יש משהו, שמה שגרייזס כותב, נושא תפיסת הספורט כמשהו גברי, והיחס לגוף בספורט בכלל – יצאו על זה ספרים מדעיים שלמים.
        מצד שני, זה עדיין לא פשוט, גם לא ללסבית, להודיע על זה בפומבי. הרוב זה שמועות מבוססות פחות או יותר. מה עוד שלסביות זה דבר ששונאי הומוסקסואליות נלחמים נגדו פחות (כי הוא לא משחית זרע לבטלה!) ולכן נתפס כ"פחות מזיק" באוכלוסיה.
        ויש גם מקרים של טרנסג'נדרים, שהם הכי מסובכים. למשל קופצת המוט היפה איבון בושבאום (ארד באירופה, מקום שישי באולימפיאדת סידני) שהיא היום בליאן בושבאום, סופר ןפעיל חברתי.

        • no propaganda (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:53)

          בקשר ללסביות, תראה מה קורה בדרום אפריקה. יש מספיק אנשים טובים שנלחמים גם בזה.

      • נועם (פורסם: 9-1-2014 בשעה 11:25)

        באופן כללי באוכלוסיה המצב אצל לסביות טוב יותר מאשר הומואים, גם לסביות כמובן נתקלות במקרים של אפליה או נידוי אך כמעט ולא נתקלות באלימות. התחושה הכללית בחברה היא שללסביות קל יותר לחיות מחוץ לארון מאשר להומואים.
        הסיבה השניה היא שרוב הספורטאיות המצליחות הנשיות לא משתתפות בספורט קבוצתי אלא אישי. היץ בעצמו אמר שהרבה לחץ נובע מהקבוצה. יותר קל לצאת מהארון כשההישג שלך לא קשור ביחס של אחרים כלפיך, וכמובן שתרבות העידוד בספורט אישי שונה מהספורט הקבוצתי, עוד דבר שמקל על ספורטאים בספורט אישי לצאת מהארון.
        אבל כמובן שאי אפשר להתעלם מהסטיגמות בחברה. לסביות הן גבריות אז ברור שהן יעסקו בספורט, לפעמים כאוהדת כדורגל אני מוצאת את עצמי צריכה ,לצאת מהארון' כסטרייטית.

        • מתן גילור (פורסם: 9-1-2014 בשעה 11:43)

          תודה. למרות שגם בספורט יחידני בקושי יוצאים מהארון, קל וחמר כאשר מדובר על הטופ העולמי.

        • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 13:51)

          זו נקודה חשובה, נועם. כלומר, הלחץ הקבוצתי. היצלשפרגר התייחס לנושא כמה פעמים, ואף נתן זאת כסיבה המרכזית לא לצאת מהארון לפני סיום הקריירה. הדרך שבה אני חושב שאפשר לשנות את הדינמיקה הזו, היא על ידי הקהל.
          מה שאת אומרת על תרבות העידוד מסקרן – באיזו מידה העידוד שהוא אינדיבידואלי, וללכן תקף גם במקרה של יציאה מהארון, להבדיל מעידוד קבוצתי (יש גם אלמנטים אינדיבידואליים באצטדיונים), משנה לספורטאים. זו שאלה שכדאי לבדוק אותה.

  3. אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:39)

    אריאל – בדיוק. כמובן שיש באצטדיונים בעיות, כמו קללות ל"שופט ההומו", או "נעליים של גייז" לשלל הזוגות הצבעוניים והמבריקים על הדשא, או "שווכטל", שזה עלבון להומו שהוא "סיסי", ומנוצל להעלבת שחקנים שמתחזים/לא נלחמים מספיק/לא מוצאים חן בעיני הדובר.
    אבל אני חושב שהקהל יותר בשל, ויכול לצאת במפגני אהדה דווקא, מאשר חדרי ההלבשה. כמו שהיצלשפרגר אמר, יש שם לחץ חברתי מאד חזק ומאד מדוייק בנושאים הללו. זה יכול להשתנות, אבל יבוא מהקהל. לא עוזרים כמובן מאמנים כמו קלאף או סדרה של מאמנים איטלקיים (ליפי, קאפלו ועוד) שלא מסתדרים על הנושא. בכלל באיטליה המצב לא קל להומוסקסואלים, ראה מקרה קסאנו, למשל.

  4. ריצ'י אינקוגניטו (פורסם: 9-1-2014 בשעה 08:53)

    בעברי הקרוב יצא לי לנהל את אחד ממעודני תל אביב הנחשבים והגדולים. בכל חמישי אירחנו ליין של מסיבות גייז נחשב . כ 1200 איש בערב שכזה.
    באזור השעה שלוש לפנות בוקר היו מתחילים להגיע כדורגלני ארצנו המשובחים. מתוך מחשבה אולי שבתוך קהל של גייז אף אחד לא מזהה אותם
    חוץ מאנוכי הסטרייט וחובב הכדורגל.
    תתפלאו לדעת שהתופעה בליגת העל לא קטנה בכלל.ומקבוצות "צמרת" בפרט.
    יחד איתם אגב טובי זמרינו הים תיכוניים.

    • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:28)

      מעניין – אבל לא מפליא. כאמור, ההערכות המקובלות הן סביב עשרה אחוזים, רק אני מאמין שזה יותר סביב שני אחוזים. זה מעניין, כיי בארץ הלחץ גדול במיוחד (גם שמרנות חברתית, גם משפחתיות די מחניקה, וגם תקשורת המונים מפותחת).מצד שני, נושא קבוצות הצמרת הגיוני – כי שחקן גיי, שכבר עומד בכל הלחץ הזה, ואולי אפילו מקבל סיוע לכך מהמועדון (באיטליה זה מקובל אפילו), הוא כנראה שחקן ממש טוב.

  5. יואב בורוביץ' (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:17)

    הדבר שפחות נעים לדבר עליו, גם בקרב חובבי הספורט והכדורגל, ובעיקר אולי בקרב חובבי הספורט שהם ליברלים, היא העובדה שהם עצמם, הליברלים, מהווים מיעוט די זעום בקרב כלל חובבי הכדורגל שהולכים למשחקים.
    אם תעשו משאל פוליטי בקרב אלה שהולכים לכדורגל בארץ תגלו דפוס בחירה הרבה יותר ימני מאשר בקרב כלל הציבור. יש לכך כמה סיבות: 1. מרבית אלה שהולכים למשחקי כדורגל שייכים למעמד הבינוני-נמוך (סוציו אקונומי), וקיים מתאם בין מעמד בינוני-נמוך לבין השתייכות פוליטית לימין. לרוב, השתייכות פוליטית לימין ולזרמים השמרניים הרבה פחות סובלניים כלפי הומוסקסואליות.
    2. כמעט כל מי שהולך למשחקי כדורגל הוא גבר. עוד סיבה מדוע הסולרנטיות כלפי הומוסקסואליות הרבה יותר נמוכה.
    3. כדורגלנים פועלים בתוך עולם (קבוצות הכדורגל- על מנהליהן, מאמניהן ושחקניהן) שמרן למדי. רבים מהאנשים הללו מאמינים באלוהים ומנהלים אורח חיים שמרני למדי (או כזה שמתיימר להיות שמרני)- עוד סיבה מדוע היציאה מהארון מאוד קשה.
    4. התקשורת בכל העולם תעשה סיפור ענק מכדורגלן שייצא מהארון. גם הקהל שמגיע למשחקים. שחקן כזה יסיט לעברו אור זרקורים עצום ומן הסתם כמעט אין אף כדורגלן כזה. כמעט כולם מפחדים מתשומת הלב ומכך שהם יישפטו (פעמים רבות לחומרה) בגלל שהם לא כדורגלנים מספיק טובים- בעיקר בגלל שהם יצאו מהארון.

    התוףעות הללו רלוונטיות כמעט לכל העולם ולא רק לישראל- לכן עדיין לא ראינו כדורגלן פעיל שיוצא מן הארון. כי האמת היא שעולם הכדורגל הוא לא טולרנטי וימני ולעתים פאשיסטי ובוודאי עדרי ומיינטסרימי וקונפורמי עד לכדי גועל- מטבעו.

  6. אריק (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:31)

    זה לא קשור לספורט. יש תחומים שנחשבים גבריים ותחומים נשיים בתפיסה של האנשים. עם אלוף פיקוד ייצא מהארון זאת תהיה ידיעה שתעשה גלים ואם רקדן בבת שבע כנראה שזה נון אייטם. זה לא מדוייק לומר על כל הספורט שהוא כזה, מדובר בעיקר על ספורט גברי קבוצתי. הרי מחליק על הקרח יכול בקלות לצאת מהארון וגם רוכב אופניים או שחקן טניס.
    נשארנו בעיקר עם כדורגל שהוא משהו מאוד "גברי" בהוויה שלו וגם מושך אליו הרבה מאוד דברים. יש משהו מאוד ראשוני ודי אדיוטי בכדורגל ובאהדה לקבוצת כדורגל. איכשהו אני חושב שזה ענייו אנקדוטלי שלא יביא לשום שינוי.

    • אריק (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:34)

      צ"ל – הרבה מאוד דברים כמו שבורוביץ הזכיר.

    • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:41)

      וגארת' תומאס, כוכב הראגבי מוויילס? לא ספורט גברי. יש פה מיס-קונספציה. הרבה מהספורטאים (והכדורגלנים) שעליהם אני יודע, שהם גייז, הם לא רק מאד גבריים אלא אפילו מקבלים שמות תואר "גבריים" במיוחד, כמו "קשוח", "מורעל", וכד'. יכול להיות שזה אפילו נחוץ כדי להצליח במצבם, אין לי כלים לשפוט את זה. אני רק יכול להעריך. וגם אותם

      • אריק (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:39)

        באופן אולי הזוי במקצת ראגבי הוא הרבה יותר ספורטיבע גנטלמני וגם קצת אליטסטי יותר מכדורגל.

        • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 13:53)

          זה נכון בעיקר לצופים, ולאופי המשחק. בחדר ההלבשה אני לא חושב שיש הבדלים גדולים מדי. אבל אין לי כלים לבדוק. מצד שני, זה לא אמור לשנות, מאחר וכפי שכתבתי, בהרבה מקרים הגייז משחקים בצורה "גברית" יותר מעמיתיהם.

  7. אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:33)

    יואב – 3 ו4 בטוח נכון. על 1 ו2 אפשר להתווכח (בגרמניה כל צופה שלישי באצטדיון הוא אישה, ואין ביסוס לטענה על מוצא סוציו-אקונומי ביחס לאוכלוסיה באותה סביבה). מה שכן, הרבה מועדונים מצליחים באים מאיזורים של סביבה סוציו-אקונומית נמוכה. אז כן, בעיקר יש הרבה שמרנות והקללות הן אלה שאנשים שמעו תמיד.
    אבל פה גם טמון המפתח – הרי מדובר בעדר. חלק גדול מהמשיכה בלהיות קהל כדורגל זו השייכות לעדר. והמובילים שלו הם דווקא כן אנשים עם זיקה פוליטית וחברתית – אם השרופים ירימו דגלים בזכות החיצלשפרגר, ויתחילו לשיר לו שיר אוהד – שאר הקהל ייצטרף וזה יהפוך לפריימינג החדש של התופעה.

  8. חיים הצהוב (פורסם: 9-1-2014 בשעה 09:40)

    התופעה בארץ היא הרבה יותר שכיחה ממה שאנשים חושבים.
    פרט לכל מיני כדורגלנים יש לנו 2 מאמנים בכירים מאוד (מאוד!) שהם הומוסקסואלים ואף אחד מהם ניהל רומן עם אחד משחקניו כאשר היה מאמן נבחרת הנוער (זה היה לפני הרבה זמן).

  9. no propaganda (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:02)

    ג'ייסון קולינס.
    שחקן נבא, לא כוכב אבל היה מספר 8-9 סביר לאורך הרבה זמן יצא מהארון. איזה קטע? אף קבוצה לא מוכנה להחתים אותו.

    בשביל ששחקן כדורגל פעיל בסדר גודל סביר כלשהו יצא מהארון צריך קודם הסכמה של נייקי או אדידס. זה לא יקרה כי זה יפגע במכירות גם אם 75% מהקהל יתמוך עדיין יש 25% שיפסיקו לקנות נעליים.

    • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:17)

      המקרה של קולינס הוא בושה עצומה. ועוד מסמר בארון של הנ.ב.א עבורי, שהפסיקה לעניין אותי כמעט לחלוטין.
      צה שאתה אומר על נייקי ואדידס זו נקודנ שצריך להתעמק בה. יכול להיות שדווקא הם יצאו נשכרים מסיפור חדשותי שכזה – והשאלה אם באמת רבע מהאוכלוסייה תפסיק לקנות נעליים, ועוד הרבע עם פחות כסף – אולי יש לזה פתרונות שיווקיים. וגם אם לא – זו ההזדמנות של מועדונים שעובדים עם חברות קטנות יותר שמתמחות בססטיינביליטי וכאלה…

  10. ריצ'י אינקוגניטו (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:29)

    קולינס יצא מהארון בגיל 34 ואחרי שידע שאף קבוצה לא עומדת להחתים אותו. לא כי הוא גיי אלא כי הוא זקן ולא מספיק טוב.
    גם ג'ון אמיצ'י יצא מהארון לאחר פרישה כמה שני לפני קולינס אבל הוא בריטי אז לאמריקאים זה לא הזיז.
    אני חושב שיציאה מהארון של כוכב פעיל תעשה לו רק טוב .
    נתח השיווק לקהילה הגאה הוא מהמבוקשים עולם הפרסום מכיוון שזה חתך האוכלסייה עם הכי הרבה כסף לבזבז.
    אם אני בכיר במחלקת הפרסום של ניקי או אדידס אני מחפש בנרות שחקן כזה ועושה איתו מליונים בפרסום לקהילה.
    מה עוד שהוא ייזכר לאורך זמן ארוך יותר ויוכל למנף זאת לקריירה שניה לאחר הכדורגל ע"ע היצלשפרגר.

  11. ריצ'י אינקוגניטו (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:31)

    http://blairmulholland.files.wordpress.com/2012/05/fag.jpg

  12. ריצ'י אינקוגניטו (פורסם: 9-1-2014 בשעה 10:34)

    http://1.bp.blogspot.com/-IRULLLg8Wi4/UBoFkfjQXXI/AAAAAAAADjY/dFbMYqaAWMc/s400/PDq6g.jpg

    • משיח (פורסם: 9-1-2014 בשעה 12:45)

      מצחיק*2

    • אלון זנדר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 13:55)

      זה האהוב עלי באמת. יש סדרות שלמות של צילומים כאלה, בבליצ'ר ריפורט ראיתי אחת פעם, אם אני זוכר נכון.

  13. גיסנו (פורסם: 9-1-2014 בשעה 16:01)

    בנוסך לכל מה שנאמר כאן, לאי-יציאה מהארון בספורט קבוצתי יכול להיות עוד אלמנט אחד פשוט ובסיסי הרבה יותר.

    כשהייתי בצבא, במקרים שונים לאורך השירות (כלוחם, לחידוד הנקודה) היו איתי חבר'ה שיצאו מהארון. וכל אחד מהחבר'ה האלה, שכולם אגב התקבלו כמו כל אחד אחר בפלוגה ללא קשר לנטייתם, כשהגיע זמן המקלחות – היו מחכים שכולם יסיימו ורק אז נכנסים להתקלח. כי הם מצדם לא רצו לשים אף אחד במצב שעלול להיות מביך ולא נעים. וכל אחד עשה את זה מבחירתו שלו בלי שאף אחד חשב בכלל על לומר משהו.

    יכול להיות שספורטאים פעילים, מבין שלל הסיבות שצוינו, גם לא רוצים להיות מוקד לאי נעימות אפשרית להם ולשאר חברי הקבוצה? שהרי בספורט מקצוענית אי נעימות בסיסית שכזאת יכולה לאט לאט גם להשפיע על קריירה שלמה.

    • matipool (פורסם: 10-1-2014 בשעה 07:29)

      באמת ?
      מפתיע מאד . זו אולי הסיטואציה הכי קשה ליציאה מהארון .
      אולי הזמנים השתנו .
      במהלך השירות שלי כלוחם בחצי השני של האייטיז וגם בתקופת המילואים שלי , לא הכרתי אפילו אחד שיצא מהארון .

      • גיסנו (פורסם: 10-1-2014 בשעה 10:54)

        אני הייתי בסדיר בחצי הראשון של שנות האלפיים אז בטוח שדברים השתנו בין התקופות.

        תראה, זה לא שחצי יחידה יצאה מהארון, היו כמה בודדים לאורך 3 שנים. אני לא אתםלא אם היו יותר שפשוט שמרו את זה לעצמם. אולי זה גם בגלל שהייתי במודיעין שדה ולא נניח בגולני, זו אוכלוסיה שונה (לפחות אז). בזמני עוד לקחו לשם רק חבר׳ה עם קב״א יחסית גבוה ובטוח שיש לזה קשר לעובדה שהם התקבלו בעין יפה. אלה גם חבר׳ה שהתגייסו כבר ״מחוץ לארון״, כך שאת החלק הקשה באמת נראה לי שהם עברו עוד לפני זה.

        אני משוכנע שבמקומות אחרים בצה״ל זה לא בהכרח היה עובר בשקט.

  14. בני תבורי (פורסם: 9-1-2014 בשעה 16:37)

    אני לא מצפה מאף ספורטאי להיות גם טוב במקצועו וגם פורץ גדר. הגיוני שככל שהקריירה בשיאה אין כל סיבה לספורטאי הומו לצאת בהצהרות הנוגעות לחייו הפרטיים בדיוק כפי שלא מצופה מאף ספורטאי אחר לעשות כן. יתכן ובאמת הקונפליקט מזרז את הפרישה, אך כך או כך, טוב עשה שהמתין. ולאחר מכן, אני אומר, הוא גיבור.

  15. זורק מילה (פורסם: 9-1-2014 בשעה 22:39)

    קלוזה עדיין יכול לצאת גדול…

    • אופיר (פורסם: 9-1-2014 בשעה 23:16)

      לא ידעתי שהוא קלוזה-טד?!

      • זורק מילה (פורסם: 12-1-2014 בשעה 03:16)

        גם הבלם הגרמני שלנו.

        • matipool (פורסם: 12-1-2014 בשעה 08:16)

          ???
          זורק – מאיפה המידע הזה ? ואם כבר , מי עוד ?

  16. MOBY (פורסם: 10-1-2014 בשעה 19:52)

    HGAD
    How give a damn

  17. קובי (מכביסט) (פורסם: 11-1-2014 בשעה 21:56)

    לעולם אני לא יבין את כל העניין הזה של ההומואים עם מצעדי הגאווה ההפגנות וכו'. לדעתי הם אנשים מסכנים שיש להם מחלה נפשית או גופנית. שצריך פשוט לרחם עליהם ולעזור להם לצאת ממנה או לרסן אותה איך שהוא. אבל לעשות מזה מסיבה ולעודד את זה ולהגיד לעוד אנשים יאללה תצאו מהארון. זה פשוט דוחה ומגעיל ואפילו גם רשעות צינית!!!!

    אולי ממחר נעשה מסיבות ריקודים לאנשים קטועי רגליים?? או חידון מדעי לאוטיסטים?? אולי מצעד סקס לאנשים שאוהבים את זה עם חיות???? פשוט גועל נפש ורישעות צינית מזוויעה!!!!!!!

    • זורק מילה (פורסם: 12-1-2014 בשעה 03:15)

      אתה לא העיפרון הכי מחודד בקלמר.

      • ירוק (פורסם: 13-1-2014 בשעה 09:40)

        זורק, בדרך כלל אתה לא בנאדם של אנדרסטייטמנט…

        • אלון זנדר (פורסם: 15-1-2014 בשעה 12:37)

          (-: +1

    • ירוק (פורסם: 13-1-2014 בשעה 09:42)

      רחמים עליך – גם חשוך והזוי, וגם מכביסט…

    • אלון זנדר (פורסם: 15-1-2014 בשעה 12:38)

      קובי – אני מעריך בזהירות שאתה חוזר על דברים ששמעת מכל מיני מקורות. אני מייעץ לך ברצינות, כמו שאמרו חז"ל- צא ולמד.

לא ניתן להגיב.