צדק תרדוף?

בגלל הרצון להשיג צדק ספורטיבי מושלם, וכדי לרצות את ערוצי הטלביזיה, המופע הגדול באירופה סביב השנה החדשה יורה לעצמו ברגל.

עזבו אתכם חישובים, איך אני יורד מפה בחתיכה אחת?

 

 

טוב, זה שבארץ לא עוסקים בתחרות יותר מדי, זה ברור. אבל במרכז וצפון אירופה, מאז 1953 זהו אירוע הספורט המרכזי בין חג המולד ותחילתה המחודשת של עונת הכדורגל. טורניר ארבע המקפצות הוא לקפיצות סקי יותר מווימבלדון לטניס או המייג'ורז לגולף. אפילו יותר מהטור דה פראנס לאופניים. כי אפילו אליפויות עולם בקפיצות או בתעופת סקי –ממקפצות ששולחות את הקופצים ל180 מטרים- , לא מתקרבות בחשיבות שלהם לטורניר. מדליה אולימפית מתקרבת לניצחון בודד באחת התחרויות, שתיים בגרמניה ושתיים באוסטריה, אבל גם מדליית זהב אולימפית פחותה בחשיבותה מהזכייה בטורניר. כך למשל נחשב ינס ווייספלוג המזרח גרמני כגדול הקופצים אי פעם, יותר בגלל ארבע הזכיות המרשימות שלו בטורניר, מאשר בגלל שלוש מדליות הזהב שלו. ויאנה אהונן בדרך לפנתיאון, עם שתי מדליות כסף אולימפיות בסך הכל, בגלל חמש הזכיות שלו בטורניר. וזכיה בכל ארבע המקפצות, הגראנד סלאם של הספורט, קרתה עד היום רק פעם אחת, אצל סוון הנאוואלד הגרמני ב2001/02.

אצל הסקנדינבים זה הספורט מספר אחד מבחינת עניין בחורף, האוסטרים שולטים בטורניר זו השנה השלישית ברציפות, השוויצרים החזיקו במועמד הבכיר לזכיה, הגרמנים ממילא מכורים לספקטקל בטלביזיה. גם ביפן, מעצמה בספורט, בפולין עם הגיבור המקומי אדם מאליש, בסלובקיה, בצ'כיה, ברוסיה ובביילורוסיה, ואפילו באיטליה ובאנגליה יש לספורט הרבה צופים ואוהדים. אז מה עושים? הורסים את החווייה לצופה כמובן. בשם הצדק.

אחד האלמנטים המיוחדים לטורניר, שהוא ששלב המוקדמות לא מתבצע כששלושים התוצאות הטובות עולות לגמר, אלא בשיטת נוק אאוט בין חמישים מתחרים עם חמישה 'לאקי לוזר' עם התוצאות הטובות ביותר מבין המפסידים. זה לא רק מרתק, לראות התמודדות ישירה, אלא גם יותר צודק: הבעיה המרכזית בענף היא תנאים משתנים במהלכה. הבדל במהירות וכיוון הרוח הוא משמעותי מאד כשאתה עף יותר ממאה מטרים באוויר. לכן התמודדות ישירה צודקת יותר, כי התנאים בקושי מספיקים להשתנות במהלך דו קרב בהשוואה לשעתיים שלוקחות מוקדמות בלי עיכובים בדרך כלל.

בקפיצות סקי יש גם שופטים שנותנים ציונים על סגנון שמשמעותם עד שני מטרים. אבל החל מהשנה, הם צריכים להתחשב גם בתנאי מזג האוויר. אם התנאים משתנים קריטית, הסיבוב לא מופסק כבעבר. מרחק הגלישה מוקטן או מוגדל כדי לנטרל את השפעת הרוח וכדי לא לסכן את המתמודדים. מאחר והסיבוב מומשך מאותה נקודה, צריך אבל לתת למתמודדים הבאים נקודות בונוס בהתאם לרוח שהם קופצים בה. אחרי הכל, אי אפשר לחשב בדיוק את השפעת הרוח על הקפיצה עם גלישה מקוצרת. במהלך הקפיצה והתעופה מעבירה מערכת ממוחשבת מאה תוצאות מדידה, שמסייעות להערכה של התנאים. בהתאם אליהם מקבלים נקודות בונוס או הפחתת נקודות.

זו קפיצה ששווה זהב?

גרגור שלירנצאואר, כוכב הקפיצות האוסטרי, פלט, שצריך תואר דוקטור כדי להבין את זה. אבל גם בלי תואר אפשר להבין שסיכום הנקודות מקפיצה, סגנון ותנאים הוא אמנם הוגן ובטוח יותר, אבך גם מתכון בדוק להרחקת הצופים. הקהל במקום לא יכול לדעת האם הקפיצה היתה טובה או לא, עד שיוענקו הנקודות. עד הים אפשר היה להעריך את המרחק ואת הסגנון, אבל מה היתה מהירות הרוח במטר ה85? וגם לספורט הטלביזיוני זו מכה אנושה. דווקא הענף הזה זכה לרווחה כלכלית בעשור האחרון בגלל התמלוגים על זכויות שידור, ולצופים בבית תמיד שורטט קו הגעה דמיוני במרחק שהיה מביא להובלה בתחרות. עכשיו אין לקו כזה כל ערך, אם אין לטלביזיה את אותם נתונים על פיהם קובעים השופטים את הניקוד. הספורט הופך בלתי ניתן לצפייה או לתחזית, התוצאות נודעות בדיעבד. בטורניר בסבב העולמי נוסתה השיטה, למשל בקואופיו הפינית. שם קפץ סימון אמאן השוויצרי את המרחק הגדול ביותר והניף ידיו לאות ניצחון. נדמה היה לו. אבל השופטים הורידו לו נקודות והוא סיים רק במקום השלישי. אדם מאליש, למשל, לא עלה מהמוקדמות באנגלברג בשווייץ בגללקפיצה עלובה – אבל הוספת נקודות העלתה אותו לגמר, והוא סיים שלישי.

עבור הצופים זה עינוי, הספורט הופך מסובך והתהליכים לא ברורים ושקופים – והקהל יכול לבחור את הספורט שהוא רוצה לראות. זה אירוני לדעתי, שהתקנות החדשות מן הסתם נחקקו בגלל לחץ מרשתות השידור דרצו לראות שסיבוב ממשיך ולא מופסק, כדי לתכנן טוב יותר את יום השידורים. כשהצופים ייעלמו, זה כבר לא ישנה כלום. לפחות עוד תוכלו לראות את תומאס מורגנשטרן האוסטרי מביא אליפות טורניר נוספת שתכאיב לסקנדינבים, בעלי הבית בענף, ביום חמישי.

 

1.1.11
הממלכה הלא מאוחדת