כדורגל זה גם משחק

היתה פעם פרסומת כזו לקינלי. הנה. בא. הכיף. אז הנה הוא באמת מגיע. הבונדסליגה מוכיחה, שאפשר גם סתם ליהנות מליגה ומכדורגל.

אני לא יודע אם יצא לכם לחיות באירופה איזה תקופה. או ליתר דיוק: בצפון אירופה. מי שכן, יודע לספר את הסיפורים שלו על החורף, זה שבדצמבר וינואר. תקופה, שבה השמש זורחת בשמונה וחצי בבוקר ושוקעת לפני ארבע אחר הצהריים. וגם זה מוטעה: זה לא שמש, והיא לא זורחת. פשוט האפור נהיה קצת יותר בהיר, ככה שהבת שלי בת השלוש שואלת אותי כשאני מעיר אותה: "אבא, כבר אור?" כי לבד אי אפשר לדעת.

השלג התחיל לרדת בסוף נובמבר, אני זוכר שהדרך לציריך לפארודיה של פיפ"א על הסופראנוס ארכה שמונה שעות, בעיקר בגלל משאיות שהחליקו, הסתובבו ונתקעו לרוחב האוטובאהן. לפחות כשהשלג טרי, לבן ומבהיק, האורות מוחזרים ממנו ונדמה שלא כל כך חשוך. אבל השלג שעדיין שוכב לצידי הכביש הוא שריד לגבעות שהוסרו על מנת לאפשר נסיעה בכלל, והוא אפור-חום וגבישי. יש לזה יתרונות, כפי שגיליתי אחרי שמכונית הולנדית דחקה אותי לשוליים לפני עשר שנים, גרמה לי להפנות את ההגה בחוזקה ולהיכנס לסיבסוב, שבסופו החלקתי בנתיב המרכזי אחורה כשפני לרכבים הדוהרים לכיווני ואני מתפלל, מעביר את הסרט של חיי –סרטון קצר, יש להודות- מול עיני ושואל את עצמי איך אנשים יקבלו את זה. הכל בו זמנית. עד שנבלמתי על ידי שלג בצידי הכביש והובלתי לעצירה מוחלטת בעדינות. פחות או יותר. מסתבר ששלג ישן וקפוא הוא ה'גרייבל' הכי טוב לבלימה.

בכל אופן, השלג התחלף, גשמים של 72 שעות רצופות החליפו אותו, הפלג המסכן ליד הבית שלי שבקיץ הברווזים עומדים בו במקום לשחות, עבר שני מטר בגובה. החדשות הרגילות על הצפות ושטפונות מגיעות. לא רק זה, הכריסמס שלמרות הכל גורם פה לאנשים להדליק אורות, לשיר שירים ולאפות תופינים ומיני מאפה מובחרים אחרים, עבר חלף לו. אנשים גם כבר התפכחו מהשיכרות של יום השנה החדשה, והקרנבל עוד רחוק. הרוח שורקת, שלוש מעלות זה יום חם, אי אפשר לעמוד לרגע בחוץ ולנשום אוויר נקי, כי תירטב עד לשד עצמותיך, תתקרר והשפריצים של המכוניות העוברות מלכלכות את מעיל החורף היחיד שנותר לך. אבל אל תטעו. אני לא מתלונן. כי הבונדסליגה חוזרת!

 

אני מגלה, שעם כל הציניות, והריחוק המקצועי, והידיעה, שעולם הכדורגל רחוק מלהיות השואו הנוצץ שמוצג בתקשורת, אני שמח עדיין כמו ילד לקראת כל מחזור. אם זה נסיעה לאצטדיון, שלוש שעות וחצי לפני המשחק. או יציאה לפאב לראות משחק של שאלקה, או סתם השלמת הסידורים לקראת שלוש וחצי, והדלקה של הרדיו על "פוסבל לייב" של 2 WDR, לשמוע את ה"בונדסליגהקונפרנץ". בשש וחצי להדליק את תכנית הסיכום של הערוץ הראשון. ובאחת עשרה את התכנית של הערוץ השני, שכוללת גם את המשחק המאוחר. ומשום מה, אני שמח יותר ויותר משנה לשנה. הסיבה המרכזית: הבונדסליגה היא הליגה הכי כייפית. לא הכי טובה, לא הכי אינטנסיבית, לא הכי עשירה ולא עם השמות הכי גדולים. נו. אבל מדי שבת יש מהפכים, הפתעות מרעישות, כמויות של גולים וטכניקה מצויינת. משחקים התקפיים והצלות ענק של שוערים מעולים. הנה הסיכום של סקיי. והגולים של הערוץ הראשון.

באצטדיונים וברחוב יש אווירה של כדורגל, אנשים מדברים על זה, צוחקים, רוטנים. והסיפורים, הסיפורים. תענוג. בעשר השנים האחרונות היו לבונדסליגה, למרות שליטה חסרת מתחרים של באיירן, חמש אלופות שונות. יותר מזה, עשר קבוצות שונות ייצגו את הבונדסליגה בליגת האלופות בעשר השנים האחרונות, למרות שיש לה רק שתיים וחצי נציגות.

 

מחר בערב, בתשע וחצי שעון ישראל, יפתח המחזור ה18 בבונסליגה במשחק של יום שישי. בלברקוזן תארח באייר במקום השלישי את דורטמונד המובילה: איזו הגרלה. יופ היינקס בנה בלברקוזן קבוצה מהירה והתקפית, עם משחק מסירות מדוייק וחד. ורק פציעות גרמו למכונה שלה להיתקע. מיכאל באלאק, למשל. שטפן קיסלינג, החלוץ הצעיר של נבחרת גרמניה. פטריק הלמס, החלוץ העוד יותר צעיר של נבחרת גרמניה. סימון רולפס, קשר דפנסיבי בנבחרת גרמניה.

כן משחק, תמיד, הפריצה של העונה חלק א': ארטורו וידאל, הקשר הדפנסיבי מצ'ילה, צרעה עוקצנית שנלחם כל כל מילימטר. אף שחקן בבונדסליגה לא התמודד על הכדור כל כך הרבה פעמים כמוהו. וחוץ מזה יש לו שמונה שערים, מהם שישה מפנדלים, במאה אחוזי הצלחה. לא רע. לידו משחק בדרך כלל לארס בנדר. שהוא בסדר, אבל מה שעושה את העניין טעון, הוא שסוון בנדר, אחיו התאום, הוא פריצה לא קטנה בפני עצמו ומשחק בקישור הדפנסיבי של – דורטמונד. לידו משחק הפריצה של השנה חלק ב' – נורי שאהין, הכשרון הטורקי שהתחיל סוף סוף להתממש. האיש שלא רק אחראי להגנה הגמישה והסולידרית של בורוסיה –יורגן קלופ אומר "באיבוד כדור לא מי שהפסיד בהתמודדות אשם, אלא זה שלא חיפה עליו"- אלא גם לבניית המשחק המהירה והאלגנטית.

דורטמונד תחסר את שינז'י קאגאווה, תגלית השנה, והעסק המוצלח של השנה – עלה רק 350 אלף אירו- שמשתזף בקטאר בגביע אסיה. גם לוקאס באריוש החלוץ הפרגוואי/ארגנטיני, שחוזר ממחלה. באלאק, שחזר לסגל לברקוזן, גם לא יפתח, קיסלינג ורנה אדלר השוער חוזרים מפציעה. אבל כל זה לא חשוב לקראת משחק בין המובילה למתחרה היחידה שברצינות כרגע מאיימת עליה באיזשהי מידה. עשר נקודות הפרש, זה בעצם סוג של סוף. אבל ניצחון של לברקוזן, למרות הכחשות נמרצות מצד דורטמונד שלא מוכנה להכיר במשחק כקובע בדרך כלשהיא, ושבע נקודות נראות כמו אתגר לא לחלוטין מחוץ לגבולות האפשרי. ניצחון של דורטמונד, וכל הענווים והצנועים בדורטמונד יכולים להוריד את המסיכות, ולבדוק איזה בקבוקי שמפניה הם מניחים במקרר. אם את זה הם לא מפסידים, אחרי שבמחזור הראשון – מי זוכר את זה בכלל, שדורטמונד לא רק סיימו, אלא התחילו את הסיבוב עם הפסד- הם הפסידו בבית ללברקוזן, איפה הם יפסידו ? לברקוזן תצא אז מהתמונה. אבל גם אם באיירן תשחזר את הסיבוב הטוב שלה אי פעם, עדיין יספיקו לדורטמונד שלושים נקודות. מ17 משחקים.  אפשר לשחק עם מספרים, אבל אפשר גם להודות, שדי מגיע להם, אם הם ממשיכים ככה.

אבל לא רק המשחק הזה מסקרן: באיירן חוזרת עם רובן, וולפסבורג בלי דז'קו ועדיין עם מקלארן כמנג'ר, שאלקה רוצה להמשיך לטפס, גם בלי ג'פרסון פרפן שרוצה לעבור, הופנהיים שמכרה את הכוכבים כדי לענות על תנאי הפייננשל פייר פליי של אופ"א, בלי דמבה בה החלוץ המצטיין עד כה שמנסה להכריח העברה שלו בכח, שטוטגרט וקלן שמנסות להימלט מהחור השחור שמתחת לקו האדום, ועוד, ועוד, ועוד. כל שבוע על התדר הזה.

הבונדסליגה חוזרת - כולם נגד דורטמונד
למה פתחתי בלוג

12 Comments

דנידין 14 בינואר 2011

יופי של פוסט, גם אני מתרגש. העיקר שקלן ישרדו זו הבקשה היחידה שלי. איזה קבוצה הייתה לקולו קולו עם וידאל, מטיאס פרננדס, צ'ופטה סואזו….

ויכסלפיש 14 בינואר 2011

לא-ליגה… הברקה

גיא זהר 14 בינואר 2011

בתור אחד שלא חי בתוך קור מקפיא במשך חודשים תמיד הוקסמתי משלג אם כי ידעתי שהחיים בקור הם סיוט לא קטן.תודה על חידוד הנקודה והיידה האנובר!

זנדר 14 בינואר 2011

דנידין – נכון? רק עכשיו התחלתי לשים לב. בכלל הצ'יליאנים מתחילים שוב להוציא שחקנים בצרורות, ולא סתם סאלאסים שנדלקים ונכבים. צריך לבדוק אם היה שם איזה אירוע מכונן, שינוי בשרה, או שזה סתם דור כזה. ועם וידאל כמנהל משחק, יש להם חומר לקופה אמריקנה…
ויכסלפיש – הייתי שמח לקחת את הקרדיט, אבל זה לא שלי. אני לא בטוח אם קראתי את זה קודם אצל דורפן או אצל לווינטל!
גיא – שלג זה טוב. ליומיים. מקסימום שבוע. בזמן חופשת סקי, כשמסביב בלונדיניות אדומות לחיים והרבה אלכוהול חם. זה לא משהו ליומיום – עוד לא דיברתי על החובה שיש לכל אחד לפנות את השלג שלפני הבית שלו, בשביל מקום לחנייה וכדי שיהיה מעבר של מטר רוחב על המדרכה. ושלג זה דבר כבד, כשמפנים אותו עם יעה כל בוקר במשך שעה. מה עוד שהגבעות עוברות את גובה הראש, והשלג פשוט נופל מהן חזרה. אחלה התחלה ליום, זה. הנובר? אתה רציני? לא הייתי מאמין שיש להם מישהו בארץ. בגרמניה גם יש בקושי. יופי של שנה יש לך, וסלומקה הוא מאמן רציני מאד. יהיה טוב!

גיא זהר 14 בינואר 2011

בכנות, אין לי סמפטיה מיוחדת לקבוצה כלשהי בבונדסליגה הנפלאה (ואני תמיד לוקח צד, מעניין למה?) ואני משנה אהדה עם השנים. החל מהמבורג של שנות ה-80 דרך פרנקפורט עם יבואה הנפלא ב-90 וכו'. האנובר הפכה לפייבורטית שלי מאז הטקס שלא השאיר עין יבשה להאנקה. דוגמא ומופת.

דנידין 14 בינואר 2011

יש שינוי. שיפרו מתקנים, הביאו מאמנים (בעיקר את ביילסה) השינוי הוא בעיקר בהבנה שעדיף 11 וידאלים מאשר 2 סאסא זמורנו + סאלאס, אם ביילסה היה נשאר אז צ'ילה הייתה נותנת משהו בקופה בלעדיו יהיה קשה למרות שהנבחרת חזקה.

אופיר ל. 14 בינואר 2011

דנידין, תודה שהזכרת לי את קולו קולו הנפלאה ההיא, אחת הקבוצות הכי מלהיבות שראיתי בחיי.

הליגה הגרמנית הפכה לליגה האהובה עליי בשנים האחרונות. בשנות התשעים הליגה האהובה עליי היתה האיטלקית, אחר כך הספרדית, והיום הליגה הגרמנית מענגת יותר משתיהן ביחד. חוץ מהתחרותיות והכדורגל האטרקטיבי, גם השידורים הם הטובים ביותר, השדרים באנגלית נחמדים,והאוהדים תמיד שרים. האוהדים האיטלקים בשיאם היו טובים יותר, אבל בשידורים מאיטליה כמעט לא שומעים את האוהדים, בזמן שהשידורים מגרמניה מבליטים אותם. וזה אפילו בלי להזכיר את השניצל המצוין שמוכרים באצטדיון של שאלקה.

אני מקווה מאד שדורטמונד תיקח אליפות ומודאג מזה שכולם כבר מכתירים אותה. קאגאווה הוא השחקן הכי חשוב שלה לדעתי ויהיה לה קשה בלעדיו החודש, היא תשחק בסיבוב הזה בחוץ נגד כמעט כל הקבוצות החזקות (לברקוזן, באיירן, וולפסבורג, הופנהיים, המבורג, ברמן), ובכל מקרה המאזן שלה בסיבוב הראשון היה כל כך מפלצתי, שלא הגיוני שהיא לא תתחיל להפסיד נקודות מתישהו. זה לא יהיה קל, אבל המצב בהחלט נראה טוב כרגע.

דורון 14 בינואר 2011

ובכן, עולם כמנהגו נוהג. 3:1 לדורטמונד, די בקלות, ועושה רושם שהליגה הכיפית הזו לא תהיה כל כך מותחת השנה.

תומר חרוב 14 בינואר 2011

חבל שלא ראיתי את הפוסט לפני המשחק, בכלל היה עושה לי חשק. גם לי כדורגל עושה חשק, כדורגל גרמני בכלל עושה חשק. הייתי מוכן להקריב את מזג האוויר בשביל כדורגל טוב ולכן אשלח תחינה לאלוהים שיכה בנו בשלגים וקור אבל שלפחות ייתן קצת אווירת כדורגל בארץ האבות, נקווה שהוא נכנס לדה באזר בשישי בערב.
מי שחשב שדורטמונד לא תחזור טוב מפגרת החורף לא מבין בכדורגל…אופס, אני חשבתי כך. אולי הצבע גורם לי להתבלבל ולחשוב שדורטמונד זו נתניה.
דורטמונד לא נתנה הצגה היום אבל היא נתנה תצוגת תכלית, היא הראתה שהיא מסוגלת לכפות על היריב טעויות ואיך היא מנצלת אותן למרות משחק לא הכי מבריק ובלי שניים מהשחקנים המשמעותיים שלה. מפה זה נראה תענוג, במיוחד הקהל. זו בקלות הקבוצה הכי מגניבה באירופה היום. את מי מעניין מסי או צ'אבי או אנייסטה? העיקר שלבנדובסקי וגרוסקרויץ משחקים.

D! 15 בינואר 2011

אלון,
אני ברחתי מהקור אל מה שבארץ הקודש נקרא חורף
הפלא ופלא – אמנם אין מחיר לשמש – יש יתרונות למראה הציורי הזה שגדלנו לחשוב כעולם האחר.
אני מתגעגע לבקיעת העץ תחת הגרזן אבל לגרד קרח מהחלומות של האוטו כל בוקר – זה לא. ממש לא.
יצאה לי תגובה מבולבלת. כמו החיים בין קור לחום.

זנדר 20 בינואר 2011

D! – "לגרד קרח מהחלומות של האוטו" זה בקלות משפט המפתח ומהמשפטים הפיוטיים ביותר בבלוג שלי אי פעם.

robotniczy 17 בנובמבר 2011

You are absolutely a admissible webmaster. The instal loading speed is amazing. It seems that you are doing any unique trick. In uniting, The contents are masterpiece. you've done a cyclopean affair on this keynote!

Comments closed