נוסטלגיה ועובדות 2 – המערך הטקטי

המשך המחקר ההשוואתי של הכדורגל פעם ושל הכדורגל המודרני. ועכשיו, הטקטיקה.

כדורגל של פעם

בהמשך לחלק הראשון של נוסטלגיה ועובדות, מגיע היום החלק השני, זה של הטקטיקה. אחרי החלק הראשון כבר "הואשמתי" בנטייה למודרניות ובכך שאני מבכר את המשחק היום על העבר. ואני אומר – חכו חכו. ובכן, כל מה שציינתי בחלק הראשון היו עובדות. קשה לטעון ברצינות שהמשחק המודרני, לצורך העניין הכדורגל מאז 1990 לא הרבה יותר מהיר מבעבר. לכשעצמו, זה לא אומר יותר מדי. רק, שהטקטיקה צריכה היתה להתאים עצמה למהירות, בין השאר.

עכשיו, כשעוברים על תוצאות המחקר, ברור ביותר שבאספקט אחד יש התקדמות מדהימה בעשרים השנים האחרונות. במשחק ההגנה. זה מה שגורם לכל שאר הדברים. לצורך במסירות רבות ומהירות כדי למצוא פרצה בהגנה. להתגברות משחק האגפים. כך למשל ירד מספר ההתקפות דרך מרכז המגרש מ74 אחוז ל63 אחוז, שזה הבדל משמעותי. ההשפעה על המשחק המאורגן ניתנת לאיבחון בדוגמאות הבאות:

המשחק מול ארגנטינה ברבע הגמר האחרון, הגמר מול ארגנטינה ב1990, משחק המאה מול איטליה ברבע הגמר במקסיקו 1970, המשחק היחיד מ1958 שקיים, המשחק על המקום השלישי מול צרפת.

(המיקום הממוצע של שחקנים בזמן אחזקת כדור של הקבוצה)

מקובל לחשוב שגרמניה היא נבחרת מאורגנת. מנקודת מבט מודרנית זה מופרך לחלוטין. אם ב1958 עוד אפשר היה לטעון שיש סדר במשחק – חמישה שיחקו מקדימה, חמישה מאחור, הרי שב1970 כבר ישבה כל הנבחרת סביב עיגול האמצע ורק הנס להר, מספר 17, עוד ניסה בכלל להוות משהו שדומה לשחקן אגף. ב1990 המגינים הפכו לשחקני כנף, אבל המשחק התרחש במרכז, כששלושה, שני הבלמים אאוגנטאלר וקוהלר והקשר הדפנסיבי גידו בוכוואלד יושבים על אותה נקודה בדיוק.

כשמשווים את הכאוס הזה לסדר של גרמניה 2010, אפשר לראות את ההבדל. פיליפ לאהם, מספר 16, הוא מגן יותר תוקף, חדירה, מספר 6, קשר דפנסיבי קלאסי, בזמן ששוויינשטייגר, 7, משחק מקדימה. שני קשרים משחקים על התפר בין המרכז לאגפים, קלוזה חלוץ מרכזי ומסוט אוזיל, 8, קצת נסוג. כמו שכתוב בספר.

אני רוצה להדגיש את הנקודה, שלא מדובר בערכים מוחלטים. המספרים של נבחרת גרמניה לא מייצגים את המספרים עבור שאר העולם, אלא רק ההתפתחויות והתהליכים משנים כאן. ואלו ברורים לעין.

סגנון המשחק השתנה, למרות שלא נולדו טקטיקות חדשות. מה שבארסה משחקת היום שיחקה ברצלונה בעבר, לפניה אייאקס, ועוד לפניהן, שאלקה של שנות העשרים והשלושים, רק שאז קראו לזה "הסביבון של שאלקה", וגם הם זכו לקהל גדל והולך בגלל "המשחק האטרקטיבי". ההבדל הוא, כאמור, במהירות ובאירגון.

בהמשך – איזה משחק אבל יותר מוצלח/יפה/אטרקטיבי? אני מתנצל על חיתוך הנושא, שהוא תוצאה של חוסר זמן קיצוני…

תשובה לדורפן- האנשים שצופים במרוצי סאלון
פוסטוקבק

12 Comments

טל 12 21 בינואר 2011

תודה על הפוסט (גם על מספר 1 )

לגבי מה שאתה אומר על משחק האגפים. מגן של היום נראה כמו שחקן קו (קיצוני) מבחינת מהירות ואפילו אפשר לומר שחקן טכני כמו שחקן התקפה.יש גם כאלה.

בארץ היו מאמנים שלמדו כמה דברים מנבחרות וקבוצות גדולות ושיחקו עם מגנים שעולים להתקפה.שלמה שירזי שיחק אצל שפיגלר במכבי נתניה מגן ימני והשלים את ההתקפה הנהדרת של נתניה עם מימד המהירות שלו ויכולות ההתקפה (במקור הוא היה חלוץ קיצוני) ביחד עם דוד פיזנטי המגן שמאלי – גם הוא מהיר וטכני.

לדעתי, ההתקמות גדולה מאוד במערך הטקטי כמעט בכל הקבוצות שמשחקות בליגה הראשונה בארץ.זה בא לידי ביטוי בעיקר בצמצום הרווחים בין מערכי הקבוצה.כמעט ולא רואים כיום שחקן שפורץ דרך המרכז מההגנה ועד לאזור ה16 ללא הפרעה ורק שמגיע לאזור ה16 הבלמים מנסים לבלום אותו.

דובי מילר 21 בינואר 2011

זנדר – תודה, בעיקר על התמונה של רוי והרוברס. גם אני זכיתי לקרוא את זה ב"פנדל" המיתולוגי ועד עכשיו הייתי די בטוח שזו המצאה ישראלית ועוד בשחור-לבן…

דורפן 21 בינואר 2011

אלון – צר לי. אני פשוט לא קונה את נתוני המחקר.

ראשית – משולב פה משחק על מקום שלישי. משחק שבשום מונדיאל לא נראה כמו משחק כדורגל תחרותי.
להשוות רבע גמר, חצי גמר וגמר גביע עולם למשחק על מקום שלישי זה כמו להשוות מירוץ חמורים למירוץ סוסים. זה פשוט בלתי קביל.

אז לגבי 58 – שיהיו איזשהם נתונים נדבר.

עוד עניין מרכזי – ב-1995 – עם חוק בוסמן – לראשונה בהיסטוריה מתחילות להווצר קבוצות הרבה יותר חזקות מנבחרות. למעשה אלופת העולם היום היא גירסה חיוורת של קבוצה. יותר מכך – אלופת העולם היא גירסה מוחלשת של קבוצה שלא זכתה באליפות אירופה. אז להשוות נבחרות של 70 עם נבחרות של 2010, גם כן בעייתי.

אבל העניין המרכזי בהתקדמות משחק האגפים. עד חוק בוסמן 95% מהשחקנים הזרים היו חלוצים וקשרים התקפיים (הראיתי את זה בפוסט לא מזמן). אז חוליות ההתקפה של קבוצות גדולות היו של שחקנים מהטובים בעולם וחוליות ההגנה מהטובים באותה מדינה. אין מייקון, אין אברה, אין אלבש, אין אפילו רפאל. זה עולם שונה לגמרי.

אזי 22 בינואר 2011

דורפן, זה שהקבוצות התחזקו לא אומר שהנהחרות נחלשו.
לכן אני לא מבין איזו השפעה יש לחוק בוסמן על הנבחרות?

דורפן 22 בינואר 2011

אזי. בודאי שיש לו השפעה. העובדה שהברזילאים משחקים את כל הקריירה שלהם באירופה שינתה לחלוטין את סגנון המשחק שלהם.

יריב 22 בינואר 2011

השאלה היא איזו השפעה יש לו על המשחק של נבחרת גרמניה, גם היום רוב הגרמנים משחקים בגרמניה. אתה אומר שהשחקנים המקומיים לומדים מהזרים? או שהשינוי בצורה שהנבחרת הגרמנית משחקת נובע מהשינוי בצורה שנבחרות אחרות משחקות?

דורפן 23 בינואר 2011

יריב – על גרמניה זה פחות משפיע. אבל גרמניה היא אחת הנבחרות הלאומיות הבכירות הבודדות שרוב שחקניה משחקים בבית. והמדינה היחידה מאלו של ארבעת הליגות הבכירות שהנבחרת הלאומית במרכז (בספרד רק במקרה נוצרה נבחרת חזקה על ידי קבוצה אחת). אז אם סדרת המאמרים עוסקת בכדורגל גרמני – היא הרבה יותר מדוייקת.

הופ 22 בינואר 2011

סדרת פוסטים מעניינת.
לא הבנתי איך מהירידה במספר ההתקפות דרך מרכז המגרש ומהתגברות משחק האגפים אתה מסיק שהיתה התקדמות במשחק ההגנה. אפשר למצוא סיבות אחרות לתקיפה מהאגפים. אולי דווקא להיפך, משחק ההגנה באגפים דווקא הידרדר ולכן תוקפים משם. הרי יש פחות ופחות מגנים קשוחים וסוגרים את האגף ויותר מגנים קטנים וטכניים עם יכולות התקפיות שמשמשים גם כקיצונים. אולי פשוט המעבר למגנים כאלה פתחו את האגפים בשני הצדדים (במתפרצות תוקפים דרך הצד של המגנים שנמצאים בהתקפה ומפקירים את האגף).
או שההתקדמות שאתה מדבר עליה מוסקת מנתונים אחרים שעלו במחקר?

זנדר 23 בינואר 2011

טל12 – אני זור היטב את 'דיו' שירזי שאכן היווה עם פיזנטי צמד מגינים מודרני – אם כי מול הגנות חלשות. שירזי, ללא בעיות האישיות שלו היה יכול להגיע רחוק. גם פיזנטי, אם היה מתעסק בכדורגל ולא מפסיק להתאמץ כשהתחיל להיות קשה בגרמניה. הצמצום רווחים שאתה מדבר עליו אכן הגיע כתוצאה של חזרה של שחקנים מאירופה, ואימוץ של דרכי העבודה והאימון שם. וכשהיום קבוצה ישראלית משחקת באירופה, היא אכן לא עפה בדרך כלל על הסעיף הטקטי, אלא יותר בגלל חולשה מנטאלית, חוסר בכח וכשר גופני ומיעוט יחסי של יכולת טכנית.

דובי – רוי והרוברס שלו לא רק יצאו מעולם ה'פנדל' המופלא, אלא הם עד היום סיפור חזק מאד בממלכה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Roy_of_the_Rovers
http://www.royoftherovers.com/ וכאן אגב, רוי צופה שהאלופה השנה תהיה מנצ'סטר יונייטד, ותגלית השנה צ'יצ'ריטו!

גם הנעליים של בילי עדיין קיימות, ואני רק לא זוכר איך קראו לסדרה עם הארטפול יונייטד או משהו דומה לזה.

דורפן: אני לא רואה איפה הויכוח שלך. חוץ מעניין אחד – אם אתה חושב שהמשחק ב1958, שלוש עשרה שנה אחרי מלחה"ע II, בין גרמניה וצרפת, על רקע ההתחברות מחדש של חבל הסאר לגרמניה, היה איזשהוא "משחק ידידותי", אני לא מסכים איתך.
חוץ מזה, אתה רק מחזק את תוצאות המחקר. גם בזה שאתה מצביע על היחלשות הנבחרות יחסית למועדונים – ובכל זאת יש פה שיפור ברור בתוך אותה נבחרת. כך שתוצאות האמת לגבי הכדורגל בכלל מן הסתם חזקות עוד יותר. גם חוק בוסמן לא משנה כלום. מהי הסיבה בשלה הכדורגל המודרני הוא מודרני זה לא שאלה במחקר הזה. רק העובדה שהוא קיים רלוונטית.

זנדר 23 בינואר 2011

הופ יש פה צירוף של כמה דבריפ. קודם כל, וזו נקודה שאסור להתעלם ממנה, אנחנו רואים כדורגל, ורואים את השינוי ברמת הלחץ של קבוצות על מובילי הכדור של היריב. זה שאנחנו רואים את זה, עוד לא אומר שזה לא נכון…
מעבר לכך, יש פה הסקה כתוצאה של חיבור של כמה נקודות. ריבוי המסירות הקצרות, הירידה לעומתו במסירות העומק, ירידה במספר הפעולות ליד הרחבה וכיו"ב.

הופ 23 בינואר 2011

אין לי ספק שהיתה התקדמות במשחק ההגנה (גם במשחק ההתקפה). רק לא הבנתי איך הנתונים שהצגת מוכיחים את זה.
כל נקודה שאתה מעלה פה יכולה להיות מוסברת אחרת, למשל: כושר משופר => הקצב יותר מהיר => פחות זמן לחשוב => פחות זמן למסירת עומק מדויקת => יותר מסירות קצרות.

זנדר 23 בינואר 2011

הופ, יש פה גם את הנושא הפעוט של היגיון בריא… לא, סתם.
תראה, בעצם תרשים הזרימה שלך אומר את אותו הדבר כמוני. אתה רק מדלג על שלב. למה אם הקצב יותר מהיר יש פחות זמן לחשוב? להיפך, בסיוע כושר גופני וקצב מהיר אפר ליצור מצב בו יש יותר זמן לחשוב. אבל זה לא קורה, בגלל הלחץ מהיריב. כלומר ממשחק ההגנה שלו.

Comments closed