נוסטלגיה ועובדות 3 – המשחק

ועכשיו למנה העיקרית. כדורגל הוא כמו אוכל, לפחות מבחינת הטעם.

כדורגל זה כמו אוכל

בחלק השלישי והאחרון נשאר, בסך הכל, לראות איזה כדורגל טוב יותר, זה של פעם או זה היום. זה   שהכדורגל מהיר יותר מבעבר, ושהמערכים מסודרים יותר והשחקנים ממושמעים יותר טקטית, את זה אפשר לראות לפי הסרטונים ביו-טיוב. אבל מה בנוגע ליכולת הטכנית של השחקנים? למשחק ההתקפי? ליעילות המשחק?

במה שקשור לשחקנים, הנה דוגמא:  בגמר של 1974 בעט גרד מילר, העצלן, המגושם, השמנמן בנפשו, פעם אחת לשער ההולנדי, דקה לפני השריקה למחצית. וחתם בכך את התוצאה 1:2 לגרמניה. זה סוג השחקנים שלא קיים היום יותר, כמעט. שצריכים בעיטה אחת לשער במשחק. פיפו אניזאגי עוד מראה ניצוצות של כדורגל כזה, מדי פעם. אבל אם אינזאגי הוא כל מה שנשאר לנו, אז הסיפור אבוד.

לא מזמן ראיתי שוב את הגמר ההוא, מ74. אני זוכר טוב את התלונות על הניצחון "הלא צודק" של הגרמנים. ראיתי את המשחק, והשתוממתי. מנקודת מבט של כדורגל מודרני, המשחק היה שקול בין שתי נבחרות מעולות. שתי הנבחרות הטובות בעולם ללא ספק באותה נקודה בזמן. ההולנדים שלטו יותר בכדור, מעשה ברצלונה של היום, הגרמנים הראו חדות משחק מופלאה והניעו טוב את הכדור. אבל מאחר ואז ראו גם את המשחק אחרת, התלונות מובנות: גרמניה בעטה רק עשר פעמים לשער ההולנדי, ההולנדים בעטו 18 פעמים, ועל כך הגיע להם, לפי ההבנה של אז, להבקיע יותר ולזכות. יותר מזה, עשר פעמים הגביהו או מסרו הגרמנים לתוך הרחבה ההולנדית. לא פחות מ31 פעמים עשו זאת ההולנדים לגרמנים.

בגמר הנוראי של 1990, זה שאנשים מעדיפים לשכוח, ניצחה גרמניה בסופו של דבר מפנדל שלא היה ארבע דקות לסיום 0:1 את ארגנטינה. אבל המאמן בקנבאואר אמר בסיום, ש"אליפות עולם צודקת מזו טרם ראה העולם". העובדות מצדיקות אותו. יחס הבעיטות לשער היה 1:22! גידו בוכוואלד, בהערת אגב, לא נבחר סתם לשחקן המשחק. היו לו 105 נגיעות בכדור, יותר מכפול מהמספר של מראדונה עליו שמר.

כל זה בגלל שהגישה היתה הרבה יותר התקפית, לא, המון יותר התקפית. למרות שמספר הנגיעות בכדור הכללי במשחק עלה קלות לכ620, הרבה חות קורה ליג הרחבות או בתוכן. הממוצע של פעם היה 56 פעולות בקרבת השער, היום הוא רק 43. יותר מזה, מספר הבעיטות לשער ירד מ20.3 בארבעים אחוז ל12.3 בעיטות לשער למשחק כיום. בחצי הגמר של 1970 בעטו שתי הנבחרות, גרמניה ואיטליה, 57 פעמים לשער. וזה בתשעים דקות, לפני ההארכה המופלאה ההיא. בחצי גמר בין ספרד וגרמניה ההתקפיות, שתי הנבחרות ביחד בעטו עשריפ פעם לשער.  המספר שאולי מבטא יותר מכל את שינוי התפיסה הוא זה של מסירות העומק. ככזו הוגדרה לצורך העניין מסירה שמקדמת את הכדור יותר מ15 מטרים בקו אנכי לשער. כלומר מקביל למעבר של 16 יארדים בפוטבול. המספר של אלה ירד מ22.2 למשחק כמעט בחצי, ל12.7. אלו המסירות היעילות ביותר בכדורגל, ובעבר הן היו הנשק המרכזי של קבוצות. אבל השיפור בהגנה הלך בדיוק לכיוון של מניעת מסירות כאלו, ולכן השתרשו תחליפים לסוג הכדורגל הזה.

 

אז מה זה אומר? לדעתי ככה:

         השחקנים של היום לא כשרוניים יותר, הם סתם מאומנים יותר

         ההגנה התפתחה והמשחק של היום הוא נסיון למצוא להגנה הזו תרופה 

         המשחק של פעם היה מהנה יותר ויפה יותר, היום הוא מתוחכם יותר 

 

אפשר להשוות את זה לאוכל או ליין. כשמתחילים לשתות יין טוב, האלמנט החשוב ביותר הוא שהיין יהיה טעים. שיתאים לאוכל בצורה הרמונית. עם הזמן, מתחילים לחפש יינות "אחרים", מרתקים יותר עקב ההרכב הלא שגרתי שלהם. או הטעם השונה מכרגיל. יינות עם סיפור. זה לא עניין של טעם שהשתנה, או של "מה יותר טוב", זו פשוט התפתחות טבעית, תוצאה של סקרנות וחשש משעמום. כבר ב2006 כתבתי בהארץ שעבור מי שאוהב כדורגל, ברזיל '82 היא אולי אידיאל של יופי וטעם, אבל היום אנחנו נהנים מטבע הדברים גם ממערך מאורגן, מלחימה חסרת פשרות או ממסירה חד פעמית. כדורגל תמיד אפשר לאהוב. בעיקר בגלל, כפי שצייני בחלק הראשון, שעדיין אי אפשר לדעת בתחילת משחק איך הוא יסתיים. וגם לא דקה לסיום.

בירמינגהאם. שירים לשחקני עבר
מסעות ראדיש בארץ הקודש - סוף שבוע של משוגעי-מגרש

11 Comments

Amir A 22 בינואר 2011

בנוגע למשפט האחרון שלך – הוא לא עולה בקנה אחד עם המשפט הקאנוני "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת".

הופ 22 בינואר 2011

אני מציע נקודה אחרת: הכדורגל הפך לזירה שמעורב בה הרבה הרבה יותר כסף. לכן לכל ניצחון יש משמעות גדולה, ואי אפשר כבר להשתעשע להנאת הקהל או לדגול במשחק התקפי תוך הפקרת ההגנה.
כשהניצחון הופך להיות יותר ויותר הדבר היחיד החשוב, עושים הכל כדי לא לספוג. זה נכון גם במקרה של כדורגל הגנתי וגם במקרה של הנציגה המודרנית של הכדורגל ההתקפי, בארסה, שגם הסגנון ההתקפי שלה דוגל בהחזקה מקסימלית של הכדור – כי אם הוא לא אצל היריבה, היריבה לא יכולה להבקיע.

פולדש 22 בינואר 2011

צודק, צודק, צודק. תגובה מדוייקת להפליא.

וזנדר – למרות חילוקי הדעות שאני חושב שקיימים בינינו בנושא, אני חייב לפרגן על העלאת נושא מאוד מעניין מזווית בלתי-שגרתית.

יוני 22 בינואר 2011

אלון, נכון שמסירות העומק פחתו אבל לא מעט בגלל החשש מאיבוד הכדור. גם בעיטה חסרת משמעות החוצה היא איבוד הכדור.

למסירות העומק יש תחליפים כמו בידוד הקיצוני המהיר עם מגן כדי שיעבור אותו או מסירה רוחבית של הקיצוני כאשר יש מולו שניים או יותר ואז מתפנה שטח. כלומר, השיטות דינמיות ומן הסתם דברים ימשיכו להשתכלל כמו בשאר תחומי החיים.

די מדהים שלקח לכדורגל כל כך הרבה שנים להגביר את הקצב. כלומר, רואים משחקים מהאייטיז בקצב הליכה בלי לחץ מינימאלי. אולי יש לזה הסבר תרבותי, כיוון שבמשחקים אחרים היו שמירות לחץ קודם לכן. אולי לא הבינו את משמעות אחזקת הכדור מבחינה הגנתית, או משמעויות מנטליות שיש לשחקן שצריך לחשוב תוך חלקיק שנייה מה לעות עם הכדור. מה דעתך?

דורפן 22 בינואר 2011

– יש מאגר גדול יותר של שחקנים מוכשרים אבל בגלל הריכוז שלהם במעט קבוצות אנחנו מאבדים הרבה מהם לטובת הספסל. וגם רואים הרכבים לא יציבים שפוגעים באיכות המשחק – ההרכב היציב של ברצלונה הוא יוצא דופן

תומר חרוב 23 בינואר 2011

הופ, מצד אחד אתה צודק, מצד שני אפשר היה גם לומר שמכיוון שהניצחון הוא הכי חשוב עושים הכל כדי להבקיע.
יש ציטוט של פרגוסון שאני מאוד אוהב להשתמש בו, כשהוא נשאל על כך שהקבוצות האיטלקיות אוהבות להתגונן הוא ענה משהו בסגנון:"זה לא שהם אוהבות להתגונן, הן יודעות להתגונן."
קבוצות עושות את מה שהן יודעות ויכולות, בארסה שומרת על הכדור כי זה מה שהיא יודעת ויכולה לעשות, אבל השנה היא גם שיכללה את זה- מעבר לשמירת הכדור המרכיב העיקרי של בארסה הוא הלחץ שהיא מפעילה בחלק המגרש של היריב(כך היא פירקה את ריאל) וחילופי המקומות בין פדרו-מסי-וויה. עוד סיבה למשחק הגנתי יותר היא מה שרונן הצביע עליו, ריכוז הכשרונות במעט קבוצות- כשיונייטד משחקת מול קבוצה נחותה ממנה שלא יכולה להרשות לעצמה להחזיק את חלוץ נבחרת מקסיקו ובלם אנגליה על הספסל, אין לאותה קבוצה מה לעשות יותר מידי אלא להתגונן.

זנדר 23 בינואר 2011

אמיר – בימי לינקר הוא היה נכון. היום, כמו שדורפו ציין, אין יותר משמעות כמעט לנבחרות, ולכן המשפט בנוסחתו המודרנית הוא "כדורגל משחקים תשעים דקות פלוס 4 תוספת זמן או פלוס שמונה כשמדובר בהווארד ווב פחות הזמן שבוזבז, ובסוף בארסה מנצחת ואם לא, משהו לא בסדר".

הופ – ללא ספק יש בכך אלמנט נכבד בלחץ על הכדורגל המודרני. קצת הורידו את הפקטור בגלל שמדובר במחקר בכורגל נבחרות, אבל בגדול זה נכון. זה רק לא משנה – המחקר שואל לגבי השתנות הכדורגל. הגורם לכך הוא עניין של ניתוח. ואני פה מסכים איתך לחלוטין – עליית כמות הכסף הביאה לריכוז שחקנים, לשיפור דרכי עבודה, וגם ללחץ שלא הפסיד. כך שבסופו של יום, מה שהשתפר זו בעיקר ההגנה.

זנדר 23 בינואר 2011

יוני – למה, לדעתך, החשש מאיבודי כדור גבר? זה בדיוק החשש מההגנה של היריב, שיודעת לאסוף כדורים כאלה ולהפוך אותם במהירות להתקפה. גמובן שארסנל הנשקים התגבר – אבל רק בתדירות שלו. זה לא ששחקני אגף בזמנו של פושקאש למשל, לא בודדו באחד על אחד מול מגן.

לדעתי, היתה עלייה הדרגתית ברמת הלחץ על מובילי כדור, שיא פקטור של כמה נושאים:
– עליית חשיבות ההגנה, ראה לעיל
– עלייה חדה בכושר הגופני שהיא תוצאה של התמקצעות, שהיא מצידה תוצאה של כסף
– עלייה בצורך לבטל משחק יריב לאור השתפרות הטקטיקה, והשיפור העצום ברמת המשחק הקבוצתי

הסיבה מדוע העלייה הזו קרתה לאט מהר בעבר, נעוצה מצד אחד בכסף, במקצוענות ובניתוח המשופר של המשחק, ומצד שני בשינוי תפיסה. זו כוללת גם שינוי בחשיבות, כי הכדורגל היום חשוב הרבה יותר עקב תרבות הפנאי וחיפוש ההזדהות, וגם בגלל כמויות הכסף. בנוסף, יש פה אלמנט שלפיו פעם חשבו, שלכל אחד יש תפקיד בכדורגל. ואיזור מסויים בו הוא ניצב, ולפי התפתחות המשחק היתה תגובת השחקנים. אז גם היתה חשיבות עליונה למערך הטקטי. היום כשכולם משחקים את הפוטבול טוטאאל, זה גם מקל על שמירת לחץ קבוצתית, וגם יוצר צורך לשמירה כזו – אחרי הכל, גם הקבוצה השנייה יודעת להתקיף כשצריך

יוני 24 בינואר 2011

תודה זנדר. כיף לקרוא.

הופ 23 בינואר 2011

תומר חרוב – אבל בשביל לנצח מספיק שער אחד. בניגוד לכדורסל בו קבוצה צריכה פעם להתקיף ופעם להתגונן, בכדורגל אפשר להתקיף פעם אחת ואז להתגונן כל המשחק. אפשר גם פשוט להתגונן כל המשחק ולנסות לגנוב גול בהתקפה מקרית, או להתגונן כל המשחק ועדיין לזכות בנקודה.
קבוצות עושות את מה שהן יודעות, אבל ההצלחות מגיעות לקבוצות שיודעות לעשות את מה שדרוש.
לצורך העניין אם לפני 10-15 שנה ספונסר היה יכול ללכת עם בני יהודה כי היא מסמלת כדורגל התקפי ושמח (ולא משנה שהיא מפסידה לעיתים קרובות), היום הפוקוס השיווקי הוא על ניצחון, ברור שעדיף בהרבה שערים אבל הניצחון הוא העיקר. קבוצה שמפסידה הרבה, גם היא "מסמלת כדורגל שמח", מתוייגת כלוזרית ומפרסמים יתרחקו ממנה.
הניתוח שלך את ברצלונה נכון אבל הוא לא סותר את זה שגם הקבוצה ההתקפית ביותר בעולם כרגע מתרכזת יותר בהנעת כדור בין שחקניה מאשר בבעיטות לשער.

הופ 23 בינואר 2011

אגב, זה לא אומר שאני לא אוהב מאוד את סגנון הכדורגל הזה. אני מאוד נהנה מבארסה שמבצעת אותו מושלם. הייתי מת לראות איך ברצלונה מתמודדת עם קבוצה שמשחקת כמוה ובאותה רמה. עוד שנה שנתיים גג זה יגיע.

Comments closed