מחשבות -ואוכל- במהלך משחק ליגת אלופות. ואלנסיה נגד שאלקה

מה כבר יש לאדם לעשות שלישי בערב? לפתוח מחשב, לראות כדורגל ולאכול, כמובן.

חצי שעה למשחק שמינית גמר ליגת האלופות האירופית – לא, אני מסרב לכתוב "של אופ"א". ואלנסיה, עיר הנמל השוקקת, העיר שהחליפה את בילבאו כטיפ ההיסטרי האחרון בקרב התיירים והבליינים מרחבי אירופה, על המוזיאונים, המועדונים והמסעדות שלה, עם חוף הים והתנועה המתמדת , שלא לדבר על התפוזים הנהדרים – אותה ואלנסיה מארחת את נציגת העיר גלזנקירשן, החור הפרובינציאלי והמשמים האולטימטיבי, הלא היא שאלקה יקירת הבלוג.

בעוד אצל שאלקה מתוך ההרכב שהביס את פרייבורג 0:1 רק אנטוני אנאן לא יכול לשחק בגלל שהשתתף במוקדמות עם טרונדהיים. אצל הספרדים לא ישחק מאריוס סטאנקביציוס, ששיחק עם סאמפדוריה במוקדמות. וגם חואן מאטה בספק, למרות שזה נראה יותר כמו טריק ספרדי רגיל, כדי שלא ישחק בשבת האחרונה ויישמר לצ'מפיונס.

החדשות הרעות לשאלקה הן שחואקין התאפס על עצמו, ולא רק רץ כמו משוגע על הקו באגף ומרים לרחבה, אלא שהוא התחיל להבקיע, ועם שני צמדים –אחד מול אתלטיקו בשבת- יש לו כפול שערים מבכל שנה שעברהמצד שני, ואלנסיה לא ממש מצטיינת, הנצחונות שלה היו במשחקים חלשים מאד. העובדה שזה הספיק לה כדי לעלות למקום שלישי בלא-ליגה אמורה להפחיד את כל מי שהליגה הזו יקרה לליבו.

דקה שמינית, הונטלאר מקבל כדור לבד ברחבה של ולנסיה, זה לא ירקה יותר מדי פעמים במשחק. אבל הוא מצליח לפספס את הכדור בבעיטה, לא יאומן. נוייר מהצד השני מנהל משחק בחכמה, מרגיע כשצריך, יש לו כדורגל.

נהייתי רעב, ולבשל עכשיו זה לא לעניין. אז סידרתי לי מה שנקרא פלטת גבינות ובשרים, או אנטיפסטי באיטלקית, או בהתאם ליריבה היום, טאפאס. אני מת על טאפאס, בייחוד על פאטאטאס בראבאס – תפוחי אדמה מבושלים ברוטב אדום חריף- וכדורי בשר במגוון הצורות שלהם – בכלל, כדורי בשר, תפוחי אדמה, אורז ושעועית- אלה מאכלים שאנשים אוכלים בכל מקום כבר מאות שנים, וקשה להאמין שהם לא ידעו לעשות אותם טעימיים. אולי שמתם לב, שאני הופך פילוסופי. ככה זה עם התשוקות שלי, ואחת מהן זה אוכל. תתרגלו.

בכל אופן, כדי ללוות את האוכל כמו שצריך, אלכוהול הוא חובה. בגלל מגוון הטעמים, החריפות ובכלל, אם יין אז

 לבן. אבל אני לא יושב  לראות כדורגל עם יין לבן. מה עושים? מזל שיש לי את השרי המתאים. לא, לא מה שאתם מכירים מאנגליה, המתוק הזה. שרי אמיתי מחרז האנדלוסית. פינו ליתר דיוק, אולטרה יבש ומריר, עם ניחוחות של עשבי תיבול וקצת זיתים. זה שאני שותה היום הוא של אמיליו לוסטאו, מהטובים שביינני האיזור, ונקרא חראנה. מעולה. לקינוח, אם תהיה סיבה, נשתה מוריון, ברנדי מריוחה. בכלל, הספרדים חזקים בברנדי. הוא כהה אצלם, כמעט שחור, והטעם שלו עדין ומורכב. יהיה טוב.

דקה 17: הספרדים נזכרו שהמאמן אמרי הסביר להם כמה ההגנה של שאלקה איטית, רצים באגף קצת, אדוריז מכניס את מתיה, שעושה על פני עשרים מטר רווח של חמישה על אוצ'ידה היפני הקטן, מכניס פנימה וסולדאדו עומד לבד כשמצלדר עוד מתנשף מרחוק, ומסיט את הכדור לפינה הקרובה. זה כבר לא נראה נחמד.

מחצית: ולנסיה לוחצים, אבל מבחינת הזדמנויות שאסור להחמיץ זה 2:2. סולדאדו עוד בעט לרשת החיצונית, ודומינגז הרים כדור שסטה באוויר ונחת על הרשת העליונה – בעוד הונטלאר וראול רבו על כדור על קו הרחבה, והבעיטה של הונטלאר נהדפה, ונגיחה של קלוגה נהדפה על ידי גאיטה אל החיבורים ולקרן. משחק טוב בשליטה של הספרדים עם 62 אחוזי החזקה בכדור, ו5:9 בבעיטות. לפחות זה 0:5 בקרנות לשאלקה. דקה 65. הלחץ של ואלנסיה רק גדל. ז'ואל מאטיפב הקמרוני-גרמני בן ה18 הוא האופציה האחרונה של מגאת' בקישור הדפנסיבי, וברור למה. הוא מגושם ומאבד כמעט כל כדור. מצלדר איטי ונאלץ לנוע על גבול הפנדל. אוצ'ידה עוד לא אהראה למה הוא שחקן לרמות האלה בכלל. חוץ מראול ונוייר, כל שחקן בולנסיה טוב מהיריב שלו. טוב, אולי חוץ מפארפאן. אבל אז מאטיפ צמצליח להעביר כדור קדימה, ששמיץ, שמכניס לחוראדו בצד ימין לפני הרחבה של ולנסיה, מסירה מעולה פנימה לראול שפורץ ומכניע די בקלות את גאיטה. 1:1. לא יאומן. ושתי דקות מאוחר יותר נבארו מכשיל את הונטלאר על גבול הרחבה כשהוא עוצר בו מלפרוץ פנימה. והוא גם שחקן אחרון. נו מילא. עכשיו אמרי נאלץ להכניס את ויסנטה ואת חואקין. שישר מתחיל לכדרר. איזו שליטה בכדור! אבל מי מלך השערים של המפעל, מי? איזה ענק הראול הזה. לבד הוא לוקח את שאלקה על הגב. והקהל של ואלנסיה, חוץ מלשרוק בוז לראול לא שומעים אותו כל המחצית השניה, בעוד הקהל של שאלקה שר את כל שירי המועדון בשרשרת. חגיגה.

 טוב, קצת סדר. קודם כל – נגמר. 1:1. ולנסיה היתה בסך הכל טובה יותר, אבל חוסר מחץ וכושר גופני לקוי נתנו לשאלקה את המחצית השניה במתנה. כך שקשה לומר, שלא הגיע לגרמנים נקודה. אבל זה כמעט הגיע ליותר מזה, כשגאיטה בקצות האצבעות הדף מתפרצת של האו, הסיני שהחליף את הונטלאר. ראול ניצל כמה דקות לפני כן איבוד עשתונות של גאיטה ומיגל וניסה להקשית לתוך השער, אבל גאיטה תפס.  חבל, הונטלאר עמד במרכז הרחבה, וגול שלו היה יכול לשבור את הקרח בו ההוא מצוי כרגע.

נכנסו גם דרקסלר בן ה17 ואדו, הברזילאי היחיד עם אפס שליטה בכדור. בצד השני החליף ג'ורדי אלבה את מתיה, שדווקא היה טוב. חוץ מהמחליפים איש לא רץ יותר אצל ולנסיה. הם היו גמורים מהאינטנסיביות והמרחק שנאלצו לעבור. זה גרם גם לאיבודי כדור ולקבלת החלטות מופרכת לחלוטין, כך שהשער של נוייר לא היה יותר בסכנה. אוצ'ידה פגע בכדור ביד מבעיטה מטווח קצר של חואקין, שאלקה לא היו יכולים להתלונן אם היה פנדל, למרות שהיד לא נעה אל הכדור. מצד שני, נבארו משך לראול בחולצה במרכז הרחבה כשזה הסתובב לבעיטה – גם ללא תגובה. נוייר שהתלונן על לייזרים שמכוונים לפנים שלו, קיבל צהוב. שמיץ קיבל צהוב שני על שמנע ביצוע בעיטה חופשית – למרות שהיו מקרים אחרים, חמורים ממנו. לצערו השופט לא שם לב, שזה צהוב שני, ורק אחרי שהקוון ושחקני ולנסיה ניגשו אליו הוא נזכר להוציא אדום. זה פעל לרעת ולנסיה, כי הבעיטה הזו מ35 מטרים היתה הפעולה האחרונה במשחק.

אוקיי מגאת חוזר לקדמת הבמה כחביב האוהדים, חריסטיאס וקארימי ממילא לא קרובים לראות דשא. בשבוע שעבר החליט מגאת בפעולה יוצאת דופן, ביחוד עבורו, שנחשב מרוחק ומתנשא. לפני המשחק מול פרייבורג הוא פתח חשבון פייסבוק, שהתמלא בתוך שעתיים בשמונים אלף חברים. מגאת הסביר, שהוא רוצה פידבק מהאוהדים ולהראות קירבה. אחרי הכל "הגעתי לשאקלה בגלל האוהדים", התחנף. אבל זה עובד.

מעניין ששאלקה משחקת הרבה יותר טוב בליגת האלופות. זה מצב ידוע, בו קבוצה מרגישה טוב במפעל אחד, ונתונה לבעיה מנטאלית במפעל החשוב יותר. עבור הונטלאר, ראול, חוראדו ופארפאן זה המפעל האמיתי, והם נהנים מכל רגע. בליגה צריך לעבוד קשה, גם ללא הנאה, ובלי היוקרה והנצנוצים. כל האוויר מתרוקן פתאום ושאלקה נראית כמו בלון בן כמה ימים. נראה אם תהיה השפעה על המשחק בליגה מול מנשנגלדבך ביום ראשון. אני מאמין שלא.

אבל גם בולנסיה המצב דומה. חוסר העניין בליגה, בה יש רק מלחמה על המקומות לליגת האלופות, שממילא מובטחים לויאריאל וולנסיה. אז היכולת האמיתי מגיעה לידי ביטוי בצ'מפיונס. וזה באמת נראה טוב, מה שהראו הואלנסיאנים. וחייבים לומר, עם כל מאות המיליונים של החובות, מכירת הכוכבים והבלגנים הרגילים – ולנסיה היא מועדון גדול וסימפטי, עם עשרות אלפי אוהדים, המסטאיה, אצטדיון ותיק מהיפים ובעלי האווירה באירופה, וקבוצה של שחקנים טובים. יהיה חבל עליהם בארינה אאוף שאלקה. בעוד שבועיים. והפעם עם נקניקיות טלה. יאללה, אני בברנדי.

עולם שלישי
כי הוא מאמין בהם

6 Comments

D! 16 בפברואר 2011

אני מציע (לא ממש אבל לצרכי מחקר) לראות את לוקאס לפני שאתה פוסק בכזו נחרצות על אדו.

אריאל 16 בפברואר 2011

בדיוק מה שחשבתי כשקראתי את המשפט הזה

צור שפי 16 בפברואר 2011

הגול של ראול הרג את ולנסיה לגמרי, עד הגול הם היו הרבה יותר קרובים ל-2-0 מה-1-1 ואחריו הם כבו בבת אחת, מהגול ועד הסוף הם לא עשו כלום, אפילו אונאי אמרי, תמיד היפראקטיבי, עמד דומם על הקו, רק השוער הצעיר הציל אותם מהפסד.

יוני 16 בפברואר 2011

יש תחושה שהחלטת על הברנדי בלי קשר לתוצאה.

בני תבורי 16 בפברואר 2011

פוסט טעים להפליא, אבל שרי מחרז במשחק של ולנסיה? לא קצת מרדני? עם כל השאר אני מסכים ובמיוחד עם ההצעה של D לראות את לוקאס. אתה יכול לסדר לו מקום אצלכם?

עומר ב. 17 בפברואר 2011

פוסט מעולה ! איזה מזל שבדיוק אכלתי !

Comments closed