הלב חזר לנצח את הראש

סיבה לחגיגה - בגרמניה מראה הלב -חבל הרוהר- לראש -באיירן-, שקודם כל צריך לנצח אותו כדי להתנוסס למעלה, וזה לא מובן מאליו. לפחות לא השנה.

cc license by OCAL

טוב, עלו פה חשדות מרושעים, שלא שומעים ממני בגלל חגיגות מוגזמות. ואני אומר, שאני לא מבין מה זה חגיגות מוגזמות. הקרנבל נכנס לחמישה ימים של שכרון חושים בקלן וסביבותיה, המדחום מראה 12 מעלות חסרות תקדים והשמש זורחת, דורטמונד לוקחת אליפות בהטבעה על הראש של באיירן ושאלקה מנצחת את האלופה היוצאת בזכות מאבק עיקש, לחימה מצויינת ועמידה טקטית מעולה. זו הפעם הראשונה זה עשרים שנה שבאיירן מפסידה שני משחקים רשמיים רצוף בבית. אז אני לא אחגוג?

מזג האוויר גרם לכל שמונה עשר מיליוני התושבים במדינה הפדרלית נורדריין-ווסטפאליה לזרום למעוזי הקרנבל, לשתות, לשיר בקול שלאגרים, לרקוד ולהתנדנד ולזיין בלי הכרה. השמחה ענקית – וכן, זה קשור גם לכדורגל. כי חבל הרוהר, המטרופולין המהווה לבדו שליש מכל המדינה הזו, חוזר למרכז העניינים. האליפות תהיה של דורטמונד, הגביע של שאלקה – או של דואיסבורג מהליגה השנייה. הלב של הכדורגל הגרמני חוזר לפעום בכח. כששוב מה שמחזיק אותו זה האידיאלים של תושבי האיזור: עבודה קשה עד אובדן כוחות, סולידריות וקבוצתיות, נאמנות ולקיחת אחריות. פרימדונות לא שורדות פה. שחקנים מופלאים כמו איבן רקיטיץ', ראפיניה, לינקולן, חמיט אלטינטופ ועוד הרבה כמוהם, קיבלו אישור מיידי לעזוב את שאלקה ברגע שהצהירו שהם מעוניינים לעבור. אפילו אם זה רק היה ניסיון חמדני על מנת  לשפר חוזה. אפילו שזה גורר הפסדים כספיים. מי שלא רוצה לשחק עבור האוהדים המופלאים האלה – הקשבתם במהלך שני המשחקים האחרונים באליאנץ ארינה לקהל? בשבת שרו רק אוהדי דורטמונד, אתמול רק אלה של שאלקה. אוהדי באיירן הסתפקו בלשרוק בוז למנואל נוייר שחטא בכך שבאיירן רוצים לקנות אותו – או שמאס באפרוריות הערים של חבל הרוהר, אין לו מה לחפש בקבוצות האלה. וזה נכון גם לדואיסבורג או לבוכום.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הטקטיקה של דורטמונד שונה לחלוטין מזו של שאלקה, כמובן, גם סוג השחקנים שונה. והמאמנים נמצאים על שני צדדים של סקאלה אחת. אבל מי שמגיע לקבוצות האלה, מבין מהר מאד מה נדרש ממנו. זה נכון ללוקאס באריוש בדורטמונד, למאטס הומלס – עוד סיפור נחמד, באיירן נפטרו ממנו בזול כי היו להם מספיק בלמים, ועכשיו יוציאו כנראה פי חמישה, עשרים מיליון אירו, כדי לרכוש אותו חזרה בגיל 22 מדורטמונד – וגם לראול. הכוכב הזה, אגדה בחייו, בא נגד כל הסיכויים ומכל המקומות לגלזנקירשן. ואצל שאלקה הוא מנהיג כמו שרצה להיות תמיד, כולם מסתכלים בהערצה, וגם בגרמניה האוהדים מתים עליו. הוא רץ, נלחם, מחלץ כדורים, עושה פאולים כשצריך ואז מתמם לשופט: אני? אני ראול! הוא לבדו קבוצת צמרת, באיירן שסמכה על משחק נגד קבוצת מרכז טבלה הוכתה בסנוורים מול הביטחון העצמי הזה. ואם תסתכלו עליו טוב אחרי הגול שהבקיע, תראו את החיוך הדק, הראש המורם, איך הוא מקבל כמובן מאליו את הגדולה שהפגין הרגע – הבנאדם הוא נסיך. אני זוכר לו כמובן גם את ימי התככים והמזימות בריאל – אבל גם זה חלק מנסיך. מזל שאצל שאלקה אין לו בינתיים שאיפות מעבר לצ'מפיונס ליג.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יכול מאד להיות, שהניצחון במזל על אינטר גרם לבאיירן לשחצנות וזלזול. ואת זה אמר אוליבר קאהן, שמפרש עבור הערוץ הגרמני השני. ליגת האלופות השכיחה מאוסף הכוכבים שהלחם והחמאה הם בבית, בגרמניה. מול יריבות מרות וותיקות כמו דורטמונד ושאלקה. שהראש של הכדורגל הגרמני מזה ארבעים שנה, קודם כל צריך לנצח את הלב כדי להגיע לאיפשהו. והלב, תמיד יש לו סיכוי באחד על אחד מול הראש. אז לא נחגוג?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חוגגים עם המנון הקבוצות של חבל הרוהר:

"הלב שלכם מזהב והרוח מפלדה –

אתם חבל הרוהר, הסם שממכר אותי

לא תיארתי לעצמי, אני לא משתחרר

אתם חבל הרוהר, הסם שמייצב אותי

היכן שרק החברים נחשבים, אתם חבל הרוהר

– וחבל הרוהר הוא אני."

כמה זה 1 חלקי 11?
המלך פרנקו הראשון

5 Comments

תומר חרוב 4 במרץ 2011

הידד לחבל הרוהר.
נראה לי שראול חייך ככה כי הוא ידע שהוא יבקיע במינכן, כי הוא כמעט תמיד מבקיע במינכן. כמובן שיכול להיות שהוא פשוט חייך כי הוא הבקיע.
אין ספק שיש קסם בכדורגל הגרמני שנוצר מהדברים האלו ממש, מהחיבור הקהילתי לכדורגל, מכך שיש קשר ברור בין פסטיבל לכדורגל, בין תפיסת עולם לכדורגל ובין האנשים עצמם לכדורגל. וכמו תמיד, אתה יודע להעביר נהדר את תחושת הקסם הזו.

עוז 4 במרץ 2011

חיכיתי לפוסט, וגם בתור אוהד באיירן התרגשתי בשביל ראול.
מה עוד יש לומר? קדימה לקלן, הערב קרנבל!

עופר פרוסנר 4 במרץ 2011

אחרי הביקור שלי בקלן, יצא לי חמישה ימים אחר כך להיות במשחק בין בוכום ופורטונה דיסלדורף. וכל מה שאתה מתאר בפוסט, הלב של הכדורגל הגרמני, מרגיש בדיוק ככה. הכדורגל מרגיש כל כך ארוג בחיים (לא יכולתי לחשוב על מילה אחרת), כאילו שהוא חלק אינטגרלי מהסדר יום של האנשים, כמו אוכל, שתייה וכו'. זה די מדהים שם.

גיא זהר 5 במרץ 2011

מי מאמין שמי ששומרת על הגחלת הבווארית היא דווקא נירנברג. והאנובר הקטנה מנחילה הפסד שלישי רצוף לבאיירן. נפלאות דרכי הבונדסליגה.

סימנטוב 7 במרץ 2011

מה קורה בחדרי חדרים בביירן?

Comments closed