חג האביב. על היציבות הרגשית של באיירן

 

Botticelli-primavera

אחד הדברים הראשונים שלמדתי באירופה, הוא שההבדלים התרבותיים בין אנשים ממקומות שונים כל כך יותר עמוקים וכל כך יותר משפיעים מכל מה שתיארתי לפני כן. מאז התחביב שלי הוא לאסוף הבדלים כאלה. לפעמים זה פן חבוי, שאיש לא מזהה אותו כהבדל תרבותי, עד שאני מצליח לבודד אותו, ואז לשאול את סביבתי לגביו, כדי לאשר שהם קולטים אותו לגמרי אחרת ממני. זה, כמובן, לא נכון לגבי האביב. האביב הוא הבדל תרבותי בולט לעין מרגע שחווית אותו.

זה לקח לי כמה שנים כי תמיד הייתי באביב בנסיעות. חופשת פסח בארץ. טיול מרוחק. אבל אז קלטתי מה קורה. כי בישראל אביב הוא רעיון ערטילאי שבא להביע כמיהה להשהיית הזמן. רק שהזמן טס במזרח התיכון, אין לו זמן בסנט לבזבז על כמיהות מעולם אחר. אז יוצא שהוגדר שכמה פרחים שבדיוק פורחים סביב פסח הם פרחי אביב. והחמסינים הראשונים הם סוף האביב. שתחילתו היתה מישהו כשאף אחד לא שם לב בין הגשם שקצת אחרי פורים והפעם הראשונה שהמדחום עבר את ה25 שבוע מאוחר יותר. העיקר שיש את פסח, שהוא חג האביב כמו שהאביב הוא תקופת הפסח.

שזה יפה. אבל קצת מינמליסטי מדי. באירופה, לעומת זאת, אתה מבין את העושר התרבותי שהאביב יצר. אחרי ארבעה חודשים חושכים וקפואים, כשהעולם כולו מתקיים בשחור ולבן עם קצת גווני חום. והצבעים, האור והחום הם אגדה של דיסני לחג המולד שגרמנים קונים בעשיריה ומאמינים שהם חוגגים חג נוצרי. פתאום במרץ אתה מגלה ניצנים. בישראל השקדיה כבר לבלבה, פרחה, נבלה ופינתה את מקומה. אבל הירוק הירוק הזה, ניצוץ של חיים חדשים, הוא בצפון אירופה לא פחות מתחייה של שמחת החיים.

Hans am Ende Frühling in Worpswede

אתה יודע שבתוך חודש וחצי העולם נצבע ביותר גווני ירוק משחשבת שיש. שצחוק ושמחה זה שוב צלילים שאתה יכול להיתקל בהם במקרה ולא מתוך קופסת השימורים בטלוויזיה. מכפור לילי המדחום מזנק לכיוון העשרים, והשמש זורחת לך, אשתך ולילדים בעיניים. ואתה גם מבין, איך חג האביב וחג החרות זה בעצם שמות נרדפים לאותה תחושה. איך החופש הזה גדל בך ורוצה להסתער החוצה, בתקופה שהאירופים קוראים לה קיץ. אבל זה סיפור אחר. החופש הזה זולג לרחובות, משחרר כלואים, זוקף כפופים וקורא חירות לנדכאים.

Alegoria_wiosny

בעיקר זה שחרור, מסתבר, לבנות המין היפה. אחרי שקנו את כל אותם פרטי הלבוש לקיץ, ולבשו אותם פעם אחת לכל היותר – הרי קיץ נמצא פה אולי שבוע בשנה. אחר שחלמו להקסים את כל סובביהם אבל נתקעו עם החורף הזה, סוודרים עבים ובלתי מחמיאים בעליל, ועודפים על המותניים מפשעי הארוחות החורפיות ומסעודת חג המולד. או אז הן זוכות לחירות הזו. הן התכוננו אליה, ערגו אליה ועבדו לקראתה שעות במכוני כושר. ואז יוצאת השמש.

הדרור נקרא למחשופים. אין תקופה בשנה בה זוכה העור הצחור לכל כך הרבה חשיפה ציבורית כמו עם קרני השמש הראשונות. הלכנו עם הילדה לגן המשחקים. ישבנו עם המשפחה לגלידה. ובערב לסטייק. ובכל רגע נתון היינו מוקפים בעור. הוט פנטס. ביקיני טופס. יו ניים איט.

cot-pierre-auguste-der-fruehling

זה מה שגורם לאנשים להתבלבל ולמבוגרים אחראים לאבד את הריכוז. להפוך לפצצות הורמונים אמוציונליות. כמו השחקנים של באיירן מינכן. או של בורוסיה דורטמונד. לדורטמונד יש את תירוץ חוסר הניסיון, את הגיל הצעיר והלחץ הלא ברור של פייבוריטיות ברורה – כמו גם 22 פגיעות באלומיניום העונה, זה שממנו עשויות הקורות ועשויים המשקופים. והתחתית בבונדסליגה השנה רותחת. ויושבות בה קבוצות כמו גלדבך, פרנקפורט, וולפסבורג, שטוטגרט וקלן. כך שניצחון של מקום אחרון על ראשון הוא לא בלתי מתקבל על הדעת. הרי דורטמונד ממילא יקחו אליפות.

אבל לבאיירן? כמו עדר בני עשרה הם לא מצליחים ליצור המשכיות, עיקביות בכלום. ניצחון על אינטר בחוץ, ואחריו שלושה הפסדים, שניים בליגה ואחד בגביע. הבסה של המבורג 6:0 ואז הפסד ביתי לא מחוייב המציאות לאינטר. שני נצחונות דחוקים על פרייבורג ומנשנגלדבך, ובעקבותיהם רק תיקו בנירנברג. קריעה לגזרים של "הטוענת לכתר" מלברקוזן, ועכשיו תיקו בפרנקפורט.

המיקום בטבלה? 3, 5, 4, 3, 4, 3, 4. צ'מפיונס, ליגת אירופה, צ'מפיונס, ליגת אירופה. ריברי, רובן וגומז כבר הצהירו כולם ש"אין להם חשק לשחק בליגת אירופה". כי הם הרי נולדו לגדולות. זו בדיוק הסיבה לכל הסיפור, אגב. ככה עובד לואיס ואן חאל. הוא, ממילא, בבירור ומעל לכל ספק הטוב מכולם, מחדיר במח של שחקניו שהם כמו ברצלונה, רק יותר טובים. כי יותר יעילים ויותר יצירתיים. הוא מלחיץ אותם, אבל גם נותן להם תחושת עליונות שעוזרת בדרך כלל. רק שפציעות וכמה טעויות אנושיות בסיסיות דרדרו את ואן חאל ואת באיירן לפי תהום. אבל ההתמכרות האמוציונלית לואן חאל, לוקח לה יותר זמן להיעלם מלערימות של ספרו האוטוביוגרפי מחנוית הספרים. שחקני באיירן פשוט לא מצליחים להתמודד, לחזור ולהילחם. אם הקסם שלהם עובד, הם מלכים. אם לא, הם שוקעים – במהלך המשחק! – במרה שחורה. הם עסוקים ברחמים עצמיים. והקבוצות המתנגדות מנומסות מכדי להפריע להם. אז הם עוברים לידם בשקט על קצות האצבעות ונושאים משם את הניצחון מתוך התחשבות מלאה בהתמרמרות הבווארית. או שסתם שחקני באיירן בועטים בעצמם. נכון, הגיעו להם שני פנדלים נוספים בבירור. אבל זה מה שחסר לבאיירן כדי לנצח את איינטרכט פרנקפורט, קבוצה שב13 משחקים של הסיבוב השני עד אז השיגה 7 נקודות כשהיא מבקיעה 5 שערים בלבד?

מה שחסר לבאיירן זה שלווה, התעמקות וריכוז. כלומר חורף.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ועוד שיר על מה שאביב עושה לאנשים. הוא ידוע בביצוע של הקומדיאן הרמוניסטס, אבל פה בביצוע של הרמן ליאופולדי, גם הוא יהודי, שמדגיש את האירוניה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

רוי ניסני בפורמולה-מאסטר
תשמעו בדיחה

7 Comments

צור שפי 24 באפריל 2011

זה לא יפה שאתה מעליב את האביב הישראלי. יש איזה יומיים בסביבות פסח שבהם האוויר בתל אביב צלול, רוח קלה מנשבת, ניחוח קל של מלח מגיע מהים ובהתחברו עם ריח הפרחים שזה עתה נפתחו הוא יוצר איזו ישות פריכה אבל מוחשית לגמרי. האור באותן 48 שעות רך מהרגיל ודומה שנורמליות ושפיות שאינן ממין המקום שורות על הכרך האהוב החל מפארק הירקון ועד יפו, בואכה בלומפילד והמוסכים. אפילו הציפורים שעל גדמי העצים בשדרות ירושלים משנות את קולן וברכות אין סופית הן מצייצות "פלייאוף, קיזוז, פלייאוף קיזוז".

דוד מירושלים 24 באפריל 2011

מצטער, אני רואה כתוב 'דר פרולינג' עם האומלאוט הזה, זה נראה במקרה הרע שם של איזה צורר, או סתם לא שייך, במקרה היותר טוב.
לקטע הזה קוראים לה פרימברה, ורק מהצליל של המילה על הלשון האדם מתמלא שמחה. הגרמנים לא הצליחו עדיין להגיע לקלילות הזאת, עמים רציניים גרים שם בצפון, לא כמו הלטינים הבטלנים שיושבים על הים התיכון.

חוצמזה, כיף לקרוא, וכל פעם שאני רואה שיש טכסט חדש שלך באתר זה הדבר הראשון שאני קורא.

אבירם 24 באפריל 2011

כותבים תקסת ולא טכסט

שלו 24 באפריל 2011

אלון, שאלה אמיתית.
איך מועדון כדורגל נורמאלי שלא לומר מכובד כמו באיירן מינכן, מחתים מאמן כמו ואן-חאל.
הרי זה ברור שזה יגמר רע.
לא צריך להיות נביא כדי לדעת שתקבל קבוצה מפורקת בסוף.
ההצלחה היא מקרית אצלו, ואני מכיר את נאום ואן חאל על מה הוא עשה בכדורגל ומה ברצלונה עשתה.
לא רבים האנשים שזכו לכבוד שכל קאמפ-נואו מגרש אותך במטפחות לבנות.
איפה ואן-חאל ואיפה ברצלונה מאז.

Mr. Kate 24 באפריל 2011

אני חושב שהגעה לגמר ליגת האלופות אחרי שנים שהם היו רלוונטיים למפעל הזה בערך כמו החורף לישראל(כלומר, כן הוא שם, אבל אף אחד לא לוקח אותו ברצינות) היא סיבה די טובה.

אריאל 25 באפריל 2011

לברי סחרוף יש שורה נפלאה – "בתל אביב אין סתיו". זה נכון גם לגבי האביב. טקסט נהדר

זנדר 25 באפריל 2011

צור – איכשהו פיספסתי תמיד את 48 השעות האלה. אולי בגלל שבעיקר הייתי בחוצות תל אביב בלילה. או שבגלל שביום לא ראיתי את האויר הצלול והאור הרך מבעד לעשן התמידי שאפף את המקום. אבל שמועות אכן דיווחו על תופעות מסוג אלה שאתה מתאר. עד היום התייחסתי אליהן בחשדנות משום שהועברו לי מידי עיתונאים שמקצועם לבדות ולבנות תדמית יש מאין, ובעיקר אחרי שנעזרו באמצעים כימיים. אבל אם אתה אומר, אני אצטרך לבדוק את זה שוב. ליד צפצוף הקיזוז אני מתאר לעצמי שיש זמזום טורדני של זבובים "פפפפפיינלפפפור, פפפפפיינלפפפפורררררר".

דוד – יפה תיארת את אירופה המודרנית. חייבים לציין שזה היה פעם הפוך. בתחילת ימי הביניים הרי הוזמנו יהודים צפונה מהאלפים, כדי ללמד את הצפון הבטלן והנבער מה זה עירוניות ואיך משתמשים בה ובמסחר כדי להתעשר. ואגב היהודים: כמו שאתה יכול לשמוע אצל ליאופולדי או שאר הזמרים היהודים, בין שאר האמנים, הם הביאו קלילות שעשתה רק טוב לתרבות הגרמנית. אחרי הכל, כשהוא שר "וורוניקה, דר שפארגל ווקסט" – האספרגוס גדל וצומח, הוא לא מתכוון לירק. למרות שזה בהחלט ירק אביבי!
איכשהו, הקלילות הזו שבה ונעלמה מתהתרבות הגרמנית לאיזה תקופה.
אגב, בכל שפה השפ לאביב הוא מהיפים שיש לשפה להציע. במגבלות הגרמנית, פריהלינג זה מילה שצלצולה נאה, ולנץ זה אפילו נחמד. וממילא ספרינג, פרינטן ופרימאוורה זה שמות למשקאות מרעננים ביום חם. ותודה!
שלו – ואן חאל הגיע כי הוא ההיפך מקלינסמן. ולא משום סיבה אחרת. זה גם הצליח לו מאותה סיבה.
אריאל – תודה שהזכרת לי להכניס שוב את סחרוף לאזניות. יש דברים שתל אביב יכולה להתגאות בהם מול כל מקום אחר. אולי פחות הסתיו, אבל יותר הסחרוף.

Comments closed