פרגוסון, נוייר, וילאש-בואש ואבא שלי

לקראת שבת: דברים שהתאספו במהלך שבוע של כדורגל אירופי.

כמה דברים שהצטברו השבוע לנוכח הכדורגל האירופי.

1. את סיכום המשחק שלי לחצי הגמר בגלזנקירשן כתבתי לגלובס. זה היה שיעור מצויין שנתנו לנו: ניצחנו אותנו, ועוד במגרשנו! מסקנה אחת – למרות החשש הנורא שלי מפני משחק כזה בין האהבות שלי, יצאתי בתחושה מצויינת. כל תוצאה היתה נותנת לי אותה תחושה של סיפוק. אהדה כפולה, מסתבר, לא מסבכת. היא מחלקת את הצער ומכפילה את השמחה.

2. מסקנה שנייה – סר אלכס פרגוסון הוא גאון טקטי ברמות שאף אחד לא מתאר לעצמו. החידושים שלו עוד לא קרובים להיכנס לכדורגל המודרני, אבל יום אחד זה יקרה. קודם כל, רק לעמוד מולו, לראות אותו מהרהר, ונותן תשובות מדוייקות – כמובן, את מה שהוא רוצה לומר – נותן לך ביטחון עצום, שהוא יודע על מה הוא מדבר.

יש לפרגוסון עיניים כאלה, כמו שהיו לאבא שלי לפני שעצם אותן בפעם האחרונה. אבא שלי היה מטר וששים פלוס נעליים של המגפר, אבל מבט אחד בעיניים שלו, ופקידי בנק, שוטרים או סתם פושטקים היו משפילים את מבטם כשהם מבינים, שהוא פשוט יודע יותר טוב מהם. ושיתנו כבוד!

לסר אלכס לא אכפת משטויות כמו מערכים טקטיים. הוא יודע יותר טוב מזה. הסתכלתי מהיציע על המשחק של יונייטד, ולכל אורכו לא חזרה על עצמה העמידה של השחקנים על המגרש. לא בזמן החזקת כדור ולא בזמן הגנה. זה הישג עצום, והוא מבליט את השימוש של פרגוסון בשחקנים. בלי לכלוא שחקן בתפקיד או בעמדה, הוא מתייחס אליהם כאל כלי נשק בארסנל שלו. כלי נשק צריך לטעון מדי פעם, במצבים שונים צריך כלי נשק מיוחדים או שונים זה מזה, או צירוף כלשהו שלהם.

רונן דורפן כתב פעם על נושא הצמדים אצל פרגוסון – אבל זה רק פן אחד של העבודה שלו. הוא לא שואל את עצמו: מי יהיה הקיצוני השמאלי היום, או אולי כדאי להחליף בלם ימני במגן. זה שטויות עבורו, הוא הרבה מעבר לכך. הוא מזהה מה עובד מול מה, ומציב את כלי הנשק מהמחסן בהתאם, בלי להתחשב בתפקיד נומינלי, הישגים בעבר או שמות גדולים.

לכן השחקנים, שלומדים אצלו בעיקר את התנועה בחללים, תמיד יודעים לתפקד בכל מצב ובכל מיקום. המסירות של מנצ'סטר יונייטד לתוך חללים ריקים מתוך ידיעה עיוורת ששחקן אחר יפרוץ לשם, היא אלמנט שלא קיים בקבוצות אחרות, והוא מרהיב, כשהוא עובד.

3. מעבר לכך, עבודת ההגנה של הקבוצה היא גרנדיוזית. שאלקה התחילה את המשחק בתנופה מבהילה, אבל יונייטד לימדה אותם בעשר דקות. אחרי זה היתה רק קבוצה אחת על המגרש. שאלקה אמנם לא קבוצה למעמדים האלה באירופה, אבל היא לא קבוצה חלשה. היא יודעת לתפקד במצבים כאלה ויש לה שחקנים ברמה אירופית שמסוגלים להזיז דברים. אבל, כמו שהודה בפני מצלדר אחרי המשחק, הם לא הצליחו לעשות את מה שתכננו.

"היינו צריכים שני ימים מושלמים בשביל להשיג תוצאות טובות בשני המשחקים. אבל לא התקרבנו למשחק שלנו בכלל", הוא אמר, ליתר דיוק. וזה כי יונייטד יודעת ללמוד יריב תוך כדי משחק ולהתאים עצמה אליו. הם זיהו שלשאלקה יש הגנה איטית ומסורבלת, ושאין לקבוצה מגן סביר בצד שמאל. זה דבר ידוע, בבונדסליגה מנצלות את זה כל הקבוצות.

לאינטר זה לא היה נאה להתאים עצמה ולהתאמץ, אז הם קיבלו בראש. ולנסיה לא היתה טובה מספיק לנצל את החולשות, או שהשחקנים לא עשו את מה שאונאי אמרי אמר להם – זה לא משנה. יונייטד גיששה, מצאה חולשות, ונשכה.

4. מנואל נוייר, כמו שכתבתי פה פעם, פעמיים – או עשרים – הוא השוער הטוב בעולם. כבר עכשיו. לא נטול טעויות, שוער כזה אין, אבל הוא נותן לקבוצה שהוא משחק בה הרבה יותר מקצת עצירות וביטחון מאחור. הוא מריץ את המשחק, או מאיט אותו כשצריך. הוא מכין מתפרצות במסירות מדוייקות ביד וברגל למרחקים מדהימים. והוא מצליח להיות קו הגנה כמו ליברו של פעם, בייחוד לאור העובדה שאין לפניו קו הגנה סביר, בטח לא כשהוודס פצוע.

בקיצור: יש לך עוד שחקן שדה כשנוייר בשער, קשר דפנסיבי/בלם נוסף שמשחרר לך אופציות התקפיות בסגל. אה כן, והאינסטינקטים שלו, המהירות בה הוא קם מזינוק לזינוק נוסף, והעצירות הכאילו אגביות שלו, עם הצד האחורי של הזרוע העליונה, מול כדורים שמגיעים אליו בטילים מקו הרחבה או נקודת הפנדל, זה בונוס שכזה. יש לו קור רוח, כח אדיר ונוכחות. הוא דור חדש של שוערים.

למרבה הצער, נוייר עוזב את שאלקה, למרות שלפחות היה יכול לנסות להביא אליפות ראשונה אחרי 53 שנים, ולהפוך לאליל ולאגדה עוד לפני גיל 25. כן, הוא רק בן 24. אבל הוא עוזב, ולטענתו, לא ליונייטד. "מנצ'סטר היא לא אופציה". הצהיר אחרי השאלה ה-17 בנדון. למה? "כי מעולם לא היה עניין", הסביר והלך. יכול להיות שזה נכון, אבל אולי זה השתנה אחרי יום שלישי. וזה יהיה נחמד נחמד לדעת שנוייר משחק בקבוצה שלי, ולא בבאיירן, שם העליבו אותו האוהדים.

האבסורד הוא, שנוייר עצמו יכול לסגור לעצמו את הדרך לבאיירן, אם שאלקה תנצח באליאנץ ארינה בשבת בערב. כי אם באיירן לא תשחק באלופות השנה הבאה, כל העניין של עליית מדרגה ושטויות מסוג זה לא יהיו רלוונטיים. ואז יונייטד צריכה רק לשאול בנימוס, ולהניח 22 מיליון אירו על השולחן – שזה עדיין מחיר מציאה.

5. למרות המשחק, והמחצית השנייה של שאלקה מול אינטר, המחצית הטובה שנראתה השנה באירופה היתה של פורטו כשהביסה את ויאריאל אתמול. חמישה שערים, וזה אחרי שוויאריאל הבקיעה בשניות הסיום של המחצית הראשונה שער יתרון, שלעתים קרובות הוא נעיצת הסכין המסיימת במשחק. מה עוד שוויאריאל היא קבוצה של הגנה מעולה ומתפרצות, כלומר זה המצב האידיאלי עבורה.

אבל פורטו פשוט אכלו אותם, בלי "רבע שעה גדולה" או התמוטטות כללית. פשוט שער אחרי שער, כל שמונה-תשע דקות. וואו. עם שחקני דרג שני מקולומביה, אורוגוואי ונבחרת ג' של ברזיל. מפורטוגל תבוא התשועה לאירופה? הגיע הזמן שהם יחזרו למעלה, הפורטוגזים הסימפטיים והעניים האלה.

מאת וולדימיר מאיורוב

ומי שיביא אותם לשם זה לואיש אנדרה דה פינה קבראל דה ווילאש-בואש. אם קיוויתם למוריניו דומה, אבל התקפי, אז הנה לכם. אנדרה וילאש-בואש למד בפורטו אצל בובי רובסון ותרגם עבורו, כמו מוריניו. הוא השלים בסקוטלנד את תואר האימון האירופי הראשון שלו, עבר לאמן את נבחרת איי הבתולה, התחנך והשלים מאסטר אצל מוריניו. יש לו ניסיון בשלוש ליגות – הוא כבר עבד עם מוריניו בפורטו, בצ'לסי ובאינטר, ואימן שתי קבוצות בפורטוגל בהצלחה חסרת תקדים. והוא בן 33.

יש לו את הפסיכולוגיה והגיבוש הקבוצתי שמוריניו מקדם ומשליט, הוא אמן שיחת המוטיבציה, כמו שהראתה המחצית דנן. או המשחק החוזר בחוץ מול היריבה הנצחית והאימתנית בנפיקה, אחרי הפסד ביתי בחצי גמר הגביע בשיטת בית-חוץ, אותו ניצחה פורטו. וילאש-בואש, בעונתו הראשונה בקבוצה, שבר שיאים של מוריניו בסיטונאות: כמות הנקודות, רצף הנצחונות, רצף ללא הפסדים. והיפה מכל עבור פורטו – את הזכייה באליפות הם השלימו בניצחון נוסף בחוץ, במגרשה של הסגנית בנפיקה. וכל זה תוך הפגנת משחק התקפי מרהיב וקבוצתי. גם העונה הבאה מבטיחה להיות מעניינת.

יומן ספרדי (11): שאלה לשבת מאת חורחה ולדאנו
היגיון הפוך

13 Comments

הופ 29 באפריל 2011

תובנות נהדרות, נהניתי לקרוא.

סימנטוב 29 באפריל 2011

עזוב אותך, אם לשחקן אין לשליטה טובה בכדור וכמה טריקים בשרוול הוא לא שחקן! ואיזה קבוצה כבר תצא מכל זה… :)
נהנתי משתי הכתבות (כרגיל…)

נעל קרועה 29 באפריל 2011

1-מדהים אותי שאתה מתפעל ממשחק של יוניטד שבו הם פגשו קבוצה ברמה של וואסטהם,אלוהים אדירים לאן הגענו?
2-ועכשיו למבחן הכי גדול של פרגוסון מול בארסה(והיה ועלו)
אם יעשה מוריניו מול בארסה
א-יגידו שהוא חקיין עלוב
ב-שחקני יוניטד מסוגלים ללחוץ בכל המגרש?
אם לא יעשה מוריניו ,יחטוף 2-3 שערים
תכלס קשה לי לראות אותו יוצה מהמשחק הזה בשלום

Mr. Kate 29 באפריל 2011

זאת קבוצה שניצחה 5-2 את אינטר בסן סירו,7-3 בסיכום שני המשחקים וגם 3-1 את ולנסיה. אז מה, גם אינטר ברמה של ווסטהם? ואם כן, כמה קבוצות יש לא ברמה של ווסטהם? שלוש, ארבע אולי חמש?

נעל קרועה 29 באפריל 2011

נדמה לי שמתחילת המפעל הזה של ליגת האלופות ,לא ראינו קבוצה כל כך עלובה בחצי או רבע גמר
משחק שלם בבית בלי התקפה אחת?זו ליגת האלופות או הליגה למקומות עבודה?
ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת ממשחק כזה,על הגאוניות של הסקוטי?
הרי המגן השמאלי שלהם נראה כאילו הוא שתה בקבוק וויסקי לפני המשחק

כסיפוביץ 29 באפריל 2011

זה היה ניתוח המשחק הטוב ביותר שקראתי עד כה.
לגבי לואיש אנדרה ווילאש-בואש, האם הוא רכש גם אופיו הנינוח של מוריניו?

זנדר 29 באפריל 2011

תודה! וילאש-בואש, עד כה, לא הראה סימנים מיוחדים של אישיות מתפוצצת. מצד שני, גם לא היתה לו סיבה עד היום. אני זוכר את מסיבת העיתונאים בה פגשתי את מוריניו לראשונה, אחרי הזכייה בליגת האלופות עם פורטו. והוא היה קצת ארוגנטי, אבל לא באופן הלתי נעים. היתה תחושה שהבן אדם אינטליגנטי להחריד ואפשר יהיה להעביר איתו כמה שנים בכיף.
אז וילאש-בואש בינתיים לא הזדקק לזה אבל אני בטוח שכשיצטרך, הוא יידע להפגין הצגות סטייל מוריניו לתקשורת ובעיקר: לקבוצה שלו.

בני תבורי 29 באפריל 2011

אלון,
כתבתי שנוייר הולך להיות הטוב בעולם, אבל זה יקרה רק מחוץ לגרמניה. ואן דר סאר, צ'אך וריינה מתמודדים על בסיס שבועי עם התקפות קשוחות יותר ממרבית אלה שבבונדס ליג. לי אין ספק שהוא יעמוד בכל אתגר.

זנדר 29 באפריל 2011

בני, אבל הוא כבר התמודד הלי הכנה, משלב אפס, עם מסי והארגנטינאים, רוני והבטלנים, ווייה והטיקיטאקאים. ומול אטו'ו, מאטה, רובן. וגומז, קלוזה ובכלל. דווקא מהבחינה הזו אין בעיה – וודאי שלא גופנית. הבנאדם, איך לומר, מוצק. וענק.

בני תבורי 30 באפריל 2011

מסכים לגמרי, למרות שניסיון בליגה די קשוחה כמו באנגליה, יוסיף לעצמה שלו. הפכתי לאוהד שלו ואני חורש יוטיוב קבוע. אחרי ההצגה שנתן נגד יונייטד, הוא הדיח אצלי את בופון מהמקום הראשון באופן סופי.

דורפן 30 באפריל 2011

אני לא אחלוק שהוא הכי טוב בעולם. זה לא אומר שהוא הכי טוב ליונייטד. משחק הרגל והשדה קובע יותר ממשחק ההצלות.

שחר 30 באפריל 2011

מדוע אוהדי באיירן העליבו אותו? ולא רוצים אותו אצלם?

זנדר 30 באפריל 2011

רונן – הוא גדל כשואן דר סאר הוא כבר אידיאל. משחק הרגל שלו תמיד היה הדבר הראשון שהוזכר כשדיברן על הכישרון שלו. הוא כנראה השוער עם משחק הרגל הטוב הבאירופה, לבטח בגרמניה. ועל פתחיחת המשחק שלו, המסירות האולטרה ארוכות והמדוייקות שלו למתפרצות, כמו גם קריאת המשחק, קביעת הקצב וניהול המשחק מאחור, כתבתי בפוסט – הוא קובע גם פה סטנדרטים חדשים. הוא שוער שאפילו אפשר לבנות קבוצה סביבו, אבל ביונייטד הוא ייפול על שדה חרוש. זה יכול להיות אדיר.

שחר – הם מעדיפים, או העדיפו, שוער תוצרת בית ולא קנייה מיריב מבוזה. זו היתה דרך למחות נגד המועדון. אבל תומאס קראפט פשוט עוד לא טוב מספיק.

Comments closed